כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    מה עושים העצים? - צומחים

    13 תגובות   יום שלישי, 9/6/09, 16:08

    ישבתי מול אחת האימהות. הבטתי בעיניה וניסתי להבין משהו ממה שאף פעם לא אבין באמת.

    את אם צעירה ובנך חולה. את חיה ברצועת עזה, המצוייה במצור כבר שנתיים. בבתי חולים כבר אין יוד ותחבושות. זה לא יעזור לבן שלך. חודשים שאת מנסה להשיג אישור מעבר לבן כדי לקבל טיפול רפואי. והנה היום הגיע ואת יוצאת מהמכלאה. לבדך, עם ילד חולה, ואת במדינה זרה ועוינת. אין לך מושג לאן את הולכת, היכן תישנו, את מי תפגשו, אם יבינו אותך, אם יהיה מי שידבר את שפתך. שמעת שיש אנשים נוספים מעזה בבתי החולים. את מקווה שתפגשי אותם. כל כך רצית שבעלך יבוא איתך, אבל לא נותנים אישורי יציאה מהרצועה לגברים. רצית שאחותך תצטרף אליך. אבל לא. רק מלווה אחד. וזאת את. רק שהבן שלך יהיה בריא.  

     

    היה לה מבט של חיה קטנה במלכודת.  

     

    שתי אמהות יצאו היום כמלוות לבן חולה ממחסום ארז. צילמתי הבוקר

     

    ''

     

    ''

     

    עזה מצויה במצור מלא. בבתי החולים חסר הציוד הבסיסי ביותר. רק מקרים הומניטאריים חמורים, ובדרך כלל רק ילדים, מורשים לצאת. רק מלווה אחד לכל ילד, ובדרך כלל אימו ולא אביו. למידע על המצור על עזה - באתר בצלם 

     

    ומה עושה אני? - כלום כלום
    מה עושה אני? - כלום
    אני? - אני שואל, סתם אני שואל
    מאוד מאוד מאוד
    מאוד אני שואל

    ע. הלל

     

    מחסום ארז, צפון הרצועה, היום, יום שלישי 9.6.09.

    מחר - ליצן נגד הכיבוש.

     

    אריה - דברים בבלוגו

     

    אריה ויערת - המהדורה האנגלית 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/6/09 11:16:

       

      אשה במחסום

       

       

      אשה, מה שמך ?  -  לא יודעת.

       

      מתי נולדת, מנין את ?  -  לא יודעת.

       

      למה חפרת לך מחילה באדמה ?  -  לא יודעת.

       

      ממתי את מסתתרת ?  -  לא יודעת.

       

      למה נשכת אותי באצבע ?  -  לא יודעת.

       

      את יודעת שלא נפגע בך ?  -  לא יודעת.

       

      לצד מי את ?  -  לא יודעת.

       

      עכשיו מלחמה, את חייבת לבחור  -  לא יודעת.

       

      הבית שלך עוד קיים ?  -  לא יודעת.

       

      אלה ילדיך ?  -  כן.

       

       

       

      ויסלבה שימבורסקה

       

       

       

      וגם יואב

       

       

       

       

        10/6/09 19:54:

      לא הזמן של כולם שווה כסף.

        10/6/09 19:48:


      ומה יקרה עם הילדים והאמהות הללו עד שאובמה יזיז משהו?

      נעמה

        10/6/09 17:08:

      ספרי איריס.

      לא נקרא "להעמיס".

        10/6/09 14:51:

      צטט: יערת דבש 2009-06-09 19:29:40


      אני מנסה לפרוט את זה:

      הבן שלי חולה ואני חיה בעולם סגור ומסוגר. בכלא. בבית החולים המקומי לא יכולים לטפל בו מפני שהציוד הדרוש אזל מזמן ואין מעבר של סחורות למכלאה בה אני גרה. כבר כמה חודשים אני מנסה להשיג אישור לעבור למדינה השכנה לקבל שם טיפול רפואי (ארגונים הומניטאריים מממנים את הטיפול).

       

      הבוקר חציתי את הגבול. אסירה יצאה מין הכלא אחרי מי יודע כמה שנים. רציתי שגם בעלי, או אמא שלי יצטרפו אלי אבל יש אישור מעבר למלווה אחד בלבד. רציתי שיהיה עוד אדם לידי. להתייעץ, להתגונן כשצריך. אני לבד, עם ילד חולה. מדברים סביבי שפה אחרת.

       

       

      הן היו נשים צעירות. שתיהן. לא יותר מ 25. צעירות ממני.

      אני מניחה שלזה קוראים : השרדות. ז בלי להעמיס יותר מדי, כי אני יכולה אם אני רוצה.

       

        10/6/09 14:34:


      השיר של ע. הלל מתאר ילד ששואל שאלות על העולם. הוא לא עושה כלום, רק שואל.

      אני התכוונתי לשני הילדים שראיתי אתמול במסחום ארז. לא עשו דבר, רק שואלים. לא לקוראי הבלוג וגם לא אלי.

        10/6/09 10:12:

      יש תפיסה רווחת שאנחנו, היהודים, דואגים לילדים יותר מכולם, סינדרום האמא הפולניה.

      כנראה שהכוונה רק לילדים שלנו.

      לילדי הגויים שידאג מישהו אחר, בין אם אלה ילדי העובדים הזרים, או ילדים ערבים אזרחי המדינה, ועל אחת כמה וכמה חמאסניקים קטנים מעזה.

      מה אנחנו צריכים לדאוג לו שיחלים ואח"כ יגדל להיות "המהנדס" הבא?

      פה, בצד שלנו, כולם מתגייסים להפקות ענק של קמפיין גיוס תרומות מח עצם למען ילדה חולה. אנשים יוצאים מהעבודה באמצע היום ועומדים בתור ענק בקניון, כדי לנסות להציל.

      מי יציל את הילדים שמעבר לגדר, הגדר שאנחנו הקמנו וסגרנו סביבם?

       

       

      ובאשר אלייך, יערתנו, אני מקוווה שאת המילים של ע. הלל, לא כיונת לעצמך.

      את דווקא עושה לא מעט, ובזכותך, עוד ועוד אנשים עושים משהו, וזה הרבה יותר מכלום.

       

       

        9/6/09 19:59:

      צטט: y2work 2009-06-09 19:53:29

      אכן מצב ביש. בוש לא עזר. ניראה שאובמה יזיז משהו

       

      "מצב ביש", נראה לי כמו ניסוח מאוד לא ראוי לעניין הזה.

      מצב ביש מתייחס לאירוע שאין עליו שליטה. משהו שקרה בלי שהתכוונו.

      זה לא המקרה.

       

      אני מאוד נהנתי מהנאום של אובמה בקהיר. ההשוואה של המאבק הפלסטיני למאבק השחורים בארצות הברית - הוא נכון וראוי. הוא נותן להם לגיטימציה שמעולם לא ניתנה להם. והגיעה הזמן שהאדם החזק בעולם (או אחד החזקים) יתן לגיטימציה למאבק שלהם. אני מקווה שלא נשאר רק עם נאום.

        9/6/09 19:53:
      אכן מצב ביש. בוש לא עזר. ניראה שאובמה יזיז משהו
        9/6/09 19:29:


      אני מנסה לפרוט את זה:

      הבן שלי חולה ואני חיה בעולם סגור ומסוגר. בכלא. בבית החולים המקומי לא יכולים לטפל בו מפני שהציוד הדרוש אזל מזמן ואין מעבר של סחורות למכלאה בה אני גרה. כבר כמה חודשים אני מנסה להשיג אישור לעבור למדינה השכנה לקבל שם טיפול רפואי (ארגונים הומניטאריים מממנים את הטיפול).

       

      הבוקר חציתי את הגבול. אסירה יצאה מין הכלא אחרי מי יודע כמה שנים. רציתי שגם בעלי, או אמא שלי יצטרפו אלי אבל יש אישור מעבר למלווה אחד בלבד. רציתי שיהיה עוד אדם לידי. להתייעץ, להתגונן כשצריך. אני לבד, עם ילד חולה. מדברים סביבי שפה אחרת.

       

       

      הן היו נשים צעירות. שתיהן. לא יותר מ 25. צעירות ממני.

        9/6/09 18:08:

      מה את לא מבינה?

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין