כמו כל יהודיה טובה גם אצלי תאוות הבצע בוערת בפנים. אני חיה את חיי בתוך חרדה קיומית שחס וחלילה אשאר מחוסרת כל ולכן אני מאוד מוטרדת ממצב הבורסה. אני לא מתיימרת להבין משהו בהשקעות או מניות. להיפך, אין לי שום ידע או הבנה בתחום. אני פשוט חשבתי שכסף נכנס לשם ומתרבה ומתרבה עד שפסטיבל הפריון נגמר ואני טסה לאי הפרטי שלי בבהאמס. כמובן שהתבדיתי. השבוע מכרתי הכל ועכשיו הכסף רק יושב ולא מניב אף רווח.

בקיצור אני מוטרדת. אין לי מושג מאיפה החמדנות הזאת הגיעה. אני אמנית בסך הכל. חלום חיי הוא לעשות תיאטרון פרינג' בברודווי או לפחות קלטות ילדים מגוחכות. כל ההתעסקות הזו בחומר אמורה להיות בזויה בעיני. בכלל כל המרדף אחרי הכסף מאוד טפשי. הרי אני חיה כמו סגפנית כמעט. אוכלת רק ג'אנק פוד ועושה שופינג בשוק בצלאל. נזירים בודהיסטים לא חיים ככה. אני אפילו לא נהנית מהכסף שחסכתי. ממש טמטום! הרי בכל רגע יכולים הגרמנים להגיע ולהעמיס אותי על רכבת או משהו ואני אשרף לי, מלאת חרטה על כל מה שהחמצתי... טראגי.

מצד שני אם אני מתכננת להקדיש את חיי לתיאטרון כדאי מאוד שיהיה לי כסף בצד לזמנים קשים. ושוב מחלחלת החרדה ממה אחיה ואיך אפשר להפוך את חסכונותי למאגרים בלתי נדלים של ממון שינסכו בי שלווה?

בתוך הקונפליקט הפנימי הקשה שלי הגעתי להבנה מטלטלת- אני צריכה להשקיע הכל בתרופות פסיכיאטריות! לא לצרוך אותן כמובן. להשקיע במניות שלהן. הרי החרדה שלי בוודאי קיימת גם אצל רבבות אחרים. הרי זה ידוע שהציבור הישראלי חרד, מדוכא, בעל קשיים בתפקוד, חסר בטחון, סובל מסטרס פוסט טראומתי, סכיזופרניה, OCD, הפרעה דו קוטבית, מאניה דיפרסיה והיפראקטיביות!!

מוחותיהם של אלפים נדפקים מדי יום ומישהו בוודאי מרוויח מזה אז למה שאני לא אקבל איזה נתח?

עם הרעיון הזה הגיעה הקלה עצומה. בדרך כל הרעיונות שלי לעשיית רווחים קשורים באיזה אופן לאוכל. אני מאוד מרוצה שפתאום התשוקות הסמויות שלי קשורות בסמים. זה פחות משמין....