בעודי פוסעת היום עם שני ידידי הנבחנים לכיוון מתחם הכלבים ההומה של נווה צדק, עוצרת אותי אישה מבוגרת ושואלת האם הם באמת ידידי.תראי.......אני אומרת לה. "בלי תראי היא עונה. אני לוקחת כלב באוקטובר כי אני רוצה ידיד. או שהם ידידים או שהם לא". שאלתי את האישה מה היא מצפה מהידידות. "אני רוצה שישב לי על הרגלים כשאני מדפיסה במחשב ושישן איתי במיטה". טוב זה מגביל את גודלו של הכלב חשבתי לעצמי, חיזקתי את ידיה והערתי בקול שהיא בוחרת בידיד הנכון.
חופן זמן מאוחר יותר שמעתי ספור, פשוט לא האמנתי. זוג חובק ג'ק ראסל, שהוא כלב קטן קומה שחכמתו הרבה היא פיצוי נאות של הטבע על פיצפוניותו, נכנס למתחם ובפיו הספור הבא. הגבר, קבלן בניין, לוקח את הננס יום יום לעבודה. יום אחד נכנסו הקבלן והכלב לחדרו של הארכיטקט. הקבלן צעק עליו. הכלב צעד בנחישות אל שולחן העבודה של האדריכל, הרים רגל לאות הזדהות עם אדונו, וטבע שם את חותמו הרטוב. "הרגשתי שאנחנו צוות" אמר הבעלים הגאה והשאיר את כל באי המתחם פעורי פה.
"אני הפכתי צוות עם הכלבה שלי", אמרה אמא לכלבה מעורבת ארוכת שיער. "כשהתגרשתי. מי שהיה בעלי ניסה להכנס הבייתה. הכלבה נבחה עליו מעוותת את פיה לנשיכה.לפני שיצא הוא מהבית, היא נבחה אחריו כאילו אמרה לו - אל תשוב". |