קירות התא צבועים ירוק פנדה.
ספסל עץ ארוך, צבעו חום מוצק, רגליי מתכת איתנות.
סורגים שחורים, צבועים כבר המון פעמים.
חלון גבוה וקטן, מראה את השמש והענן.
יש בית מרחץ, ובית הפטור.
מדים ונעליים דומים.
נקיון, פוסטרים, ספרים.
יום של כתיבה.
יום אחר לקריאה.
וכשיש זמן אז גם שירה.
היא לא ממש מתכוונת להיות משוררת, לעולם אינה קוראת שירה, זה לא ממש מעניין אותה.
והיא יושבת ועומדת, מביטה מהחלון, וחושבת.
מאחוריה, דלת סורגים שחורה,
פתוחה לרווחה.
|