זהו הראיון המלא שהתרחש עם ארגון הברהמא קומאריס במסגרת תוכנית רוחנית לציבור באוסטרליה.
מראיין : פאוול ווילסון.
1. אני אדם עסוק שעובד בעולם שאינו נח לרגע, מה יעורר בי השראה להיות שליו בתוכי, וגם יאפשר לי להשרות רוגע ושלווה על אחרים? הצעד הראשון הוא להכיר בחשיבות שיש ליכולת שיש לנו להיות בשלווה פנימית מלאה. בהם איננו מרגישים שלווים. התבוננות פנימית מהסוג הזה מאפשרת לנו להבין שהמיינד שלנו (המסך הפנימי עליו מוקרנותהמחשבות שלנו) מושפע מאוד מדברים חיצוניים כמו עבודה, מערכות יחסים וכו'. רבים מאתנו מרגישים שהזהות שלהם נובעת מהעשייה שלהם, כאילו שאני והעבודה שאני עושה חד הם. אך למעשה אין זה המצב. אם נקדיש לעצמנו דקות מספר על מנת להבין את התהליך, נגלה כי ניתן להרחיק את המיינד שלנו, להפריד אותו מן העשייה שלנו, ולבחון את עצמנו בצורה אובייקטיבית, וזהו אחד הצעדים הראשונים בדרך להיות מלאים בשקט ובשלווה. באופן כזה, אנו יכולים להמשיך בפעילות היומיומית שלנו, לעבוד ולבצע משימות, 2. מקום העבודה שלי והאחריות שלי כלפי משפחתי גוזלים ממני כל רגע פנוי, ונראה שאף פעם אין לי שניה לעצמי. כיצד אני יכוללמצוא מספר דקות של שקט ושלווה בחיי?
זה לא קשה לחוות שלווה במהלך היום, אפילו אם אתה עסוק. כל מה שצריך לעשות הוא להשאיר את המיינד מעט נפרד מהעבודה ומהאחריות שעלינו לבצע, ולהיות מעט יותר אובייקטיבים כדי שנוכל לנהל את המיינד שלנו ולהימנע ממצב בו המיינד ינוהל ויהיה מושפע מהמתרחש סביבנו. התבונן למשל בגוף שלנו - כל מה שעלינו לעשות עם העיניים שלנו נעשה באופן טבעי. האוזניים לא מנסות לעשות זאת במקומן. אם ידינו אמורות לעשות עבודה כלשהי – הן תבצענה זאת ולא שום איבר אחר - האיברים האורגניים עושים את הדברים הנכונים. אותו הדבר תקף גם לגבי המיינד שלנו. כאשר אנו לומדים לקחת צעד לאחור ולהתרחק מהפעולה שלנו, נוכל לראות עד כמה יכול המיינד להיות נבון. אם אנחנו צריכים לחשוב, המחשבות שתעלינה תהיינה חיוביות מטבען, ואם איננו צריכים לחשוב המיינד פשוט ינוח בשלווה. מחשבות נכונות באות לידי ביטוי בהתנהגות נאותה. מחשבות שלוות מאפשרות לנו באופן אוטומטי לפעול ולבצע משימה בצורה שלווה. מחשבות של אכפתיות והתעניינות בשלומם של אחרים, יוצרות באופן אוטומטי מערכת יחסים טובה. כל שעלינו לעשות הוא לשמור במיינד את הרעיון האחד - שאלוהים הוא האמת. לשם כך עלינו לעשות רק את מה שמלא באמת הזאת. אחר כך נוכל לעסוק בכל דבר העולה על רוחנו, ועדיין לא נאבד את תחושת השלווה והרוגע שלנו. 3. רוב האנשים מאמינים שקיים פער גדול מדי בין מציאות החיים העכשווית לבין היכולת לחוות שלווה פנימית יציבה לאורך זמן.האם ניתן בכל זאת להגיע לשלווה פנימית, מבלי לשנות את אורך החיים באופן קיצוני?
ראשית, נבדוק ונברר – מניין מגיעים הרגשות השלווים הללו? רגש אמיתי של שלווה הוא פועל יוצא של חיים מלאים בתבונה טבעית.ראשיתם במודעות ושימת לב מיוחדת לאיכות המחשבות שלנו. היכולת להזין את *המיינד במחשבות בריאות ובונות היא הבסיס לחיים שלווים.מחשבות מהסוג הזה הן אלה שמעצבות את דרך ההתייחסות שלנו למצבים שונים בחיים ואת מערכות היחסים שלנו בצורה חיובית. מחשבות הן זרע החוכמה, ומערכות יחסים חיוביות חשובות משום שאנו נצבעים בצבעים של החברה בה אנחנו נמצאים. לא מדובר במשימות רחבות היקף, אלא פשוט על יצירת דרך חיים בריאה ושמחה הנובעת מבפנים.
להרגל ארוך טווח בחיים?
אנו נמשכים לאיכות הזאת, לשלווה, כיוון שהשלווה היא הטבע המקורי שלנו. לכן השאלה האמיתית שיש לשאול היא: "למה אני לא מרגיש את השלווההזאת באופן טבעי, כל הזמן? מה מונע ממני לחוות את השלווה הפנימית שאני זקוק לה כל כך?"כאב פנימי הוא המחסום שעומד בפנינו. כדי להתגבר על המחסום הזה, עלינו להוכיח לעצמנו שלא משנה כמה נהיה חסרי שלווה, עדיין, חוסר שלווה פשוט לא הולם אותנו – הוא אינו הטבע שלנו ואין זה הדבר שאנו מבקשים לעצמנו בחיינו. עלינו להבין שמתחת לכאב נמצאת השלווה אותה אנו מחפשים, ואפשר ללכת אל מעבר לכאב, לחלק עמוק יותר בתוכנו, ולטעון מחדש לשלווה הזאת, לשוב ולנכס לעצמנו את טבענו המקורי. מעשה זה הוא שמסיר את הכאב. זוהי העבודה שעלינו לבצע, שכן, כל עוד אנו עצמנו נהיה שרויים בכאב, זה כל מה שנוכל לתת לאחרים – כאב. אלו חיים הם אלה? היכולת שלנו להגביר את השלווה הפנימית ולחזק את הלבבות השבירים שלנו היא הדרך להפוך שלווים ואוהבים באופן טבעי. 5. אנו נוטים לחשוב על אנשים שהקדישו את חייהם לשלווה פנימית ולהפצה של שלווה כעל בני אדם מושלמים שלעולםלא חווים רוגז,ספק או פחד. לבטח יש מצבים בהם הרגשת לחץ, למשל כשדברים התרחשו לא כשורה, כשקרו תאונות או כאשר מצבך הבריאותי ירוד.איך את מתנהלת עם מכשולים כאלה וכיצד את מצליחה לשמור על קור רוח?
זה טוב להבין שישנם כמה דברים שרק אלוהים, ולא שום בן אדם בעולם,יכול להעניק. לאחרונה, שיתפה אותי מישהי בתובנה שלהבעניין ואמרה: אנחנו מנסים לעשות את מה שאלוהים אמור לעשות, ולעומת זאת, את מה שאנו אמורים לעשות אנו מבקשים מאלוהים "עשה זאת אתה". המשימה שלנו היא להישאר שלווים ולהתקדם אל עבר השלווה. כל מה שמופיע לאורך הדרך לא נתפש כלחץ כיוון שזה הכול חלק מתהליך החיים, כל מה שבא מולנו הוא חלק מהעבודה שעלינו לבצע ומהמסע שעלינו להשלים. כאשר אנו מסתכלים על הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית, אין שום דבר שנחווה כגורם לחץ. אפילו אם הבריאות שלנו לא טובה, היא לא תשתפר בזכות הדאגה שלנו. כל שעלינו לעשות הוא לאכול נכון ולנוח היטב.
או ללכת לרופא. קח לדוגמא מכונית: אם הנהג רואה שחסר מים או שנגמר השמן אך אינו מטפל בתקלה, ובמקום זאת הוא מדבר ומספרשחסרים מים ברכב, שנגמר השמן, שהרכב לא מניע, האם התקלה תתוקן?כל שעליו לעשות הוא לקחת את המכונית למוסך, שם המכונאי יתקן אותה. מה שהנהג לא יכול לעשות יעשה המכונאי. באותו אופן, אם יש משהו שאיננו יכולים לעשות הוא (אלוהים) יעשה זאת. הוא אפילו שואל אותנו "למה אתם לוקחים את כל הצרות לעצמכם? אתם תעשו את עבודתכם ואני אעשה את שלי. אתם פשוט שבו בנחת ואני אדאג שהכול יתבצע". לשבת בנחת, זה לא אומר לא לשים לב או לא להיות מעורב, אלא זוהי תזכורת עבורנו שאנחנו לא לבד בניסיוננו לשפר את עצמנו ואת העולם. גם לאלוהים יש תפקיד, ואין דבר שהוא גדול מדי או בלתי אפשרי עבורו. הוא יכול לשנות דברים ולהפוך אותם תוך שנייה לנכונים, אז למה שלא נקל על עצמנו ונקבל ממנו עזרה?
הלחצים ועדיין שומרת על רמה גבוהה של אנרגיה ושלווה?
כאשר אין בזבוז של אנרגיה, לא יכול להיות הפסד של אנרגיה. להפך. אלוהים לימד אותנו שאנרגיה נחסכת כאשר אתה נמצא באינטראקציה חיובית עם אחרים. זהו סוג של הכנסה רוחנית שצריך להיות לנו עניין להרוויח אותה. יש הרבה מאוד תועלת בשיתוף ובבניית האישיות. עלינו להמשיך לתת ולתת, להיות כל הזמן במצב של נתינה מתמדת. אולם, עלינו לתת מה שאנו מקבלים מאלוהים שאם לא כן תהיה בנתינה שלנו מידה רבה של יוהרה. נתינה כזו מתחילה ליצור זיהום ברצונות ובעשייה וזה הסיבה שאנרגיה מתייבשת, מתאדה והולכת לאיבוד. נשמה מעניקה, לעולם אינה עושה זאת עם הכוונה להרוויח. נשמה מעניקה רואה לנגד עיניה רק את האחד המעניק כל הזמן – את אלוהים. במילים אחרות, לעולם איני מרגישה שאני נותנת לעולם, או שאני נותנת דבר מה השייך לי. אם הייתי עושה כך לא הייתה לי האנרגיה הנחוצה אפילו כדי לדבר איתך עכשיו.
רבים מהנוסעים, אפילו המנוסים ביותר נאבקים עם הדרישות הנובעות מסוג עבודה כזה: תפקוד באזורי זמן שונים, שינה במיטות שונות כל לילה, מזון שבושל על ידי אנשים שונים וכדומה. הם סובלים מיַעֶפֶת (ג'ט לג) וקשה להם להישאר מרוכזים כשהם עוברים מיבשת ליבשת. את לעומת זאת, נראית כמי שמתמודדת עם זה בקלות רבה. מה מאפשר לך לעשות זאת? שעות רבות במטוס הן משהו טוב, הם אומרים לעצמם "בזמן הזה
ישנם אחרים שעבורם שעות ארוכות במטוס נחשבות להפסד. במטוס, אף אחד לא יכול להסיח את דעתי" או "אוכל לישון היטב בטיסה". הם אומרים לעצמם: "יש לי 10 שעות טיסה. מה אעשה??". למעשה, יעפת (ג'ט לג) מופיעה כאשר חושבים עליה. חשיבה שגויה משפיעה על הגוף, כאשר אנשים נוטים לחשוב יותר מדי. אני לעומת זאת, לעולם לא מאפשרת למיינד להיכנס לכאלה דברים. אני נשארת נוכחת בהווה, בשנייה זו. היכולת להיות מרוכז בצורהזאת תורמת רבות לאיכות האנרגיה במקום ליבש אותה. על עצמנו בריאים ובכושר? שיגרה כלשהי היכולה לעזור מדיטציה היא דבר שימושי ומועיל מאד כשיגרת חיים. ההנאה, משהו זמני המעניק מעט שלווה פה ושם כשיש לי לנו שהם שגויים אנו מוסיפים מידה רבה של מצוקה לחיים. המיינד שלך לבין דרך ההתנהגות שלך. מתעלה ומתגבהת, וזהו השורש לחיים מלאים בשלווה. * מיינד: המסך הפנימי עליו מוקרנות המחשבות שלנו. |