פתאום נופל עליי זכרון כזה, הוא חי ובועט. לרגע אני חושב שהכל כלכך חסר משמעות וברגע אחר אני אפילו לא, רק פועל. יש אשליה כזאת, אני חושב. אנחנו צריכים להתאים עכבות, כך המקור יתאם לעומס. אולי כך תרגישי את מלוא הכח ואז גם אני ארגיש.
ממני אלייך יסע גל וממך אליי יעבור אחר. ואם נגיע יחד, נגדל והיה ונאחר לרגע רק לאותו הרגע נעלם.
ובין הכוחות האלו שיפעלו עלינו נרגיש את המפל העדין - נשאף לאחד. כך נהיה תמיד, גלים עומדים. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין לי כוכבים, חבל,
הייתי את כל השמיים נותנת-
כתוב מעולה בעייני.
עומדים....
זה טוב...