כותרות TheMarker >
    ';

    כמה דברים שלא ידעתם על הבילויים (מאת אבא של אחד מהם)

    24 תגובות   יום חמישי, 9/8/07, 20:20

    א. פרנסה מוסיקלית בכיכר בית-שימוש

    כשנועם ענבר היה תלמיד בשמינית, הוא החליט יום אחד שהוא רוצה להיות זמר, הלך ושכנע את הגיטריסט של הכתה, שיבוא אתו לשיר ולהרוויח כסף באולם בעל אקוסטיקה מיוחדת במינה. היה זה אולם צר, וארוך, שהתחיל ברחוב שיינקין, המשיך מתחת לרחוב אלנבי ונגמר ברחוב נחלת-בנימין, בואכה בית-השימוש הציבורי של שוק-הכרמל.

    מצאו השניים פינה מתאימה, הגיטריסט כיוון את הגיטרה, נועם שם צלחת פח עם שני שקלים בתור סיפתח והתחיל לשיר "אין לי ארץ אחרת". 

    בשעה השניה, כשבצלחת הפח הגיע הסכום לארבעה שקלים ושש אגורות, חלף על ידם גבר רחב כתפיים נושא מזוודה חשודה.

    זרק לעברם מבט מאיים, כמעט דרך על צלחת הפח והמשיך לעבר היציאה, המשיך אבל לא יצא.

    להיפך התיישב צמוד לקיר, הוציא מהמזוודה אקורדיאון והתחיל לנגן נעימות רוסיות, מה שלימים שימש השראה לכתיבת השיר 'מרוסיה'.

    אחרי שלוש שעות,כשהשניים החליטו לחזור לגימנסיה כדי לא להפסיד את ההפסקה הגדולה, הם מנו בצלחת הפח 17 שקל, עובדה ששימחה אותם מאוד ונתנה להם מוטיבציה להמשיך לשיר גם למחרת, אבל למחרת, כשהגיעו לאולם ההופעות שלהם, הופתעו לראות שהרוסי עם האקורדיון תפס להם את המקום הטוב ולהם לא נותרה ברירה אלא  להתיישב במקום שלו.

    בהפסקה הגדולה כשמנו את ההכנסות, התאכזבו לראות שיש להם הפסד של שלושה שקלים ושבע אגורות.

    על הפסד כזה הם לא היו מוכנים לעבור לסדר היום ולכן החליטו לבוא מחר לאולם בשבע בבוקר כדי להקדים את הרוסי.

    ההצלחה הייתה מלאה והרוסי שהגיע חצי שעה אחריהם נאלץ לתפוס את הצד הקרוב לבית השימוש.

    לאור ההצלחה החליטו גם למחרת להגיע בשבע, אבל כשבאו, מצאו את הרוסי עם האקורדיון, לא רק יושב במקומם, אלא גם מנגן את "אין לי ארץ אחרת".

    מיותר לספר שלמחרת הם קמו בשש ואחרי יומיים נוספים הגיעו לשם כבר בחושך.  

    שבועיים תמימים השכימו השניים קום ונהנו לשיר לפני עקרות הבית הצועדות לשוק.

    אחרי שבועיים, ימי בא אל אביו לבקש כסף כיס ( ימי זה שמו של הגיטריסט הפרייאר שנועם גייס).

    אמר לו האבא, הרי סיפרת  שהרווחתם הון של כסף בכיכר בית-השימוש.

    אמר לו ימי: זה נכון, אבל אתה יודע כמה עלה לנו הטקסי הלוך וחזור?

               

    (ונועם הוסיף: חוץ מזה הרוסי היה כל כך מסכן, לא יכולנו לעבור על ידו בלי לתרום לו משהו)

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/8/07 11:31:

      אני חושב שגם יובל גורביץ' התחיל שם במעבר התת-קרקעי מתחת לאלנבי.

      מה זאת אומרת מי זה יובל גורביץ' ?!

       

      אחלה סיפור.  

        12/8/07 10:59:

      יו, מה זה, הייתכן שכל הגיטריסטים עברו את השלב הזה של לנגן ברחוב? אצלי זה היה ביחד עם ידידי אפי הקלידן, אני בגיטרה קלאסית והוא ב....מלודיקה! היינו שוס!

      צוחק

        10/8/07 19:57:
      מודה, יש אנשים שאני מקנא בכישרון שלהם. אתה אחד מהם:)).
        10/8/07 18:38:
      אתה ענק. וגם כותב די טוב. מגניב נעם.
        10/8/07 10:02:
      היו להם כבר זקנים אז?
        10/8/07 09:25:

      סיפור נפלא.

      במיוחד הקטע בו הם לא רוצים לאחר דוקא

      להפסקה הגדולה...

      צוחק

      אולם ההופעות שלהם כבר לא קיים- סתמו אותו

      ואת ריחותיו

      ונרקומוניו

       

      אבל המנגינה נשארת

       

      הרבה הרבה תודות על הסיפור

      כוכב 

        10/8/07 08:13:

      פוצ'ו יקר

      תודה לך איש מצחיק.

      וכוכב.

       

      נהנתי מאוד לקרוא את תכניך, ונהנתי לקרוא את התגובות של האנשים המעניינים ו"יודעי החיוך" שהתרכזו כאן סביבך.

       

      ולכל מי שקורא את הדברים - אתם מוזמנים לראות בזאת הזמנה אישית להצטרף לחברי באתר ולמרחב הפרטי שלי, שכפי שהגדרתי, יש בו אנשים שאוהבים לחשוב, לשתף, לתרום לקהילה, לשמוח, לחלום ולהגשים.

      שלומית 

       

        10/8/07 07:56:

      לפני איזה ארבע חמש שנים קניתי שבעה עותקים של האלבום הראשון שלהם, כמתנות לחברים.

      (*במרוכז. ניגשתי למוכר בדלפק ואמרתי לו "תביא לי בבקשה שבעה עותקים של הבילויים". מקווה שלא היתה בעיית מלאי לקונים הבאים באותו יום. יום שישי בדיסק סנטר יום עמוס.)

        10/8/07 07:01:

      אתה תמיד מצליח להעלות לי חיוך בכתיבתך.

      תודה מחייך

        10/8/07 03:52:

      אהבתי את הסיפור.מחייך

       

      אין לי כוכבים כרגע.

      אין לי מילים גם.

      מחר.

        10/8/07 00:51:
      אני מניח שמההופעה המפוצצת בשבוע שעבר בבארבי הם הצליחו לכסות את המונית.

      איזה סיפור נחמד.

      גם לי מזכיר ימים רחוקים של 'BUSKING' - נגינה ברחוב, מאמסטרדם הרחוקה.

      עם חבר טוב, עם גיטרה ו'קונגה' שקנינו מכסף שמצאנו בשירותים של 'ברגר קינג' [כסף סמים-די בטוח ], ועם חבורת אנגלים עליזה בראש השנה של הגויים והשיקצ'ס... אחחח איזה זכרונות טוביםמחייך אין כמו לנגן ברחוב.[ טוב, כשגם מרוויחים מספיק בשביל ה'מק-דונלד וקפה חם בשביל להפשיר מידי פעם]

      הם מנגנים יפה הבילויים.

      עשית לי ת'ערב מחוייך ונחמד. תודה.צוחק

        10/8/07 00:00:

      איזה כייף להיות אבא גאה. ויש על מה...

      אולי עכשיו אהיה יותר סובלנית לילד שלי (16)

      שרוצה לנגן ברחובות העיר בגיטרה שלו.

      יש עתיד, אה?

        9/8/07 23:13:
      הם ענקים. המשפט החביב עלי (השבוע) מהאלבום המבריק של הבילויים: "שהמיעוט יעשה לנו תה".
        9/8/07 22:37:

      פעם הגיע אלי ימי לעבודה. ישבתי בדלפק והוא חיפש משהו. ממש במקרה הביט במסך המחשב שלי וראה חבר שלו שהוא במקרה גם חבר נהדר שלי. הוא היה משועשע כל כך ואני הייתי כל כך הסטרית משמחה שמישהו מהבילויים מדבר איתי בכלל, לא נרגעתי שעות. אחרי שהוא יצא, שרתי כל היום את  "אוטו זבל". לדעתי, אחד השירים הגדולים!

       

      הוא מתוק, מוכשר ומקסים ואני מקווה שאתה אבא גאה!

      (ומן הסתם גם הוא גאה באבא שלו...)

       

       

        9/8/07 22:18:

      כל כך התגעגעתי לאיך שאתה כותב

      היו שנים שהתאמנתי על לכתוב בפוצ'ויות

       

      והבילויים גדולים והבן שלך מקסים

      ובטח זה עובד גם הפוך 

        9/8/07 22:18:

      וואי, איך אהבתי את המקום הזה. תמיד קיוויתי להביא את הפסנתר ולשבת שם ולנגן. לא בשביל הכסף, חס, את זה הייתי תורמת בכיף,

      הייתי מנגנת בשביל האומנות הטהורה

      מול בית השימוש אז מ, מה רע?

      את אולמות הקונצרטים מיציתי כשהייתי נערה.

        9/8/07 21:53:

      אני כל כך אוהב את המוסיקה שלהם ענקיים

        9/8/07 21:50:

      אני גאה בהם אחרי פוסט כזה כאילו היו בניי

      אשתי אמרת היא מוכנה לדבר עם המאפיה הרוסית.

      וזאת בזכות עדנה.

       

       

        9/8/07 21:49:

      מצחיק.

       

      מזכיר לי את הימים שהייתי מנגן במנהרה מתחת לרכבת מרכז.

      תמיד הייתי מגיע בחרדה גדולה, אולי תפסו לי את המקום.

      משום מה, מזלי תמיד נכח ומוסיקאים אחרים - לא.

      משקל לשקל, ממטבע למטבע, הבנתי דבר חשוב:

      בדיזינגוף עושים את הכסף הגדול :)

        9/8/07 21:46:

      המקום האולטימטיבי להשגת פרנסה קורץ

      כל אחד וחוויות השירותים שלו...

        9/8/07 20:35:
      לא יודעת מה יותר מצחיק, הפוסט או התגובות.
        9/8/07 20:34:

       

      צטט: filmgeek 2007-08-09 20:31:41

      הם גדולים, אני ממש אוהב אותם!

      אתה לא במקרה אבא של ימי?

      טמבל, עכשיו רק קראתי את הכותרת.

      תמיד היו לי בעיות בהבנת הנקרא.

        9/8/07 20:31:

      הם גדולים, אני ממש אוהב אותם!

      אתה לא במקרה אבא של ימי?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      פוצ'ו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין