כך. במשך שעה, בלופים, עבר לו רכב בצבע טורקיז ברחבי קריית מלאכי, ועליו הכתובת "טנק הגאולה".

"תזכו למצוות".

ומדוע לא יסתובב טנק הגאולה ברחובות תל אביב החילונית? מדוע לא יתדפק על דלתות רחוב דובנוב ויוציא את ילדי מזא"ה לרחוב לזכות במצוות אך בעיקר בסוכריות?

טנק הגאולה יוכל לפעול אך ורק בשכונות ואיזורים במצב סוציו-אקונומי נמוך במיוחד.

תרבות השנור, שהפכה להיות בועה בתוך עולם שמזמן אינו מתנהל כך, יכולה לפרוח אך ורק במקומות בהם המודעות החברתית, הכלכלית והפוליטית היא נמוכה במיוחד.

ומה יאמרו כל אותם האנשים אם יוודע להם יום אחד בהיר שישנה אלטרנטיבה לקבצנות המשפילה הזו? אם יוודע להם, למשנוררים ולמתרימים שהמפלגות המייצגות את המגזר שלהם משתפות פעולה עם האוייב?

מבחינתם, האוייב הוא המוסר חלקי ארץ ישראל. וכאן הבעיה.

עוד ארגון הידוע בתרומתו לחלש בחברה, לנזקק, ידוע בטיפולו המסור באלה שחרב עליהם עולמם – הוא החמאס. חמאס, והמפלגות הדתיות בישראל עוברים תהליך דומה.

כמו ש"ס, אגודת ישראל ודומותיהן, חמאס מפעיל בתי תמחוי בכל רחבי הרשות הפלסטינית. ממש כמו ש"ס, הוא מקעקע אצל נזקקיו את התודעה, שהוא כאן, דואג להם, ואילו הם – שילכו בבחירות וישימו בקלפי הפלסטינית פתק הדואג לאינטרסים של שמירת הקרקע ולא שמירת הכבוד העצמי.

בבחירות האחרונות אי אפשר היה להתעלם ממהפכת הימין בש"ס.

אלי ישי, שזו הפעם הראשונה בה הוא מוביל את המפלגה בבחירות, עמד על המשמר וייצג תפיסה ימנית קיצונית ומסוכנת, משולבת עם ההבטחה האלמותית לדאוג לחלש (=לייצר אצל החלש תלות במפלגה).

בעודו קושר לראשונה בתולדות במפלגה הסקטוריאלית בין שני הדברים הללו, שניהם מסוכנים באותה מידה, הוא כופה בעצם על ציבור ענק נקיטת עמדה מדינית ימנית. נסגר מעגל.

עד שלא תיכנס לתוך המעגל הזה מודעות פוליטית, הוא לא ייפסק. מכאן נובע, שאת כוחה ועוצמתה של מפלגת ש"ס, היא מבססת על העובדה שישנם אנשים חלשים שזקוקים לה על מנת להתקיים.

כך נשמר הימין בצדו הזה של הקו הירוק, כפי שנשמר הימין בעברו האחר של המתרס. העניים תורמים, מחזקים ואף מנציחים את המאמץ המלחמתי, וזה מובן, זה בסיסי: זו פירמידת הצרכים של מאסלו, מי שאין לו אוכל להאכיל את ילדיו לא יתעניין פתאום בסוציאליזם.

השלום יגיע שתפתרנה בעיות סוציאליות בסיסיות בחברה הישראלית והפלסטינית.

את המעגל שבתוכינו אין לנו יכולת לשבור, מאחר והשמאל לא ילך להקריא טקסטים של מרקס בתמורה לסוכריות ברחוב (למרות שזה רעיון לא רע). אך אל לנו לשכוח שכשם שהפלסטינים מהווים כלי משחק מאוד גדול ומשמעותי בפוליטיקה שלנו, הרי על אחת כמה וכמה שאנו משחקים את אותו תפקיד ויותר בפוליטיקה שם.

שאנחנו גורמים למצב בו מאות אנשים נותרים ללא קורת גג, מקור פרנסה ואוכל לילדים – אנחנו מחזקים את החמאס. אנחנו גורמים למאות אנשים לפתח תלות בארגון דתי ימני פוליטי.

אנחנו לא מחוסנים.

אלי ישי הודיע השבוע כי ברצונו להגדיל את התקציב להתנחלויות (על חשבון מה נראה לכם שזה יבוא?). לנו אין כובש שיכול פשוט לחתוך באחת את התלות של מאות ה"יתומים והאלמנות" בש"ס. אף אחד אחר לא אחראי למצבם, והמצב פחות נוח לתיקון. עם זאת, עלינו למצוא את הפתרון להפוך את המעגל השלילי הזה של עוני שגורר מדיניות אלימה שמנציחה את העוני, להפוך אותו למעגל חיובי של שלום שמפנה יותר תקציבים מהצבא לרווחה שדואגת לאוכלוסיה הנזקקת לא בשיטת הפלסטר, לפתור כאן ועכשיו ומחר תהיה שוב אותה הבעיה, אלא פותרת את בעיית העוני בישראל פתרון אמיתי וארוך טווח.

עד כאן,

תומר דותן.