ביומיים האחרונים אני בבית. חופשת מחלה קוראים לזה.

תמיד בעבודה מתפללים לכמה ימי חופש שיפלו עלינו פתאום, או לפחות כמה ימי מחלה. אבל במציאות, כשזה כבר קורה אז מסתבר שזה לא כל כך כיף כמו שזה אמור היה להיות בפנטזיות:

1- אי אפשר לישון הרבה כמו שתכננתי, בעיקר כי שיעול מפריע ומעיר אותי ואת החתולים. מילא אותי, אבל כשהחתולים קמים כבר באמת אין סיכוי להרדם שוב.

2- צריך ללכת לרופאה. מסתבר שכשסובלים באופן כרוני מבעיות במערכת הנשימה, גם כאב גרון פשוט עשוי להסתבך ולכן אין מנוס מביקור במרפאה וזה די משבש את הלו"ז של המחלה העניין הזה....

3- כיוון שאני לצערי גרה בגפי אין מי שיכין לי תה, מיץ תפוזים, מרק וכ'.., ולכן שחולים ונאלצים לעשות את הדברים הללו עבור עצמכם זה הופך את העניין לקצת פחות אטרקטיבי. (ולא, זה שאמא שלי הציעה לבוא על מנת לעשות את הדברים הללו עבורי לא הופך את העניין ליותר טוב)

4- אין לי קול. ז"א יש איזשהו קול, אבל זה לא הקול הרגיל שלי, או קול שמישהו יכול לשמוע נניח בטלפון אלא אם אני באמת מתאמצת ואפילו החתולים לא מגיבים כשאני לוחשת את שמם... (מצד שני, אמרו לי שזה סקסי אז אולי זה הזמן לשקול קריירה חלופית בתור נערת טלפון)

5- יש אנשים שמתעקשים להטריד אותי בענייני עבודה, אפילו שהשארתי הודעה באין קול שלי שיבינו שאני בחופשת מחלה.

6- מחר זה נגמר ועדיין יש שני ימים עד לסופ"ש. לא יודעת איך אוכל להסתגל לשיגרה שוב.

חפשו אותי בקופ"ח ...