באות אלי בחלומות. מגיעות אלי כשאני פותחת את המחשב. כשאני סתם אוכלת סושי.

כמעט בכל מקום.
מחטטות לי בחדרי הלב, בנשמה, בשורשי השערות.

לפעמים נכנסות. אבל לא עמוק.

איפה הייתן עד עכשיו כולכן, מי אתן, למה אתן מטרידות את שלוותי.

כל כך הרבה שנים הקיום שלכן היה חלק מהתפאורה של חיי.

לא מרכז הבמה. סתם קישוט שתלוי ככה באוויר.

עכשיו זה פולשני. פלישה שגוררת רצון עז להתקיף חזרה. כמה שיותר, כמה שיותר חזק. 

אבל את כבשת לך חלק. לקחת נתח.

לא רוצה להשאיר שאריות אחרייך. מסיימת יפה. מקנחת.  

שייכת לעצמי? בסוף הלילה. אבל עכשיו ערב. עוד מוקדם.