סיפורה של אורנה

"קשה לי לראות אותם ביחד, גם לי יש רגשות"..

הוא התקשר. ידעתי שהוא יתקשר. אין גבר שלא יתקשר אחרי שמבטיחים לו יחסים עם שתי בחורות בלי התחייבות. שבוע, שבוע?!! מצדי כל יום פעמיים. אבל לא איתו. אותו כבר עברתי פעם אחת בחיים שלי וזה בהחלט מספיק לי. הוא גבר בדיוק כמו כל הגברים, לא אכפת לו מכלום. עובדה, אחרי לילה סוער אחד, הוא החליט להיפרד ממני ולעבור הלאה. אני בטוחה שהוא נהנה באותו הלילה, אי אפשר לוותר בקלות כזו על אחת כמוני. 'טורפת גברים ושוברת לבבות' ככה מכנים אותי חברותיי. עכשיו יש לי את יוסי. אחלה בחור. מתחשב, מבין עניין והכי חשוב, לא לוחץ. אני גם מקווה שהשידוך של איציק עם גלית יצליח. זאת הפעם הראשונה שמישהו מצליח לשגע אותה בצורה כזאת. היא, שכל הגברים רודפים אחריה. היא, שמשחקת אותה מריה הבתולה. ושלא שמעה בחיים שלה את המילה 'לא' מגברים, פשוט הפכה לשבר כלי. וממי?! מהאחד והיחיד, איציק!!! ואני, הגדולה מכולם, האחת והיחידה, מסדרת לה בפעם הראשונה בחיי, את גבר חלומותיה!!! הצרה היא, שאני בטוחה שיהיה לי קשה לראות אותם ביחד, גם לי יש רגשות. אבל, איציק לא מגיע סתם ככה. יש לו הבטחה מפגרת ממני. 'שבוע, שבוע' כמו טבח בצבא, פעם בשירות סדיר, פעם בבית.  'מה שלא יודעים, לא כואב'  גבר הוא גבר ולא יעזור שום דבר לאף אחת. 'וכשהזין עומד, השכל לא עובד' את זה אמרו חכמות ממני. איציק הגיע. השעה 11 ורבע. עליתי למכונית האמריקאית הגדולה שלו והדבקתי לו נשיקה צרפתית לוהטת. שלא ישכח עם מי יש לו עסק..

"שלום גם לך" אמר איציק לאחר שנרגע מההתנפלות.

"שלום מתוק" עניתי בלחישה סקסית שמשאירה המון מקום לדמיון פורה במיוחד.

"לאן נוסעים?" שאל איציק באדישות המתאימה רק לו.

"לגלית" עניתי בחיוך מתוק. איציק לא ענה "אתה במתח? צריך שחרור? דבר איתי!!"

"לא! זה בסדר. רק תכווני אותי" ענה איציק.

"לספסל האחורי?" שאלתי בחיוך.

"לביתה של גלית" ענה החמוד.

"סע ישר, בפניה השניה ימינה. את הספסל נשאיר לסוף הערב" אמרתי וחגרתי את רצועת הבטיחות. "גלית עוד לא יודעת שאתה מגיע" אמרתי לאיציק ששתק ולא ענה. "הערב אתה יוצא עם שתיים, אתה צריך להתרגש".

"ההתרגשות עצומה" אמר איציק בלי להתרגש.

"אתה מניאק!" קבעתי נחרצות.

"אני?? מניאק!! מה את אומרת??"

"יש לך חברה, לא?" שאלתי בעוקצנות.

"נו! אז! גם את היית צמודה אתמול למישהו" החזיר איציק.

"נפרדתם?" שאלתי בחיוך של שטן.

"לא! למה?" החזיר איציק בשאלה

"אני לא רואה אותה" הצגתי עובדה.

"נסעה להורים שלה, לסוף שבוע" תירץ איציק את היעדרה של השותפה שלו.

"רבתם?" ניסיתי לנחש בתקווה למצוא פרצה.

"מה פתאום? למה את חושבת שרבנו?" שאל איציק שרצה להבין את פשר שאלותיי הקשות.

"סתם חשבתי". עניתי בכדי לסיים את השיחה בנושא זה, לאחר שהתבהרו לי העובדות האמיתיות.

הגענו לגלית. מן הסתם, קראתי לה מלמטה שתרד. גלית הציצה מהחלון וראשה כאילו נתקע ולא רצה לזוז. אני מסמנת לה עם הידיים שתזיז כבר את התחת, אבל היא לא זזה. אחרי עוד כמה שניות של הלם, סימנה לי עם היד שניסע.. "מה??? חכי שניה, אני עולה למעלה" צעקתי לגלית ובקשתי מאיציק שיחכה. "את מפגרת? סתומה? מה? תגידי!! הוא מחכה למטה בשבילך!!" צעקתי בכעס על חברתי הגאוותנית. לגלית לא הייתה שום ברירה אחרת מלבד לבוא איתי לפגישה המיוחלת. לכן, ירדנו ביחד...

פרק 30 

סיפורו של איציק

"גלית בחורה אחלה, גם סיגל פצצה"

"איציק תכיר, גלית. גלית, איציק" זאת ההכרות הקצרה שערכה אורנה בינינו וגלית מצידה הושיטה את ידה והוסיפה:  'היי'   שקט והססני.

"מה שלומך?" שאלתי את גלית שנכנסה לספסל האחורי. אורנה נכנסה יחד איתה ולכן בקשתי מאורנה שתעבור קדימה 'כי אני מרגיש כמו נהג מונית'. אך אורנה אמרה 'שככה זה בסדר ושאסע כבר' ולכן, לא נותרה לי ברירה ונסעתי. צלצול הסלולרי של אורנה בישר שאורנה מצאה לה בן זוג לערב ולכן היא ביקשה ממני לעבור דרך שכונת 'יד אליהו'.

"מי זה הבחור, אני מכירה אותו?" שאלה גלית בסקרנות.

"נו....... יוסי........את מכירה אותו........החבר של החבר של אחותי

"אז הוא עדיין בתמונה?" צחקה גלית.

"כן! חזק מאוד" אישרה אורנה.

כשאספנו את החבר של אורנה, היה נדמה לי שאני מכיר אותו מאיזשהו מקום. בכל מקרה, הבחור, בחור שקט שהציג את עצמו בשם 'יוסי', נראה בחור תמים שלא כל כך יודע לאן הוא נכנס. אורנה כיוונה למועדון בצפון תל-אביב. מקום רועש וצפוף. שומר הסף של המועדון, קיבל את פנינו בנחמדות ראויה לשבח והכל בזכות היכרות מוקדמת עם אורנה הבליינית. אפילו פתחו שולחן בשבילנו, ככה שלא היינו צריכים לחכות הרבה. אורנה, מלאה בשמחת חיים פראית משכה את  יוסי לרחבת הריקודים והשאירו את גלית ואותי 'לשמור' על השולחן. אני יושב מולה. שותקים..

"את רוצה לשתות משהו?" שאלתי בכדי לשבור את הקרח ובשביל להרטיב את גרוני היבש.

"קולה" ענתה גלית בקצרה. הזמנתי פעמיים קולה והמשכנו לשתוק.

"מוזר!" אמרתי בקול.

"מה מוזר?" שאלה גלית שלא יכלה להתעלם מהמילה המוזרה.

"מוזר! כל העניין הזה מוזר" השבתי בלי לפרט.

"כן, באמת מוזר" השיבה גלית בלי לנסות לפתח את עניין המוזרות שבמילה מוזר.

"את בטח יודעת שניסיתי להתקשר אלייך" אמרתי בחיוך.

"הקו שלי נותק על ידי 'בזק'" ענתה גלית ולגמה מהקולה.

"אבל ידעת שניסיתי"

"לא. מאיפה לי לדעת?"

"אני בטוח שאורנה אמרה לך"

"היום בבוקר"

"מוזר"

"למה מוזר? אני לא ידעתי שינתקו לי את הקו. אני גם לא ידעתי שאורנה מכירה אותך"

"זהו מה שאמרתי, מוזר!"

"עולם קטן" אמרה גלית ונאותה לחייך סוף סוף.

"העיקר שבסוף נפגשנו. זה הציק לי העניין הזה, כי חשבתי שהשתמשת ברעיון שלי, הרי אני יעצתי לך לנתק את הטלפון וכשהתקשרתי ביום למחרת גיליתי שהטלפון נותק"

"היית יכול לבוא לבקר אותי במסעדה" אמרה גלית והעבירה את האשמה אלי.

"מסעדה?"

"המסעדה שנפגשנו בה"

"מה לך ולמסעדה הזאת?"

"אני עובדת שם, את זה אני בטוחה שהספקתי לספר לך. חוץ מזה שאני אמרתי לך לשמור על קשר, אז היית צריך לנסות להתקשר שוב"

"אני הייתי במסעדה הזאת ערב אחרי, לא זכור לי שראיתי אותך שם"

"אני יודעת, לא עבדתי באותו היום".

השיחה גלשה. גלית התגלתה כבחורה מעניינת מאוד. היא לומדת וגם עובדת. חרוצה. בהמשך הערב קמנו לרקוד. השעה 3 לפנות בוקר, גלית אמרה שהיא עייפה. חזרנו לשולחן וביקשנו חשבון.

"איפה אורנה?" שאלתי כששמתי לב שבעצם אורנה ויוסי לא היו אתנו כל הלילה.

"לא יודעת" אמרה גלית ונתנה את האות לחיפושים נרחבים במועדון.

"כנראה הלכה" אמרה גלית שהכירה היטב את החברה שלה.

"מה עושים?" שאלתי בחוסר סבלנות.

"כלום! הולכים וזהו! אם היא תצטרך אותנו, יש לה טלפון נייד" הרגיעה גלית בפתרון מקורי.

יצאנו מהמועדון והלכנו קצת ברגל.

"אתה יוצא עם מישהי?" שאלה גלית בניסיון לדעת את המשך הקשר.

"כן, עם השותפה שלי בדירה. את ראית אותה, נכון?"

"ו......" ניסתה גלית למשוך עוד אינפורמציה.

"הכל פתוח, אני באמת שלא יודע. נוכל להיות ידידים טובים" יעצתי לגלית עצה תמימה שמשום מה נשמעה לה גועלית בלשון המעטה.

"אתה לא מתכוון לרקוד על שתי חתונות"

"לא, ממש לא. את נחמדה והיה לי כיף איתך הערב ואני באמת רוצה לשמור על קשר"

"תיתן לי את מספר הטלפון שלך?" שאלה גלית והסבירה לאחר שעניתי רק במבט 'אני אתקשר ראשונה לאחר שאחשוב על זה טוב'. אכן, גלית בחורה אחלה. קלילה, מבינה עניין, לא ממהרת לשום מקום ובטח שלא סוגרת דלתות. גם סיגל 'פצצה'. קלילה, בעלת חוש הומור מפותח, עניינית ואפילו דואגת לי, אומנם קצת מיליטנטית דבר שיכול לעלות על העצבים, אבל זה בהחלט דבר שניתן לחיות אתו.

"על מה אתה חושב?" שאלה גלית.

"לא כלום, באמת" עניתי לאחר שהעירה אותי מהרהוריי. אני מכניס את היד לכיס בכדי להוציא את מפתחות המכונית.

"אני חושב שאיבדתי את המפתחות" אמרתי לגלית לאחר שלא מצאתי.

"לא ראיתי שהשארנו משהו על השולחן. אולי שכחת את המפתחות במכונית" אמרה גלית שהופתעה כמוני. מכיוון שעמדנו מטרים ספורים מהמכונית, החלטנו לבדוק קודם במכונית. אני מושיט יד לידית הפתיחה בדלת הנהג. הדלת נפתחת.

"נראה שאת צודקת" אמרתי בשמחה.

"הי!! מה אתם עושים פה?" נשמעה צעקה מתוך המכונית.

"אורנה???" שאלנו כאחד. "מה את עושה פה?" שאלה גלית.

"את לא יכולה להתאפק?" הוספתי לשאלתה של גלית.

"זה הספסל האחורי" אמרה אורנה בצדקנות. "אני רואה ספסל אחורי פנוי, זה כמו סם, אני לא יכולה להתאפק" הסבירה אורנה את טיעוניה.

"אתה עדיין חי?" שאלתי את יוסי הנבוך. אך לזה, לא נשאר כוח לענות.

"טוב, לפחות תתלבשו, אני לא מתכוונת להיכנס ככה לאוטו" אמרה גלית ובקושי עצרה את צחוקה שהתפרץ מיד לאחר דבריה. אני עומד עם גלית בחוץ.    מחכים ......

"אתם מוכנים להזדרז?! קר לי!!" אמרה גלית. ולאחר שקיבלנו אישור, נכנסנו למכונית שלי ונסענו..

"איך היה?" שאלתי את אורנה לאחר שיוסי ירד מהמכונית.

"בסדר, טעון שיפור" אמרה אורנה בחיוך וכולנו צחקנו. לבקשתה של גלית, נסענו קודם לביתה. נפרדנו ב- 'להתראות' ובמבט ממושך שהשאיר בי רצון להישאר איתה. מבטי ליווה אותה עד  שנכנסה לחדר המדרגות.

"את נשארת בספסל האחורי?" שאלתי את אורנה, כי רציתי שתעבור לשבת לידי.

"לא! אני מחכה לך" אמרה אורנה בצחוק. ואני? אני התחלתי לנסוע עד שהגענו לביתה. נפרדנו בנשיקה ובהבטחה של אורנה להתקשר.

פרק 31  

סיפורה של גלית