אמר והפנה מבט אל המחשוף שלה. ואני נשארתי עם המילים. הסתכלתי עליו מסתכל עליה. גם אני הייתי פעם כמוה. יופי של שרירים ביד שמאל פיתחתי באותה תקופה, מרוב מגשי ספלים וערמות של קערות. הייתי מצוינת, חייכנית, שיננתי את צלילי המטבעות שנאספו לי בסינר. בסופן של משמרות אכלתי שאריות של תפוחי אדמה בתנור מצלחות של נשים מבוגרות, מעוטרות שפתונים וקמוטות לחיים. לעסתי אותם קרים, בעמידה, גבי לטבחים. עצמות ועור הייתי אוספת בשקית קטנה של סנדביצ'ים ומפזרת לחתולים בחוץ כשיצאתי לעשן.

נפרד ממנה במסעדה. הזמין אותה לארוחת ערב, ביקש לשמוע על התפריט בלי לדעת מחירים. תזמיני מה שאת רוצה. והיא אכלה צדפות ברוטב חמצמץ ושתתה שתי כוסות של זה, מבעבע, וליטפה אותו מתחת לשולחן ובדיוק כשהרגישה את הנחת הוא הוציא קופסה קטנה, מרופדת, אדמדמה, והגיש לה והיא פתחה, וכשראתה מיד הבינה. והיא קמה והלכה. והוא הזמין לעצמו קינוח, סופלה שוקולד חם, עם שני מזלגות, אמר. המזלג השני זה לבאה. ואחר כך שילם וקם והלך לעבר המטבח, הציץ דרך האשנב, פתח דלת עם סימן של אין כניסה. ואני עם סיגריה.

אמר והפנה מבט אל המחשוף שלי. ואני לא סימנתי להפסיק. והוא התחיל לספר לי סיפורים, ודיבר, ודיבר, על כל הטיולים שלו, ועל כל האנשים, ואני ידעתי שהוא משקר, כי הייתי שם, הוא מסלף שמות של אכסניות וכבישים, אבל שתקתי. והוא הדליק לי עוד סיגריה ונשם מלוא ריאותיו את תפוחי האדמה המתבשלים, הקשיב לשצף שטיפת הכלים, ושאיפה אחת לפני האחרונה הושיט לי קופסה קטנה, מרופדת, אדמדמה. זה שלך, אמר והפנה מבט אל המחשוף שלה. ואני נשארתי.