חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
הברברת שולתתתתת!1
צילום: מירי דוידוביץ
אפשר להשתגע
מאנשים שכותבים טקסטים בנאליים
לעתים מביכים אפילו,
שלא לומר עילגים בְּשׁוּרוֹת קצרות משל היו שירים
הַגְּרוּעִים מִבֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ טוֹרְחִים לְנַקֵּד
יצירת המופת הזאת אינה שלי. כל הזכויות שמורות לרבקה פרייסלר, בלוגרית ותיקה ואחד הקולות היותר מקוריים ברשת הקשקשת האינטרנטית. הנה, ככה מתחילה הכתבה שלי, המתפרסמת בגיליון 'את' מהיום, שמתייחסת לתופעה הדוחה:
"אנחה כבדה נשמעת מהמיטה לצדי. החתול הג'ינג'י שלי טופי, עשרה קילו של אינטליגנציה רגשית מוכחת, גם אם ניסיון חיים דל, נאנח מתוך שינה. ולמה שלא ייאנח? גם אותי מבעתים לאחרונה סיוטים. באלה שלי מככבים סמיילים שמנמנים דור שלישי וביטויים כמו "רגשות ענוגות", "את סקסיט שחבל"ז", ו"יצירה של הטבע" שנשלחו בהודעות מייל ברשת החברתית שאני חברה בה על-ידי שמות משתמשים כמו כריש המצולות, פאדג' מתוק והעוצמה שבחדירה.
"סקסיט שחבל"ז? כמו אקסיט שחבל"ז? אני רוצה אקסיט מהשפה הזאת. כאילו, אני רוצה שירות הגהה אחד גדול לכל האינטרנט. למה אין דבר כזה? למה נהיה הקטע שברור לכל בנאדם שהוא לא יודע לנגר למשל, ולא כולם נהיו פתאום נגרים ומנפיקים כיסאות וארונות עקומים לכל עבר - אבל בטח ובוודאי שכולם סמוכים ומשוכנעים שהם יודעים לכתוב, ועל כן כל זמר-אמבטיה וכל כותבת רשימות-מכולת פתחו בלוג יוקרתי ושם הם משוררים את הגיגיהם לתפארת מדינת ישראל? זוהי הבלוגוספירה המפוארת שלנו. תלי תלים של שטויות איומות. וכמובן אסור לומר שאלה שטויות! זה לא פוליטיקלי קורקט!"
בכתבה כמובן, בנוסף לדברי החוכמה והבלע שלי, ראיינתי גם מומחים - למעשה מומחיות לעברית ולאינטרנט: עטרה אופק, כרמל וייסמן, הבלוגרית אליזרין וייסברג ואינגה מיכאלי - מתרגמת אלופה, בכירת המתרגמים שלנו בשטיינהרט–קציר וגם יו"ר אגודת המתרגמים בישראל. היא, למשל, אמרה, שגוגל-תרגום זה בדיחה, ואף הדגימה באמצעות השורות הראשונות של הספר 'בין שתי ערים מאת צ'רלס דיקנס:
זה היה הטוב ביותר של פעמים, זה היה הגרוע ביותר של פעמים, זה היה בן של חוכמה, זה היה בן של הדיוטות, היתה זו תקופה של אמונה, היא הייתה תקופה של חוסר אמון, זה היה בעונה של אור, זה הייתה את העונה של החושך, זה היה באביב של תקווה, זה היה בחורף של ייאוש, כל מה שהיה לנו לפני לנו, היה לנו כלום לפנינו, כולנו היינו הולכים ישירה לגן עדן, כולנו היינו הולכים ישירה לכיוון השני...
ומה אתם אומרים, למגיפת הקואוצ'ריות אין קשר לזה? בטוח שכן. כיוון שהקואוצ'רים - שאם תשימו לב כולם מובטלים לשעבר, שנפלטו ממקצועות שלא הצליחו בהם, החליטו לפצוח בקריירה מגניבית שנייה כמדרבני האומה ותפקידם להגיד לכל אידיוט אתה מסוגל אתה מסוגל - אז באמת בא כל בור ועאמה וחושב שהוא מסוגל לתרגם, לכתוב, ואף לערוך בקלילות כא.ב.ג. מנחם בשעתו. שעל זה תנו כבר חכמים לפני: פחחחחחחח.
אז מה נשאר לי לעשות? ללכת ל.... וגם לישון כמובן, עם טופי. לילה טוב, יקרים וקסומים שלי. ריגשתם עד מאוד. |
תגובות (485)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהוד אמיר שלח אותי, אז באתי
מה שאותי הכי מרגיז ברשת הזותי, זה שאני טורחת גם לנקד נכון, וגם לפסק כהלכה, ועדיין אפ'חד לא כותב לי שאני סקסיט!
למה?!!!!! מה? לא טוב הפיסוק שלי?! שאני יבין פעם אחת ולתמיד (אמר חיים) ! זה בגלל שאני שחורה, נכון? אבל אם כן - למה אף אחד לא רוצה לדפ....טוב, נו. עזבו. סתם . לקירות אני מדברת. ..
וברצינות, מיא.
גם למטומטמים יש זכות לחיות.
למה זה צריך להפריע למישהו?
לא היה לי מושג שהפוסט הזה יעורר כל כך הרבה התנגדות. לתומי, באמת לתומי חשבתי שרוב האנשים כן היו רוצים לקרוא טקסטים רהוטים ומעניינים ומוגהים ובעלי משמעות ולא להיות מוקפים בשטויות. זאת שאלה כמובן מי קובע מהן השטויות - אבל אני לרגע לא טענתי שזו אני. כל אחד שיחליט בעצמו מה נחשב בעיניו לשטויות, להבלים. כמו שאהוד כתב בתגובה קודם, אין הקפדה ועל כך אין ויכוח. אין הקפדה ותשומת לב גם בתחומים אחרים בחיינו.
(ולנועם - כן, אנחנו מוציאים לאור לונלי פלנט, אייוויטנס, AA ועוד)
מתי הפוסט ייעלם? לי אין עניין מיוחד בדיון הזה. אני חושבת שהוא מוצה. הלילה אעלה פוסט חדש. אני מעלה עכשיו פעם בשבועיים. הפוסט מעליב מישהו באופן ספציפי? לא נראה לי.
אני מודע לכך שאני תוקע פה גול עצמי בכך שאני מקפיץ את הפוסט אבל ממילא הוא מסרב להיעלם מחיי. יש מצב שבכל זאת הוא יתפוגג מתישהו עד סוף הרבעון?
התגובות מתדרדרות לשיחה בין עלם ועלמה בסרטים בריטיים תקופתיים.
מתחילים במזג האויר, ואחרי זה מדברים על מצב הדרכים ואיך היתה הנסיעה.
בלי קשר, המדריכים שלכם זה Lonely planet בעברית?
נועם
באופן אירוני, מילותיך אלו, שצריכות להיות חקוקות באותיות ארד מעל שערי הכניסה לאינטרנט, נבלעות בשיטפון המוכר והמדכדך.
אני נושם עמוק ומזכיר לעצמי שהדבר החשוב הוא להיות שלם עם עצמי ועם מה שאני מפרסם, גם מבחינת התוכן, גם מבחינת הניקיון (הניפוי והניכוי והניכוש) וגם מבחינת הרהיטות.
כלומר, חוזרים לפתרון הישן והעגום-משהו: להסתגר בדל"ת אמותינו עם הטקסטים שלנו - ועם אלו שעברו לפחות מסננת אחת.
ולשים זין על יתר העולם, בעיקר זה שאינו טורח לעשות ולו הגהה אחת.
(ש. באאבה:)
פשוט מאד.
נזילת מוחות קולקטיבית מהאוזניים.
זה אחד ממאפייניו של ההומו ארקטוס, וזה לא קשור ליולי אוגוסט.
והסיבה לשוני הטוטלי בינינו לבין ש. באאבה והיתר היא ש...
אני לא רוצה להפחיד אותך, אבל...
את יושבת? יופי.
את חייזרית.
כן. בדיוק כמוני וכמו את-יודעת-מי וההוא וגם ההיא.
ויש לי חשד שגם שניהם, שם.
וזהו.
כמעט.
אתמול חברה שלי תיארה ארוחה בסטפן בראון. היא אמרה: המסעדה מצויינת. מזגן חזק, אוכל טוב...
זה הזכיר לי את המדריך שלנו לתאילנד. כשאנחנו כותבים על מסעדה בבנגקוק, קודם כל אנחנו מתארים את המיזוג, אחר כך את האוכל.
הלחות היתה שלשום.
היום יותר טוב.
נועם
אני מבין על מה את מתלוננת, אבל זה כמו מזג האויר, מדברים על זה ולא עושים כלום.
פעם היינו עם הספר, היום אנחנו עם הריאליטי, ו"המציאות" נמצאת בערוץ השני, שהוא בעיני מזימה של השלטון לסמם את העם, מהדורת המאה ה-21 של לחם ושעשועים רק בלי הלחם.
אילו למדינה היה אכפת, היו משקיעים בחינוך ומלמדים את הדור הצעיר עברית כמו שצריך, אבל המערכת הזו עסוקה בלהכין את הלקוחות שלה למבחני מדרוג בינלאומיים, במקום ללמד את מה שצריך באמת.
אבל זו מחלה של כל מערכת שמלמדת.
בוכים על תאונות דרכים, ושוכחים שמלמדים פה איך לעבור טסט, לא איך לנהוג.
נועם
אלוהים ישמור, כמה תגובות ואין לי כוח לקרוא את כולן.
באופן אישי שגיאות הכתיב (שלא לדבר על שגיאות הדיבור) זה משהו שמוציא אותי מדעתי. אני חושב שהדבר היחיד שמעצבן אותי יורק הם אלו שמקפידים על להוריד את הדגש באותיות ה-בגד כפת כאשר היא לא בראש מילה ויוצא להם מהפה "חרמיאל" ו-"חתן וחלה"...
בקיצור, שלושה דברים:
א': למזלנו אף אחד לא מחייב אותנו לקרוא מה שלא מעניין אותנו.
ב': אני כותב פה בשביל הכתיבה ובשביל מה שהיא עושה לי. מצידי שאף אחד לא יאהב אותה. בעיה שלו.
ג': אני תמיד אמרתי שכתיבתי כל כך גרועה שאם ילחינו שיר שלי זה יהיה חייב להיות במקצב מזרחי... (אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית מתבקשים שלא להעלב - אני חולה על מוזיקה מזרחית !)
לא מייל ולא נעליים. את אחד הדברים המעליבים ביותר שקרו לי.
הטפל תמיד ישאר תפל.
והסמיילי ישאר תמיד בסוף כל משפט.
ושתוחזר הנקודה הישנה והטובה.
איזה כיף!
אני היום בדף הראשי של אנרג'י
עם הגבר שדרש ממני לבשל
(כל החסומים אצלי וכל האקסים הנקמנים - בעצם יש אחד - מוזמנים לכתוב שם שאני פרה ודבה). בינתיים יש תגובה מצחיקה שאומרת שמראה של מיליון דולר לא פוטר אותי מבישול...
חיבוץ גבינה פטה פטה פטה
אני לא רוקדת אבל זה שיר הריצה האהוב עליי
ועוד איך הודעתי לך - שלחתי לך מייל, נשמה!
עצם זה שאת אומרת את זה, זה אומר שכן יש לך את זה ואת רק צריכה את ההכוונה הנכונה נפשית, לומדים ממש לרקוד בצורה מסוגגנת וחופשית על ידי ראיה מאחרים, אימונים ועוד, את הכללים הנוקשים אפשר ללמוד רק אם ממש רוצים אבל לא חייבים כדי לרקוד טוב או לפחות להינות מכך מאוד.
את יודעת אגב למה למרות כל הלימודים הקשים לא הלכתי אחרי החלום שלי והפכתי לבלרינה ??? בגיל 13 המורה שלי ד' קבעה חד משמעית שלמרות שאני מאוד טובה ויש לי כישרון טיבעי מיוחד, קיצביות וגמישות מולדת - אין לי עתיד בתחום הריקוד הקלאסי כי אני רק בגובה 1.50 - זה שבר אותי לחתיכות !!!
פשששששששייי אני מככבת, שמרת לי עותק?
כי שכחת להודיע לי שהתפרסם ):
אוקיי, דעתי (נראה לי).
לכתוב עם כל הכללים לצערי הרב אני לא יודעת, לכן אני אעשה אנלוגיה למשהו שאני כן יודעת - לרקוד.
כילדה קטנה שלחו אותי לבקשתי לסטודיו ללמוד בלט, ועוד מחולות קלסים עתיקים, עד היום אני חולמת להיות פרימה בלרינה. למרות שאת רוב הריקוד הבאמת כייפי למדתי במסיבות מקראחניטים שלא למדו מעולם מה דגש על טכניקה שלא לדבר על ביצוע נכון, אנשים שמבחינתם הטרן אווט ,פרויינטו הפירואט זה קללות בסינית.
ולא חסרים אנשים כנראה אין להם את זה, לא כולם רוקדים לצילילי הקצב שמתחולל להם בראש וזורם להם בעורקים כמוני.
יש כאלה שמנסים וגם לצלילי מוסיקה חיצוניים לא הולך להם. חסרי חוש קצב - אבל לפחות מנסים וזה עושה להם טוב !
כולם נהנים לרקוד עם ובלי לדעת בלי קשר לחוש קצב, פשוט נהנים. וזה דיי עצוב לראות כאלה שעומדים בצד ומפנים את הרחבה כדי רק להסתכל עלי ועל שכמותי רוקדים שמבחשבתם יש כל מיני מעצורים שבין היתר ניגרמים בגלל כל מיני כללים מטופשים שבלעדיהם כולם יכולו להינות בלי ליחס תשומת לב לתשומת לב מהסביבה המסרסת.
יש לעודד את כל האנשים באשר הם לרקוד, משתפרים עם הזמן.
מקסים, ורדה
(מלחמה אבודה)
אני יוצאת לבלות (חמישי, לא?)
תתעלקו בכיף. הפוסט הזה במילא כבר הוצא מהקשרו.
בכלל נראה לי שנפתח סוכנות שידוכים או לפחות סוכנות להשגת זיונים.
הנה שני פוסטים שאהבתי במיוחד:
של פיבי בענייני תחת
של תמר מחפשת בענייני גועל נפש
מזתומרת גבולות? במובן של נורמות? ברור שיש להן נחיצות. גם היצירה לא יכולה לפרוח אלא במסגרת מסוימת - רופפת ופתוחה ככל שתהיה. גם יחסים בין אנשים צריכים להיות מושתתים על איזשהם כללים - וכשהכללים האלה מתרופפים עד לא קיימים, כמו בחברה שלנו, נגרם הרבה סבל לכל המעורבים. על כך אני כותבת - שוב (כתבתי בתגובות למעלה), בכתבה הבאה שלי, שתתפרסם ביום שלישי הבא, על החיזור, או יותר נכון על מותו. גבולות זו מילה מגבילה וישר מעוררת אסוציאציות של צ'קפוינט צ'רלי אבל כאוס לא טוב לשום חברה. כאוס זה לא חופש. חופש יכול להתקיים רק במסגרת מסוימת, של חוקים, של כללים חברתיים. לאו דווקא שמעוגנים בחוק הפלילי, אבל כללי התנהגות.
תגובה אחרונה שלי להפעם - כי נראה לי התעלקנו למיא על הפוסט-
לא ראית את 'וידוייה של נערת ליווי ( Confessions of a Call Girl - מבוסס על בלוג אמיתי! יש לי סיפור אגב על לונדון, מלון וישראלי שחשב שאני.... ) או שמה לא ראית את Mumbai Calling? (זה השם הנכון, נזכרתי אתמול ). ואל תענה לי פה! צריך לסיים פעם!
אני מתייחסת לתשובתך ומתעלמת מרוב התגובות פשוטהיריעה גדולה מהכיל.גדולתו של האינטרנט כמופע קיומי הוא בסף הכניסה שאינו קיים. כל אחד נכנס אליו עם מה שיש לו ולמרבה הפלא הוא גם מוצא אחים לאותה דעה ואולי לאותו חזון. השפה האינטרנטית לא מוגדרת. הכל הולך. למי שיש בעיה עם זה חייב לחשוב בינו לבינו למה זה מפריע לו. כשאנחנו ממש קטנים, ההורים שלנו מדקלמים את אדלר, את עניין הגבולות אנחנו ממשיכים ללעוס שנים רבות אחר כך. והנה יש בפניך מדיום שהוא חסר גבולות. מה תעשי ? תבכי את אובדנם ? החיים בגבולות כל כך שווים ?
לא ראיתי, כדאי?
אני לא פיקציה!
אני רק בחור פשוט שאיכפת לו (וראג')
כשכתבתי, לא כתבתי על הקפה אלא באופן כללי על האינטרנט כמדיום מהיר וחסר סבלנות לזוטות כמו שפה תקינה או התבטאות רהוטה.
תודה. אתמול היה לנו יום צילומים ומקווה להעלות את התוצאות בקרוב.
בבקשה - יש לך סוד קטן ואפל...
תעשה לי טובה...
אני לא רואה בזה טקסט מתנשא, וודאי שלא בכתבה שהיא, כאמור, מאוזנת. זו הזווית שלי באשר לכתיבה באינטרנט, ההסתכלות שלי. אני יכולה לשחק בעברית, לעבור בין משלביה, אבל לא ארמוס אותה, לכך התכוונתי חרדת קודש - מצדי. זה ודאי לא הרגש שאני מתכוונת לעורר בקוראים, ולפיכך אין כל תמה שאינו מתעורר אצלך.
אני גם לא מתיימרת לכתוב ספרות. כולה פוסטים כאן, כן? הכל קצר, רדוד-משהו ולפי דעתי גם צריכה להיות לו פואנטה. c'est tout.
בפוסטים הראשונים שלי לא היו הרבה תגובות, וגם זה היה בסדר. בפוסט על אבי המת או איך התחלתי לאהוב את אמני הרנסאנס המוקדם היו מעט תגובות ואני חושבת שהוא אחד הטובים שלי, וזה לא גורע ממנו. סבבה ואחלה. אין לי שום סודות אפלים. כשאני רוצה להעביר רעיון מסוים, אני ודאי מעוניינת בתפוצה ובקריאות. זה לא סוד, ואיפה כאן האפלוליות?
כשכתבת איך אני מתנשאת על המוסכניק המסכן, כמעט הוצאתי ממחטה מטפורית למחות דמעה, וזה נקרא לא לדבר על האופי שלי?
שלום לך מאיה
נכנסתי לקפה כחברה מן המניין לפני כשבועיים. הטריגר היה ד"ר אורן חסון שביקר את הספר שכתבתי.
מאז אני מרשה לעצמי ללכת לאיבוד לקרוא מפה ומשם כדי לספוג מעט ממה שמתרחש בחייהם של הכותבים.
הרשי לי לא להסכים איתך בכלל.נפלא שאין פה מיינסטרים ומבורך שהשוליים נחסכו. יש פה המון אנשים שכותבים
את מה שהם רוצים נקודה.
אני לא יכולה לומר שאני אוהבת את כל מה שאני מוצאת. אני מגלה המון נטיה לפרובוקציה, כמו הפוסט שלך,
וזה חביב בעיני. אני מסתייגת מעמדות שיפוטיות ומהכללות.
חוץ מזה התמונה מצוינת ויפה שנתת קרדיט לצלמת המצוינת.
אז הבעתי דעה שונה משלך. לא אמרתי שאת בחורה מתנשאת
אמרתי שהטקסטים שלך מתנשאים.
ולמה את חושבת שחרדת קודש והכתיבה שלך זה דבר שבא ביחד?
שום קודש או חרדה לא עוברים בגופי למקרא הטקסט שלך,
הוא בר חלוף, לא עמוק דיו, אבל ללא ספק מושך אש.
אבל במדינה בה בובליל מושך אש, להיות מושך אש זו לא אטרקציה גדולה.
אני רק תוהה אם היו פה אפס תגובות מה היה עובר עלייך.
לכל בלוגר יש מניעי הכרה, סוד קטן ואפל, גם לך.
אין בתגובה שלי שום דבר על מנת לפגוע, אני לא מכיר אותך אלא מהטקסט הזה.
המשך יום מקסים.
אין לי מושג איך אנשים החליטו שאני מבקרת את כותבי הקפה. מאיפה צצה השטות הזאת? הכתבה שלי - וגם הפוסט - מדברים על התכנים שמועלים לאינטרנט בכללותו. כולל למשל הידיעות החדשותיות באתרים כמו וויינט, בהם למשל הופיעה הכותרת הזאת (שמצוטטת בכתבה): "הקצין חייו את חייב לשוטרים הפלסטיניים" אני עצמי זוכרת כותרת: "כבד הושתל בלבו של החולה". כלומר, אתרי חדשות זמן אמת עילגים למשל הרבה יותר מהעיתונים - וזה הישג כשלעצמו!
וגם למשל על הטוקבקיסטים שכותבים כנסו כנסו - וזו הפכה לשגיאה כל כך פופולרית, עד שהיום אין פרסומת בטלוויזיה ובכרזות רחוב, שלא תמצאי אותה.
אוקיי? אז קודם כל הביקורת היא על האינטרנט, על פן מסוים בו, שנוטים להתעלם ממנו - שבצד יתרונותיו - המהירות, המיידיות, החיבור בין אנשים, התקשורתיות, הדמוקרטיות וכו' וכו', הוא מדרדר את העברית (עוד יותר). האמנם? זאת היתה השאלה שלי ושאלתי כמה מומחיות לעניין האם אכן ככה. אין כאן ערך עליון. אלה כמה ערכים שמתקיימים זה בצד זה. על יתרונותיו של האינטרנט אין ויכוח. גם לא נבטל אותו, כן?
ואכן, שתיים מהדוברות אמרו שיש הידרדרות, אבל שתיים גרסו שיש דווקא התקדמות בשפה, מבחינה זו שהשימוש באייקונים למשל החליף את השימוש בכתיבה ומאפשר חופשיות רבה יותר בדרכי הביטוי - ולהן נתתי את המילה האחרונה בכתבה. לא השארתי את הדעה שלי כדעה הקובעת.
בכלל, בכתבות שלי ב'את', וגם פה, יש לי בפירוש נטייה להציג את עצמי כדינוזאורית אנאכרוניסטית, שרודפת אחרי יום אתמול כי עבר - אני הרי יודעת שהעברית לא תחזור להיות כשהיתה. אני יודעת שגברים לא ישובו לחזר אחרי נשים כפי שעשו בעבר (הכתבה הבאה שלי). ובכל זאת זה חורה לי, זה קשה לי לחיות ככה. זה מציק לי ממש באופן יומיומי, זה צורם, זה כואב. ואני מנסה להעביר את התחושות האלה כדי לשמור אותי גם בעולם הזה המשתנה איזשהן פינות של יופי, של מעודנות, של דברים שאולי כן כדאי לנסות לשמור עליהם גם אם זה כרוך - אלוהים ישמור - במאמץ.
אין לי כל כוונה לרמוס את האדם הפשוט שחוצב מעצמו את בלוגו. רק שימי לב כמה בלוגים מועפים לאוויר בחפיפיות בלי התירוץ של דיסלקציה ובחוסר כבוד מינימלי לקוראים - ומיד מועברים לרשימת תפוצה - כי את ההתייחסות הכותבים כן דורשים. זה פשוט העניין הישראלי של מהזהמשנהכבר, כמו שאומרים לי ילדיי השכם והערב.
ובעניין הכימהון. בעיניי זה סימפטום. כי כל כך קל לשבת על התחת ולכמוה, לערוג ולייחל למשהו בלתי מושג במקום לקום ולנסות לעשות משהו כדי פשוט להשיג אותו. ולא במקרה כימהון הוא מהגזרה של כל המחלות - שידפון, שיגרון, ריקבון, שיגעון, חידלון. יש לו צליל זוועתי בעברית ואסוציאציה איומה.
נוצר כאן דיון מרתק ועל כך הכוכב.
לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות כך שאני מקווה שאני לא חוזרת על יותר מדי דברים, אולם ישנן כמה נקודות שהייתי רוצה להתייחס אליהן ולהוסיף משלי.
א. שפה, בראש ובראשונה, היא כלי תקשורת. זו מטרתה ולשם כך הומצאה. לטעמי, לפני שקובעים את רמתה, דרגתה ותוכנה, כך צריך להתייחס אליה. באי הקפה על שלל סוגיהם מבקשים לתקשר. יש את אלו שמסוגלים לעשות זאת בשפה רמה או במחשבה מקורית ויש את אלו שמתקשרים בדרכים חלופיות. המכנה המשותף של כולם הוא הרצון לתקשר.
ב. המילה כימהון, אותה את שבה ומעלה כנושא ללעג, קיימת, בין אם את מכירה בה או לאו. בעבר הפניתי אותך לכתבה בעיתון הארץ המבשרת על יציאתו של הספר תחת השם כימהון. אם הוצאה לאור בחרה להכיר במילה, מבחינתי המילה הזו קיימת. כמובן זה מעלה את השאלה מי הוא בעל הדעה, אולם מבלי להוריד מכבודך, ברור לי שלא דעתך היא זו הקובעת.
אגב, המילה "אפלולית" הוצגה לציבור העברי על ידי ביאליק וכיום היא מילה מוכרת. זו טיבה של שפה מתפתחת ולפעמים למשוררים יש תפקיד נכבד בפיתוח השפה. אולי משום שהם מרגישים בנוח בה ומרשים לעצמם להתפס.
ג. אינך יכולה לדעת מדוע בלוגיסט זה או אחר כותב בעברית קלוקלת. קיימת האפשרות לדיסלקציה או לעובדה שהכותב אינו כותב בשפת אמו (כבמקרה שלי) או שהכותב הבריז משעורי לשון. מעולם לא הבנתי את הצורך להוכיח אותם ברבים, בפרט כאשר הרקע אינו ידוע.
ד. כאמור, לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות, אולם אלה שקראתי לימדו אותי שאבן המחלוקת טמונה בשאלה: מה הערך העליון?
יש את אלו שרואים בסובלנות, קבלת האחר, חופש הביטוי ודרך ארץ כערך עליון ובמקביל, אלו המקדשים את השפה ואת החשיבה.
אני שייכת לקבוצה הראשונה ואולי משום כך אני פחות מוטרדת מבאי הקפה. תמיד יש את אופציית הדילוג, בה אני עושה שימוש רב ונרחב.
אני מעדיפה לראות מעבר לדעות, את האופי ואת האדם ולהתעלם מדעות, דעות זה חולף, לא פעם אמרתי דעה שאחרי זה עברה לי. כמו כולם. דעות באות והולכות בהתאם למציאות באותו רגע ולכל אחד מציאות משלו.
מיא, אני חושבת שאפילו את לא מודעת לאישיות הגדולה שאת. מעבר לכל הדעות ישנה אישה שאין לה ולא תהיה לה כוונה של זדון ולא תפגע לעולם בזבוב.
אישה עצמאית וחזקה שנמצאת בעשיה, עשיה זאת מעלה גדולה שלא כל אחד יכול להתפאר בה בימינו. לא עם מראה בובתי וחיוך תמידי למרות כל הקשיים בימינו.
את אישה שכן מקבלת את כולם ואני יודעת את זה מבפנים.
אייך אני יכולה להתווכח איתך על דעות כשאני מרגישה עמוק בפנים שלא משנה מה הדעות שלך וההצהרות של נכון לאותו רגע, את עדיין מבחינת אישיות יכולה לשמש מופת ודוגמא ?!
אני בוחרת לשים את הדעות בצד ובשום פנים ואופן לא להתווכח על דעה שיכולה ביום מן הימים להשתנות.
לא, אני חושבת ליזי שאת לא מבינה.
לא האישיות שלי עומדת למבחן פה.
יש לי דעה, ואיתה ניתן להתווכח. כל אמירה נגדה מקובלת עליי, כולל שהיא פשיסטית או נאצית. עוד פעם לטחון את אישיותי הנלבבת, זה לא רלוונטי ובדרך כלל ממניעים זרים.
מה זה שוב הניג'וס הניו-אייג'י הזה של הכרה וחיבוק?
לא כולם כותבים בשביל חיבוקי, אלוהים שישמור.
יש אנשים, שיש להם דעות, שהם מעוניינים להביע אותן ולנסות להישמע ואולי אולי לשכנע.
לי, בשנים האחרונות, הצטברו דעות בעיקר בענייני היחסים בין המינים, אבל גם בענייני חינוך ילדים, התנהגות במרחב הציבורי, אתיקה של דיון, אסתיקה של הרחוב והשד יודע מה עוד, שהייתי רוצה להביע ואפילו יש לי איזו תקווה קטנטנה שאולי אוכל לשנות פה ושם דברים.
אז אני מביעה את דעותיי, כמו שהבעתי כל חיי, בעל פה, רק שפתאום יש לי בלוג, עם די הרבה קוראים, וגם טור בעיתון - אמנם לא הכי נפוץ במדינה - ולמי שלא אוהבים את דעותיי נוח מאוד להיטפל לאישיות שלי, שהיא כזאת או אחרת.
מה נהיה? זה נורא נכלולי להתעלם מהביקורת שלי על הכתיבה שהפכה פתאום ממקצוע, משלח יד שמתייחסים אליו בחרדת קודש, למין שטות ברברתית כזאת שכל אחד רומס בשביל חיבוקי, ולהגיד - מיא היא אשה איומה בעלת מאפיינים אישיותיים כאלה וכאלה.
הוויכוח הזה מוצה מבחינתי כי באמת אמרתי בתגובות, באריכות ובאופן מנומק, כל מה שהיה לי להגיד. העובדה שכתיבה היא אופן הבעה וכל אחד יכול להביע את עצמו באמצעותה היא אקסיומה. לא איתה אני מתווכחת.
ואם עוד פעם אשמע את החיבוקי הזה אני תולה את עצמי מהמנורה, בטוב טעם.
את מחפשת הכרה וחיבוק בדרך שלך,
הם מחפשים את שלהם בדרכם שלהם,
השפה ותקינותה לא רלוונטית לצורך האנושי הבסיסי
שאנשים מנסים לקבל בקהילות האלה.
אני מאוד בעד התופעה, לפחות יש בה משהו
פעיל מאשר בהייה במסך הטמטום.
בסופו של יום, למילה יש משמעות, אך המוסכניק
שלך שנותן חיים לאוטו שלך מגיע הביתה, וכשנמאס
לו מלחשוב על אגזוזים הוא שולח את ידיו וציפורניו
המלוכלכלות מגריז למקלדת ומנסה לרגע להיות אולי הילד
שחלם להיות. בבוקר אמרת לו תודה שהוא תיקן
לך את האוטו, בערב התנשאת עליו.
מצטערת שכך את מבינה את זה, או שסתם נוח לך לדרוך לי על המילים ולכשתב אותן כרצונך.
לשים מילים לאנשים בפה בויטואליה זה קל. גם להתערב.
כנראה שאת עדיין לא מכירה אותי וזה בסדר. לא ממש ענייני מה את חושבת , פרשי זאת כרצונך.
אם היית קצת מכירה אותי, היית יודעת שאם הייתי רוצה להגיד משהו הייתי אומרת אותו בלי לדפוק חשבון ולא רומזת מסביב.
אוי, בחיאת מיא. כלום את לא מבינה. יש לך מורה רוחנית מול העיניים ואת כדרדקית - גורנישט מיט כלומנישט.
אולי בויזואליה תביני יותר טוב.
לא הבנת בכלל וזה היה צפוי.לא נורא. אומרים שהתלמיד מוכן המורה מגיע.
אבל שוב, האופי שלי לא עומד פה לדיון. מי שלא מתאים לו - שלא יקרא את הבלוג. למה ההתעסקות הזאת סביבי? אי אפשר כל הזמן להגיד איכסה על משו ולהתעסק בו באובססיביות. מה שעומד לדיון זה הדעות וכאן, כפי שאמרתי, אפשר תמיד להתווכח.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח........
מישהו כותב עליי שיר והוא פיקציה ישירה ממומבאי ( ראית אגב את הסדרה Hello Mumbai - משודרת בוואלה YES - מצאתי אותה לאחר שסיימתי את כל 'וידוייה של נערת ליווי' עם בילי פייפר...איזו עונה ראשונה יאמממית, עונה שניה מבאסת ) ?!
מקווה שהפעם יצליח לי............
בהבנות שלי כל אחד נולד עם יכולת המיוחדת לו.
יש המוצאים את היכולת הזו ומפתחים אותה.
יש המחפשים אותה
יש המוותרים עליה
המחפשים ינסו כל מיני דרכים למצוא.
בין אם דרך כתיבה, שינוי מקצועי וכיו"צב.
נראה כי את מצאת .....
השאלה שעלתה בי
מה גורם לך להשתשמש ביכולת זו כדי לרמוס, ללגלג, לנסות לחסום.
את אותם אלה
שאולי מנסים למצוא את אותה יכולת המיוחדת להם כאשר לך יש אין סוף אפשרויות להשתמש ביכולת הזו שבךיקירה אני יודעת.
וכמו שאמרתי זה עניין זמני שאני לא מייחסת לו חשיבות.
בבקשה בבקשה תעשי לי טובה לפני שאת קוראת לאנשים דבילים, תחשבי לפחות פעמיים.
יש בירו ויש טכנו, ולשלב בינהם רצוי ואף מומלץ בסופו של יום מנה טובה של בירו לאזן את העמוס של סידורי היום יום.
אם כבר נכנסת להסברים, אז אני אנסה להסביר ממנה נובע כל הבלבול של אנשים כלפייך :
ישנם שלוש צורות שבהם אדם פונה ועונה לאדם אחר - מבוגר הורה וילד, בד"כ רק באחת הצורות.
את משלבת בינהם, שימי לב את עונה עונה כמבוגר כהורה וכילד בבת אחת.
דבר שיוצר בילבול וגורם לאדם שאת מדברת איתו לא להבין אותך, כי זה יוצר רושם של חוסר החלטיות מי את ומה את
רוצה להגיד - רושם של אין עם מי לדבר.
זה לא נכון
את כנראה סתם אוהבת להתלונן או שאת לא רואה את המציאות.
אני בכבודי ובעצמי כתבתי לך שיר כמה תגובות למעלה.
זה מעליב
אני לא קוראת לאף אחד מטומטם. כמו בדוגמת הכיסא שנתתי - לא כולם צריכים להיות טובים בכל. זאת הנחת יסוד שברור שכל אחד יכול לכתוב מה שבא לו - אבל יש הבדל בין מי שכותבים בלוגים לשם תקשורת - כמוך, לבין מי שמתיימרים להביא תכנים ספרותיים. וחוץ מזה אף פעם לא מזיק להשתפר. את הרי יודעת שאני אוהבת לקרוא אותך בלי שום קשר לכלום. שמת לב בכלל שכל החברות שלי - אם אלה ולרי או מיכל קציר ומירי דוידוביץ בכלל לא חושבות כמוני? אז מה? הן סתמו לי את הפה? אמרו שאסור לי לכתוב? לדבר? כל אחד והדעה שלו. בניגוד למה שכל מיני דבילים חושבים, אין לי שום בעיה עם אנשים שלא חושבים כמוני.
אגב, לאחר יום שלם שלא הייתי פה - לא היתה לי אפילו הצעה אחת! ( לאחר ייאוש כבד, לפני כחודש, החלפתי את התמונה הראשית לאחרת בה נראה כאילו יש לי ציצים יותר גדולים וראש יותר קטן. זו רק הזוית של הצילום. בשאר התמונות אפשר לראות שהפרופורציות שלי קצת אחרות. לא עזר. בעצם, יש איזה מבוגר אחד שאני לא אעשה לו אאוטינג שדואג כל שבוע לשלוח לי הצעה לצייר אותי. נו, אז בכל זאת עזר )
את יודעת שאני חייבת לך התנצלות?! לא, לא על הכונפה - את כבר יודעת למה התכוונתי - פויה שחשבת עלי כך! (וכן, אני כן כלואה באיזו תדמית שהיא לא אני....המשפט הכי נפוץ שאנשים אומרים לי הוא 'זה לא מתאים לך!' ועוד לאחר שתי דקות של היכרות! אני הולכת לכתוב על זה, בחיי נמאס לי ) - חשבתי שפעם כתבת משהו מסוים באיזו תגובה ונורא רציתי להנות מהכתיבה שלך ( אם היית אצלי, את יודעת שאני לא מסוג הפרפרים והציפורים ) - אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להנות ממך עד הסוף כשאת כזו מין מכשפה. הרגשתי שאני לגמרי אמביוולנטית לגביך - מצד אחד אוהבת אותך ומצד שני שונאת אותך על מה שכתבת בזמנו. נשבעת לך הלכתי וחיפשתי את זה. וזו לא את שכתבת כך! זה מישהו שהגיב לך והגבת לו חזרה - כמובן בדרכך הנעימה והחיננית! :) אז עכשיו אני יכולה להתענג על הפוסטים שלך בכיף ולאהוב אותך חופשי.
וחוצמיזה אני מאמינה מאוד ביכולת שלך לטוב.
ושכל זה מסיכה, של חוסר היכרות עם אותם אנשים.
גם אני עילגינה עילוגוגית ומעלגגת לא קטנה בכלל,
ואני לא חושבת שאת מתכוונת לזה שאת קוראת לעילגים מטוטמים וכו'
טוב רע - מה ההבדל ? זדונית את לא !
יעבור לך ממי.
לא תהרסי כזה בקלות. תהרסי את כולם עוד קודם.
דייט שני היום זה אחלה !
לא צריך להיות מושלם.
גודלים בלי שרוצים, כל אחד והקצב שלו.
אף אחד לא חייב לאף אחד כלום.
ברור שיאהבו אותם, כאילו שאפשר שלא :)))) בופי ופלאש הם יוצאים מכלל הקוסמוס - חייבים לאהוב אותם.
כן אני יודעת, כבר יותר מידי זמן אני מבטיחה לדוד שלי שאני אבוא, כבר נולדה לו ילדה שלישית, כבר לפני 5 שנים, ועוד לא ראיתי אותה. בסוף הוא עוד יבוא לקחת אותי ולא ישאיר לי יותר מידי ברירה.
וואוווו... המורה שלי בכבודה ובעצמה..
אני צריכה לצלם את זה
למה אין מצב שהיא יוצאת בדרך כלל מהריבוע שלה..
אפילו לא לדייונים איכותיים..
והינה את יקירה זכית מהגדולה מכולם לתגובה..
אז תרשי לי לומר לך שפו..
אני ארכב על התגובה של מורתי.. מקוה שלא כבד לה
פשוט היא יודעת לומר הכי יפה את מה שאני רציתי
את יודעת מה סבתא שלי היתה אומרת
שגם מהטיפש ביותר אפשר ללמוד דבר..
ולך מורתי ההזוייה
אותך אני אוהבת נורא
וקדה כרגיל קידה לפניך..
אני יודעת שאת לא אוהבת..
פעם ב...
לא נורא תסבלי את קידתי..
חלומות מצחיקים
גדולה!!! לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר:))
היומרה, היומרה הורסת אותי ליזי. הפלצנות והיומרה. הספרות הגבוההההה.
וגם מה את אומרת? דייט שני היום.
(ליתר ביטחון דפקתי תא שיזוף וסידור גבות אפרופו אפחד לא מושלם)
וגמכן לא בא לי לגדול.
ןגמכן לא כולם צריכים לאהוב אותי, לא ככה?
אני בטוחה שיאהבו את הכלבים שלך באיטליה.
צריכה לטוס.
יופי!
אז מתי מתחילים?
פאנג'ב!
אולי לא אבטל את האירוסין לאלון מזרחי ולא אתחתן איתך (וראג'? ראג???) ואז לא נוכל לחבר שירי כימהון ביחד, ורמתם - על הזין שלי? (והתקווה - כולם לעמוד דום. משוחררים.)
שתגדלי תביני.
שעילגות לא באה מזדון.
כמו הרבה דברים. שיום אחד פשוט לא יפריעו לך ועד אז אני מאחלת לך להתמודד עם זה בכבוד יותר מאשר כמו בפוסט הזה.
שמאמינים שהיא זורחת להם מהתחת
שיש להם גם עדת מאמינים
אבל שיט! זו לא באמת שמש
בלבלת אותי עכשיו....
את אומרת לי שהשמש זורחת מלמעלה????
אם בחרת לכתוב לי בפרטי - לא היה עדיף שתחכי לתשובה הפרטית לפני שאת מפרסמת משהו כזה?
אני לא מבינה מאיפה הסקת את שהסקת....אבל קטונתי מלהכנס לראשם של אחרים.
תאמיני, תאמיני.....קשה לי להאמין שאני אשכרה באה לחדש לך משהו אבל.....
כשגברים רוצים רק לזיין הם בוחרים בנשים וולגריות ( ורצוי כונפות שמדברות הרבה על סקס ).
אוי לילי אלן עכשיו ברדיו...איזו אינגליש רוז.....בוקר טוב!!!
אני בהחלט מבינה שבנחש פה הפך למאד ארוך אך אוהד יקר לו היית עוקב אז היית קורא שהודיתי שטעיתי בכך.
אהוד!
אולי תבטל את האירוסין לאלון מזרחי ותתחתן איתי (וראג') ואז נוכל לחבר שירי כימהון ביחד, בתקווה שרמתם תשתפר?
השמיים נקרעים
מטר יורד על הקרע
העולם נרטב
מרטיב את שיערי
את חולצתי
אני מסתכל עליך
על הירכיים שלך
מים נוטפים משפתיך
מבין רגליך
אני מתקרב
עוד
עוד
אני ממש קרוב
השפתיים שלי צמודות לשלך
לא נוגעות
אני שולח יד אל הרטיבות
השמיים
נקרעים
ואני
שלם
שמישהו יעשה טובה לפאנ'גב ויגאל אותו מייסוריו.
עדיף מישהי, כמובן.
אני לא יכול לראות אותו סובל ככה.
(ואותנו, על הדרך, בגלל השירים האלה, הו, האימה.)
וראג', הו, ראג'.
הנה תגובה שלא נכתבה לגופו של עניין, אלא מתוך תסכול.
הא-כיצד?
כי - אם מיא היתה מקבלת את הכותבת כחברה בקפה - וזה עניינה, לא ענייני - הרי שכל התגובה הזו לא היתה באה לאויר העולם, ובוודאי לא המשפט אודות ההתנשאות של מיא.
גברת "אני לא ניק" - אם תהיי ישרה עם עצמך, תצטרכי להודות בכך.
האמת, אני מסמפט אותך. וכל כך למה? אני קורא את נועה אסטרייכר לא מעט, מגיב כשנחה עלי הרוח, אבל היא - להיכנס לפוסט שלי - שאני (כמאמר ספרות ההשכלה). או לענות לתגובתי אליה - כנ"ל.
וכל זה לא פוגם במידת הערכתי אליה ככותבת.
אה, כן, ולעניינינו - אני אפילו לא חושב שהיא סנובית. היא פשוט מנצלת את הזמן שלה בתבונה. למה לענות על השטויות שאני כותב?
לילה
הירח מאיר
אבל חושך
בתוכי
ירכיים
קוף משתין
אשה שלא נגעו בה
האויר לח
האויר לך
ירכיים מפושקות
הקוף מפסיק להשתין
הבעלים נכנס
בעל נכנס
הבעלים מסלק את הבעל
ושוב אני לבד
מיא...
שמת ליבך לכך שכל פוסט שדן בך, לטוב ולרע..זוכה לרייטינג מוגדל..וזו לבד סיבה טובה לכתוב עליך.
כל אחד כבר יודע שאם כותבים עליך זוכים למנת תשומי גדולה יותר - משו בדומה להגדלה בשקל תשעים.
לא משנה שאת לא כתבת על אף אחד אישית..ודברת על תופעה כללית..והם בחרו בשיטה הקלה, לקחו אותך באופן אישי - זה נורא מחמיא..גם אם אין להם דבר אחד טוב לכתוב עליך. וזה לא בגלל שאין בך טוב...ולרדת לרמה של הירכיים שלך..פחחחח, כלכך שקוף ועקום שבא רק לצחוק.
ולגבי ההיא עם הסיפור האמיתי..אני מבטיחה לך כאן שחור על גבי לבן שאם זה יגיע לשם..אני אכתוב את הסיפור האמיתי בתור פוסט!!!
הרי הייתי שם כל הדרך..אני יודעת בדיוק מה קרה שם...כך שאף אחת לא יכולה לזייף לעצמה מציאות חלופית נוחה ומחמיאה.
נוחי לך..אנשים עושים לך יחסי ציבור בחינם...
אם אני צריכה לבחור בין מתנשאים לחיות טרף הרי שברור שאני בוחרת במתנשאים..
ברור!!!
היי מיסיס!!!
מה שלומך?
ראית איזה ירח יפה זורח היום?
לפעמים אני מסתכל על הירח וחושב איך העולם יפה וגם עצוב
כתבתי שיר על הירח
הירח הלבן
יביא את מיסיס לכאן
הירח המלא
את מיסיס יגלה
והאור שיאיר
את מיסיס יכיר
ואז בכל העיר
יצהלו בכל גיל
סקס???!!!! המון???!!!!
אנשים פה חיים טוב!!! סקס יוצא להם! שנתיים אני פה ואפילו רבע ^&*^% לא יצא לי!!!
הבחירה היא לגמרי שלנו.
האינטרנט הוא לגמרי דמוקרטי.
הטענה שלי, בכתבה ובפוסט היתה, ששיבושים וטעויות, ברגע שהם מופיעים בכתב, מתקבעים הרבה יותר מאשר בעל פה, ושהאינטרנט, על הדמוקרטיה שלו, מנציח את חוסר הכבוד למילה הכתובה ואת החפיפיות שאופינית לחברה הישראלית גם בתחומים אחרים. יש לו מיליון יתרונות לאינטרנט, אבל אלה הם מחסרונותיו.
זו דעתי, ואין לי שום בעיה שיתווכחו איתי עד מחרתיים ושיגידו כל דעה אחרת.
הקטע הוא שמשום מה הדיון עבר להתקפה אישית עליי.
מה נהיה? אמרתי משהו שאסור? לא נימקתי? לא קיימתי בעצמי את מה שאני מטיפה לו? דרכתי לאנשים על היבלת? נוח להם לשרבט משהו ולהעיף לחלל האוויר ופתאום היה נדמה להם שהם חשופים לביקורת?
שינקדו עד מחרתיים את שיריהם הקסומים בשגיאות - סגול במקום שווא נע וכיוצא באלה - מה'כפת להם מה אני חושבת?
אם באמת הכל חופשי, אז מה הבעיה? אנשים צריכים את האישור שלי?
מיא אולי ההערה שלי לגבי זה שלא אישרת חברות וירטואלית היא מיותרת וזה נכון שאם שולחים לך לינק את מגיבה.
לגיטימי לא לאשר חברות ואולי לא הייתי צריכה להביא את זה. בכל זאת....זה נכון שיש כאן כותבים כאלה וכאלה,טקסטים רדודים וכו'.....
אגב בעיני מגזין "את" הוא רדוד ביותר! ויש גם הוצאות לאור מכובדות ביותר שמפרסמות טקסטים רדודים...סו ווט?
הבחירה היא של כל אחד מאיתנו.....
מעכשיו נוח לי :)
אם את אוהבת את הכתיבה שלי זה אומר שאת בכלל לא מתנשאת!!!!
היא זכאית!!!!!
היא זכאית!!!!!
למה אתה לא מרגיש נוח לכתוב בפוסטים שלי?
ברור שהלך לך כי הקשבת לי ושמת את הפס הירוק!
אני אשמח להחליף אותך שוב, למרות שהיום אני קצת עמוס, אני נותן שירותי פאנג'ב אקספרס ל 5 בחורות בקצוות שונים של העיר.
אולי אני אצליח בין לבין.
מה לגבי ביקורת על הפוסטים שלי?
את מתחמקת באלנגנטיות כי את חושבת שאני כותב גרוע?
בסוף שמתי את הפס הירוק בגלל שלבשתי שמלה בירוק/ורוד ולא את הכחולה. גמכן ירדתי מהפלטפורמות כי הייתי כבר עייפה וזרמתי בכפכפים של קמפר. הפגישה היתה הצלחה כנגד כל הסיכויים. אתה יודע כמה כבר נשבר לי הזין מגברים אבל הבחור הפתיע בגדול. כנראה שגם אני מצאתי חן בעיניו. הוא נתן לי מין מחמאה מוניציפלית כזאת - הוא אמר לי שאני הבחורה הכי יפה שהוא פגש בתל אביב - שזה מאוד מחמיא, לא? בכל זאת, המטרופולין. כאילו, עשה איתה דייט בתל אביב. אני מצד אחד נורא אוהבת מחמאות ונורא יודעת לקבל אותן ונורא שמחה עליהן ונוצרת אותן ומצד שני כל פעם זה צובט לי את הלב ומפתיע אותי מחדש בגלל כל הבני זונות שחושבים שאני זקנה כבר ומסוגלים להגיד לי דברים כמו - את נראית טוב לגילך וגם בגלל קמצני המחמאות בהווה ובעבר - שמישהו אומר לי דבר כזה, שאני יפה בגלובל, יחסית לנשים בכלל ובלי קשר לגיל.
ובאמת מגיעות לך מחמאות על אתמול. מילאת את מקומי נהדר. אני יוצאת היום לצעידה עם דבורית אז אתה יכול עוד פם אם בא לך.
הי מיא,
איך היתה הפגישה אתמול? שמת את הפס הכחול או הירוק?
איך לדעתך אני כותב? עזבי את החלקים של ראג', יש לו בעיות שפה.
אשמח לקבל הערות.
תודה,
פ
ברור שזה דיון לוהט. כנראה דרכתי לכמה אנשים על עצב חשוף. רק שלדעתי הדיון הזה לגמרי מיצה את עצמו ואני באמת אמרתי כמעט כל מה שהיה לי להגיד - ספגתי יפה את כל ההאשמות בהתנשאות - ודי. מעניין למה איש לא שואל אותי איך היתה הפגישה אתמול בערב. זה הרבה יותר מעניין אותי.
בכל זאת נשאר לי משהו להגיד על הפן הפסיכולוגי של העניין.
חשבתי על מה שוולרי כתבה, וכנראה שאתה צריך באמת להיות בנאדם בעל ידע מסוים מלכתחילה, וגם שכל כדי להיות מסוגל לספוג ביקורת ולדעת מה אינך יודע ובמה אתה בור ובמה אתה צריך לבקש עזרה ולהשתכלל. כי אני למשל תמיד תמיד אוהבת לקבל ביקורת ותמיד תמיד בודקת את עצמי (וודאי שאת כתיבתי) ואוהבת ללמוד דברים חדשים, וכך גם היא, בעוד שטמבלים מושלמים מאוד מאוד מאוהבים בבורותם והס מלהעיר להם. הם באמת בחיים לא יבדקו שגיאות. ומניסיוני, יש אנשים שכותבים ומבקשים שאעשה להם הגהה ואני עושה בכיף ויש כאלה שגם כשאני מעירה להם, או נותנת להם כותרת קולעת, או כל דבר שיכול לעזור - מתעצבנים - כי מה זה חשוב לעזאזל? אני למשל - את כל הכותרות שלי מלקטת מהסביבה - כי כותרות זה קופירייטינג, זה לא כתיבה. זה הברקות, ואין לי את זה בהכרח. זה יכול לבוא מהילדים, מהחברות, מכל אחד. בקיצור, זה כנראה כלל כזה - שכמה שאתה יודע יותר אתה בטוח פחות בעצמך ומבקש יותר עזרה וכמה שאתה יודע פחות - אתה מתנפח כמו פאקינג תרנגול הודו, מתבצר בבורותך וחס וחלילה שמישו יעיר לך על משו. זה קטע פסיכולוגי כזה ואני מרגישה שבמקרים רבים זאת הסיבה לכל מיני פוסטי-תאונה, ולא סיבות סוציו-אקונומיות לא-עלינו, שהבנאדם המסכן גדל בצ'כונה, בג'יפה, לא היו לו אמצעים, לא רכש השכלה וכו'.
לרוב גם אני, ומה שמצחיק על פיבי אותו הדבר למרות שאנחנו כבר נפגשנו במציאות (היא לא נראת בכלל כמו בתמונה)
אני מודה לך על הסכמת החברות אי שם בעבר
ומדהים אותי כמות התגובות של הפוסט הזה. בחיים שלי לא ראיתי דיוק כ"כ לוהט. אין ספק גם אותי העמדת על הרגליים האחוריות. אבל מה שהכי יפה שאת עונה לרוב ומסבירה, מרגיעה או מעמידה על מקומינו.
שוב (מחפשת מילה בעברית יפה) מגניב (טוב לא יצא) כמות התגובות בנתיים 392!!!!!!
לרוב גם אני, ומה שמצחיק על פיבי אותו הדבר למרות שאנחנו כבר נפגשנו במציאות (היא לא נראת בכלל כמו בתמונה)
אני מודה לך על הסכמת החברות אי שם בעבר
ומדהים אותי כמות התגובות של הפוסט הזה. בחיים שלי לא ראיתי דיוק כ"כ לוהט. אין ספק גם אותי העמדת על הרגליים האחוריות. אבל מה שהכי יפה שאת עונה לרוב ומסבירה, מרגיעה או מעמידה על מקומינו.
שוב (מחפשת מילה בעברית יפה) מגניב (טוב לא יצא) כמות התגובות!
מדויק להפלא........מיא הפוסט הזה מאד מתנשא...עכשיו אני גם מבינה מדוע סרבת להצעת החברות שלי....הרי הטקסטים הדסלקטיים שלי כל כך נבובים....נו באמת איך העזתי לחשוב שאת תהיי החברה הוירטואלית שלי...
כתבת יפה.
ידעתי שבסוף תאהבי את ראג'!!!!!
שמעת ראג'?
מותר לך להשתין כאן!!!
אבל בבקשה ראג', אל תגזים.
רק קצת
אחרת היא תתחרט
זוכר מה לימדתי אותך על מינונים?
טוב, התשובה הריקה ששלחת, טעיתי לחשוב שזה מענה לדבריו של אלון שאמר שאנשים צריכים פשוט לשתוק...
ובקשר לדברייך, אין לי ויכוח. יש לי רק הערה אחת - פשוט היי מודעת לכך שכל אלה ששולחים חיבוק וקוראים לך נסיכה שלי מה-זה שקרנים. חיבוק וירטואלי זה שום-כלום וברגע האמת הם לא יהיו שם בשבילך. מניסיון. הם יתנו לך סקס. זה כן. המון. אבל לא שום חיבוק ובטח שלא נסיכותי.
על רקע הנתון הזה, כל החיבוקי והנישוקי והנסיכה וההתיפיפות וההימרחות פשוט מעצבנים אותי ברמות קשות ביותר, ופה ברשת, הצביעות הזאת הרבה יותר שרירה וקיימת מאשר בחוץ. עוד אחת ממכות האינטרנט. מישהו בוכה ומיד מוחים לו את הדמעות. זוועה. כבר עדיף ראג' שמשתין לי בפוסט.
סוף סוף אחת שלא אומרת שטויות.ראיתי שאיכשהו, שלא כמנהגי ( בזמן האחרון יותר מדי חורגת ממנהגיי....מדאיג משהו ) - שתקתי בתגובה הקודמת שלי ( לפחות הייתי יפה? :P ) - משום מה התפלקה לה תגובה ריקה שלי....אז כך -
אני יודעת על מה את מדברת, ובתור סוג של אאוטסיידרית באתר הזה - לא שולחת ספאמים, לא מיחצנת את עצמי כראוי, לא עושה דייטים מכאן ( לא שיש גם הרבה פניות....אבל ניחא ), לא חלק מהחבורה העליזה והמרקדת ולחילופין לא חלק מהחבורה הלכאורה אליטיסטית....אני חושבת שיש פה מקום לכולם. לאלו שכותבים על אמנות בכתב רגיל ולאלו שכותבים על הלב בכתב גדול....והם כאלה מקסימים, וחמים, ונהדרים.....וכתבתי פוסט לא מזמן על סוג מסוים של אנשים שהוא קר ומתנשא....ולפעמים, מאחורי כל המילים היפות והציטוטים מהספרים הנכונים, לפעמים כל מה שצריך זה מישהו שישלח לך חיבוק ויקרא לך 'נסיכה שלי'. יש כ"כ הרבה יופי בתחכום אבל גם כ"כ הרבה יופי בפשטות.
תודה נעמית,
בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לך שהפוסטים שלך נורא מעניינים אבל שאני מרגיש לא נעים לכתוב שם.
כן יש לי גם רקע באופנה, בעיקר דרך ראג', הוא נורא אוהב להתלבש בכל מיני תלבושות מיוחדות.
וככה לאט לאט למדתי.
אהבתי את ה"להתכתב" נראה שיש לך רקע בייעוץ אופנה וטיפוח. וטוב טעם. כמובן.
אוי, הרסתני.
עברת את הבחינה. לא ברור לאיזה תפקיד, אבל עברת.
(אני ממש מדמיין אותך מחליף צבעים והעוויות. זו אחת התגובות הגדולות של המאה ה-20. פוצצתני מצחוק עד כדי השתנה.)
(אנחנו במאה ה-20, כן. וכל מי שיגיד לך אחרת הוא סוכן של אחמדיניג'אד.)
ומיא - החלפתי פרופיל. אנשים לא מבינים אותי.
דוקא אם תנשכי אותו הוא מאוד יאהב אותך ויפסיק לפחד.
הוא נורא אוהב לשחק.
אני לא חי עם לא נעים, ההפך.
פשוט למדתי שככה יותר קל להיכנס למקומות.
הינה, תראי איפה אני עכשיו :)
האמת שאם תסתכל תגובה אחת מעל תראה שהיא שאלה אותי..אבל לא עניתי לה לטלפון..מה גברים מבינים בפסים בעיניים, מקסימום פנסים בעיניים.
אם הוא נלחץ מהתגובה הזו..אני לא רוצה לחשוב מה יקרה לו אם אני נושכת אותו...
אבל אם אתה איתו, זה מאזן את הכוחות. הוא נלחץ ואתה חי עם לא נעים לי..זה באמת שילוב מנצח.
אבל היא שאלה אותי!!!! (וראג')
פס ירוק - צריך שיתכתב עם העצים. בטוב טעם.
אהה רגע הם נשארו על שקט מאז הנהיגה מונעת ...
פס כחול - צריך שיתכתב עם השמלה.בטוב טעם.
מה פתאום להפחיד!
לעשות טוב זה המקצוע שלי.
אני אפחיד אותך כאן וזה יפגע בי כלכלית.
חוץ מזה שזה לא כיף לי.
הבעיה היא שנורא קל להפחיד את ראג'.
מילא בפוסט שלנו הוא כבר מרגיש בטוח.
אבל בפוסט הזה?
הוא גם לא מדבר הכי נכון, יש לו מלא טעויות.
בקיצור יש לו המון סיבות להיות לחוץ
ופתאום באת עם התגובה הזו והוא פשוט נלחץ!
אני דוקא לא פחדתי אבל לא היה לי נעים להשאיר אותו לבד
אבל אני לא אחראית אם אתה או ראג' בורחים מכאן ביללות תן עם זנב מקופל בין הרגליים..:)
{אין לי אייקונים}
אני דווקא מאלה שמאוד קשה להפחיד אותן..אבל אתה מוזמן לנסות, זה יכול להיות מעניין.
התגובה למעלה זו תגובה למה שהיא כתבה!!!
זה הפחיד אותי לאללה, שלא נדבר על ראג' שמילא לך את כל הפוסט בפיפי.
אח"כ הגיע התדריך ואפילו עם התדריך לא הייתי יודע מה לענות!
מהצד זה נראה קל, אבל באמת לא קל ללכת בפלטפורמה...
מישהו מוכן לתת לי תגובה קלה?
יא דפקט - התחלת טוב דווקא!
אל תברחו - באמת אין לי כוח, והקומבניזון כבר עליי - עכשיו רק נשאר להחליט אם הפס בעין כחול, ירוק או סגול!
אוי ואבוי ואל - הגעת בזמן תגובות של פאנג'אב - בדיוק כשתדרכתי אותו - ועוד עם תגובה רצינית!
לא הבטחת פוסט על ערסים? ובכן לי זה לקח חודשים וכדורים לעשות מה שיגאל שתיים המאמי לימד אותי מזמן - פשוט ללחוץ על כפתור ה-off ואני מסרבת פשוט מסרבת לדון ב'מוארים' של הקפה.
אליך - פאנג'אב.
שלום אלת האש!
אל תיבהלי, אני מחליף את מיא כי היא התעייפה.
וזה ברשות אז גם אל תכעסי.
טוב.....
אההה.....
אני חושב שזה מאוד נכון מה שאמרת...
כאילו... לא! לא לגמרי נכון!
אהה......
תראי...
ראג'!!!!
בוא!!!
בורחים מכאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יש לי כמה דברים חשובים לומר כאן..מפני שהפוסט הזה גלש לגמרי למחוזות אחרים, כולל שיפוט אופייה של הכותבת, כמה וכמה פוסטי נאצה כנגד..כמובן מאנשים שלא אכפת להם ממיא אבל קוראים כל פוסט שלה, מצטטים תגובות שלה, מבזבזים זמן חיים יקר בלעקוב אחרי כל "שטות" שיוצאת לה מהפה..אז הנה כמה דברים.
1. אפשר להיות ביקורתיים כלפי דברים שמפריעים לנו,בלי שום קשר לאהבת אדם.
אני יכולה לאהוב יצירה ולהעריך אותה כיצירה טובה ובכל זאת לא לאהוב את האדם שיצר אותה.
2.אנשים שעושים הכל, ממש הכל כדי לזכות בתשומת לב של אדם שכביכול ממש ממש לא סובלים..המממ..מראה רק על דבר אחד, שהאדם הזה שכלכך משתדלים לא לסבול אותו ממש מעניין אותנו, מסקרן, מעצבן, גורם לנו לחשוב ולא משנה אם טוב או רע.
כל אדם שטורח לבזבז את זמנו היקר עלי, סימן שאני מספיק חשובה.אנשים שלא אכפת לי או לא מעניינים אותי אני לא טורחת לעשות כלום שקשור בהם, בטח ובטח שלא לקרוא אותם!!!
3.מותר להביע דעה, כל דעה. הדיון שמתפתח מתוך דעה זו, יכול לפתוח דלתות למחוזות חדשים, אבל רק אם הכל נעשה בצורה מכובדת.
4. מאז ומתמיד התנשאות של אנשים על אנשים גרמה להתנגדות, ההתנגדות הזו באה מחולשה, מחוסר בטחון, מתחושה קשה של חוסר ערך. התנשאות יכולה לגרום לאדם חושב לרצות להשתפר, להיות טוב יותר, ללמוד. מאז שאני מכירה את מיא למדתי כלכך הרבה ממנה. יש כלכך הרבה תחומים שהיא פשוט יותר טובה ממני. נקודה!!! אני יכולה להסכים איתה או שלא. זו החלטה שלי, בחירה שלי.
5.אנשים כמו זו עם הכתב הענק בורוד שבאה כאילו להוכיח אדם על טעותו ועושה זאת בצורה אגרסיבית, עם כוונת פגיעה, עם המון כעס ואלימות מילולית..כאילו דא? מה את חושבת את עצמך שאת באה לחנך אחרים??? הרגע שאלת אותה מי היא לחנך אחרים...אז מי את שלקחת את המקום הזה של לחנך אותה??? הא???
6.המרחב הוירטואלי הוא לכולם!!! נכון הרבה לא יודעים לכתוב, להרבה יש טעויות {גם לי} , יש כאלה שכותבים משעמם, יש כאלה שמשעמם להם בחיים וכל חייהם בוירטואליה..יש מהכל ויש מכולם . זכותם לעשות מה שבא להם, זכותי לא לרצות לקרוא! וזה בדיוק מה שאני עושה. קוראת רק את אלה שאני אוהבת.
7. מה קרה? דמוקרטיה רק לסתומים? גם למתנשאים מותר...ועוד כאלה שיש להם קבלות.
8. בעיניי כל עוד שלא מאבדים צלם אנוש, הכל לגיטימי. אבל יש כאן אנשים שממש איבדו צלם אנוש בתגובות שלהם, תחת הכותרת של אהבה אדם. אני לא טיפוס שאוהב אדם, אפשר בקלות להגדיר אותי בתור שונאת אדם. עדיין לא הגעתי לרמת התגובות של אלה שדווקא התקשטו בנוצות אור ואהבה - איכס..
9. אני שונאת צבועים, ערסים, שקרנים, מתחזים..הרשת מלאה בחרא הזה..
10. מציעה לכל אלה שאין להם חיים ללכת ולחפש לעצמם חיים. ואם אפשר, אני יודעת שזה מאוד קשה, שמיא לא תהיה חלק מהם.
עור ותאווה לכולם!!!
אבל אני פוחד שאם לא תפקחי עלי אני אעשה לך פדיחות ואז יהיה לי לא נעים.
לגבי הכדורים, מבחינתי אין דבר כזה טו מאץ' אינפורמיישן.
איזה כדורים?
יששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!
די נו... באמת??
באמת מותר לי?
ולא תכעסי עלי?
באמת?
להתחיל?
אני אשמח לענות במקומך
אני מבטיח לא לתת לראג' להרוס
ברוח משנתו של הדלאי לאמה, אתחבר אלייך באהבה:
1. אהבתי את הלהט.
2. אהבתי את הקרטונאז' (למרות שאישית אני מעדיפה קוקיאז' - שזה מבחר של צדפות) ועוד אעשה בו שימוש, ברשותך.
3. הוורוד הולם אותך (אלומה לא רשמה עליו פטנט?). גם הנעימות.
4. אני לא יכולה יותר, באמת. הד(ז)יון-שכל הזה יצא לי מכל החורים.
5. יש מצב שאמסור את התגובות בפוסט הזה לקבלנות משנה.
גברת נכבדה!
אחד המחלות הקשות של האדם הם:אגו נפוח ויהירות
ואת התברכת בהם.
את חושבת שאת מיוחדת,כל ההתנהגות שלך היא מחוסר ביטחון שמגיע בעודף ומעיד על חוסר
מה שאת רואה אצל האחר ומפריע לך בעצם משקף אותך
לא למדתי כלום בביה'ס ושמחה שכך חברים שלי למדו בכתה, אני העדפתי להיות בטבע לחקור ציפורים וצמחים ואת הסביבה תמיד השתדלתי להיות קשובה ללב לכן אין לי את כל התסביכים שאת רוויה בהם
גידלתי לי כנפיים חסונות שמסוגלות לעוף לכל עבר
עיתונאית נכבדה שחושבת שיש לה טור מיוחד וזורעת שנאת חינם במקום אהבת חינם.
חוץ מדפי כרום ותמונות אין מה לקרוא
את ניזונה מרכילות ובשפת הרחוב מחרטות ופלצנות יתר
והתמונה שהצגת בפוסט מכוערת ואין בה שום צניעות
הכל לעשיית רושם אין פשטות אין טבעיות הכל קרטונז' ואת עיתונאית יקרה , העולם נתן לך במה להפיץ בה ניצוצות של אור ולהיות מורת דרך ולהאיר
לעומת זו בחרת להעיר מי שם אותך לשופט? ומי את בכלל שתשפטי אחרים?
הגיע הזמן שתגדלי כנפיים ותלמדי לעוף
תודה רבה לכל המגיבים ששמו אותך על מקומך
נגמר עידן היהירות
דבורה בועז
חשוב מאוד!!!!!!!! אמור לי מי אלה חבריך ואומר לך מי אתה![]()
דירוג: 33 47 71 7 73 5 93 7 22 46 24 51 22 13 9 11 6 284 84 194 137 115 107 603 שם פרטי: אהוד שם משפחה: אמיר מין: גבר מצב אישי: נשוי/אה מיקום: ישראל, ירושלים, ירושלים תחומי עניין: תרבות אומנות על עצמי נושך. אנשים שאשמח להכיר רעי-לב בטוב-טעם. זה מכניס שמחה לחיים.
ויש לי אליך רק חמלה
אישית???
אני מתפלאת עלייך. דבר לא אישי. הכל ענייני ועקרוני.
אנשים עוסקים בסוגיות חשובות של איכות מול....... - שכחתי אבל אני עוד אזכר
צודקת!
הודאה: גם אני לוקה באנאליות מסוימת בכל הנוגע לשפה העברית ולשימוש שנעשה בה.
ובכל זאת, אם להסיט לרגע את הדיון מהמדרון החלקלק שאליו התדרדר "זכות - מול איכות: על חופש הביטוי
בעידן האינטרנט", הדבר שצרם לי ביותר היה דווקא המהירות שבה חרג הדיון משיח לגיטימי לחלוטין
בדבר איכות כתיבה אל מול זכותו של כל אדם לבטא את עצמו, גם אם אינו מוכשר לכך באופן מיוחד,
לרשעות, קטנוניות ועקיצות אישיות המופנות אל הכותבת.
יותר משמצערת אותי התדרדרות השפה - והיא מצערת אותי ביותר, אני נדהמת כל פעם מחדש
מרמות הארס והרוע שאנשים מסוגלים לייצר בלי לתת דין וחשבון במיל על הנזק, העצב או הפגיעה הפוטנציאלית שהשתלחות בלתי מבוקרת מסוג כזה עלולה לגרום.
וכל זה על שום מה? דעה שאינה מקובלת עליכם? זה המקסימום שאתם מסוגלים לו? לעלוב בכותבת אישית על עומק תכניה ונושאי כתיבתה?
אם זאת ההתנהלות הנינוחה והחביבה שבה אתם בוחרים כשאתם פוקדים 'רשת חברתית' לא הייתי רוצה לפגוש אתכם מחוץ לרשת.
אל תהיי מפגרת. אפשר להאשים אותך בהמון דברים. המון. המון!
אבל לא בזה.
ביקורת עצמית זה יופי. אני יכול לכתוב פוסט שלם על ביקורת עצמית. יש רק דרישה אחת: שהיא תהיה איכשהו קשורה למציאות.
סיפור:
שר החימוש של היטלר, אלברט שפר, עשה מזה קריירה. אחרי השואה, שבה גירש למוות עשרות אלפי יהודים מברלין, הוא נדון ל-20 שנות מאסר במשפטי נירנברג.
מה הוא עשה, החכם?
ראשית, אמר: אני רע, פשעתי. חטאתי. שיתפתי פעולה עם היטלר. ואז כולם בכו מהתרגשות. הוי, הנאצי הטוב. נביא לו מטפחת. הוא כה רגיש.
ככה קנה שפר סימפטיה. גם היה צעיר נאה, אגב. הנה לינק. (במקרה שלו, המונח "חתיך הורס" מקבל משמעות מעשית.)
שנית, הוא אמר: נכון שאני אשם, באופן כללי, אבל לא עשיתי כלום באופן פרטי. כלום. לא ידעתי על זה וזה וזה וזה. והתביעה לא הצליחה להוכיח, כי הראיות לא היו בידיה.
האיש השתחרר מהכלא, כתב רבי מכר, נהיה עשיר, חי בטירה בהיידלברג עוד כ-15 שנה לאחר שחרורו.
מוסר השכל - אנשים, תאשימו את עצמכם בתבונה. ככה ייצא לכם רב מכר אפילו אם אתם לא נאצים.
פעם שלישית! בעט, אלון, בעט!
התינשא לי?
או רק עשה ככה
רק אני מוצא קצת אירוניה בזה שפוסט על קשקשת הפך למרכז עולמי, מכה, כותל המערבי, מרכז היקום, אבן הבוחן, מגדלי התאומים וליפט של מוסך לכל קשקשני העולם התאחדו?
ואפרופו קשקושים - אני מייד חושב שמגיעה תעודת הוקרה מיוחדת [ביקור במשכן הנשיא והכל] לאנשים שלא אומרים כלום. ממש כלום. יענו שותקים כמו בלטה. אולי צריך להמציא שיטה חדשה שתוסיף לכל משתמש רבע כוכב על כל פוסט שיצא והוא לא הגיב אליו. נגיד ממש התאפק. ככה:
ממש התאפק ולא הוציא הגה.
כן, הורס מצחוק.
הבעיה היא שבדרך כלל אני היא האנשים האלה...
אני תמיד שאפתי לזנב בעצמי - כה רך ומשיי, ואני יכולה לחשוב על שימושים סקסיים ומגרים.
אני לא בטוחה.....
אז זה מסביר את הכתמים על המכנסיים שלך.
לא הורג. הורג זה רק מלחמה.
ולגבי האידום המסיבי - אני טרם כוכבתי באדום מספיק פעמים. אבל אני עוד קטן. יום יבוא. צריך לעבוד על חושי / מחושי הרוע שלי.
זה בכלל לא קשור אלי, זה האופי שלו.
ונראה לך שיש לי עוזרת?
הוא אחראי על הנקיון
אני איתך! זנב לאריות, ראש לשועלים - העיקר שיש עוד אחרינו.
סליחה שאני מתערבת
אבל איך שהוא נראה לי שלהיות אצלך זו סיבה מספקת להיות עצוב ומפוחד
ולפי התאוריה הזאת אני לא רוצה בכלל לחשוב על ההשלכות הרות הגורל:))
מקווה שיש לך עוזרת טובה..
מה פתאום.
הוא לא צריך ארגז חול.
הוא עושה בשירותים.
אלא אם הוא עצוב או מפחד ואז הוא עושה איפה שהוא נמצא.
איפה ארגז החול שלו? במרפסת?
חחחחחח - את מכירה אותי הרי. אני לא נלאית לחנך, להטיף, לנסות לשנות, גם בחיים הפרטיים. מלחמות אבודות מראש זו אני. הקפדה על נימוסים וגינונים שאיש לא מקפיד זו אני. היאחזות בחיזור שאבד עליו הכלח (בכתבה הבאה) זו אני - אז מה יש? תני לי לדפוק שוב את הראש בקיר. כבר יש לי בליטה מטפורית נאה במצחי. את באה מתחום הסובלנות, ואני מתחום העצבנות. ועובדה שאנחנו מסתדרות, לא ככה?
הנה, לאורך השנים שמטו את הגינונים ואת הנימוס, איש לא הקפיד, איש לא העיר, כל מה שלא בתחום החוק אלא רק בתחום הנורמות לא נאכף - ועובדה שנסעתם לאילת ובילוי שלכן במלון חמישה כוכבים הפך (לפרקים) לבלתי נסבל. למה? כי נורמות ההתנהגות במרחב הציבורי בארץ זוועתיות. וזו הנורמה. אלה לא ערסים כמו שוולרי מגדירה לנוחותה. זה עמישראל. זה הציבור הישראלי. היא פשוט לא מכירה אותו כי היא חיה כמוני, בבועה.
לא ברור מי יותר גרועים, הם או הקמצנים
ולרי הדורמנית של המלונות
תאמת עזבי לא דמוקרטי, זה הולך להיות מפחיד.....
מזל שאני בצד שלה:)))
ועכשיו ברצינות- יצא לנו לקשקש קצת על הפוסט הזה שאת יודעת שלא שבעתי נחת ממנו למרות חיבתי הברורה אליך
ועל ההקבלה למה שהיא היתה רוצה
ואני חושבת, שכולנו ואני באמת מתכוונת לכל אחד מאיתנו צריכים להבין ולהפנים שאםחד לא מושלם, גם אנחנו לא (אני יודעת זה מפתיע)
ואנחנו יכולים לנסות לחנך את כל העולם, אבל אז ישאר לנו מעט מאוד זמן אם בכלל כדי להנות ממנו
או שאנחנו יכולים לבחור לחבור למי שדומה לנו בצורת ההשקפה, חשיבה, התנהגות כתיבה וכל דבר אחר ולהנות מכך
למצוא את הרע בכל דבר זה מתיש למדי, לפתוח חזיתות ולחנך את כולם זה לא רק סזיפי אלא זוללן זמן יקר, לא חבל?
בפעם הבאה נא לצרף קלינקס עם אלוורה לפוסט...:)
מזל.
חשבתי שרק לי יש אלרגיה לכל פייטני הניקוד ששורצים פה....
תודה מיא.
נראה לי שאפשר להסכים רק על דבר אחד.
אני הכי הכי הכי מגניב (וראג')
בובה זה לא הם! זה התינוק של אוסם... אין אין אין כמו במבה...
כאשר בקפה דה מרקר ינהיגו פופ אפים קופצים עם שירי מה-שמו של עור ואאבה, אז אפשר יהיה להקביל בין השניים.
בינתיים נראה לי שסביר שנמשיך להתלונן על עמישראל שמשאיר חיתולים משומשים על הדשא בשפת הבריכה של המלון ובאותה נשימה שגם להם מותר לשרבט כאן שירי כימהון.
אני חוזרת - חיתולים משומשים על הדשא של הבריכה. איכס.
מבחינתי הדיון איתך הסתיים אין לי שום כוונה לרדת יתר נמוך וזה מה שהטקסט של הגברת עשת יצר כאן: "מהומה על לא מאומה"
לא אתחיל לדקדק כאן במי חסם את מי , זה מתחיל להיות גנון ואני ממש לא בא לי להיות הגננת של חבורת ילדים "רעים" וצורכי תשומת לב כמו שיש כאן....
גם תשומת לב יכולה להתקבל על ידי כתיבה של מאמרים חיוביים ושאינם יורדים על כל ה"גברים" על ה-"עמך" (לא ניקדתי)
ועל אחרים.
הפוסט הזה מלא באמירות שליליות ולכן גם הרבה מן התגובות שכאן הן כאלה.... ואני את שלי אמרתי.
לילה טוב לכל ישראל (שלא חברים) ולחברי אגד בפרט.
אוף, גם אני לא אוהבת שמשתינים לי בסלון. אפילו לחתולים יש ארגז במרפסת. דווקא כוכבים אדומים הם אות של כבוד בעיניי - זה סימן שאני מעוררת מחלוקת ולא פרווה - קיבלתי כוכב אדום רק בפוסט השני שלי על הכדורים נגד דיכאון, ועכשיו כאן, שזה בעצם מפליא כי לכאורה היה ניתן לחשוב שארגיז יותר. בעצם אולי קיבלתי גם במלחמה. לא זוכרת. לא בדקתי. באמת זה לא היה בראש מענייניי. זו באמת שטות איומה הכוכבים האלה - גורמים לאנשים מבוגרים להתנהג כמו תינוקות. חשוב הטקסט, לא? והתגובות. הכי הורסים אותי כל אלה שכותבים - אני יביא לך כוכב מחר. תרשום לי על החשבון. לא הורג?
אני בשוק ממך!
את לא סובלת ערסים?
אבל זה כל מה שיפה בדמוקרטיה - שיש מקום לכולם, וכולם יכולים להתבטא!
אז אמנם לא כולם יודעים לעמוד בתור או להיכנס למעלית או לא לצרוח במקומות ציבוריים (או פרטיים), אבל את יודעת - זה עמישראל וכמה טוב שהוא כזה. אני מתפלאת עלייך, ב'מת.
שמחה שבילית למרות הכל, שחזרת ושהכביסה מסתובבת (גם אצלי, כי הילדים חזרו). חסרת לי בשבת ויש לי המון לספר לך.
נדבר מחר ואני גם צריכה ממך דחוף את שמלת הטינקרבל עם הקרעים.
ולכל מי שכתבו לי בפרטי - אני לא בוכה בתמונה. סתם לא מחייכת.היא מהיום. אחליף אותה מחר בתמונה ממחר. לילה טוב.
או, הרמת לי להנחתה:
אני לא מוחק תגובות ענייניות, גם אם הן נראות כהשמצה.
קראו לי אנטישמי, כאן, ולא מחקתי.
ירדו עלי קשות כאן, ולא מחקתי. גם כשהתגובות חרגו בהרבה מדיון ענייני והגיעו לצעקות ולצבעי אותיות כמו אלה שילדים קטנים מציירים בהם.
מה שעשית היה אחר: לא קראת מילה ממה שכתבתי בפוסט ההוא. לא ניסית להתמודד עניינית.
על אישיותי - ראוי היה שתכתוב לי בפרטי או כתגובה לפוסט שבו אני דן בנושא האהוב עלי: אני. ויש מספיק פוסטים כאלה.
מה שעשית היה לא מכובד. זה כמו להיכנס לי לדירה ולהשתין לי באמצע הסלון. הייתי משאיר את זה, כפי שהשארתי את התגובות המתפלמסות מהפוסטים הנ"ל, לו לפחות זו היתה תגובה בקונטקסט. למה שאשאיר את השלולית הזו בסלון שלי?
ועל הכוכב האדום - בחייך. זה אקט תינוקי. תתבגר. אני אפילו לא מתכוון להשיב לך באקט דומה.
ואם אתה רוצה לקרוא את תכניי - קודם כל תתחייב שתתייחס לפוסטים שלי, לגופם, ואז אסיר את החסימה.
בברכת כל ישראל חברים יש רק באגד
אהוד
שלום לתל אביב...
מיא חזרתי כולי צבע שוקולד..הורס.
והגעתי להחלטה מאוד מאוד חשובה ומעמיקה...והיא שאני רוצה בית מלון נטול ערסים. זהו!
ווי ווי ווי..כמה ערסים..כמו גו'קים שיוצאים מהחורים בדיוק בחצות היום ומשאירים את השטח אחרי לכתם כמו שדה קרב מבחיל.
אני מוכנה לקרוא תכנים של ש. באהבה אם יבטיחו למגר את התופעה של המזהמים והמפגעים החברתיים האלה.
וראבק...כשאתה עומד מול מעלית תעמוד בצד ותן לאלה שבמעלית לצאת קודם שאתה רוצה להכנס אליה.
אני לא סובלת. את עם ישראל בצורתו זו. וזה סופי.
ואני אחרי נהיגה של 400 ק"מ פירוק כל התיקים ומכונת כביסה אחת כבר מסתובבת לה, אני סחוטה מכל בחינה אפשרית.
היה כיף למרות הכל.
לילה טוב.
הציניות היא דרכה של המילה לנסות ולכסות על אמיתות.
בתור שמאלני נאור (גם אני דרך אגב) כדאי שתדע קודם להקשיב , לקרא, לראות אנשים שכותבים גם אחרת ממך , לפעמים פחות טוב ממך ולתת להם מקום לאמירה, אחרת איך תעשה שלום עם הערבים אם לא עשית שלום עם בני עמך.
ואת הבחירות שלי תשאיר לי.
דרך אגב כיכבתי אותך באדום על הכתוב בפרופיל שלך : "את מי אני רוצה להכיר?..." "רוצה להכיר אנשים רעי לב"... למה מחקת את תגובתי?....
לא נוח לך?
אני חושבת שהמון אמנים טובים הם פוצים איומים בחיים הפרטיים. וגם עוד משו. אני חושבת שהרבה אנשים מהסוג הזה - או שאוהבים אותם או ששונאים אותם. למשל אבא שלי - היו לו תלמידים שהיו ממש חולים עליו והעריצו אותו ואהבו אותו אהבת נפש והיו כאלה ששנאו אותו למוות, אבל לא היו מי שהיו אדישים אליו. אני חושבת שהרוב היו מעריצים כי באמת היה אפשר ללמוד ממנו המון. אבל כבנאדם הוא היה שנוי במחלוקת. הוא היה מאוד בוטה, למשל. וויזלטיר - את השירה לא ניקח ממנו - את היכולת לומר אמירה מדויקת וחדה כתער ולהאיר פתאום את המציאות בפנס, את הפינות הכי חשוכות וכעורות. אני מתה על זה.
ראה, מה שהוא כותב שם על האמת, זה כמו סכין. כשקראתי את זה, זה היה כמו סכין בבטן. אתה לא יודע כמה זה נגע לי אישית. כל כך היתה חשובה לי האמת בשנים האלה, האחרונות. פשוט לדעת. לחשוף את הסיבות, למה. גיששתי באפלה. כמו תינוקת יצאתי לאוויר העולם. היום, כשאני כבר יודעת אני נורא רוצה לכתוב. ולפעמים כשאני כותבת (או מדברת) זה לא נעים לשמוע. אני מדברת בלי חשבון גם לאנשים קרובים. קשה לי עם צביעות. זו התכונה הכי הכי שנואה עליי. אני מוכנה לעשות הכל כדי לחשוף את האמת גם אם היא כואבת מאוד, ולשלם מחיר כבד. בסוף יש תמיד הקלה עצומה.
צילה של הרוח? איזה רעיון דבילי! איך לרוח יכול להיות צל? זו הרי שטות פיסיקלית!
פעם, לפני איזה עשר - חמש עשרה שנים, הייתי בסדנת שירה שהוא העביר.
ראשית, הוא הודיע לנו שכדי לבחור את אלו שישתתפו בסדנה הוא עשה מכתבינו ערימה של "כן", "אולי" ו"לא".
ערימת ה"כן" היתה דקיקה. בלית ברירה נאלץ האמן הסובל למיין את ערימת ה"אולי" ל"אולי" ול"לא".
ורק בסופו של התהליך המתיש וסוחט הזיעה, ברר ה"מ ויזלטיר את 15 המשתתפים.
שנית, בפגישה הראשונה הוא שאל: "ירים נא ידו מי שקרא ספר שירה שלם של אחד מהבאים:" ואז הוא התחיל בשרשרת שופוני, מהמשוררים היווניים והלסבוסיות הקדמונים, ואולי גם איזה אשורי אחד, עבור בימי הביניים, חרוש במאות ההשכלה והרומנטיקה, וכלה בהתפוצצות השירה של המאה ה-20 המדממת.
גילוי נאות: הרמתי יד גם כשקראתי בקושי שיר אחד של המשורר שה"מ נקב בשמו. לא נעים, אתם יודעים.
לבסוף, לאחר שגרם לנו להזיע ולהתפתל קשות על מושבינו, הייתי בטוח שהוא ישבח אותנו, ולו במינימליזם צורני.
מינימליזם צורני עלק. הוא לקח שאכטה ארוכה ועמוקה מהסיגריה שלו, נשף עזוזות (מה שוודאי החיש את מותי בלא עת מסרטן, כי ישבתי לידו, כי רציתי לשמוע, כי אני כבד שמיעה, וכי היה לי שווה להתקרב לתהילת מרום כסא כבודו, גם במחיר קרצינוגנים) ואמר:
"נו, אני לא מאשים אתכם. ככה זה במדינה עם מערכת חינוך כמו שלנו."
יעני, אתם דפוקים, אבל זה לא באשמתכם.
הו, הסובטיליות.
שלישית - זה האיש שאומר שהמדינה (ואני לא הולך לחפש בגוגל את מראה המקום) צריכה לממן משוררים. ובוכה על זה שהיא לא עושה כן.
לא, היא לא צריכה. (תגללו קצת מטה. אני כותב שם.)
אני חדשה כאן בקפה למרות שכבר קראתי מספר תכנים של אחרים והגעתי לפוסט הזה שלך במקרה.
באמת פוסט של ברברת אין ספק , הכותבת מברברת והשיירה עוברת.
כמה רע את מצליחה להוציא מאנשים כן והשפלות אחד של השני צריך אפי מאד יוצא דופן ליצור את זה ושלא לדבר על הנושא...
ממש חתיכת סיכון האינטרנט הזה לעברית שלך !
כאילו וזה הסיכון בכתיבה בבלוגים ועם זה צריך להתעסק.
יש באינטרנט היום, ברחבי העולם הנאור תכנים מצויינים של כותבים מעולים שמטיפים לשנאה של האחר תכנים ניאו נאצים, סוטים שמתחילים עם ילדים ונערות לעיתים בשפה מליצית, לפעמים אנשים עם רקע תרבותי עשיר ויכולת כתיבה וירטואוזית
על מה את מדברת?....
ברברת !
נ.ב
(אולי כדאי שתכתבי אהבה נכון כדי שהמטומטים כאן ילמדו ממך שאאבה כותבים אחרת, כי הרי הם קשי הבנה ולא כמותך נאורים ואינטליגנטיים )
(זה מעמי בשארה.)
תצטרכי לבקש מנתניהו עוד מלחמונת פצפונת עם כמה מאות ילדים טבוחים בעזה (מאות! פחות מזה לא הולך!) כדי שאשתולל שוב בהנאה רוויית ייסורין על המקלדת. (הו, הימים היפים בהם שתינו דם של ילדים יהודים בקשית, בהכשר בד"צ.)
אבל תמיד יש תקווה. המוג'אהידין הישראלי עובדים על זה.
אתה כותב למיא:
"כתיבתך מונוטונית ותמיד על אותם נושאים (שכפי הנראה מסתתר מאחוריהם הרבה כאב) והם מיצו את עצמם."
נו - אני רואה שאתה משקיע שעות רבות בקריאת כתביה, כדי שיהיה לך בסיס טוב שממנו תוכל למתוח ביקורת.
לזה אני קורא רצינות.
תמשיך לקרוא, כדי שתוכל להמשיך לבקר אותה באופן כה רציני.
ואתה צודק: מיא לא מצליחה. גם אני לא מצליחה. אף אחת משתינו לא מצליחה. אנחנו נשים מרות נפש ששונאות את כל העולם. כמה כיף לי ככה.
"כדי לא לשנוא בני אדם, אני מעדיפה להתרחק מהן"? זוכר? אז זהו, מותק. אתה מתקרב יותר מדי.
שתי מדינות לשני עמים!
(פליז פליז פליז תבחר במדינה השניה! פליז!)
נשיקות.
אור ואאבה.
(סליחה: עור ואאבה.
אויש, אני לא מאמינה שזה קורה לי. אני בדרך כלל לא עושה שגיאות כתיב.)
אהוד
קודם כל אני תמיד עצבנית, אבל לא. באמת ניסיתי בכתבה, שכאמור יש בה הרבה יותר מאשר בפוסט, לבדוק האם האינטרנט דירדר עוד יותר את העברית כי כל השגיאות מהדיבור עברו בזכות האינטרנט לכתוב. והתשובה היא כן - כי למשל מספר השגיאות באתרי חדשות זמן-אמת גדול הרבה יותר מאשר באמצעי התקשורת האחרים. וזה מקרין על הכתוב וחוזר חלילה. המודעות לכך חשובה כי באמצעות המודעות אפשר אולי לתקן (או שאני נאיבית).
אני לא מיתממת. פשוט, יש בי פן אנאכרוניסטי בולט, שבא לביטוי ביחסים בין המינים, בחינוך ילדים, ביחס לעברית, לטכנולוגיה וכו'. זה הכל. זה לא דבר רע לכותבת, ובאינטרנט בפרט, להיות פרובוקטיבית. לא נורא שהרגזתי כמה אנשים וביאסתי כמה אנשים. מה קרה? לא כולנו אוהבות רגשות ענוגות כל הזמן...
אני ממש דיברתי באופן כללי וגם בעיקר על תוכן, על מהות. למשל לחברי ערסאל מתפלקות כל הזמן שגיאות מרוב מהירות והתלהבות וזה לא מפריע כלל בגלל באמת שלדברים שהוא כותב יש תוקף. זה באמת לא עניין השגיאות, זה עניין השטויות.
מי מחליט? אני לא איזו סמכות - כפי שכל המגיבים מאוד התעצבנו כי חשבו שאני גורסת שכן. רק הבעתי את דעתי. לכל אחד דעתו שלו. עובדה שלשטויות יש קהל צרכנים נלהב. אנ'לא יודעת. גם בובליל מהווילה - אם לא היית אומרת לי שלבנאדם היה רייטינג בשמיים וייחסו לו חוכמת חיים וסגולות אחרות, לא הייתי מאמינה.
עובדה שהיו כאלה שכתבו לי שהבלוג שלי עצמו הוא שטויות. סבבה. אני מקבלת. את יודעת מה? היתה לי עד לא מזמן חברה, אפילו קרובה, שלא סבלה את הכתיבה שלי. האמת, לא ידעתי איך לאכול את זה, כי הכתיבה שלי היא כמו הדיבור שלי ובמידה רבה אני. אבל אני בהחלט יכולה לראות למה. לא לכל אחד יש סבלנות אליי ולשגעונותיי. אז אני ממש מבינה אנשים שלא בא להם לקרוא אותי. אבל לבוא במיוחד לבלוג שלי כדי להזדעזע כל פעם מחדש, זה כבר נראה לי טפשי.
יקירתי,
נסכים שלא להסכים. דיברו פה הרבה על חופש בחירה ועל זה שאינטרנט נותן במה לגיטימית לכל קול ושזה של כולם ממש כשם שזה שלך ועדיין, אני לא יכולה להשתחרר מהתחושה שבכלל היית עצבנית על משהו אחר לגמרי והחלטת להוציא את העצבים על נושא שהוא בגדר המובן מאליו. באותה מידה ממש, יכלת לכתוב תגובה שמאלנית להפליא על אחד האייטמים/פוסטים הרבים (אלוהים, איזה שבת עונש זו היתה) שעלו על הנאום המתוכנן של הרה"מ שלך מחר. האמיני לי, היית מקבלת טריפ היסטרי מזה.
מדאיג אותי קצת שאת מופתעת שלא לומר מיתממת. את יודעת את נפש בהמתך עד לקיפולי הרקטום אז על מה כל הקרנבל?! כמו שנאמר באחד מסרטי המופת של ג'יי וסיילנט בוב: האינטרנט הוא במה לנאצה אנונימית. אם חשקה נפשך באיכות, לא כאן המקום לחפש אותה (טוב, אולי אצלי, אבל אני נדירה).
אין כוכבים על עיני עגל. יוק!
מעדכן שהכוכב שנתתי פה מיועד לתמונתך היפה ולא לפוסט
וזאת כי איני חושב שפוסט הלועג לכושר הביטוי של האספסוף ראוי לכוכב.
החוכמה מבחינתי היא לרדת על החזקים ולא על החלשים.
כל דעה היא בסדר ואין לי בעיה עם דעות שונות משלי - להיפך - זוהי מהותו של דיון. אבל אתה חוזר ומטרחן שאני לא מעניינת ושאתה לא רוצה לקרוא אותי, וחוזר לקרוא אותי כדי להגיד לי את זה, אז חליק...
לא בגלל שיש לו פרופסורה. זה לא העניין. יש קריטריונים בכלל להערכה של יצירה אמנותית. בקולנוע אני פחות מבינה - אבל כן, יש איכות של משחק, של צילום, הגיון של עלילה, עריכה חכמה וכו' - את זה כמובן אתה תחליט, לא הפרופסור, אבל זה לא אומר שאין קריטריונים. אני מבינה יותר בספרות ואני יכולה להסביר לך בדיוק למה פיליפ רות, שהוא הסופר האהוב עליי, למשל, הוא סופר טוב יותר מ, נאמר, רמורן. ואתה עדיין תגיד לי שאתה אוהב לקרוא יותר רמורן, שאליך אישית הוא יותר מדבר, וכמובן שהוא גם יותר מוכר - לפחות בארץ, ואני אגיד לך בכיף ובכבוד, אבל זה לא אומר שאין קריטריונים לאיכות ספרותית.
ואגב - בגלל שבקולנוע אני פחות מבינה - אני גם לא ארשה לעצמי לברבר על קולנוע - לא מהבחינה הקולנועית. כאשר אכתוב על סרט, וכתבתי, זה יהיה רק מהבחינה הסיפורית, העלילתית, מבחינת המסרים, אבל לא מבחינת הצילום, למשל, אוקיי? אני מתייחסת אל סרט כאל סיפור, ואני תמיד מצהירה על כך, כי זו לא המומחיות שלי. לא בגלל שאין לי תואר אלא כי פשוט לא למדתי והתעמקתי בנושא. בנאדם שלמד בשבילי זה לאו דווקא לימודים פורמליים, אלא כל מי שקרא והתעמק ויודע. ומותר גם לא לדעת ומותר גם לא להתעניין במשהו, ומותר לצרוך דברים רק כי אוהבים ז'אנר מסוים בלי לרצות להתעמק בכל. אבל בכל המקרים האלה לא אעלה בדעתי להרצות את משנתי לציבור (למשל על מחול, על מוסיקה, על ספורט ועל כל שאר הנושאים שיש לי בהם בורות עמוקה).
הצלחה של אחרים? על איזו הצלחה אתה מדבר? מי קובע את מדדי ההצלחה? אתה? היא? תרשה לי לגחך.....
צריך לדעת להיות קשוב גם לדברים לא נעימים, מה שאתה לא מסוגל....
שמתי לב שאתה אפילו יודע מה ייטב לי....מי אתה? מה אתה?
תתפלאי לשמוע. רב המאמנים שאני מכירה זה בדיוק מה שהם עשו.
נמאס להם מהמרוץ המטורף בעבודה, מהשחיקה, והחליטו להסתכל על העולם בעיניים אחרות, קצת פחות ציניות כנראה.
חלקם גם ממשיכים לעסוק ולהתקדם באשר עשו קודם, והאימון הוא נישה נוספת גם לפרנסה, אך בעיקר לנפש.
וכן, אני מאמנת, ואני לא עזבתי עבודה, וגם לא הייתי מובטלת. מצאתי באימון הרבה יופי.
האימון הוא חזק, ממוקד ומהיר ביותר לעשיית שינוי.
לא, אני לא מנסה למכור לך אימון. רק לאמר את אשר על ליבי...
זה כלל אצבע, חוק ברזל, חוק יסוד? על סמך מה הקביעה החד משמעית הזאת?
צר לי שכלל לא התייחסת למהות דבריי המפורטים. את משתמשת בהכללות ובמילים שנוח להשתמש בהם כגון איכות אבל לא פורטת אותן לפרוטות. איכות- מבקר קולנוע בעל פרופסורה מייל וקולומביה קבע כי סרט x הוא איכותי. אז מה? זאת הסיבה שאני אראה אותו? בגלל שהוא למד וקבע? אני אפעיל שיקול דעת ובאופן מושכל אחליט מה לראות, איפה לאכול ומה טעים בעיניי ולא בעיניי מבקר מסעדות.
כתבתי מידע - התכוונתי מידה
אני מבין שהצלחתם של אחרים כואבת לך.
שמעת על כפתור האיקס בפינה למעלה? תשתמש בו, וכך יכאב לך פחות.
ועל הדרך, גם לנו, שהרי לא נאלץ לקראך מוחה מנהמת לבך הדואב.
היפרדות לשלום. שתי מדינות לשני עמים.
רק תברר קודם באיזה מדינה אני, כדי לבחור הפוך. כך ייטב לך.
1. מה לעשות, יש קריטריונים באמנות - אמינות, אותנטיות, עומק, מקוריות, דימויים, אסוציאציות תרבותיות. לא תבוא כאן ותצמצם את כל ההגות המערבית התרבותית לשתי מילים - זה מגוחך. לא נראה לך - לא צריך. אנשים שלמדו והעמיקו באמנות ובספרות, ובעצם אנשים שלמדו כל דבר, בכל תחום יודעים להבחין באיכות.
2. לגבי האימון, אני חושבת שהתסריט שאתה מתאר הוא לא הרווח.
פוסטמודרניזם או לא הקביעה שלאדם כלשהו יש טעם טוב או רע הוא במידה מסויימת מגוחכת בעיניי. מי קובע את אמות המידה הללו? אנשים כמוך וכמוני. זה תלוי תרבות וגיאוגרפיה ולחלוטין סובייקטיבי. על סמך מה משיכות המכחול של רמברנדט נחשבות יותר מאלו של צייר עלום שם? ה- doors נחשבים ללהקה איכותית אבל בעיניי מי ובאיזו סביבה גיאוגרפית?
לגבי הקאוצ'רים שאלה לי אלייך. נאמר שאת עוסקת בתיכנות. השקעת בקריירה ואת אפילו נהנית ממשכורת שמנה במיוחד .במהלך השנים זה הספיק ולפתע משהו בבטן מרגיש לך לא נכון. את מרגישה שיש לך צורך בשינוי ושאת רוצה להתפתח לכיוונים אחרים (נשמע מוכר- חברים,סביבה וכו' ). איפה בדיוק הרע כאן? יש רק טוב. אנחנו אמורים להחכים עם השנים ולפעמים לעשות שינויים. מה יותר טבעי מזה?
1. נכון שזה קטע נורא פוסטמודרניסטי לטעון שאין אמות מידע לטוב ורע, גבוה ונמוך, נכון ולא נכון - אבל אני אולי פוסטמה אבל לא פוסטמודרניסטית.
2. 'צטערת. מי שעושה קריירה במקצוע שלו ומתקדם וממשיך להתקדם, לא קוטע אותה יום אחד כדי להיות מאמן.
אפשר להשתגע ואפשר להחליט שלא.
מי קובע מה זאת ברברת ומי קובע מה זה טקסט עילג. הכל עניין של דעה סובייקטיבית. יש דבר כזה טעם רע במוסיקה או בסרטים? לא, יש סה"כ חיווי דעה. לעניין הקואצ'רים ולא אני לא אחד מהם לומר שכולם מובטלים לשעבר, בואי נגיד שקצת נסחפת.
וואלה
את מאממת.
אפשר להיות חברה שלך?
הצליח לך.
כמה ברברת בפוסט אחד :)
הברברת לשילטון!
למעשה היא כבר שם, לא?
כל כך חשוב שבנאדם יידע מה שהוא לא יודע. יש כל כך הרבה אנשים שלא יודעים מה הם לא יודעים, שזה מזוויע! אני למשל יודעת בדיוק מה אני לא יודעת - המון!
ותודה רבה!
תודה, תודה, תודה!
שיר מקסים וקולע.
וויזלטיר - סתם עוד מתנשא אחד.
לכל איש יש בלוג - אכן. מחשבה מצמררת.
ושוב אני קוראת לך, מזדעזע יקר, מעל בימה יוקרתית זאת, להדיר רגליך ועיניך מהבלוג. חבל על כל שנייה מזמנך היקר שמתבזבזת פה, בחזרה מונוטונית על טחינת כאביי. מדוע אתה עושה זאת לעצמך שוב ושוב? מדוע אתה שב וסובל? לא חראם?
פשוט מילאתי את הימים האחרונים בהרבה דברים כיפיים. זאת השיטה. אז כבר לא איכפת לי מכל מיני דפקטים שרואים בכוכבים 'ממליצים' ומכל מיני מוזרות שמבקשות שישלחו להן תמונות 'לפרטי' (בחיי, התגובות כאן התחפפו לגמרי).
התמונה מדהימה והכתבה לעילא ולעילא
הלוואי ויכולתי לנקד את תגובתי (אין לי מושג איך עושים זאת)
צודקת
צודקת
צודקת:-)
אין לי כוח לקרוא את כל השרשור פה.. אז מי יודע אולי כבר העלו את השיר של ויזלטיר שנזכרתי בו בעקבות זה..
כל האנשים שלא קוראים שירה - מאיר ויזלטירוזה בערך כל האנשים,
קוראים דברים אחרים. למשל,
הוראות שמוש של תרופות,
כתוביות בטלויזיה, תפריטים,
מסרוני אס-אם-אס, אימילים ורפורטים
מתכונים, הוראות הרכבה של איקאה,
סכומים חדשיים של כרטיסי אשראי,
פרטים אישיים באתרי דיטינג,
דיאטות, שיטות לגמילה מעשון,
תויות בקבוקים ואריזות אחרות,
עתונים, ואפלו רומנים.
מחם הומה מלים ואותיות
במליונים, גם דמם
שורץ מלים ואותיות וסימני פסוק,
כמו בלוריתו של ילד מכנם, אנאלפבית.
אני מחכה, הפכת להיות הדבר עבורו אני פותחת את את וביי דה וואי מעלעלת עוד קצת ושמחה לגלות שלעתים יש שם מה לקרוא (בראשון הייתי סמוכה לאדמיאל קוסמן הנפלא) ולפחות לשטוף את העיניים בין עודפי המסרים השיווקיים למיניהם
ו.. אני מעריצה אותך על סבלנותך ועל התמדתך בלהגיב לכל המגיבים
מה יכתבו הטוקבקים אם הפוסטים הם עילגים ?
אילו תמונות יעלו בתגובות וכמה קישורים ילנקקו המקלידים
לכל איש יש בלוג שנתן לו השרת, שהעניק לו הפורום שציווה לו האינטרנט
וגוגל - מה הוא יגיד ?
למה שלא תסתכלי על העובדה המצערת ש3000 צופים בפוסט ה"נפלא" שלך לא טרחו להמליץ עליו.
כנראה שאמיתות אצלך זה עניין מאד יחסי.
התנשאות מן הראוי שיהיה לה איזה שהוא בסיס.
צר לי לבשר לך שהבסיס שלך צר מאד וכנראה שהוא למכותבייך בלבד.
כתיבתך מונוטונית ותמיד על אותם נושאים (שכפי הנראה מסתתר מאחוריהם הרבה כאב) והם מיצו את עצמם.
את לא צריכה להיכנס לפינה, את שם. קונג גרה ג'ו לשיין.
המלך הוא עירום? איפה הוא? תמונות בבקשה לפרטי שלי. תודה.
אז הנה לך מר כוכבים - מי שמוביל כרגע את רשימת המכוכבים של קפה דה מרקר, הפוסט בעל 80 הכוכבים/ממליצים תמונה על הקיר. אני חושבת שהוא מתכתב היטב עם הפוסט הנפלא שלי.
פשות נמאס
אתה טועה.
נסה לייצר בעצמך צפיות בדרך שהמלצת עליה ותיווכח בכך.
(אילו זה היה אפשרי, כולם היו עושים זאת, דא).
הכוכבים הם מדד ששווה לתחת. הכוכבים הם עניין פשוט של תן וקח. היכנס לפוסטים המכוכבים ביותר ותיווכח גם בזה. שיאני הכוכבים הם מי ש'חיים בקפה'.
(אם יש משהו שאני שונאת זה אנשים שקובעים קביעות נחרצות בעניינים שהם לא מבינים בהם דבר. מה גם שבמקרה הזה כל כך פשוט לברר)
נראה לי שבתור אחת שחשובה לה מאד רמת הדיוק.... כדאי מאד שתדייקי.
3000 צפיות הן מדד שניתן אפילו לך לייצר אותו בעצמך ברגע שתיכנסי אל הפוסט שלך מאיזה שהוא כרטיס אחר מאות פעמים.
המדד החשוב פה ביותר על פי חוות דעתי הצנועה הוא דווקא מדד הממליצים על הפוסט "הנפלא" שלך
51 כוכבים שרובם ממוקירייך (או מלחכי פינכתך) ו2 אדומים (לפוסט בעל 3000 צפיות לא בדיוק מטים את הכף לטובתך.
ובזאת סיימתי
שבת שלום
die לשלטון האינטליגנסיה
תנו לאדם הפשות לומר את דברו
ואני שואלת: איפה המגירה כשצריך אותה?
חחחחחחח....
5 קילו היום, בן שנה וחצי.
והתמונה היא של פוש בן חודשיים.. :)
מסכים איתך!
איום ונורא!
(המשוררים העלגים).
ועל זה נאמר, לא רק שהמלך עירום, גם עומד לו...
סליחה, דילגתי עלייך מרוב שהתרכזתי בנשמות הטובות שמתחתייך.
אכן פושטק נראה מרהיב - וכחמישה קילו בגיל חודשיים, גם צפוי לו עתיד גדול!
תודה שטרחת ושיתפת בתמונה.
סליחה, אני גם עושה 'יותר מדי' סקס - זה על חשבונך?
כבר כתבתי כאן בפוסט קודם - שמגזין את ועורכתו הדגולה והמגניבה עופרה מזרחי היו היחידים שהסכימו לתת לי, בלוגרית פופולרית אך פרובוקטיבית - לדעת עורכי 'הארץ', למשל - במה חופשית לכתוב ללא צנזורה את הגיגיי על החיים ובפרט על גברים - כמובן שבתשלום, אלא מה? - זה בדיוק העניין, שאני חושבת שהכתיבה שלי ראויה לתשלום. ועל כך אני מכירה להם תודה. וכיוון שהעיתון הוא באמת מוצלח מאוד ובשנים האחרונות הפך למגזין מספר אחת בארץ לצעירות בגלל מדור האופנה העדכני שלו וכותבות חדשות ומדליקות, אני בהחלט ממליצה עליו. מה יש? אני ממליצה גם על מדריכי הטיולים שאני עורכת. לא הייתי עובדת במקום ולא הייתי מוציאה תחת ידי מוצר שלא הייתי גאה בו. אני ממליצה גם על טופי שלי כמאמן לשינה ועל עצמי כמאמנת לזוגיות קצרת טווח.
ריגשת, אחותי!
הפואנטה היא שכנראה את קוראת יותר מדי את
מקווה שמישהו משלם לך בשביל על ה"תענוג"
לפי קידום המכירות האגרסיבי שאת עושה להם זה בהחלט נראה כך
1. אין לי אף טעות לשון אף פעם. אם יש שיבושים - הם מכוונים.
2. עדת תרנגולות? הדיונים שמתנהלים בתגובות אצלי הם מהיותר דעתניים ומנומקים ברשת.
3. על כך שנחשפת לתכניי הירודים - הסליחה. כיוון שהחשיפה כבר אירעה, כנראה שאת הנעשה אין להשיב. אבל נסה פשוט לא לחזור כדי לא להוסיף חטא על פשע.
4. כנ"ל באשר לחשיפה בעל כורחך לאוסטרליה.
לא משנה אם מתלוננים או קובלות - הפואנטה היא שכנראה מזמן מזמן לא קראת את.
עוד תופתעי.
תודה
בובה ... תמשיכי לחלום כי:
dreams do come true
וזה יצא משחק מילים ענק!!!!!
מחקרים מראים שלא מספיק כישרון. הכישרון חשוב, אבל ללא הטכניקה האדם המוכשר לא מגיע לאן שהוא מגיע.
האמנים הגדולים ביותר לא סתם קמו בבוקר והתחילו לצייר, לשחק או לכתוב. חלקם המציאו טכניקות, אולם גם הטכניקות שם המציאו נשענו על תיאוריות שהם למדו ממישהו אחר... אף פעם כישרון מולד לא מספיק.
לגבי כתבות מדעיות. יש טכניקות... שגם נושא שהוא יחסית לא במיוחד מענין אפשר להפוך אותו למעניין.
את לא מעלה על דעתך אפילו איזה טכניקות יש...
יש בעולם דברים שאת מודעת לכך שאת לא יודעת אותם. למשל את יודעת שאת לא יודעת נניח מה זה ננוטכנולוגיה או פיזיקה מסוג זה או אחר. אבל בנוסף לדברים האלה יש גם דברים שאת לא יודעת שאת לא יודעת אותם. מה הם הדברים האלה? לא יודעת. כי הרי אמרנו שאת לא יודעת את הדברים שאת לא יודעת אותם. ואז פתאום יום אחד את מגלה דבר אחד קטן כזה מבין אלה שאת לא יודעת שאת לא יודעת אותם. ובתחום הזה יש הרי מיליארדי דברים... וזו החוכמה של להקשיב לאחרים וללמוד מאחרים דברים. בגלל שיש כל כך הרבה דברים שאת לא מודעת לזה שאת לא יודעת על קיומם בעולם...
נו, באמת, מיא. האם הברברת שאת מדברת עליה בכותרת ובפוסט אינה הברברת שמאפיינת את רוב הפוסטים שלך? מהו בלוג זה אם לא עדת תרנגולות שעדיף שחברותיה יכתבו למגירה? אבל לכ-ו-ל-ם יש מקום כאן באינטרנט. גם לך ולחברותייך :) כמו שמישהי חכמה העירה קודם, אנחנו בוחרים את התכנים שלנו ומי שם אותנו וגו'...
חוץ מזה, אם כבר יוצאת נבואת זעם, אז קצת ענווה לא תזיק, במיוחד מכותבת הבלוג הזה. למה? כי בקלות אפשר לדלות "טעויות לשון" מהפוסטים הקודמים שלך. ועוד דובר כאן על עריכה.
ואוסטרליה, אני לא יודע אם מישהו אמר לך את זה כבר, אבל את כותבת בלי פסיקים ונקודות ובכל הפעמים המעטות שנחשפתי אל הכתיבה שלך, ואני בטוח שזה משגע את השכל לכמה אנשים :)
שבת שלום ומקום לכולם תחת השמש האינטרנטית,
כצפוי בתגובה שמגחכת מישהו אחר
טעיתי ואי אפשר לערוך.
שתי גירסאות התערבבו לי - "מגזין את מתלונן" ו"במגזין את מתלוננים"
התכוונתי כמובן: במגזין "את" מתלוננים
אוי אוי אוי במגזין "את" מתלונן על הרמה הנמוכה באינטרנט. הצחקת אותי.
כי המגזין ממש שיא האיכות.
חייכת אותי...
ואת עדיין הכי פוליטקלי קורקט.
ועאמה... הרגת אותי.
אבל הכי הכי.... אומנם משובח...אבל 10 קילו טופי ??...זה הההמווון!
פושטק שלי היום 5 קילו ..
ובגיל חודשיים..
:))
אני יחסית חדשה פה וחייבת להודות שהייתי מופתעת מדברים מסויימים..
ובאמת שאני לא שיפוטית מטבעי...
יפה כתבת
רגשיט.
וריגשטה, כרגיל
אין לי ספק שאם נבצע מחקר מקיף, נגלה שהכותבים הקצביים, המנוקדים, החורזים ובעיקר הרוחניים - הם בדיוק המאמנים האישיים, המלווים הרוחניים, הקואוצ'רים העסקיים, היועצים הצמודים, מגלי הדרך וחושפי האור הגנוז. ונדמה לי שמספר האקזמפלרים האלה בינינו עולה על האנשים הפשוטים ההם, שממשיכים לעשות את אותה עבודה משעממת ולא כל-כך משתלמת שמאפשר להם מקצועם
יש לי נטייה לנתח כותבים ולנסות להבין מה המניע לכתיבתם כך שיוצא שאני קורא חומר (כמו שלך כמו שאת קוראת ברשת חומרים של אחרים שכותבים כל כך גרוע לחוות דעתך.)
וזה לא בגלל יופייך...
טוב, זה המקום להתוודות שהפנטזיה שהכי מרגשת אותי היא שיבוא אליי משנאה מישהו עירום מניקוד ויקרא/ע לי את הצורה בסקס חייתי!
ושוב: געגועיי לעזמי.
אם כבר עקבת אחרי כל הפוסטים שלי כדי לדעת שאני כל כך שלילית, וכמו כן חסרת ייחוד, עומק או יצירתיות (מקוריות וחדשנות שכחת), מה באמת מונע ממך להפסיק לקרוא אותי?
(רמז: התשובה הנכונה היא יופיי המהמם)
אני עושה את זה כל הזמן. אתה תצחק, אבל אני רואה בזה ממש שליחות. אני עושה את זה כמובן תמיד בצחוק ובהומור ובלי לבייש את המוער חלילה. זו שליחות לשמר את העברית שלא תיכחד. זו המורשת שלי, העברית. זה הדבר שהכי חשוב ויקר לי במדינה הזאת שאני באמת לא מתה עליה. התרבות שלה והעברית. יש כמובן סלנג שהוא יצירתי - אבל על טעויות סתם אני מעירה בכל מקום.
אבל על זה אני בדיוק מדברת. ודרך אגב - אי אפשר לדבר על זה שהגלגל, דהיינו המכונית, הרס את ההליכה, דהיינו את הכושר הפיזי? למה לא? שאנשים מתעצלים ללכת אל המכונכושר למשל ונוסעים אליו במכונית כדי ללכת על ההליכון - זו לא בדיחה? אבל נחזור לענייננו: זה בדיוק מה שאני אומרת, שהמדיום הלגמרי חדש הזה, בנוסף לכל נפלאותיו - למשל שאתה מתכתב עם בנאדם ותוך דקותיים כבר אצלו במיטה - אם זה יתרון או חיסרון בעיניך - בעיניי חיסרון - גם הפך את הכתיבה, ובאופן ספציפי את הכתיבה של כאילו-שירים ושל כאילו-פרוזה לכל כך כל כך טריביאלית ושטותית, והפקיע אותה מרשות הבודדים לרשות הכלל - עד שלמעשה אין לה היום עוד משמעות ספרותית. היא יותר, כמו שאתה אומר במובן של פונקציית דיבור, למעשה להג. ובשבילי למשל זאת הפתעה. כן, כן, כי כשמישהו אומר לי - זוהי פרוזה או זהו שיר - הדבר האחרון שהיה עולה בדעתי הוא - זוהי הזמנה לזיון. מה לעשות, אני בחורה תמימה, או לפחות הייתי, או לפחות בעניינים האלה. לא זיונים, שבהם אני דווקא מחזיקה מעצמי מומחית לא קטנה, אלא בעניינים של להגיד דבר אחד ולהתכוון לדבר אחר.
דוז-פואה בגלל הקואוצ'ינג והעאמה. ימותו מצקצקי הפסבדו-ניקוד.
(נ.ב. 10 ק"ג של אינטליגנציה רגשית זה לא איבר מין של שחקן פורנו??)
אבל הם לא יודעים לדבר. רק לנהום. שכחת?
בוא נפתח מועדון לסנובים גאים. (במובן הישן של המילה, דאם איט.)
השבח לאל על חסדים קטנים.
וגם על אופציית החסימה של הספאמרים. זה מתחיל להיות עבורי כיף אדיר. האצבע רוטטת בבואי לעשות זאת.
סה"כ, אם היינו מתחילים לתקן את כל העילגים, לא היה נשאר לנו זמן לנשום.
פעם - אודה ואתוודה - הייתי שולח מיילים פרטיים לכמה משוררי-אשפה, ובידידות מציג בפניהם את כשלי השפה שלהם. תמיד זה היה מנוסח כך שהם הודו לי ותיקנו.
היום אני משתמש באופציית האיקס.
גם השימוש החתרני במושג "שירה" חייב להיות בעל תוקף כלשהו . כשמישהו (השם שמור במערכת) מגדיר את הגיגיו כשירה ואז כותב 'ניסתי' ועוד מגדיל לעשות ומנקד את הסמך בצירה , כי כמו הצדק גם הבערות צריכה להעשות ולהראות (ולהתנקד) אז מבחינתי יש כאן
בלבול מושגים חמור .
במקרה כזה, לחץ על הכפתור השמאלי העליון בחלון שלך. בערות מנוקדת הינה רק דוגמה אחת מני רבות לסיטואציה
שבה תכונה שאינה מוערכת ע"י מישהו מסוים מובלטת עד לזרא ע"י מישהו אחר. למשל, חרדים לא יכולים לסבול
הומואים צועדים ברחוב. אז מה - תאמר שלאחד הצדדים יש בלבול מושגים חמור?
קצת דמגוגי - לא? ומעט נסחף גם . אני מדבר על שימוש בניקוד , לא על שלילת זכותו של מישהו לחיות לפי דרכו.
לניקוד יש כללים , אתה לא רוצה להשתמש בהם - אל תנקד .
אתה מנקד - עשה זאת היטב . בעיקר במקרה האמור בו הניקוד בא כדי להעניק כסות "שירית" לטקסט . זהו בלבול המושגים עליו אני מדבר - לנקד טקסט לא עושה אותו איכותי יותר , לנקד טקסט בצורה שגויה - על אחת כמה וכמה .
כל מילה סלע...
הרשת הזו מוגדרת כרשת חברתית ולא כרשת ל"גזע העליון".
בכל הפוסטים שלך אני רואה מגמה עקבית של שלילת האחר (גברים למשל או כותבים אחרים) וכאילו שקביעה שהאחר הוא נחות ממך שוגה כל הזמן ובעייתי מאפשרת לך להיראות ייחודית ומעניינת יותר.
לא רואה שום ייחוד בכתיבתך שום עומק שום יצירתיות שההיסטוריה תשפוט אותך ככותבת גדולה.
אולי כדאי שתעסקי בכתיבה יוצרת ולא בביקורת נחותה כל הזמן.
ואכן הפוסל במומו הוא פוסל !
אני מתקשה להבין אותך . הרי השפה היא הכלי המרכזי של הרשת . הפונקציה של השפה באינטרנט היא אותה אחת המשמשת בספרות ובעיתונות הכתובה - יצירת תקשורת. הזניית השפה היא אחת פה ושם (אולי התעריף שונה).
אף אחד גם לא באמת "מחפש ריגושים הכתובים בעברית צחה" ו-ודאי יש מקום לסוגי כתיבה שונים ו"לא חוקיים". אבל בורות היא לא דגל שיש לנופף בו . ומה שמרגיז יותר מכל (אותי לפחות) הוא האופן בו הרדידות והעילגות הופכות למעין "מדד כנות" מבחינת - הוא עילג משמע הוא "כותב מהלב".
גם השימוש החתרני במושג "שירה" חייב להיות בעל תוקף כלשהו . כשמישהו (השם שמור במערכת) מגדיר את הגיגיו כשירה ואז כותב 'ניסתי' ועוד מגדיל לעשות ומנקד את הסמך בצירה , כי כמו הצדק גם הבערות צריכה להעשות ולהראות (ולהתנקד) אז מבחינתי יש כאן
בלבול מושגים חמור .
אין ספק שהשפה נועדה לשרת את האדם ולא להיפך, ובמרחב הוירטואלי לשפה הכתובה יש חיות וכושר השתנות מרשימים ויפים (באמת), אני גם לא שולל את זכותו של איש להתעלג כאוות נפשו. אבל כשאתה מוציא מסמך כתוב אל האור (ולו רק לאורו של הקפה) כדאי שתסגל לעצמך כמה כללי עברית בסיסיים והתאם את היומרה הביאליקית שלך לכישוריך .
לעניות דעתי המרודה, מלוא המשמעות הפונקציונלית, החברתית והפוליטית של האינטרנט טרם הופנם דיו, ורשימה זו תוכיח.
להגיד ש'האינטרנט הרס את העברית' (אחת התגובות של מיא לעיל) זה כמו לומר שהגלגל הרס את הולכי הרגל והדפוס הרס
את כתב היד; זה להסתכל על האינטרנט דרך עינית קטנה של השקפה צרה, המבקשת להעמיד את הדינמיקה החדשה, פועמת, מזפזפת, מסמסת, מתקשרת, מצ'וטטת, משוטטת, גולשת, רוחשת, רוכשת, מגגלת ובעיקר ממציאה את עצמה על הדרך -- כיונקת
את כל חיותה מהשפה הכתובה בלבד, כאילו לא נבראה השפה במטרה לשמש את בני האדם, אלא נבראו בני האדם למען ישמשו את אדוניתם השפה, על כלליה, פרטיה ודקדוקיה.
השפה הכתובה היא רק אחד מהכפתורים הרבים על מסך המגע הזה הקרוי 'אינטרנט' הנוגע בחיי כולם, כל הזמן, כל הדרך. השפה
הכתובה באינטרנט איננה ניתנת להימדד באמות המידה הרגילות המוחלות על שפה כתובה, משום שהפונקציה אותה היא ממלאת
באינטרנט שונה מאד מזו הממולאת על ידה בספרות ובעיתונות הכתובה. מי שמחפש באינטרנט ריגושים כתובים בעברית צחה בוודאי
ימצא אותם, אך דווקא החשיפה לשפה רדודה ועילגת לעיתים, קופצנית ונועזת לעיתים אחרות - מלמדת על חוסר חשיבותה היחסי של השפה ברשת האנושית העצומה הזו, שכבר מזמן איננה רק קבוצה סופית של מחשבים המחוברים זה אל זה בקוי טלפון אליהם מחוברים מקלדות שאינן סובלות שגיאות כתיב.
גם אני נזכרתי במשהו
את זוכרת את החמור בלעם? (או שזאת הייתה איזמרלדה החתולה של תמרי הנגר) היה לו (או לה)מין שיר כזה
"אני פה, אני שם, אני בכל מקום שבעולם"
אף פעם לא לגמרי הבנתי את זה.. או שאתה פה או שאתה שם!
אני לא מחפש להתפש למילה התנשאות, התנשאות קפצה מהטקסט שלך וננעצה לי בעין כמו כידון ויצאה מהצד השני של הראש.
כתבת מה שכתבת, למה הניסיון למחוק את התאריך האמיתי של הגבינה הזאת ולשנות למשהו טרי יותר?
סליחה מראש, אני מרגיש חופשי לומר את מה שהרגשתי כשקראתי
פעם כשיצאתי שיכורה מאיזה בר, נורא התעצבנתי על חברה שלי אבל התבלבלו לי המילים ואמרתי לה:
"המוטל בפוסו מוטל!" (סתם, הזכרת לי)
המוטיבציה שלי, אם לא הבנת, היא לא לומר שאני טובה יותר. אני לא צריכה את האישור הזה והליטוף על ראשי הקטן והחמוד. אם מכל התגובות עד פה עוד לא הבנת מה רציתי להגיד ואתה נאחז במילה התנשאות התנשאות - שיבושם לך. הבעיה הטכנית היא לא הבעיה כאן. הבעיה היא בדיוק כמו שכתבה זו בתגובה שמעליי. שכשם שאנשים מדברים, בלי שום תשומת לב - כך הם כותבים. הכתיבה בבלוג היא פשוט צ'טית כזאת, היא עוד סוג של הבעה. היא כמו גיהוק. בנאדם, רוב האנשים, לא ממש מתייחסים אליה ברצינות וודאי שלא בחרדת קודש. זה לא שמישהו מתייחס אליה בחרדת קודש, עושה ככל יכולתו ואני באה ומורידה למסכן נבוט על הראש. זאת פשוט מין סימפוניה בלתי גמורה של גיהוקים.
פרנסה תמיד היתה לי כי אני אלופה ברחיצת כלבים.
אני באמת חושבת שאפשר לטעון טיעון מנומק בלי להיות מואשמת באלימות.
כיף לך, אבל כאמור זה לא העיקר
אני מאוד מסכימה איתך, ואוסיף - אותנטיות, כנות, חוסר זיוף. נדיר.
זהו, שיש אנשים, כמוני, שיש להם כבוד מיוחד לכתיבה, ואני יקח עושה להם צמרמורת קשה.
את צודקת כמובן.
כן, בתור אחת שהתחילה לפתח תסביך גיל בעקבות גברים מאותגרים רגשיט שלא ספרו אותי אחרי גירושיי בגלל גילי ה-הו-סו-מתקדם - גם אני לא הבנתי מה קשור הגיל לכל הסיפור הזה. אני מאחלת לכל הנשים בעולם להיות צעירות כמו ורדה בראש וגם במראה. וכמה כמה כמה שאני שונאת שמדברים איתי על הגיל. אלה בדרך כלל האנשים הכי זקנים בעולם.
אין סטנדרטים - נקודה! לא באומנות ולא בתיאטרון
לא ברדיו ולא בטלוויזיה ראי לאן הגיע דודו!
אין חוקים ואין מי שיאכוף אותם - כפי שכתבת ראית
עיתונאים שוגים, אני ראית גם ד"ר ופרופ' טועים
אל מי נבוא בטענות?
הייתי רוצה שהעיתונות תהיה יותר ביקורתית ופחות
קשורה להון ושלטון.
הפוסט הזה וחלק מהתגובות פה מזכיר מאד טקסטים דומים של מבקרי מוזיקה בשנות ה 40 על הג'אז שזה עתה החל לגדול ולאיים על הממסד המוזיקלי, זה גם מזכיר כתבות על הבנליות של תחילת הרוק בסוף ה 50 ובטח על ה ראפ העילג שגדל בשכונות.
אישית אני מאמין בנפש האדם ובטח שאומנות אמיתית צומחת (אם כי תוך נסיונות שהם לפעמים כואבים בנאיביות שלהם) מתוך הפשטות והבנליות, מתוך חיכוך במקומות הכי ארציים של אנשים פשוטים שהפסיקו או שמעולם לא היו מחוברים לשפה הגבוה של הבוהמה והאצילות לכאורה שסביבם.
האקדמיה על כל התקציבים שלה ושורת ה אינטלקטואלים הרשעים במכפלה והמוכשרים למחצה שמיירטים כל ניצוץ של חיפוש מקורי הייתה שם מאז ומעולם, ולמזלנו לרוב נתפסו בקטנותם ונאלצו להתכופף לזרם השינוי בחריקות מביכות שנשמעות עד כאן והיום.
הפוסט הזה מתנשא מעל ניסיון של אנשים פשוטים למצוא דרך בשפה, למצוא קשר ליופי שהם רואים בשירה גם אם הם מחוברים אליה במקומות שטכנית הם יותר פשוטים. הביקורת וחלק מהתגובות כאן לועגות לניסיון של אנשים פשוטים להשתמש בכלים ודימויים מעולם הספרות והשירה כהבנתם , אבל בעצם מה שהפוסט הזה עושה הוא בעיקר לומר:
אני יותר טוב מהם.
לזלזל במישהו רק בכדי לומר שאני טוב ממנו היא אסטרטגיה מפסידה תמיד, את מי זה מעניין שמישהו יותר טוב ממישהו דפוק?
ועם כל הכבוד לא פגשתי כאן עדיין את מקבילו של נתן זך או מאיר שלו.
הפוסל במומו פוסל.
" לא להדחף, יש מקום לכולם !"
ומזל ש"הכולם" קיימים, אחרת לא היתה לך פרנסה....
למישהו פה יש חרמש מכני משומש במצב טוב ? ....
כמה נחמד שאני כותב בלי שגיאות מכיתה ב'..
ורדה וגלי
אתן מדברות כאן על טכניקות. כקוראת עם פתיל קצרצר, אני מחפשת את הכתיבה האחרת. המלאה בהשראה, המקושטת, כן. זאת שתחזר אחריי, שתגרום לי לרגש. כן. גם בכתיבה על מדע וגם בכתיבה על פוליטיקה. אני מחפשת כתיבה שבה הכותב מדבר אליי אישית. יוצר איתי קשר בכל שורה ושורה.
קראתי את צבי ינאי. מעבר לנושאים המרתקים שלו, אין בכתיבה שלו את אותו גרעין שיגרום לי לגמוא מאמרים בקצב מהיר.
טכניקה כל אחד יכול לרכוש. כשרון כתיבה, ומעבר לכך - לב בכתיבה, למעטים יש. אני יכולה לספור אותם על חצי כף יד.
גם במציאות הלא וירטואלית רוב האנשים בנאלים, עילגים, רדודים ולרוב טיפשים ברמות שונות.
חכמים .רהוטים ,או מנקדים נכון ( שזו סתם פלצנות אבל זניחה.כי מי בכלל יודע או טורח לפענח את כללי הניקוד ) יש מעט.
פעם מיומנות כתיבה היתה נחלתם של מנדרינים,בעולם החדש כולם כמעט יודעים לכתוב. אך בין לדעת א' ב' ובין כתיבה כדרך ביטוי,אין ולא כלום. בוירטואל זה בולט ,התקשורת כאן היא בכתב. אבל באופן כללי כפי שצינתי,אין לצפות למצוא פה חתך שונה מאשר בקרב האוכלוסיה כולה.
ואני מוצאת שפה קל למיין את האוכלוסיה לסוגיה תוך שורה או שתיים בין אם הן מנוקדות או לא. וזה כלעצמו יתרון . קל מבחינת התוכן.שרובו בנאלי עד אימה,וקל גם בשאר..
במציאות כשגבר יגיד לי "אני אוהב אותך" עם צרה ,אותך... במקום חטף או קמץ או איך שמקדים .אני יודעת שלא ארצה באהבתו. פה כשהוא יכתוב לי. "אני יקח אותך " אני אשלח אותו לכל הרוחות. כך ש זה אותו דבר בסופו של דבר.
מרבית האנשים כאן הם לא כתבים מקצועיים. אני פרסמתי כבר מספר כתבות מדעיות במקומות שונים ואני עוסקת בכתיבה מדעית הרבה זמן. אני מניחה שכתיבה עיתונאית משיקה לכתיבה עיתונאית פופולארית מדעית. ישנם כל מיני טכניקות של כתיבה עיתונאית שלומדים אותם ממש כמו שוליה בגילדה של אמנים: כמו שליאונרדו דה וינצ'י למד מהמורה שלו ורוקיו את טכניקות הציור. ללאונרדו היה כשרון ציור, אבל הוא נדרש לטכניקות של האמן ורוקיו ושל אמנים אחרים שלמדוהו. ולוקח הרבה מאוד זמן או שנים ללמוד את הטכניקות האלה.
וחלק מהטכניקות העיתונאיות למדתי מכתבים אחרים שהעבירו לי אותם מפה לאוזן... ורק אחרי הרבה מאוד זמן יכולתי בכלל לכתוב כתבות. זה לוקח הרבה מאוד זמן עד שאת יכולה בכלל לכתוב ולהפנים את מה שמלמדים אותך. אחד מהאנשים העקריים שלמדתי מהם איך לכתוב מאמרים מדעיים פופולארים היה צבי ינאי. ישבתי איתו שעות ולמדתי ממנו. הוא פשוט גאון בכתיבת מאמרים מדעיים פופולאריים ויש לו ידע רחב בתחומים רבים ולא רק במדע. הוא איש שיודע איך כותבים מאמר בצורה מעניינת ועשירה. והוא דוגמא לאדם בעל שפה עשירה באמת.
זה בכלל לא פשוט לכתוב כתבה, וכישרון בפירוש לא מספיק. מרבית הבלוגרים כאן פשוט לא היו שוליות אף פעם ולא למדו איך לעשות את זה... וזה כולל כמובן את השפה, איך נותנים לכתבה כותרת, איך מציגים את הנושא בצורה מעניינת, איך אוספים חומר, איך מביאים דברים בשם אומרם, מה מותר לומר ומה אסור, זכויות יוצרים וכולי. והיום לומדים את זה בצורה מסודרת בבית ספר כותרת למשל ובמקומות אחרים. אבל שוב כמו במקצועות אחרים הלימוד לא מספיק וצריך את הניסיון ואת מה שנקרא: "המידע מפה לאוזן" שיש באינטראקציה עם הכתבים השונים.
וגם היום אחרי שפרסמתי כבר כתבות אני יכולה לומר שיש לי עוד הרבה מאוד מה ללמוד.
הרשת מאפשרת להרבה מאוד אנשים, לכתוב.
חלקם - לא עושים זאת בחיי היום יום ומן הסתם העברית שלהם אינה משובחת.
אז מה?
אז הם כותבים שירים מפגרים לטעמך - ומה שאת כותבת מן הסתם נראה מטומטם ורדוד לאחרים.
זאת תופעה מבורכת שאנשים כותבים. זה הכל.
ואם השפה לא מוצאת חן בעיני מישהו... אז מה, בעצם?
אני ממש לא חושבת שאלה יאוש ואכזבה. פשוט הבנה מפוכחת של התמורות של זמננו, שמשתנות במהירות של ביטים ולא של דורות כפי שהיה מקובל פעם. זה אגב גם הניתוח הסוציולוגי המקובל לשינויים המהירים של היום, והנכדה של ורדה אבחנה את זה יפה.
אני מסכימה ומזדהה איתך. זה גם מה שאני עושה. פחות מסכימה לגבי העתיד. וגם אפחד לא צוחק עליי, אתה שומע? (באמת. אנשים כן מעריכים את העובדה שאני מנסה לשמר את העברית. ורוב מי שמדברים היום יודעים שאין להם מושג קלוש מה נכון ומה לא נכון. אני מעירה בצורה כזאת שאנשים רוצים ללמוד. וגם צוחקת המון. בחיי)
למזלך יש לך האנדורפינים של הריצה!
אני לא רוצה כלום, בינתיים אני עסוקה בלהתעצבן.
אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שיש אנשים - לא מסעודה, למשל הבנים שלי - שכן יכולים להיתקל בתכנים באינטרנט שיחליפו אצלם את הקריאה ושכן יכולים לחשוב שזו שירה או ווטאבר פילוסופיה עמוקה, ושכן ידרדרו אצלם את העברית המשובחת שהם שומעים בבית אם הם יראו בכתב כל הזמן שהגעתי הביתה במקום כשהגעתי ויחשבו שזו צורה תקינה. וזה בהחלט קורה, מניסיון. האינטרנט בהחלט דירדר את העברית. לדעתי, כשאנשים רואים שגיאות בכתב, הן מקבלות משנה תוקף ומתקבעות הרבה יותר מאשר כשהן רק מלוהגות בעל פה.
אני תמיד בעד. גם עם הערבים.
אישית נטשתי כבר מזמן את החלומות על לשנות את העולם. אפילו המדינה גדולה עליי.
הפתרון שלי? להקיף את עצמי רק באנשים שאני רואה בהם שווים לי.
אני בעד התנשאות! אני מתנשא אלטיסטי בכל רמ"ח איברי.
אני פשוט מפגין את ההתנשאות הזו שלי בכך שאני מנתק את עצמי מכל מה שנתפס בעיני כאספסופי.
ששלושה נערים עילגים יתפרצו להם בצחוק שאלה אחרי שאלה אצל עידו רוזנבלום. אני בורר את החברים שלי, ויותר מכך, את בני השיח שלי בקפידה.
שפות הן דבר חי, הן עוברות אבולוציה.
אבולוציה מצידה היא תהליך רנדומלי. מי שמסתגל לשינוי שורד.
במקרה הזה השינוי הוא לרעה: מה ששורד הוא הקל יותר, הפשוט, פשטני יותר. סלנג, רדידות.
ככה זה.
תחשבי על זה ככה: את חלק מגזע נכחד, "דינוזאורים".
היום צוחקים עלייך על היותך כזו.
באיזשהו עתיד לא ניתן לחיזוי ידברו על אותם אלו ש"נלחמו לשימור השפה העברית בחירוף נפש" כאל גיבורים בקרב מאסף שהוכרע מראש. ראי ערך... בתור העורכת מבין שנינו אני מאמין שאת מכירה יותר שמות בתחום, ותיקים כחדשים, ממני.
ולמה שתחפצי בכך? תראי כמה החיים מסובכים עם ראש אחד ויחיד. את בטוחה שאת רוצה להתמודד עם מיגרנה משולשת?
(לדוגמא, זאפוד ביבלברוקס, שהיו לו רק שניים, לא הצליח). :)
תשמעי, אני לא כל כך מבינה על מה המהומה.
יושבת לה, בהשאלה ובהקצנה, מסעודה משדרות וכותבת שיר ערגה וכימהון מעמקי נשמתה.
מהצד השני, "הנסיך שלך" מככב אותה, "סקסי למבינות" כותב לה שהיא מקסימה ו"מישהי מיוחדת" מתרגשת עד דמעות.
מסעודה הולכת לישון בתחושה שהיא כותבת מפוספסת ויש לפחות 30 אנשים שכיכבו אותה כי הם חושבים שהיא מיוחדת.
איזה נזק נגרם?
דרדור השיח? דרדור העברית? הגזמתם קצת.
קפה דה מרקר הוא לא ירחון ספרותי וגם לא מענה קולי של חברה ציבורית שהרתיח אתכם.
הוא מרחב ציבורי ומתוקף היותו כזה יש בו גם ציבור שהעברית שלו קלוקלת ויכולת ההבעה שלו מצומצמת.
אותו ציבור לא היה קורא ממילא שירה של חזי לסקלי או ספרות של עגנון.
אם כבר, אז הוא דווקא נחשף לפוסטים של מיא בעברית תקינה ולומד כמה דברים על יצירות אמנות מפורסמות.
אם לא היה מקום לכתיבה כזאת, גם לא היה מקום לאותם אנשים.
הטענות שלכם רק ישאירו אתכם לבד עם אותו שיח ברומו של עולם והעברית המנוקדת נכון.
הצד השני ימשיך ללהג בשגיאות בעל פה.
השורה התחתונה היא שעולם כמנהגו ינהג ויקשקש ויברבר ולא אוכל להיות קרברוס של האינטרנט גם אם מאוד אחפוץ בכך.
שזאת תהיה הבעיה הכי גדולה שלי בחיים, יקירתי.
כן, זה מנג'ס לאללה. אני עצמי מנסה לקצר ולהשמיט.
אין יחס חד ערכי בין איכות לרייטינג. הרבה פעמים זה בדיוק ההיפך. את יכולה להיות כותבת מאוד טובה ולא להיקרא, ואילו כותבי השטויות שאני מלינה עליהם ייקראו בשפע ויישפך עליהם מטר כוכבים. מה זה אומר? כלום. גם בובליל בווילה זכה לרייטינג אדיר. אני מנסה להצחיק, לרגש ובעיקר להיות כנה. צרותיי הן לגמרי אמיתיות. ארבע שנים שאני גרושה ולא מצאתי גבר אחד נורמלי, סביר ותקין למרות כל מעלותיי הבולטות. בא לי למות, בחיי. זה ממש הפך כבר לפארסה. על כך אני כותבת, ועל עוד דברים, ואני שמחה שאנשים ובעיקר נשים מזדהים/ות איתי. זה הכל. ממש לא מסובך.
אני ממש לא חושבת שהפוסט הזה מיותר. מגיע לנו להתבדר קצת (או להתעצב קצת, תלוי בנקודת ההשקפה)
נכון - לכאורה אתה צודק ומה הבעיה בכלל? אבל לפעמים, כשרואים את הפופולריות שחלק מהשטויות זוכות לה, אתה מבין שבעצם לדמוקרטיה האינטרנטית הזאת יש גם חסרונות בדמות דרדור השיח, דרדור העברית. כי באמת לא כל אחד יכול להוציא ספר אבל כן כל אחד יכול לפתוח בלוג ובאמצעים שיווקיים לזכות להצלחה לא מעטה ולפזר את שטויותיו לכל עבר והעניין הזה קונה לו אחיזה בקרב הקוראים. הרי ברור לך שאם רק אנשים רהוטים ודעתניים היו זוכים לבמה בתקשורת בכלל ובאינטרנט בפרט, העברית היתה נראית לגמרי אחרת. קח לדוגמה למשל את המעבר בתקשורת מראיונות של סופרים בתוכניות תרבות לראיונות של דוגמניות בתוכניות לייפסטייל - זה הרי דרדר מאוד את רמת הדיון בטלוויזיה. אין היום הרי אף תוכנית תרבות ראויה לשמה בטלוויזיה. הדוגמניות ידברו שטויות, אני אלחץ על השלט, אבל עדיין תישאר הבעיה.
אני לא ממש מצליחה להבין מהתגובות כאן מה השורה התחתונה.
לא לתת לכתוב פוסטים למי שאין לו עברית תקינה?
למה רק מתכון? גם הצילומים שלך נפלאים.
ומירי נהדרת. בשבוע הבא יש לנו עוד סשן.
1. אני מבקשת לא לעלוב בקופי האורנג אוטאנג.
2. מ-TNT מלפני שתי עונות. גם אני אוהבת אותה.
3. נשמות תאומות ממש!
כשעבדתי במלצרות, אי אז, שאל אותי לקוח למחיר. עניתי לו "עשרה שקלים". "מההה?" הוא שאל נבוך. "עשר שקל" עניתי לו. "אההה", הוא הבין...
אני שמתי לב לתגובות שלך.
הייתי מציעה לך לעשות קצת שעורי בית.
תחזרי לכיתה כשתהיי מוכנה, יש לך עוד הרבה ללמוד, אני מאמינה בך. <למרות גילך>
בהצלחה:-)
נכון
אגב, ולאור תדירותה החמורה של הבעיה כפי שהיא מופיעה במלוא הדרה אפילו כאן בשרשור התגובות הזה, את רוצה נושא לרשומה כועסת באמת? אנשים שיוצרים "שרשורי ציטוטים": ציטוט תגובה במלואה שבעצמה ציטטה תגובה במלואה שבעצמה...
אפקט דרוסה הוא תופעה ויזואלית מרשימה, ללא ספק. כאשר היא מודגמת בציורים! לא בכתב.
יש משהו לא הגון במה שאת כותבת.
את,שרבים קוראים את הטקסטים שלך ולאחרונה את מדווחת שאת כותבת ב"את" או במשהו דומה,
ולמרות שקוראים לך בשם מקורי, ולמרות שמבחינים בעומק צרותייך הלכאוריות או האמיתיות(במיוחד כפי שאת תופסת את חייך),
גם את, לא תמיד כותבת נורא מקורי. לדעתי הענייה או העשירה,כמובן.
וכאמור, קוראים אותך כאן. ועל כך את בטח שמחה,או מרוצה.
המקום הזה,הוא יחסית אליטיסטי. לפעמים עד גועל מהמנופחות, לא תמיד עם כיסוי, שיש כאן .
אז איזו עוד אליטה את רוצה לייצר?
הרי יש עוד מקומות שמתי מעט כותבים בהם,ומתי מעט קוראים בהם.
לגמוז את הבנאליים? זה בסדר?
כמי שמרגישה את עצמה מאוד לא בנאלית,כותבת לפעמים אבל לא נקראת הרבה כאן,
נראה לי שאת עם עצמך נמצאת במקום די טוב,בעניין הזה.
אנא קבלי את הדברים ברוח רגילה, אין לי כוונה לתקוף אותך.
בידידות,
1 - למה את קוראת אותם בכלל?
2 - אם את קוראת לחתול טופי אין לך מה להתפלא שהוא שוקל 10 קילו (לחברה שלי יש חתול 12)
3 - מזמן כבר רציתי לכתוב פוסט ובו שלל תיקוני עברית לתפארת, וכבר התחלתי לאסוף חומר, אבל לאור מה שנכתב כאן - ודוסקס בהרחבה - נראה לי מיותר.
4 - באמת מה שחשוב זה התוכן ולא הצורה (אם כי גם), ובאמת אין הרבה תוכן, כולל "אותנו".
לכל המקטרגים למינהם,
איני זוכר מי היה זה
שאמר דבר מה,
חכם.
"בשלט של הטלוויזיה יש גם כפתור כזה
שנקרא:
Off."
ובנימה יותר רצינית.
האינרנט נתן לנו, לכולנו (אני מרגיש צורך להדגיש), את היכולת לאחוז קולמוס, וירטואלי, ולתת דרור לכל שעולה על רוחנו. מצידו השני של המטבע ניתנת גם, לכל אחד מאיתנו, הזכות לבחור אילו תכנים הוא צורך.
השפה קלוקלת, התוכן דל וההגיגים רדודים? אל תכנסו יותר לבלוג הזה. כזה פשוט.
אבל לפקפק בלגיטימיות של התכנים?!
כלומר הדיון עצמו לא יותר ולא פחות הגיוני מאשר כל דיון אחר. אבל המסקנה שאת מגיעה אליה?!
את גם צודקת וגם טועה.
ישנם באינטרנט תכנים שלא לגיטימיים בעינייך מפני דלותם (להבדיל, למשל מפני שהם פוגעניים). זכותך.
הפתרון אבל לא טמון בשלילת הזכות של בר בי-רב להתבטא. הפתרון כולו בידיים שלך: לחצן X אדום בפינה הימנית(?) העליונה וחסל.
מררררררררררללללללללללללללוווווווווווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!
לא תמיד אנשים יכולים להשתפר.
זו בדיוק הנקודה.
יש מגוון יכולות לאנשים ולא תמיד הענין הוורבלי הוא זה שניתן לשפר, אבל אולי יש להם מצויינות בלהיות חייטים והם מדייקים בעבודתם. בפוסט הזה, את אומרת, אתם יכולים!
ואני אומרת לך שאהבת אדם וקבלה זה לפני "אתם יכולים" זו אכן אופציה, אבל לא פעם אני נתקלת באנשים מופלאים שלא מתקנים את ענין העברית שלהם ותמיד יאמרו שלושה בנות...תמיד. והם נפלאים ואפילו יותר מזה חכמים וממציאים.
לא על המילה ולא על היכולת יש לך או לי מנדט האם זה בסדר. האם אדם מתאמץ מספיק בחייו, סיכוי סביר שגם אם לא, הוא סובל וזה תחום היכולות שלו.
לסיכום, יכולת לכתוב פוסט עם משפט אחד או שניים: דברו יפה ונכון ואני אשים עליכם...
עזוב אופטיקנה או הלפרין
ראג' עושה ניתוחי עיניים ובינתיים משמיע הקלטה שלי מדבר על כל מיני דברים שקשורים באופן עקיף לאהבה.
מומלץ!!!!!
בטח יש סניף של אופטיקנה או...הלפרין שיעזרו לך בענין :-)))
מקסימום, אני כותב איזה מתכון (השגיאות שם מדגימות אנינות טעם), אשרי וטוב לי
התמונה פשוט מעולה. מירי מצלמת אותך מצויין, נראה לי ששעת צילומים שלה תעשה לך הרבה יותר טוב מסשן טיפולים של פסיכו מדופלם, ממליץ על פעמים בשבוע....
1. הבלוג עם העברית - ממש נגעת בפצע מדמם אצלי.. אני לא מורה בכלל ולא מורה לשפה העברית בפרט, אבל כתיבה וספרים הם לחם חוקי ומזון לנשמתי והסיבה עיקרית שאני בעצם מתגוררת בארץ הזה.. לא? כי איפה עוד מדברים עברית על פני הפלנטה שלנו..
אני כבר מחורפנת באופן סופני מעברית האיומה שפשתה כנגע מאכל בכל חלקה טובה. המעשים המגונים שנעשים בה לאור היום וגם בחסות גורמים רשמיים למיניהם גורמת לי לדיכאון עמוק. גם ככה, דלות השפה בחסות "ערוץ 2" הביאה את בני הנוער ליכולת ורבלית של קופי אורנג אוטנג , וגם בשפה מעוות זו ממשיכים לעשות שמות. למרבה הצער זה לא רק בבלוגוספירה. זה רלבנטי לתקשורת בכללותה.
רוצה להקים עמותה לשימור השפה העברית??
2. אני כותבת לך במייל ולא לפוסט כי ראיתי שיש כבר אלף תגובות ואני רוצה מענה לשאלה הבאה- מאיפה השמלה שאת מצולמת איתה?? (אגב, אמרו לך כבר שאת בעלת יופי עסיסי של איטלקיה, בדיוק כמו שראוי לה לאשה שתהיה ?)
3.גם החתול שלנו הוא ג'ינג'י וגם לו קוראים טופי והוא נשמה שחבל על הזמן!!
:)
בואי באמת נדבר עלי.
מה שאני עושה נורא יפה לא?
אל תשכחי להזמין כשאתם מתאספים.
ס-ט-לללללללללללל-הההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!
אני לא יודעת אם להתחמא או להיעלב (בשם הכתיבה)
שירי הכימהון האירוטיים זה תחום נוסף, אדיר, שאלת האש ואני התמחינו בו והקדשנו לו מספר פוסטים אלמותיים. נגעת - נסעת.
אתה אולי אובד עצות, אבל יש רבים שזה מרגש אותם מאוד!
מזזזזזזעזע!
אני הולכת כל הזמן ומגיהה בלבי הודעות טלפוניות מוקלטות, שלטים, כתוביות תרגום בטלוויזיה, את הקריינים (כלומר שדרנים, חלילה לקרוא להם קריינים!) עצמם... שמעת על רכב מסוג מרצדס למשל? (מה רע במכונית מרצדס?) אין, חיי הם חגיגת הגהה אחת גדולה. אני מתקנת מלצרים ומוכרים בחנויות - לשעשוען של חברותיי ולזוועת ילדיי - ולשיתוף פעולתם של המוכרים עצמם - כי אנשים פשוט כבר לא יודעים איך לדבר ושמחים שסופסוף בא מישהו ואומר להם ואז מסתקרנים באשר לעברית ושואלים עוד שאלות... זה המרד שלי, בקטנה.זהו. מפסיקה לכתוב.
הבהלתם אותי.
לך למשל אפפם לא הפריעה לכתוב העובדה הפעוטה שלא היה לך מה להגיד.
ובמצב הזה, נכון שהיית מצפה שאני אקבל טלפון מהוצאת ידיעות אחרונות ויגידו לי - גברת עשת היקרה, אנו יודעים שנשארת בין הדינוזאורים האחרונים בדורנו שעדיין יודעים עברית על בוריה ושאת עורכת מצוינת. אנא בואי וערכי בהוצאתנו כדי שפדיחות מעין אלה לא יישנו. נקבי בסכום המגיע לך ואנו נשלישו לידייך?
ובכן - קדחת! למה שמישו יעשה דבר כזה? לא שאני לא מרוצה בהוצאה שלי. אני עובדת בה כבר 14 שנה וזו הוצאה מצוינת, והספרים שלנו אין בהם שגיאות ואין בהם דופי - ואם תורשה לי פרסומת - התחלנו להוציא את מדריכי אייוויטנס שהם יפהפיים ומאירי עיניים - כדאי! אבל היית מצפה שעל רקע העובדה שיודעי העברית נכחדים ושעורכים טובים הם יקרי המציאות, ממש יחטפו אותנו בשוק - וזה לא קורה. גם בגלל שאין כמעט מי שיודע להעריך עבודה טובה מבין המו"לים עצמם, וגם בגלל שהם יודעים שספרים נמכרים או לא נמכרים ללא תלות בעריכה. ושוב, אם אנשים יתחילו להחזיר ספרים בגלל שגיאות או בגלל תרגום לקוי, אולי יהיה לזה אפקט.
בלי בכלל קשר למירב,
אבל זה מזכיר לי את כל הכינויים בקפה שאני תמיד תוהה איך הם לא מתביישים/שות:
מהממת 50
אשת החלומות
סקסית בטירוף
גבר שבגברים
עמוס שוקן (סתאאאאאם)
אוי, דילגתי על תגובתך -
אני קוראת לכולכם לפתוח מדי פעם פוסט שירי כימהון ושכל אחד יתרום את חלקו. זה נורא כיף. עשינו כמה כאלה בעבר.
קובעים בערב, נאמר תשע, ומתקבצים בבלוגה של ולרי הלא היא אלת האש, ומתכנסים לערב שירי כימהון ארוטיים. זה אחלה בחלה שבעולם!
- ותשאיר כאן את בנות הדמרקר ה-ר-ו-ס-ו-ת. לא כדאי.
מיא את
כזאת
פצצה
כל תמונה
שלך
שווה
עשרת
אלפים
פוסטים
איזה שוק זה היה, אה? כאילו, הייתי הולכת ומדקלמת 'יצירות' - לא שבעתי מזה! חברות שלי כבר השתגעו ממני. לא היה להן עוד כוח לשמוע את השטויות האלה. חיי הפכו לפארסה מדוקלמת.
כאילו, אין מנוס מהיות סובלניים. מה זה הרי, סתם פוסט מחאה וכתבת מחאה. זה לא שהדברים ישתנו ומישהו יגיד - באמת מיא צודקת, ולהבא אחשוב פעמיים לפני שאשחרר לאוויר פוסט-נפיחה. אבל זוהי מחאתי הקטנה.
כמו שערסאל כתב ואני הכי הכי מתחברת - הבעיה היא לא בכותבים - הבעיה היא בביקוש הרב לכל השטויות האלה, בתגובות המתלאבות. אילו לא היה הד, הן היו מתאדות מהרשת. כנראה שהן כן ממלאות צורך ואני אצקצק בלשוני עד מחרתיים.
א. הביאי לי רעיונות מקוריים ואני קונה.
ב. הביאי לי במבה ואני אוכלת.
קודם כל - הפוסט אינו זהה לכתבה. הבאתי בכתבה דעות שונות והפוכות משלי, ולמעשה סגרתי בהן את הכתבה ונתתי להן את זכות המילה האחרונה, כך שאת יכולה להיות רגועה ולהמשיך לקנות 'את' אם את חפצה בכך. זה, להבדיל, הבלוג האישי שלי.
שנית, אני מאוד אוהבת אדם, בגלל אני חרדה לרפרטואר שהאדם הזה קורא.
אני דיברתי על הקלות של כתיבה יחסית לקלות של תיקון מכונית, למשל. נכון שאנשים שלא כל כך יודעים לתקן מכונית לא ישלחו את ידם בזה ומי שלא יודעים לכתוב יכתבו באבוה? ולא יתאמצו אפילו להשתפר? על זה דיברתי. זה הכל. כתוצאה מכך המכונאות לא מידרדרת, אבל העברית כן מידרדרת, וזה התחום שלי.
ומה פירוש אנשים שלא יודעים ממש להתבטא? זה סטטי? יש אפשרות לשפר את זה, לא? זה חוסר האיכפתיות שנגדו אני מתקוממת. על הזין שלהם אם הם כותבים היטב או לא ואם יש להם משהו להגיד או לא. אילו זה היה מעניין אותם הם כבר היו עושים מאמץ להשתפר.
ואני מניחה
שיזכו
לחיים ארוכים ושלווים
כקונפי
ברווז
המשומר בשומן
עצמו
נכון - המגיבים זה סרט בפני עצמו. והיו דווקא כמה סוטים שניסו עאלק למתוח ביקורת (בונה! בונה!) - אל תישל אילו התנפלויות - חבל לך, כמו שנאמר. האנשים האלה אכלו קש וחצץ ולאו דווקא בסדר הזה! כי ברשת רק הפירגון שולתתת!111
אני הרוסה. זו ממש לא נראית כתיבה של ילדה בת 13. ראיית דברים מזווית כלשהי? מיטשטשים לאט לאט? לדעתי רוב האנשים כאן בדה מרקר יכולים לקחת אצלה שיעורים בהבעה. כולל הקואצ'רים.
הרסת אותי מצחוק.
ומה דעתך על הכשרון הפואטי הנוסף בסגנון:
"איך חדרת אלי והזרעת אותי
געגוע בעבוע"
וכן הלאה...
או
"כן אני זונה שלך...כן כן"
וכן הלאה
יענו שירי אהבה , אני כבר לא יודע אם לצחוק או לבכות
לטפס על הקירות מרוב טמטום !
זה מזAAזA לגמרי
פשוט מזAAזA !
סליחה - אז אליטיסטית
אני ממש משוחררת מהגאווה של משהו שיהיה בלעדי שלי ואין לי שום בעיה לתת קרדיט לדבורית שרגל, לאהוד אמיר, למיכל קציר, לוולרי בראל, לטל גוטהילף, לענת רונן - כקוראים ומעירים. חשוב לי שיהיה טוב. לפעמים יש איזשהי הצטעצעות מיותרת. לפעמים זה דווקא לא אותנטי אלא מתייפיייף ומנסה למצוא חן. לפעמים זה פשוט לא כפי שהיה - וענת שמכירה אותי מגיל 9 זוכרת אחרת. אף אחד לא משייף אותי. מתקנים אותי לא משיקולי פוליטיקלי קורקט אלא משיקולי שטויות. לפעמים אני פשוט טועה. לפעמים יש אצלי זיוף. לפעמים אני פתטית ולא זאת הכוונה. לפעמים אני לא ברורה, הרגש שאני רוצה להביע לא עובר ברור. אם אני לא בטוחה, אתייעץ עם מי שיודע, לפעמים עם אמא שלי. חשוב לי הדיוק. אני אף פעם לא חושבת שמשהו שעשיתי הוא טוב, תמיד אפשר לשפר.
ואלה שלא מבחינים בין פיסוק לפישוק? גם מכה
נכון. אולי גם אני לא הובנתי. התוכן הוא הכי חשוב. הכי חשוב לדעתי אם יש לך מה להגיד ופחות איך אתה אומר אותו. ומה לעשות שרק למעטים יש ממש מה להגיד. כפראפראזה על התגובה של תמר מעליי - פתאום נהיה שמי שאין לו מה להגיד - כותב. כי כאילו אם תכתוב בהרבה קשקשת ומטאפורות וזיוני שכל, לא ישימו לב שבעצם אין לך שומכלום להגיד.
חחחחחחח - תמיד אמרו את זה על תחומי האמנות - שמי שלא יודע לצייר/לרקוד/לשיר/לכתוב, מלמד.
ומה עם בזק בינלאומי, שמבקש ממך בהודעה המוקלטת להכין את כרטיס האשראי (ה סגולה!) בו אתה משלם וכו'? ומה עם ראש-דיו שמבשרים לך בהודעה המוקלטת שהם מוכרים דיו וטיונרים? ויש עוד, כהנה וכהנה, כאלה ואחרים, רבים וטובים. לשני הנ"ל דיווחתי על הבעייה שאני מוצא בהתקשרות אתם (תרתי-משמע), אבל הבורות שולטת, כידוע לכולנו, לא רק במלים אלא גם באנשים.
כבר חשבת על מרד?
תראו זה באמת נושא מאוד מורכב, למי מותר לכתוב ולמי אסור.
מי ראוי למרחב ויטואלי ומי לא.
ללא ספק יש טיעונים לכאן ולכאן.
אסור לנו להתפתות ולהחליט ככה סתם מאינטואיציה, עלינו לשקול ולנתח את העובדות באופן רציני ומעמיק.
אני מציע הקמת ועדה שתיבחן את הנושא.
מסקנות הועדה יופיעו בבלוג שלי מייד לאחר שאערוך מסיבת עיתונאים שתלווה בשירים וריקודים בביצוע ראג'.
בברכה,
פרופסור פאנג'ב סין קולומנה ורטברה
חרא מחשב. דחס את כל השורות שלי לפיתה. מקווה שהמילים מדברות גם בלי החלוקה המדגישה.
בחנות יוקרתית, בהוצאה יוקרתית (ידיעות אחרונות, כן, כן), אני רואה את הספר: "הינואיזם". ????? אני מפלבל בעיני, מוחי מתגלגל כאוגר בגלגלו, ואז אני מבין: הינדואיזם. וזה לא בפנים. זה על הכריכה!!!!! באותיות של קידוש לבנה!!! כריכה קשה, נוצצת. מילה אחת. רק אחת.וגם היא בשגיאה.אחרי שהבנתי שזה "הינדואיזם", והזדעזעתי מהעובדה שהטעות הזו מופיעה על הכריכה, ואיש מעובדי ההוצאה הזו לא ראה שבכותרתו של ספר, כותרת בת מילה אחת, מופיעה שגיאה כה גסה - ניגשתי למנהל חנות הספרים. הוא עידכן אותי שהספר הזה מונח שם כבר כמה וכמה חודשים ואיש - כולל העובדים - לא ראה זאת. אחרי זה - אני לא מתרגש מכלום. העליבות בתחום הלשוני היא נחלת הכלל כיום. וזה איכשהו מתקשר למה שכתבתי פה.ממש לא!!!
אבל אני לא בעד הקצנה.....לצערי אני יודעת לזהותה כשהיא ניצבת מולי
ממש כמו פה.
אני לא מאמין שאני מסכים לאלון מזרחי פעם שניה.
בקצב הזה אני עוד אתחתן איתו.
אני נפעם.
אפשר לקנות מנוי לעיתון שאותו את מוציאה לאור?
"אהבת האדם - לא מה שחשבתם! בליווי הוכחות ומקהלת זמרים גיבנים!"
עצם זה שאת כותבת משהו על עצמך - האם זה הופך אותך לכזו?
אויש, אני לא מאמין שאני כותב את המובן מאליו.
אבל אם נלך איתך עד הסוף, נהפוך את הטימטום מתרוץ קלוש למטרה מקודשת.
האם לזה את מכוונת.
" אבל בטח ובוודאי שכולם סמוכים ומשוכנעים שהם יודעים לכתוב, ועל כן כל זמר-אמבטיה וכל כותבת רשימות-מכולת פתחו בלוג יוקרתי ושם הם משוררים את הגיגיהם לתפארת מדינת ישראל? זוהי הבלוגוספירה המפוארת שלנו. תלי תלים של שטויות איומות."
אתה בטוח???
לפני כמה עשורים הזמר המזרחי היה מוקצה, יוצרים רבים החורמו ולא הושמעו בגלגלצ, ואילו היום כולם מכירים בו כזאנר נוסף בזמר העיברי.
פעם צבע ורוד היה בחזקת מוקצה למין הגברי וכל אחד שסטה מהתלם נאלץ להגן על נטיותיו ולהוכיח שאין לו אחות, היום תראה כי צבע זה חצה ממזמן את האבחנה בין המינים.
ובקיצור כל מה שמנסה לומר הוא שאנחנו קובעים את אמות המידה....ואנחנו כאנשים חושבים ותבונתיים נוטים לשנות דעתנו
ולהכפיף את הגבולות לא מעט!!!!
יש כאלו שהספרים של רובין שארמה הם בחזקת אורים ותומים וכאלו שלא יבינו על מה המהומה
מי שם אותנו לקובעים? הקביעה היא רק האם נבחר לקרוא זאת או לאו
ובאותה נימה הדיון פה מזכיר לי תופעה שמאוד רוווחת
בויכוח בין אנשים כל צד חושב שהוא צודק
המשפט הרווח הוא"אתה לא צודק או אתה מדבר שטויות"
בעוד שנכון לומר: אני חולק על דעתך או לא מסכים איתה
אבל אנחנו כרגיל הרי יודעים הכל טוב מאלו שמולנו!!!!!
ואילו אני , למרות ראייה סבירה בהחלט, לא הבחנתי בדגל.אני נושאת את הדגל של אהבת האדם.כן.
אורית אני לא חושב שהיא מדברת על טעם: טעם זה עניין סובייקטיבי לחלוטין. זה בסדר אם את מעדיף עוגיות קנויות על מנה מפוארת במסעדה עילית. אין לזה השלכות תרבותיות נרחבות. לכתיבה טובה, לעומת זאת, יש קריטריונים ברורים: להבעת דעה באופן רהוט גם כן. זנית הסטנדרטים האלה, הנטיה להגיד ש"כולם סבבה" הופכת את התרבות שלנו לבלילה דלוחה של להג חסר משמעות.
כולם גם יכולים לרוץ, אבל בנאדם ממוצע שייגש למרתון יעשה צחוק מעצמו וכנראה שייפגע. אובדן הסטנדרטים בתחום החשיבה והדיעה אמנם לא יגרום לפציעה בברכיים, אבל כשהוא מושרש הוא מיתרגם לחוסר יכולת לשיפוט עצמי ולאובדן הצורך במשמעת ולימוד (כי הכל סבבה, אז מה זה משנה). אז אני לא רוצה לקבוע מי יוכל לדבר, אבל אני כן רוצה חברה שנותנת כבוד להישג שמבוססת על אמות מידה ברורות וחד ערכיות, חריצות והתמדה.
בהתחלה, כשנכנסתי לאינטרנט אכן השוק היה גדול מאוד מהשפה ומצורת הכתיבה.
מהר מאוד הבנתי שהאינטרנט לא עיתון מקצועי, מהדורת חדשות או גליון תרבות. אלא אוסף רנדומלי של ערב רב של אנשים.
אישית נדמה לי שהרשת הצילה את דעת הקהל מעריצות התקשורת המקצועית, בכך שאיפשרה פיתחון פה לכל אדם באשר הוא להביע את דעתו ומחשבותיו על כל נושא בעולם.
תמורת הרעיון הזה אני מוכנה גם לשמוע את השביעית של מאהלר עם כלי נגינה לא מכוונים.
וסליחה אם אשמע קצת דמגוגית, הרעיון הוא כמו בחיים, סובלנות
"את באה כאן בהפוך על הפוך. אני חשה התנשאות.
אם אלו התכנים שאת מביאה ל"את" אז אולי זו סיבה להמשיך לא לקנות את הדו חודשי הזה"
ואני חש ברשעות. (אצלך)
לאן את מכוונת?
והאיום, בשל אהבת האדם שאת נושאת כדגל?
נניח יש אי מי שהוא, (או היא), בבלוגיה, שאמנם עושה שם רע לכתיבה, וגם קצת למוזיקה.
האם להגיד לו,(או לה), במקהלה, יופי של יצירה, יתרום ליוצר(ת), שימשיך ליצור חרא, או לרמוז שזה לא משו, שעשוי לגרום לו או לה, לעשות חושבים, ולהוציא חומרים שונים, ומשופרים בעתיד.
רדידות זו לא מטרה, וגם לא ערך, זו מציאות שצריך להתמודד איתה.
מיא- הפוסט הזה מקומם אותי, כלומר בעיקר התגובות אבל לא רק.....
מי שם כל אחד ואחת מאיתנו לשופט ומבקר איכות???
האם לא ייתכן כי גם בטקסט בו נפלו שגיאות כתיב בהסח הדעת
יהיו רעיונות מקוריים, חשיבה וקול ייחודי?
אנו נוטים להתחבר אל הדומים לנו, כאלו אנחנו
ואני דווקא חושבת שההזדמנות להציץ לעולם תוכן של אחרים ושונים ממני מרתק!
כן, אפשר שלא הייתי פוגשת בהם בפלטפורמה אחרת
לרוב אני שמחה שלא
במקרים בודדים אני שמחה שכן!
מי שם כל אחד ואחת מאיתנו לשופט?
טעם הוא דבר אישי, לפעמים יש טעמים נרכשים
ולעיתים לא!!
אני לא אוהבת במבה, אין זה אומר שאני חושבת שכל אוהבי הבמבה חסרי טעם
אני פשוט בוחרת לא לאכול אותה .
האם ירדתי לסוף דעתך שבעצם אנשים שלא יודעים ממש להתבטא ויש להם שגיעות כתיב אז שפשוט לא יכתבו בלוג, לא יציעו הצעות, כי הם קצת לא מספיק אינטילגנטים?
למה?
זה מקום ביטוי לכולם, וכמו שאת תמיד מגנה על חלשים, את עכשיו עושה בדיוק הפוך. את לוקחת את החוסר יכולת, קוראת לה ברברת, ואז אם הם מתחילים איתך או עם מישהי בשגיאות...אז אולי הם לא בסדר.
את באה כאן בהפוך על הפוך. אני חשה התנשאות.
אם אלו התכנים שאת מביאה ל"את" אז אולי זו סיבה להמשיך לא לקנות את הדו חודשי הזה.
זה פוסט כל כך לא אוהב אדם, מתנשא ומעבר להכל , לא בא התאמה לאישיות האמיצה שלך, הלוחמת.
עם מי את נלחמת עכשיו?
על מה?
הכל למען מה? איזה אלמנטים חיוביים באישיות שלך הביאו אותך לכתוב פוסט כל כך לא אוהב.
אנשים קיבלו זכות לעשות הכל פרט מלפגוע אחד בשני.זה העיקר.
כתבת יופי (:
רבקה
מעולה באמת
ובעידן של שוויון מוחלט
ביו ערכים
יש אנשים
שמתבלטים
גם בשל טמטום
יוצא
דופן
חוץ מזה - וכבר כתבו זאת לעיל - איך מצפה אדם שלא מגיה את תכניו, שאתייחס אל תכניו כסיכום של תהליך מחשבתי זהיר ומדוקדק, כאשר אפילו הוא עצמו לא טורח להתייחס כך לכתביו?
רציתי לכתוב "טוב, יא נודניקים", אבל - לא.
רק כשאהיה שלם עם זה.
מספיק שטויות וזבל פרסמתי.
חתול עם אינטליגנציה רגשית, נשמע לי הזוי, לפחות כמו מתנחל מחברון, שקרא את הביוגרפיה של האמא תרזה. (זו שהוקדשה לאחרונה ע"י הוותיקן, בעקבות פעלה בקרב עשוקי כלכותה).
מאחר ושמי מוזכר בהקשר חיובי בפוסט הזה, אז מעבר לסייג הקשור לטופי, אני מסכים עם כל מילה שנכתבה בו.
אולם, כי הסכמה מוחלטת היא אינה נחלתי בשום תנאי, עניין של עקרון או פגם מלידה, את תחליטי, אז אסייג כך:
אין לי בעיה עם המנקדים, או העילגים המנקדים, כי אם, עם המגיבים, שמזכירים לי את מקהלת התרנגולות בחוות החיות של ג'ורג' אורוול, בגרסתו כסרט.
כי בן אדם יכול להיוולד אידיוט, ורבים וטובים בקרבנו זוכים בהגרלה הזאת שלא מרצונם, ואני, ליבי איתם, בעיקר בשל העובדה הבלתי נעימה, שבמידה לא קטנה, אני רואה בעצמי אידיוט שעומד די טוב בזכות עצמו, כלומר כמעט ללא עזרה מאיש.
אם לדייק, הבעיה שלי לא עם המגיבים, אלא עם הפילוסופיה שלהם, וזה היה בלשון המעטה, שכן איני בטוח לגמרי, שהדיסציפלינה הזאת, בכלל מוכרת להם.
כי בתגובה המפרגנת והאוהדת לפרוזה ירודה, מסות בלתי אפשרית או שיר שעושה עוול לשכל האנושי, הם מכפילים ומשלשים את מידת הנזק שיש לאידיוטים בקרבנו, שעד שלא הענקנו להם במה עם היזון חוזר חיובי, קולם נבלע ברעשי הרקע של המולת היום יום.
ורדה, הפוסט הזה פשוט מדהים.
אני לא כל כך בעד שילדים יחזיקו באמתחתם בלוגים. אני פשוט חוששת מההתנהלות שלהם בין כרישי הבלוגוספירה.
אבל הקטע שנכתב כל כך אמיתי, עם כנות מדהימה. בלי קישוטים וסילסולים...
נפלא. התפוח לא נופל רחוק מהעץ.
כנגד היבריס
קטע מבלוג שהעתקתי לכאן:
"קשה להאמין שעוד מעט מסיימים ללמוד. השנה הזו חלפה ממש מהר בשבילי...השנה הבאה תהיה התחלה גדולה במיוחד; בית ספר אחר. שגרה זה דבר נוח, וכשהיא נשברת, זה מרגיש מוזר.
אני יודעת שיש בזה דברים טובים וגם דברים רעים - כמו לכל דבר בחיים... טוב, לא בדיוק.
לכל דבר אפשר להתרגל, כל דבר קשה בסוף נהיה קל; אם רק מנסים. כל דבר מסובך בסוף נהיה פשוט; אם רק מנסים.אני כל הזמן מסתכלת, וכועסת. וסולחת. ומתפלאה. ומגחכת. ומתעלמת. ומשקיעה. ולומדת מטעויות. ומתחרטת. ומתעצבנת. ומקשיבה. לפעמים זה נדמה שהכל כל כך מסובך, אבל זה בסך הכל מאד פשוט. המחשבה היא אחד הדברים שהכי משפיעים בראיית דברים מזווית כלשהי. לפעמים אנחנו סתם יוצרים לנו סיפורים במוח שמשנים את הכל. אז צריך פשוט מתישהו לדעת לומר רגע. ולהסתכל שוב, - לנסות לפחות - , ואז פתאום לראות את הדברים באופן שונה.
השנה הזאת נשאה עימה הרבה מאד שינויים, ואני אפילו לא זוכרת את כולם. שינויים ביחס, יחס לדברים. אבל הכל נראה אותו דבר. הגבולות בין הסופים להתחלות מיטשטשים לאט לאט.
הכל משתנה, כל כך מהר. לפעמים אני פשוט לא מצליחה לעקוב.
משהו שהיה פעם חי, עכשיו מת. משהו שהיה טוב, עכשיו רע. משהו שהיה כל כך קל, עכשיו קשה.
משהו שהיה פעם פשוט, עכשיו מסובך. כל כך מסובך."
הבלוג הזה נכתב על-ידי ילדה בת 13.5. לטעמי, הוא משדר יותר כנות ויושר, שלא לדבר על מחשבה, מאשר בלוגים אחרים שקראתי כאן. הוא נכתב, איך לא, על-ידי הנכדה שלי, ילדה חכמה ומוכשרת בטירוף. על מי אומר דברים כאלה אם לא עליה, מה עוד שזה נכון?
מבריק. שניכם.
מיד ספר פואמות משותף.
בדיוק עמדתי לציין שמר שתיים כאן כבר תירגם בעזרת גוגל בעבר והאמת? זה פשוט היה קורע.
חוצמיזה, שטחיות ורדידות הם נחלת הכלל וכמו שכתב כאן ranbo- זה רק משפר את מיקומנו בסקאלה
ולגבי הדבר החשוב בפוסט - טופי - מתה על ג'ינג'ים, מתה על חתולים שמנים אבל סופרלטיבים? תסלחי לי, לולי ותותי לא מאפשרות לי לעשות זאת, אלא אליהן.
ולסיום: מירי, תעשי לי הורסת גם!!!
מיא, רגע-רגע, לי מותר לקרוא לעצמי בכינויים האלה - לך - לא!
לולרי - למה לא, תשלחי לי במייל שניים-שלושה נבחרים ממש. תודה.
הפנינים לא הולכות לאיבוד. הן בכל מקום והכי כיף לדלות אותן...
הרבה מהכותבים למגרה היו הולכים לאיבוד עם פניניהם. כך יש הזדמנות להחשף גם אליהם.
איכות ירודה לא קיימת רק בכתיבה היא קיימת בכל מקום. אפשר לראות אותה בכוכב נולד, בעיצוב ובאיקאה. אז מה?
לפעמים היא פשוטה, פרקטית, נוחה ולא מתיימרת.
ממליצה לך לנסות פעם לכתוב בלי התיקונים והערות של אנשים מסביבך. כך דברייך יהיו אמיתיים יותר ושלך יותר, ולא משוייפים כדי להתאים את עצמם לסביבתך.
המילה הכתובה נרמסה הרבה לפני האינטרנט. אפשר לראות רשימה ארוכה של ספרים גרועים, תרגומים גרועים עוד קודם. זוכרת מילדותי ספרים שזיעזעו אותי כבר אז.
התנשאות היא תכונה מאוסה. ולא הופכת איש לנשגב יותר.
אני חושבת בגדול שכולם כאן באתר הזה
צריכים להפסיק לשחק אותה עלק מומחים ללשון
או מביאים מילים לועזיות שאף אחד לא מבין.
למה לא לכתוב עברית פשוטה וזהו למה.
אני למשל כותבת עברית פשוטה
יכולתי לבלף ולבקש מאחותי שתעבור על הפוסטים שלי
ותעשה להם הגהה ברמה גבוהה עם מילים מפוצצות
אבל אני לא אוהבת את זה. דאווינים זה לא אני.
הבעיה היחידה שלי שאני מתעצלת בפיסוק זה הכל.
אני רוצה לחדד - יש אנשי שוליים שהם בהרבה טובים ממני ולעולם לא יהיו כמוני כמו ארז אשרוב, מבכירי המתרגמים בארץ,שהיה ונדם וחבל (מחק את בלוגו הסאטירי הגאוני כי נמאס לו לתת תכנים לשוקן בחינם אחרי שעבד ברשת שוקן ואכל מרורים וגם נמאסה עליו ההתנהלות החברתית בקפה) ואהוד אמיר וארנון נבות (ערסאל) ואני באמת מחזיקה מהם הרבה יותר טובים ממני כי הם שוליים אמיתיים, והרעיונות שלהם הרבה יותר חתרניים משלי. אני מאחלת לשלושתם שיתקבלו לתקשורת, לעיתונות או לטלוויזיה, לכתוב סאטירה איפשהו.
אני לעומת זאת הרבה יותר מיינסטרים מהם. זה הכוח שלי ובגלל זה תמיד אהיה יותר פופולרית למרות שאני פחות טובה ופחות גאונה בעליל. פשוט מעניינים אותי הנושאים שהם הכי הכי במרכז, בלב תשומת הלב שלנו, והכוח שלי הם ניסוחים ברורים ואמירות פשוטות, אם בהומור, ואם ממעמקי העצב שלי, שכולם יכולים להבין. כשהייתי עורכת ב-7 ימים של ידיעות, העורך הראשי של המוסף היה אז רם אורן, שלימים התפרסם כסופר פופולרי, והוא אמר לי - מיא, כ-ו-ל-ם חייבים להבין. בגלל זה, שלא כמו שמאשימים אותי בדרך כלל, אני דווקא לא מתנשאת בכתיבה שלי. אני חושבת שבהירות היא ערך בכתיבה, אם רוצים להעביר מסר למספר הכי רב של אנשים. ואני רוצה.
את הרהורי לבי השמעת.
למי יש כוח לקרוא את הרעיונות הבנאליים שמוצגים כאילו היו פסגת חשיבה אצילית כלשהי, שכתובים בלשון מתיימרת ונפוחה, ושתוכנן מרמז כאילו הכותב הוא צאצא ישיר לפרופסור ליבוביץ בענייני הגות ורוח ו/או מיופה כוחו של רובין הוד, שלוחם בעוולות לא משנה מאיזה סוג. יענו, שפוני, ראו כמה אני גדול ומוצלח.
והתגובות, אלו תגובות: כל אחד מפרשן את התוכן כאילו היתה זו יצירת מופת שכותבה טרם נתגלה ברבים, בינתיים זו רק ערוותו, חושף את 'עומק' הבנתו בענייני ד'ספרות מצויה כעומק בריכה לתינוקות.
קראתי את התגובות כאן. רובן מתייחסות ל'איך' כתוב ולא לתוכן. אבל רגע, לפני שכותבים צריך לחשוב קצת, סוף מעשה במחשבה תחילה, וצריך לחכות קצת,בסך הכל לא מדובר בפליטת גוף אורגנית. ובמחשבה שנייה, אולי כן?
וקשה. טבוא טמיד
תודה - אני ממשיכה!
הכתבה הבאה: על הרגלי החיזור של נשים וגברים (הנה, עשיתי פרומו)
אולי זה עמוק יותר מכפי שהבנת? אולי יש כאן איזו אמירה פילוסופית - שבגלל שהיא כה שמנה, התחרפנה עליה דעתה, והיא יושבת בחצר ומגחכת ללא סיבה נראית לעין, כי לשמנים אין עתיד חברתי? הא?
שוב - כמו בעניין של השאיפה לשלמות - ממתי הפך להתנשא לכינוי הגנאי הכי גדול? יש מצבים, שכל התנהלות רגילה שלי נחשבת להתנשאות. יש אנשים שחושבים שהדיבור הרגיל שלי, בלי שגיאות, באוצר מילים עשיר, בכך שאני אומרת לאכול במזלג ולא עם מזלג ואילו הייתי רזה ולא אם הייתי רזה - הוא עצמו התנשאות. על הזין שלי. נמאס לי כבר להתנצל. אני חושבת שאנו המתנשאים צריכים לצאת מהארון ולהפסיק להתנצל על העברית הטובה שלנו או על הידע שלנו בתחומים אחרים.
אל תתרגש. אני תמיד ממציאה מילים.
אין כמו שאיבת אבק ללילה קסום.
סעי בשלום ותחזרי בשלום!
כן, אבל בכמות האדירה של המלל הולכות לאיבוד הפנינים הכן מעטות. ושוב - למה לאנשים יש בקרת איכות - כמו שכתבתי - על נגרות של עצמם, על ביצועיים בשאר תחומים, ולא בכתיבה? הרי פעם היה מקובל 'לכתוב למגירה' בדיוק בגלל זה - שאנשים לא היו בטוחים באיכות יצירותיהם. איך נהיה המצב שכולם מפרסמים הכל? אני באמת שואלת. ואם כבר הזכרת את שמי יחד עם ענקים - אני לא נולדתי מיא עשת. אני תמיד תמיד מעבירה את כל מה שאני כותבת לשישה אנשים לקריאה לפני הפרסום ומקבלת הערות וברוב המקרים מקבלת ומכניסה ומוחקת ומשנה. כך בכל הכתבות שלי. ואני לא מדברת על עורכים בעיתון, אני מדברת בכלל עוד לפני ההגשה.
וזה העניין בדיוק, שהמילה הכתובה כבר לא מקודשת. היא נרמסה. והאינטרנט הוא אחד התורמים לכך, אם לא העיקרי, בצד מעלותיו הידועות.
הנה יצא הויכוח לטוקבקים במלוא הדרו וסערתו הרוגשת.
מה שיש לי להוסיף הוא ש:
א- אמא שלי גם יודעת לנקד במדוייק. היא גם כסחה לי את הצורה כשכתבנו בהזמנה לברמצווה "בנינו אסף" עם י' מיותרת. כמה בנים אסף יש לכם? היא שאלה. צודקת.
ב- המרחב הציבורי מלא באנשים עלגים ומתיימרים ושאר זוועות, למה להלין על הרשת החברתית?
ג- מילא אלו שלא יודעים "מה" לכתוב, לי יש חום גם מאלו שלא יודעים "איך" להשתמש בסימני הפיסוק, במקש הרווח, חלוקה לפסקאות, שלא נשכח את האינפלציה בשלוש נקודות...
ד- בנוגע לקואצ'ריות יש לי לומר מה שאמרו פעם על מע' החינוך: שמי שלא יודע ללמד - מנהל, ומי שלא יודע לנהל - מפקח.
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ, וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת
מסכימה איתך מיה, יש המון בַּרְבֶּרֶת כמו בצ'אט. אז לאן נשלח את אותם אנשים שמציירים כוכבים, בלונים ונצנצים, וכותבים באותיות של מוֹדַעַת אֵבֶל, ומציפים אתך בלינקים וספאים- שתבואי לקרוא אותם כי הם בטוחים שהם הכוכב הנולד הבא. והנשים והגברים שאפילו לא קראו את המֶלֶל אבל כתבו, את כותבת נהדר, כיכבתי. בגלל התמונה של השדיים, או בגלל התמונה של הגבר הפנוי.
וכל הניו אייג' אנטי אייג' הקוראת בפְּתִילִיּוֹת, הלוחשת לאבנים אכן תופעות קשות. ובכל זאת לאן ילכו- לצ'אט, לפורומים, נגלה אותם לאתר של טינאיג'רס.
את אומרת שאת מעדיפה את אלו שלא מתנוסס אצלם הטייטל, עורך ספרות, עיתון או כתב לענייני תַּרְבּוּת וכו'. (אני מצדיעה על האמירה הזו) ולכן את נתקלת בכאלו שמנסים להפוך את הקו המשובש של הכתיבה שלהם לאיכות נעימה לעין, אבל כמו שאת יודעת. זה לוקח שנים של אימון ותִּרְגּוּל. ולכן בינתיים תמצאי את אנשי השוליים, שאולי יום אחד הם יהיו כמוך: )
האינטרנט הוא ווֹלוּנְטָרִי, ובין הררי הזבל יש איכויות כמוך. וכדי להגיע אליהם, צריך לפעמים לעבוד קשה בשוטטות בדיוק כמו שאני הגעתי אלייך או לכל אחד אחר. הרי מספיק לקרוא את הכותרת, או את הפסקה הראשונה כדי להחליט אם לדלג או להישאר.
יום נפלא}{דליה, קודם כל בא לי לרכון ולנשק אותך. אבל זה לא רק בגלל הפִרְגּוּן שלך, אלא בגלל שאת אדם נפלא}{
שיהיו לך חיים ארוכים, רציתי לכתוב בתגובה הראשונה את מה שכתבת לי פעם, שיש סופרים עם כל כך הרבה שגיאות וזה התפקיד של העורכים לתקן אותם: )
ברור לי שעשיתי רִצּוּף פנימי ברמת הכתיבה שלי עם השנים אבל אני לא יודעת מה אני, כי אני לא קוראת לעצמי לא סופרת ולא עמאיית. אני סתם אחת שפעם בשבוע כותבת רשומה כי זה עושה לי טוב. ובכל זאת, אין יום שמישהו לא כותב על הנושא הזה, שכך אני נשענת על המרפקים ומנסה לחשוב, מי בעצם מחליט מי כותב טוב או לא כותב טוב. הרי זה כמו אוכל, מוסיקה או כל דבר, שלאחד זה גורם לשביעות רצון ולשני גּוֹעַל.
יש כאלו שאולי המלל שלהם לא ספרותי אבל התוכן או המסר שהם מנסים להעביר גורם לעצור ולהשתתף ברשומה שלהם, לא התכוונתי רק אלי ספציפית בדבריי, למרות שאני בין המנקדים, והעילגים: )
והנה בלי להרגיש אפילו בתגובה הראשונה שלי כתבתי עם שגיאת כתיב (פורס=פורש)
נ.ב אני הזוייה (עם שני יודים), כי אם הייתי שפויה, סביר להניח שהייתי מאד משעממת}{אכלה פוסת - טודה מיה - עין כמוח
רץ לקנוט עט
לשמחתי הורי מנויי מעריב אז אני זוכה לדפדף ב'את' ונהנית ממך הנאה רבה
תמשיכי, מיא
בבואנו לדון ביצירות המופת בבלוגוספירה, חשוב להתעמק במקורות התרבותיים מהם ניזונו משוררינו בינקותם.
והרי לך ציטוט מספר לילדים שהגיע לידי:
העגבניה האדמה,
שיש לה בטן כה שמנה,
ישבה באמצע הגינה,
וצחקה לה משום-מה.
("גן ירק מפלסטלינה" חרוזים:דרור גרין, הוצאת "מודן")
מרגש! לא?
למה ציפית מכותב בוגר, שבילדותו התעללו בו עם פואטיקה שכזו?
מסתבר שהטקסטים האיכותיים לא הומצאו ברשת הקשקשת. כאן הם רק זמינים יותר.
ומתנצלת שלא ניקדתי את המובאה. בלשון הייתי כשלון (סוג של חרוז).
נאנחתי
אני רוצה להיות חברה במועדון של כאלו שדומים לי,
אז לא מעט כאן סונטים מולי- יא מתנשאת,
לוא הם ידעו איזו נחת רוח האמירה הזו שלהם גורמת לי
סליחה, צ'יטוס מבקשת סירוק לפני השינה
לילה טופ טופי לכם
ומה אתם אומרים, למגיפת הקואוצ'ריות אין קשר לזה?
אין מילה כזאת בשום שפה.
בעבודות הקווילט של ההאמיש. באחד הטלאים תמיד יצרו פגם מכוון...בכדי שהשתן וכו'.
הקבלה אסוסיאטיבית נהדרת שלך. ♥
גם אני רכשתי אותו לאחרונה. היא שוררה את עצמה לטירוף. ענקית
בנתיים עד שאחזור אני משאירה לך קצת מהלב שלי שיהיה איתך...לילה טוב..אני הולכת לשאוב אבק..
על מה את מלינה?
האם רק בעלי רהיטות כתיבה, וצחות לשון מותר ללהג?
זוהי תרבות חיינו, והאינטרנט מהווה פלטפורמה והזדמנות שווה
לשמוע ולהשמיע.
לא כולנו נולדנו אפרים סידון, מאיר אריאל או מיא עשת.
אז מה?
לא חייבים לקרוא הכל. לא חייבים להעריך כל דבר.
המילה הכתובה כבר מזמן אינה מקודשת.
הוא אשר אמרתי - להסוסנית.
מי יודע - אולי דווקא הממשלה הזו תיאלץ לעשות משהו טוב..
מי זה שהנהיג להשאיר פגם קטן ביצירה, כדי לא לשכוח שאנחנו רק אנושיים?
(שלא יעלה לנו השתן לראש, יענו)
צביקה אלף, צביקה גימל, צביקה בֵּית
----------------------------------------------------------------
היֹה הָיָה צרצר-קָפֶה, כולם קראו לו צביקה
וכתיבתו הייתה מאוד כבדה - וגם העיקה
אם מישהו העז אי פעם לכתוב עליו ביקורת
מייד נמחק בזעם, במקלדת השחרחורת.היו לו ,"חברים" רבים, הרגישו כמו אחים
תמיד הם התחנפו אליו וגם כיכבו שבחים,
וכך האיש באמת האמין שהוא "נולד לכתוב",
על כל חרוז טיפשי תמיד אמרו לו שזה טוב.וצביקה רק כתב ולא הבחין בין טוב לרַע
בתוך שניות ספורות היה מוציא עוד יצירה
כולם כינו אותו בפומבי "צביקה האמיתי"
ולא העיזו לגלות לו, כמה הוא ילדותי.ורק אחת העיזה להגיד לו ישירות
וכדי שהוא יבין היא גם עשתה זאת בְּשוּרוֹת...
תוך שתי שניות כתבה. זו משימה מן הקלות
עשתה זאת ב"סגנון" שלו. אולי עכשיו יקלוט?יאללה, תביאי לאוטיסטית
חמידות, חמידות - אני לא אגיד לך מה אבא שלי היה אומר על חמידות (מילה שלו). זה היה רצף של קללות באיטלקית.
אמרת המון דברים, עם חלק אני מסכימה.
אני רוצה להתייחס לדבר אחד - איך זה שהשאיפה לשלמות נהייתה פתאום דבר רע?
מיכלאנג'לו לא שאף לשלמות? ליאונרדו לא שאף לשלמות?
ברוח הניו אייג' פתאום זה רע ומר לשאוף לשלמות. זה קקי לשאוף לשלמות. כי יענו אתה מפסיד את הטוב והטוהר והאור והאאבה ועוד משו ששכחתי בזמן ששאפתי (אבל לא נשפתי) לשלמות.
כאילו, לדעתי, בנאדם עושה משו, שיעשה את זה היטב - לא ככה?
כמובן נשאלת השאלה מהו טוב ומהם הקריטריונים, ועל כך אפשר לדון, אבל העניין הוא שעצם השאיפה לשלמות היא ערך ולא דבר רע.
רוצה לינקים?
אליטיזם או אוטיזם - בחיים לא נתקלתי בהם. איפה הם נמצאים? התעוררה בי סקרנות אנתרופולוגית.
ונגיד התמונה הזו..אל תגידי שזה לא עושה עליז..במיוחד עבור ימי הקיץ הלוהטים שמתרגשים עלינו...טוב אני חייבת ללכת לסיים לארוז..אני יכולה להדביק לך כל הלילה תמונות של פו.
גם תרגיל בקיטועי שורות הוא ברברת המתחזה לשיר
יש המון הדהודים בעִמְקֵי ראשינו.רעשים נוראים - שבולמים אותנו.למשל, אנשים שעסוקים בעצמם,הם נזק לאוזן כמו זיהום לאוזון.פגישה שלא יהיה לה כל המשך,וישיבה עקרה שדבר לא הושג בה,עושות לנו רעש בלתי נסבל בראש. הפרעה תחבורתית, תחבורה מופרעתמוסיקת-בגאז'ים או צופר לא ידידותי.גם יחצ"נים הם שודדי-שקט ידועים.רשימות מנומקות היטב ומתחלפות,של האנשים המשפיעים ביותר השנההן רעש ידוע בראש ובעצם ידוע מראש. ההיפ הופ וגם הראפ שנותנים בראש,הם רעש מופחת, שנזקם רב מאחיהם,בתעשייה של המוסיקה התעשייתית.כאשר איננו מצליחים למַשְׁטֵר את עצמנו,לדיאטה נטולת אקטואליה - הרעש יחריף.ושִעֲמוּם הוא כנראה הרעש הכי שקט.רעשים הם מחסום המונע מאיתנו
מלהגיע אל הגרעין הנקי והמזוקקשל הצלולים ביותר שבצלילי החיים. פרופסור לפסיכולוגיה, שָעוּן היטבעל אופניו, אמר לנו פעם, בשקט,כי מי ששואף תמיד להגיע לשלמוּת,לא ישרוד את אבולוציית הרעש הזוהמִתְחַרֶשֶת טוב טוב לתוך האוזניים...
כי זה כלכך חמוד....
ואין לך מושג כמה אני מחכה למחר...אוףףףף.
אני אביא לך קצת חופש בחזרה.
עבדתי היום כמו מטורפת עד שבע כדי להספיק הכל לפני שאני עוזבת את כל המופרעות לשלושה ימים בלעדיי.
ואפילו לאכול לא היה לי זמן.
אבל אין ספק שרואים מאוד יפה את התפוחים. עכשיו אכלתי רסק תפוחים לארוחת ערב. כמובן ללא סוכר.
ובל נשכח את הקישוטים בתגובות - המיקי מאוסים ופו הדוב ועוגות היומולדת והבלונים והפיות המנצנצות והמפלים הנופלים והפרפרים שעפים באחו הירוק! בכיתה א' לא היו לי כל כך הרבה קישוטים במחברות כמו לאנשי/נשות הכימהון כאן!
טוב, ידוע שאת התברכת בשפיות, ואילו אני טיפוס אובססיבי ומטורף. כי אני עומדת וצופה בתאונות העברית האלה כמי שצופה בתאונת דרכים מחרידה ולא יכול להתיק עיניו ממנה. וכך חודרות לתודעתי כל הזוועות כמו - מה קורא? או ידעתה ושמעתה, ומובן שתחתון, מכנס ומשקף והם מנקבים את מוחי החמוד והקטנטן ככברה ענוגה ויוקרתית - ואין מושיע!
זה סוג של אנשים..זה מה שעושה להם טוב. כמו שלי עושה טוב לקרוא אותך ואת מיכל ופולניה ועוד כאלה מרתקים.
בוודאי שאני יודעת שלא אלי התכוונת, אבל בטעויות, אני נכללת בקבוצה הזו. ולא משנה הסיבה וכמה אני חושבת היטב על מה שאני רוצה לכתוב, יש לי את הבעיות שלי.
את לא יכולה להיות דורמנית למקומות שהם ציבוריים וכולם יכולים להנות מהם.
כי את רוצה להיות דורמנית לעולם הוירטואליה ולקבל רק את מי שלדעתך מתאים.
אז תארי לך שיש בעולם עוד, מיליון דורמנים כאלה שלכל אחד יש שריטה אחרת. יש כאלה שיחליטו שרק בלונדיניות בנות 22 יכולות לכתוב.
ואחר יחליט שכושים לא יכולים להכנס למקומות ציבוריים, ועוד אחד שיחליט שהומואים ולסביות לא יכולים להתגפף ברחוב.
ולכל אחד יהיה איזה חלום להיות דורמן על מה שממש אבל ממש מפריע לו...העולם לא סטרילי, יש מהכל..ואת יודעת מה? טוב שכך. זה נותן לנו האנשים חופש בחירה וקשת רחבה של מייצגים. וכמובן יכולת להשוות מה מתאים לנו ומה פחות. אם כולנו היינו אותו הדבר היה נורא משעמם.
את אוהבת לקרוא אותי ויש כאלה שלא..אני בטוחה.
אני אוהבת לקרוא אותך ולכן קוראת כל מה שאת כותבת. אבל אולי זה בגלל שאני אוהבת אותך גם. אז זו עסקת חבילה משתלמת ביותר.
לכי לבדוק את ש.באהבה, כמה עילג, תראי כמה קוראים נאמנים קוראים אותו. זה הז'אנר ויש לו את הקהל שלו. ממש כמו סיר ומכסה.
בהחלט. אין דבר כזה תרגום ממוחשב. צריך לשכוח מזה. זה פשוט לא עובד. אני עורכת תרגום במקצועי ואני אומרת לך באחריות שזה קשקוש.
ומה הבעיה עם זה??
אין חובת נוכחות..... אני מדירה רגלי מבלוגים בדיוק כמו שמדירה רגלי ממקומות ובדיוק כשם שמתרחקת מאנשים
שאינם נושאים חן בעיני.
וסתם הערת אגב, יש כמה ציירים שעד יום מותם לא העריכו את יצירותיהם.... אמות המידה השתנו? אנחנו?
הסקלה אינה ברורה וחד משמעית
למרות שהעברית דפוקה בקטע הזה, ולפעמים חייבים לנקד, אני שונאת ניקוד בצורה כזאת, שאני לא מסוגלת להתייחס אל טקסטים מנוקדים. זה מבלבל לי את העיניים.
הניקוד [וזה הוכח במחקרים על קריאה] מפריע גם לקריאה רציפה של טקסטים.
אם כבר הזכרת דמוקרטיה - את זוכרת איזו ממשלה הניבו אצלנו הבחירות האחרונות? איי רסט מיי קייס.
אוףףףף איתך. ואיך בספרות יודעים מה טוב ומה רע? הרי אין אמת מידה אחת ברורה. אפשר לכתוב שטויות חינניות, אפשר לכתוב ברצינות ולשעמם, אפשר הכל. רק שבמקרים רבים זה הבל פשוט. שפע של קש וגבבה, בדיוק כמו ששקדייה כתבה קודם - שפע יומרני ומתיימר של תסבוכת צורנית ושירנית שלא נהירה אף לכותב עצמו, או סתם חרטוט המשול לחיטוט בין השיניים בקיסם יוקרתי. תרפויטי - בהחלט, לכותב. לא לי.
אחזור לדיון בהמשך כי מאוחר...:),
לפי שעה אניח לפולמוס שלנו בסוגיה "יש מקום לכולם" וכו וגו. דשנו בזה כמדומני.
אבל התרגום. אוי אוי אוי.
שימעי קטע. גם אני (כמתורגמנית חובבנית) ניסיתי לראות מה יעלה התרגום הממוחשב הזה. הזנתי את המשפט "נשים חד-הוריות" ומה את חושבת?
sharp women
קורע, לא?
נו, את יודעת שלא אלייך התכוונתי. לך יש רעיון שמתבשל בראש לפני שאת כותבת ומהיכרותי איתך אני יודעת שהיו לך פוסטים שהתבשלו בראש ובכתב גם חודשים. ונכון, כל אחד בוחר את מה שמתאים לו. כנראה שהפנטזיה שלי, להיות הדורמנית של האינטרנט ולא להכניס את השטויות תישאר בגדר פנטזיה. נסיעה טובה שתהיה לך מחר. תבלי בכיף. וגם אסף!
מיא - את באמת מלהטטת במילים וגם ברעיונות
ועד שקראתי את התגובות לפוסט שלך הסכמתי איתך ב % 100 שהברברת שולתתת
ושלא לחינם יש סופרים ועיתונאים שכותבים כמיקצוע,
אבל התגובות הזכירו לי שאחד מהיתרונות של הרשת היא הדמוקרטיה שלו -כל ממזר מלך.
ואולי אולי אפילו צודקים הקואצ'רים , אבל רק באינטרנט - כל אחד יכול להגיד על עצמו שהוא מה שהוא רוצה ויש כאלה שיאמינו לו.
הלובסטרית מעלי כתבה את זה יופי
לעיתים המקום הוא במה אותה לא מוצאים המקום אחר
לעיתים זהו בכלל יומן וירטואלי אבל לא אישי
לפעמים זה בכלל כיוון כלים ומציאת הקול שלך, ועיבודו או איבודו
ולפעמים זה שעשוע...
אני נהנית פה- רואה בזה משהו תרפויטי חברתי אישי וירטואלי יצירתי
ועדיין לא חייבים לקרוא הכל או את כולם
ומי בכלל קבע מה נכון ומה לא?
והאם מה שנכון לחלק מאיתנו חיב להיות מקובל על השאר...
אני לא בטוחה .
ולרי את כותבת מצויין, שגיאות או לא. יש לך דרך מרתקת לספר סיפור. וכל הדימויים שלך...
בקיצור אוהבת לקרוא אותך!
זהו - שמישהו טועה לחשוב שהניקוד הוא מין "קישוט כזה" כמו שהבת שלי (בת ה-9) מציירת סמיילי ולבבות ביומן שלה כדי "שיהיה יותר יפה". אז נגיד שאתה חורז לך את הדואבת עם השואפת ומרגיש (סליחה - חש) שילוב חד-פעמי של וולך וזך..אז למה שלא תקשט קצת מסביב בנקודות וקוים וכל הטקסט המסמורטט הזה ייראה לפתע אמנותי יותר הפלא ופלא .
נו באמת...זה בא מכל מיני סיבות. אתן כותבת רהוט, מצוין.
יש לי מלא טעויות כאלה וניסוח - דיסלקטית מלידה, עובדת על זה מאוד קשה, מאוד מאוד קשה.
אני מנסה לזכור את כל החוקים ולא תמיד מצליחה.
לפעמים שהמוח שלי דייסה ואני כותבת מהר - אז יש לי המון טעויות שאני צריכה בדרך כלל לחזור אליהן יום או יומיים אחרי ואז אני יכולה לתקן אותן.
אבל אם אני כותבת באותו הרגע וישר מעלה את זה לבלוג, אז יש טעויות שצריך לתקן.{ולכן יש לי אתכן}
אבל זה לא עושה אותי פחות כשירה לכתוב בלוג.
אני חושבת שזה דווקא טוב שכל אחד יכול לכתוב, לכל מוכר יש קונים.
לא כולם מתחברים לכולם, כך יש שפע בחירה. כל אחד בוחר את שמתאים לו.
הכותבים העילגים, הבורים, כותבי השירה, זו עוד דרך להתבטאות. אני לא מדברת על אלה שמחפשים לצוד דרך הכתיבה שלהם.
אני מדברת על כאלה שהכתיבה היא ממש ייצר חיים עבורם ומה לעשות שהם לא עורכים לשוניים או חפים משגיאות.
אז לסיכום אני חושבת שלכולם מותר לכתוב, אני לא חייבת לקרוא. אני בוחרת מי שבאמת מעניין אותי.
אמרתי לך אחותי למדה תואר שני באונ' העברית בירושלים
ותאמיני לי זה היה קשה מאוד. כל עניין הלשונאי זה מקצוע לא קל
ומי שלא מבין בזה בהחלט עדיף שיתרחק מזה.
אני אגיד לך למה התכוון - להשיג זיונים - זה מה הוא רוצה, בדרך כלל. וזה מתועב כשזה בא בזיהום אינטרנטי. זו בדרך כלל המטרה. וגם סתכלו עליי סתכלו עליי סתכלו עליי - וזה כאילו בסדר, כולם אוהבים תשומת לב. אבל אני מתעבת אנשים שלא מוכנים למינימום השקעה בשביל התשומת לב הזאתי. וגם כל מה שכתבת. בניגוד למה שאיריס כתבה, אני חושבת שיותר משיש כאן דמוקרטיה, אני חושבת שיש כאן השתלטות של המוניות ובערות ושזה כן בא על חשבון דברים אחרים - קריאה ממש והשכלה ממש ורב-שיח שיש עמו תובנה והבנה.
אהוד אתה חייב. חייב להוציא את הפוסט הזה לאויר העולם.
גם אני רכשתי יונה וולך היום. שירים אחרונים שלה.
תענוג לגמרי לא וירטואלי.
כתבתי כבר על התופעה ולא אחזור על הדברים (שמא יאמרו לקתה בבנאליות.)
אני מסכימה עם מיכל שהצורה פחות חשובה (בהא ועוד איך...) כל עוד התוכן מקורי ולא מתיפייף או לוקה בעודף קישוטיות, או מתיימר, או פוזל לכיוונים מכירתיים, או זיוניים או וואט אבר.
אחת הבעיות הגדולות כאן היא גיוון ההיגדים הויזואליים (וכתיבה היא ויזואלית מאוד..) אפשר ללכת בכל כך הרבה משעולים כאן; צורות הבעה מגוונות, חשיפות כאלו ואחרות - שמרוב ג'אנרים לא רואים היער. למה לעזעזל מתכוון המשורר? לכתוב לעצמו? על עצמו? לחטט? לחרטט? למכור? לדייג כוכבים במניפולציות כאלו או אחרות? להתחנן לאהבת ההמונים?
הטריגרים הגורמים לנו לכתוב כל כך סבוכים שאני לא מתחילה אפילו להעיז לדעת, להבין או לנתח אותם. וזה בסדר. באמת. מותר לכולם. זאת הרי רשת חברתית, אין עורך ראשי, וטוב שכך. מותר לכולם לשפוך את שני הגרוש שלהם. אני לא חייבת לקרוא.
בעיה אחרת היא חוסר כנות. ברגע שיוצא לאויר העולם פוסט שמטרתו אינה נקיה, רואים לו את זה בעיניים מיד. ואז, לא משנה השפה הרדודה, או העילגות. חוסר הכנות המשווע צועק לשמיים בזיופו כי רב.
על שגיאות, דיסלקטים וכל השאר. הכרתי גולש בפורום אקטואליה שסבל מדיסלקציה קשה. האותיות הטריפו אותו על דעתו. והאיש הזה כתב נפלא. עמוק. מקורי. חכם. תמיד ראה במכלול עוד היבטים שאף אחד לפניו לא חלם להגיע אליהם. תמיד באופניי ביטוי מקוריים, במילים ובביטויים עזי מבע. אז היו לו שגיאות כתיב ושגיאות ניסוח. אבל התוכן, התוכן חגג שם. הוא שם בכיס הקטן גולשים מיומנים ומנוסחים לעילא.
דברים שמוציאים אותי מדעתי.
1.עור ואאבה, ניו אייג' מתוק כמו מרשמלו ביום חמסין - אם רק תחייך, העולם יחייך אלייך בחזרה, וכל הרשעים יוכחדו בו במקום. אהההה...
2. שירה רעננה שמאחוריה יש כלום אחד גדול. בנאליה שבחלוקה אחרת לפיסקאות היתה נראית כמו פרוזה במירעה.
3. שירה קישוטית מדי, מטאפורית כל כך, שאף אחד לא מבין. אני חושבת שבקפה יש הרבה אנשים שהם מאזוכיסטים. כי כגודל אי הבנת השירים, גודל הוואוו היוצא ממקלדתם; ולא רק זאת, אלא נסיון לשבור את הראש - למה התכוון כאן המשורר? [לפעמים המשורר עצמו לא ידע שלזאת התכוון]
4. בגדול חוסר כנות. לא יכולה להסביר איך, אבל אני תמיד מזהה את זה בשניות. ויומרנות. מכל סוג שהוא.
העובדה שאנשים עם יכולות שונות, שחייבים שיהיה להם בלוג, לא כל כך נוראה בעיני כמו השפעת הז'אנר הזה על ילדים צעירים וכבר שמעתי על בני 7 שיש להם בלוג. ההיסחפות לעולם הוירטואלי המתעתע והשיקרי, עלול לדפוק לקטנטנים האלו לגמרי את כל היכולות החברתיות שלהם. מסוכן, וחייבת להיות התייחסות כלשהי [משרד החינוך? ההורים? הרשתות עצמן?] חעניין, שתעצור את הסחף הזה.
אז אתה רואה? הקואצ'ר ההוא קיבל תוכנית בטלוויזיה ואנחנו כאן מתברברים לנו. הוא ילמד את עמישראל איך ל..... לא'ידעת מה בעצם... ואנחנו כאן נתקטר למוות השחור (בעצם שלי בא בסגול אופנתי כמו הגופייה שקניתי היום בזארה. אחת בירוק טורקיזי כהה). האמת מתאים לי להיות מגיהת המדינה. למה יש מבקר המדינה ואין מגיהת המדינה או מקטרת המדינה? אפילו לנרגנות לא לקחו אותי - למרות ששקלו זאת. סתם נתנו לי עוד סיבה לקטר. אין, אין על קואצ'רים מבחינת פוטנציאל סאטירי. הם בדיחת הבדיחות.
נפשי דואבת, רוחי שואבת, אני חולבת ויש לי עגבת!
העלה, העלה, העם דורש.
כי יש מצב שאנשים חושבים ששירי הכימהון ברשת הם הם שירה. שנאמר על ידי גששינו - שירה רעננה מלאת מיץ!
כן. שמתי לב לזה! וזה נמצא גם אצל בעלי שפה טובה. מוזר, מאיפה בא זה?
אני אוהבת גם לקחת מקלחת ולראות רופא. בעיקר לראותו בלבד. כן, כשכתבתי קשקשת וברברת ברשת התכוונתי גם לנושאים ולא רק לעברית. אבל בגלל שמקצועי וגם אהבתי הגדולה היא העברית - אני חרדה לה במיוחד, מה לעשות. למשל מצמררת אותי (באמת) השגיעה הנפוצה ש במקום כש - למשל שהייתי קטן במקום כשהייתי קטן. זה גומר אותי, באמת.
כל כך ככה!
טעויות בין מינים ושיבושי מילים וטעויות כתיב וכפילות מילים (ולי יש עין נץ לדברים האלו שזה נורא. כשהייתי מעמדת כתבות בעיתונים, תוך כדי מבט מהיר הייתי מתקנת טקסטים שעברו הגהה!)
צמררתני, אח שלי
אנא כתוב!!
אני קוראת עכשיו את הביוגרפיה של יונה וולך (מאת יגאל סרנה) והוא מדבר על החברלך האלה הרבה.
מיא, זה שווה פוסט בפני עצמו.
אופס. סליחה. פוסט כזה אף אחד לא יקרא.
מאותה סיבה שאף אחד לא יממש את המלצתך לתנועה המונית להחזרת ספרים.
אני חוזר בי.
הפעם.
אני שמחה שפחות מפריע לך שגיאות כתיב.לי יש תקופות שאני כותבת כל יום ואז פתאום כלום- מבינה אותך. כאשר אין לי מה להגיד לעולם אני שותקת. לא חשה שזה אומר שאני לא קיימת (מאוד קיימת בעולם המוחשי).
ובכל זאת מי לא אוהב תשומת לב
אבל אתה חייב להודות ש"נפשי דואבת" ו"רוחי שואבת" זה בהחלט חרוז.
לא שאני מסוגל להבין למה כתבתי את ההפלצה הזו. עכ"פ, זה ודאי לא גרוע מיתר הגיגיהם של משולחי הקופאין והרסן.
הפוסט הזה דוחק בגבי הווירטואלי להעלות פוסט רציני עד אימה, שיסביר מה ההבדל בין חזי לסקלי, דוד אבידן, מאיר ויזלטיר ואפילו יהודה עמיחי ואגי משעול, לבין "משורר" מצוי.
אבל אני מתאפק. בין היתר, כי אני נזהר כמפני אש שלא לקשור בין כתיבתי לבין המונחים "רצינות", "משמעות" וכאלה מילים של בית לוויות.
מיא - לעצתך אייחל.
בעיניי - כל מי שיש לו מה להגיד: חדש, מעניין, מצחיק, שונה, מעורר מחשבה, מרגש, כתוב מהלב, אותנטי, כן - מקובל עליי. אני גם לא הקוראת היחידה ולא הצרכנית היחידה. מן הסתם יש קוראים ויש ביקוש גם למלל הברברת. אבל כל מה שמניתי כאן הוא לא ברברת בעיניי. פשוט נכתבים כל כך הרבה טקסטים שהם לא כאלה - לא כנים, למשל. עאלק חוויות אישיות אבל למעשה סתם תשפוכת של כלום שמועתק מאיפשהו.
בקשר לאנשי התקשורת - אני חושבת בדיוק ההיפך - נמאס מהם, הם מאובנים וסתם תקועים יותר מדיי במקומות שלהם. אני הגעתי מהבלוג שלי לכתיבה בעיתון ולא ההיפך, ויש בלוגרים מצוינים כמו טובי פולק ואהוד אמיר וערסאל שאני נהנית פי מיליון לקרוא את בלוגיהם מאשר את השטויות בתקשורת.
לא הבנת אותי - אני לא אומרת לאאוטסיידרים ללכת. אם כבר, אני אומרת לאנשים להתמקם כאאוטסיידרים, ולא להתנזל ולהשתפך כמיינסטרימים בשטויות ענוגות, כי זה, בעיניי, פשוט מעצבן.
תגידי לי, הזויה (או הזוייה), את שפויה? את הרי הכי טובה! את לא רק כותבת, לא רק יוצרת, את סופרת במובן הכי ספרותי של המילה. יש הרבה אנשים בעלי כשרון כתיבה (כמוני למשל אמרה דליה לא בצניעות), אבל את אמנית. מה, זה לא ברור לך? נחותים? עילגים? דיסלקטים? "צריכים להצטמצם לגרגר אָבָק ולא לתת לעצמם ביטוי"? סוף סוף גיליתי למה את קרויה הזויה....פשוט הזוי מה שאת כותבת כאן :-)
היזהר שלא תיפול (טיפול, בשפת האינטרנט) ממרום מושבך - זה נורא כואב ממקום גבוה כל כך!
רישון רישון ואחרון החרון:
1. הצילום מוצא חן לי מאוד, בעיקר העובדה שגם תוך כדי בריחה לא שכחת להבליט את ציפורני הידיים המטופחות א-לה-ליליה
ובשביל שתהיה לך סיבה להמשיך לברוח - מוסיפה :)))))))
2. בנאליות יכולה לבוא גם בעברית רהוטה, ולהבדיל - כבר קיבלתי תגובות בעברית משובשת שהפתיעו אותי ברעננות והדמיון שלהן (למשל בהא), ותבלנו לי ת'פוסט.
אני דווקא בעד חופש הכתיבה (מטומטמת ככל שתהיה), ושומרת לעצמי את חופש ההתעלמות והדילוג לפוסט אחר.
3. התרגום של 'בין שתי ערים', נשמע כמו העברית החדשה המתורגמת מאמריקאית: "עושה היגיון", "יש לה סדר-יום", וה"אוהההה" בסוף וידוי.
ואגב, עכשיו שמתי לב לציטוט משקספיר
4. על תופעת הקואוצ'רים לא בא לי לדבר. סתם, לא בא לי. אני מתחילה להתחמם כשאני מדברת על זה... לא בא לי
אבל בשביל לחוות דעה, אתה צריך שתהיה לך דעה?
ומה עם כל הגבבה והשטויות שהן בפירוש לא דעה אלא סתם ברברת - ואת יודעת בדיוק לאיזה סוג קשקושים אני מתכוונת - החל מתגובות וכלה בפוסטים שלמים. אני מדברת על שום כלום הבעתי, משהו שדומה לנהמות. תוסיפי לזה את חוסר החן של אי שליטה טוטאלית בשפה - שכמובן משקפת את כשלונה של מערכת החינוך שלנו. אני בספק רב אם זה קיים בחברות אחרות במערב.
אוי כמה שהוצאת לי את הקיטורים מהפה.
העילגות הבלתי נגמרת ,הרדידות הלשונית-מחשבתית , תועפות הרגש הנשפכות על לא-כלום , כל החרוזים העלובים האלה על אותן פעולות שאינן משתנות לעולם (הלכת - חזרת) - בלי מקוריות , בלי חן , בלי שריד של מודעות אישית - כמו ב"כוכב נולד" רק בלי המרגול שתגיד בסוף יאללה יאללה...
אנשים פשוט משפריצים כאן כל הגיג סתמי שחולף במוחם , מקשטים אותו באינפלציה של תאורי-רגש (צמררתני) והכל תמיד כל כך "קסום" - עננים עננים בעיני.
זה מרגיז אותי ש,אינלכמושגכמה' - בעיקר אלה שמתייגים את הנבב הזה תחת הערך "שירה"... שירה??!!! באיזה יקום מקביל רשאים אנשים לכנות זיווג של "נפשי דואבת" עם "רוחי שואפת" בשם "שירה" ..תעזבו "שירה" , איפה מותר לקרוא לזה- "חרוז"?.
ואיך שעולות לאויר האינטרנטי אותן שורות קסומות , מצמררות , מרגשות , מופלאות (כי ה'אנדרסטייטמנט' הוא מושג בלתי קיים ברשת) ומיד נשפך על כותבו גשם של כוכבים , משל היו דבריו ראויים למאכל אדם .
פחות מפריעות לי שגיאות הכתיב (גם. לפעמים ברור לך שאנשים פשוט פלטו משהו, בלי תשומת לב, בלי קריאה נוספת, ומצפים שאחרים יתייחסו לזה. זה לא מראה על חוסר כבוד? זו לא דיסלקציה. זה סתם חיפוף). יותר מפריע לי (כאילו מה זה מפריע, אני מתעלמת מזה פשוט, אבל מפליא אותי, מוזר לי) הפליטות האלה, הנפיחות המילוליות, כשברור לך שלבנאדם פשוט אין מה להגיד - לא משהו מקורי אלא משהו בכלל - ובכל זאת חשוב לו לפלוט. כאילו, מה זה אומר עליו, עלינו, על החברה שבה אנחנו חיים. אני פולט משמע אני קיים? שימו לב אליי? אני כאן? תנו לי תשומת לב בכל מחיר?
גדולה עכשיו. חכי אחרי הדיאטה...!
יש לי מסנג'ר. יש לך מצלמה? כי אם לא בעירום אז לא שווה...
זה לא במקרה אורלנדו של וירג'יניה וולף?
אין, אני נתקלתי בתרגומים זוועתיים שחבל"ז. ומתרגמים מרוויחים חרא, רק שתדעו לכן. ולמה חרא? כי מתרגם זוועה ומתרגם טוב מרוויחים אותו דבר, כי בהוצאות חושבים שקוראים לא מבחינים בהבדל. פשוט לא יאומן. וכל אידיוט שגומר בגרות חמש יחידות באנגלית חושב שהוא יודע לתרגם, והשגיאות מטורפות ממש - למשל tour כמגדל איפה שצריך להיות סיור וההיפך. פעם קיבלתי תרגום כזה, שיש מגדל לכנסיית המדלן בפאריז, כנסייה שהיא בצורת מקדש יווני. ואני אומרת לעצמי - איפה יש פאקינג מגדל במקדש יווני? ויש גם בדיחות יותר גדולות. וכל הוצאות הספרים המכובדות מעבירות תרגומים כאלה והם יוצאים בדפוס. ולמה? כי הן מעסיקות חרא עורכים - זה למה. כי יש עורכים רבים שלא יתפסו שגיאות כאלה. כי עורכים טובים לא מקבלים יותר כסף מאיזה ילד שיודע לחבר שתי מילים למשפט וחושב שהוא מסוגל לערוך. אני חושבת שהפיתרון הוא תנועה המונית של קוראים שיחזירו ספרים לחנויות בטענה של תרגום לקוי.
אני אישית (כמו שכתבתי קודם) מאוד מסכימה עם איריס
אני לא חושבת שזאת צורת תקשורת פרמיטיבת. מדוע לא כולנו יכולים לכתוב. אנחנו לא כותבים בעיתון או מפרסמים ספרים. אני לא משלה את עצמי שרמת הכתיבה שלי או העברית היא ברמה של מיא לדוגמא. אבל אני חושבת שמותר ובהחלט באינטרנט ה"דמוקרטי" יש גם לי אפשרות לספר על החוויות שלי. על שירים שעולים לי לראש (גם אם לא השירים הכיגאונים בעולים וגם אם הם כמה שורות- וגם אם זה בע' ולא בא')
ויערה, בגלל הבעיה של שימוש בחוש אחד כל הנשים שהתלהבתי מהן כאן יצא לי בסופו של דבר לפגושן במציאות. ואפילו שתים מתוכן הוזמנו לחתונה שלי (והגיע) כחברות מאוד טובות....... יש מעבר ואז ניתן להשתמש בכל שאר החושים.
הַקּוֹל הֶעָנֹג,
פעמונייך,
טִפְטוּף חרציותיי,
אֶתֵ קוֹלֵךְ
שָׁמַעְתִּי בּוֹקֵעַ מִמַּעֲמַקִּים,
ריגשתני,
חיבוקך הָאַמִּיץ
הִזְכִּיר
לִי
נִשְׁכָּחוֹת
כְּמוֹ קלישאות
מִבֵּית הַיּוֹצֵר
שֶׁל הקילימנג'רו,
מה אי ההבה ?
בערך כל יום קם מישהו וכותב על הבלוגרים, שהם סובלים מהשמנה קיצונית של אגו בזה שהם מעיזים לכתוב. ואני תוהה מה אני אמורה להרגיש כשמופנות אלי, כי אני חלק מהמונח הזה שנקרא בולגר, שריקות בּוּז. ממישהו שאולי בעצמו גָּדוּשׁ בעודף שמנוני של אגו.
אני מעריצה את אלו שפורסים מילים כמו שמיכת פִּיקָּה צבעונית, כמוך . ולכן קצת נפגעתי מהדברים שלך נשמע כאילו הבלוגיה נועדה לגְּוואַרְדְּיָה של אנשי התקשורת, עיתונאים וסופרים בלבד, וכל השאר, הנחותים. אלו שעילגים בניקוד, דִּיסְלֶקְטִיים ושנזרקו משיעורי לשון. צריכים להצטמצם לנקודה קטנה, לגרגר אָבָק ולא לתת לעצמם ביטוי.מזכיר לי את הדיון שהעליתי בפורום café
אם כך איפה לכל אחד יש פִּינָּה אישית לבִּיטּוּי.
אני מסכימה שיש כאלו שמתעללים במילים ופוגעים בהתפתחות המוח כשקוראים את המֶלֶל שלהם. ואלו שמעולם לא למדו לכתוב שירה עד שהבניינים, המצלול והקצב הופכים למשהו עָכוּר שמעליב את המושג שירה. ויש כאלו שמעתיקים שיר וקוראים לו רשומה וכולם מוחאים להם כפיים. ועל המזיינים ועל הפקטיבים ועל עולם שלם של אנשים שמתקתק בנחישות מילים.
אבל איך כל אימא אומרת, הבן שלי הוא הכי טוב בעולם, אפילו שבסתר ליבה היא יודעת שהוא גרוע. הוא בסך הכל זקוק למקום שהכתיבה גורמת לו להתרגש. לתשומת לב ולביקורת. לכן זה לא הוגן להגיד לאותם אָאוּטְסַייְדֶּרים ללכת.אבל מצד אחר, איריס, זו צורת תקשורת פרימיטיבית לגמרי.
לבני אדם יש מיומנות תקשורת כל כך יותר מגוונת ורחבה. אנחנו משתמשים כאן רק בחוש אחד, החוש הויזואלי, וגם בו בצורה מאוד מוגבלת (ללא הבעות פנים. אני מתקשרת כאם עם אוסף של תמונות פספורט). בני אדם יכולים גם לשמוע, להריח, למשש. וגם לחבר אינטונציה של קול עם הבעות פנים.
אני בעד טמטום ובערות , ככה המיקום היחסי שלי בסולם משתפר .
מיא, אנחנו חושבות אחרת.
יש הרבה חסרונות לאינטרנט אבל לעניות דעתי לא מההיבט שאת מציינת. נדבר על היתרונות. האינטרנט החזיר את הצורך
בכתיבה, בשפה, חזרה לצורה הליטראלית שאיפיינה את דור הספר שהלך לאיבוד. אלא שצורתה, אותה את מבקרת, היא שילוב של כתיבה ודיבור, לפחות לעת עתה. אבל היא מחייבת אותנו לכתוב, להבין, להשהות, לפענח, לפרש - זו אינטראקציה הרבה יותר תבונית משפת דיבור - פנים מול פנים או דרך הפלאפון. והיתרון הענק, שביקורת כמו שלך, מדלגת עליו, הוא שיח דמוקרטי. כו-לללללם, יכולים לכתוב, להביע, להתערב, לחוות דיעה ולגבש דיעה בכל נושא ונושא. זה נותן תחושה של חברה אל-מעמדית, מפרק מתחים, מגדיל את המעורבות של כל סוגי האוכלוסיה. בעיני זה נפלא הרבה יותר מהחסרון של שגיאות כתיב או שגיאות בניקוד.
מיא את הבאת כמה נושאים
1. לי יש ים שגיאות כתיב- האם זה אומר שאני בלוגרת בשנשקל? או אולי משהו קצת שונה. והאם זה אומר שעלי להפסיק לכתוב שעל ליבי? שכן הרשת פתוחה וכל אחד יכול לכתוב בה ללא הבדל. זהו המקום היחיד שיקבלו אותי ויקראו אותי ולא ישפטו למרות השגיאות. לדעתי יש לאפשר גם ללוקים בעברית ולא כותבים ברמה עיתונאית (כמוך) להביע את עצמם.
2. נכון יש המשקיעים בפוסטים שלהם (גמאני- גם אני) שמים תמונות, נותנים דברים מקוריים. ולא בהכרח מקבלים על זה תגובות או כוכבים. יש פוסטים שלמים שכתבתי על נושאים פוליטיים על נושאים של נשים והתגובות היו- את כותבת נפלא, איזה יופי. או הכי אהבתי את התגובות על הלילה לבן "העברת את האווירה" אם היו קוראים היו רואים שלא אהבתי את האווירה. אז אולי התגובות הם קבועות אבל תגובות אמיתיות (ראי תגובה זו) היא של אנשים שקוראים הכל- מערכים את האנשים שכתבו . אז אם משהו כותב כמה שורות (כי קל לקרוא מעט) או מנקד (לרוב לא נכון) שיבושם להם כי את הדברים הרציניים והגדולים לרוב לא קוראים.
3. קוצ'רים- מסכימה אם כל מילה- אין לי מה להוסיף.
קודם כל הטקסט מתנשא כי אני מתנשאת. זה מה שהחזיק אותי בשעותיי הקשות, כשבאו כל עם הארץ ודרכו עליי. באמת.
שנית - השאלה היא אם מתייחסים לכתיבה באינטרנט כדרך הבעה סתם או ככתיבה. במקרה הראשון, כמובן שכל אחד יכול להביע את עצמו איך שבא לו. במקרה השני, כמו שאומרת עטרה אופק בכתבה שלי - לעמישראל, עם הספר, היה תמיד כבוד רב למילה הכתובה, ויחס שונה כלפיה מאשר כלפי הדיבור. באינטרנט זה לא קיים. יש זילות נוראה כלפי הכתוב. אין הגהה, יש שגיאות כתיב מפה ועד הודעה חדשה, הכבוד הזה בעצם נמחק. שימי שנייה בצד את ההתנשאות שלי (שמבחינתי היא כאמור אופן של הישרדות) ואמרי מה דעתך על כך.
בקשר לתמונה - תודה. הקרדיט למירי דוידוביץ.
קטעים עם התמונה הזאת - מירי אומרת לי: תברחי! אבל אני, הרגליים איכשהו עוד הסתדרו לי, אבל את הידיים בשום אופן לא הצלחתי לסדר בתנועת בריחה. יגאל בביוף הספר נאלץ לבוא על תקן סטייליסט ולסדר לי אותן.
זה הכי הורס אותי - ניקוד בשגיאות - כי מה הבעיה לא לנקד בכלל? מי מכריח אתכם/ן לעזאזל לנקד? אז אם כבר, נקדו נכון. ויש כל כך כל כך מעט אנשים שיודעים איך לעשות את זה. זתומרת, נותרו, חיים בינינו, כה מעטים מהם. אני למשל לא יודעת מושלם. אמא'שלי היא מהבודדים שכן. רבקה פרייסלר ניקדה היטב.
פשוט גדולה
ויפה!*
תעשי מנוי אולי???? נדמה לי שיש איזה בושם שווה מתנה... האמת שבאמתחתי בשבועות הקרובים כתבות מאוד שוות - על אתיקת החיזור בישראל... על רומן שלי עם כלב... שווה! וחוץ מזה העיתון נתן גז באופנה שחבל"ז - ממש ווג/אל הישראלי. אין היום עיתון בארץ שמסקר אופנה כמותו.
ריגשת אותי
את סקסית שחבל"ז
יש לך מסנג'ר?
X2
והתרגום של דיקנס מצוין. אני מתכוונת לזה. באופן יחסי. יצא לי לקרוא ספר, כלומר אוסף דפים בכריכה, שבו למשך ארבעה עמודים בחצי השני של הספר הגיבורה הפכה גיבור. הקורא לא עבר שום הכנה לשני ניתוחי שינוי המין. 'חתכת שוק. בשביל ספר כזה צריך קואצ'ר צמוד. וגם כי האוטו צריך לעבור טסט.
לא אוהבת את הטקסט המתנשא, אבל התמונה מ-ש-ג-עת. פיצוי לא קטן.
קשקשת ברשת!
והתמונה,
אחחחחח....להתענג !!!
יש כאן הרבה "סופרים" באתר הזה
ויש להם "מומחיות" של ניקוד
פעם דיברנו על זה על מישהי את זוכרת
ואז ביקשתי מאחותי שהיא עורכת לשונית
שתבדוק פעם אחת אם היא כותבת באמת
בניקוד נכון והראה הפלא ופלא כמה טעויות היא מצאה
ואת הבטחת לי את טופי השבוע ואני עוד מחכה**
אחלה תמונה אחלה נעלים ואחלה מיא עשת
DONT YOU THINK