באחד הימים (בערך הבוקר) ישבתי (לא חשוב היכן) וחשבתי לעצמי...

מהו מוות?

האם זה הוא מצב של "קו ישר" על מוניטור (צריך להיות 'משגוח', אבל למה להיות קטנוני...)?

אבל הייתי במצב זה, 3 פעמים (לאחרונה) והנה אני כאן, מקשקש חופשי (וכולם יסכימו שלקשקש בהחלט מעיד על מצב שלפחות דומה לחיים...).

ועצים - שלא מקשקשים (לפחות לא בשפה מובנת לכולם) - לא חיים?

(ראה "החיים המסתוריים של הצמחים" וגם מאמר נוסף, ועוד אחד)...

מה עוד שבכלל קיימים "צמחים טורפים"...

לא רק שצמחים מבטאים רגשות, הם גם מגיבים לכוונות... אז האם אינם "חיים"?

וטיפת כספית שמרצדת...

וגרגר אבק שנישא האוויר, ונע ב-"תנועת בראון"...

... אינם חיים?

למה?

ואם לצמחים יש הרגשה של "עצמי" (שימו נא לב לקרבה של "עץ" עם "עצמי"), והם נעשים נורא מודאגים מכל איום על קיומם, במה אנחנו נעלים מהם, אם בכלל?

ואיפה עובר הגבול - הדק להפליא, והשברירי כל-כך - בין חי, צומח ודומם?