0

22 תגובות   יום רביעי, 10/6/09, 22:43


- את חייבת, חייבת לקרוא את הספר הזה.

  איזה ספרררררר, אני לא יכולתי לעזוב אותו

  זה....

 

- טוב, טוב, אל תספרי לי כלום, לא רוצה לדעת על מה זה.

 

- את רוצה שאביא לך אותו מחר?

- לא. ספר שאני רוצה לקרוא, אני קונה.

- לא חבל על הכסף?

- כסף ??? זה ספררררר!

 

בתום יום העבודה הלכתי לקנות אותו.

לשאלת המוכרת, עיינתי בפתק ואמרתי

"צלה של הרוח".

היא הושיטה לי אותו,

פתחתי כדי לקרוא קצת ת'שורות הראשונות.

(אני לא נוהגת לקרוא את הכריכה מאחור של ספר, למדתי שברוב המקרים זו הטעיה ותעתוע.

גם לא רוצה לדעת על מזה.. רוצה לגלות לבד תוך כדי הקריאה.)

 

 זה לא התחיל בשורות ראשונות.

 

 הייתה מעליהן כותרת

 

"בית הקברות לספרים נשכחים"

 

וואווווווווווווו "

 

זה הספיק לי.

מיהרתי לשלם ולצאת מהחנות כדי לטוסססססססססס הביתה.

 

הריח, הריח הזה של ספרים ישנים שיכר אותי.

את הדרך עשיתי כשאני מרחפת באויר

ודמותה של רחל מלווה אותי.

רחל הספרנית,

שבספרית הספרים הישנים והצהובים שלה עבדתי בחופשים הגדולים.

נזכרתי איך היתה ממליצה לקוראים לקרוא את "בית אבו" ו"נכתב על הים"

תמיד אני נזכרת בשני אלה..כי הם היחידים שלא הספקתי לקרוא אז...

 

ואבא, אבא עם הספריה שלו שעומדת עד היום בהוֹל, בבית שבו נולדתי,

שמקדמת את פני כל פעם שאני באה לאמא..

 

כמה אהבתי בכל חופש פסח לנקות לו את הספריה,

להעביר את הספרים ערימות ערימות אל המרפסת, לאוורר ולנקות,

ובינתיים להציץ לו...

כמה שמחתי כשהתחלתי ללמוד אנגלית ויכולתי לא רק להציץ אלא גם להבין מה הוא קורא.

מה רבה היתה תדהמתי כשגיליתי שהאיש הקשוח הזה קורא ספרי שירה,

פסיכולוגיה, אוטוביוגראפיות של אישים דגולים

ואיזה שוק חטפתי כשגיליתי גם את funny hill אצלו ...

הוא ואמא קנו שני כסאות נח למרפסת,

הציבו אותם זה מול זה

והיו קוראים,

הוא באנגלית

והיא, את אותם ספרים בצרפתית.

 

למרות שידעה אנגלית, היא הסבירה לו שהיא  אוהבת יותר לקרוא בצרפתית  ואז היה קונה גם לה.

(אמא עדיין שם, יושבת על כסא הנח וקוראת את הצרפתיים שלה...)

 

אבא אמר שספר שרוצים לקרוא צריך לקנות.

הוא היה רושם את שמו בכל ספר, תאריך הקניה ואפילו את המחיר..

נוהג היה לסמן בדיו אדום כל משפט שאהב.

 

אני, כשכבר סופסוף הבנתי קצת, הייתי מציצה לו בשורות שסימן...

 

 

           #

 

 

הגעתי הביתה ומיהרתי להכין עצמי למצב של קריאה

ואז לקחתי את הספר לידי ברטט כזה,

בידיעה שאני הולכת לחוות עכשו את האורגזמה של חיי.

ספרים ישנים וואווווווווווו ..

והשכרון היה גדול

ונדמה לי שגם לא הלכתי לעבודה למחרת כי הייתי שם, בעולם המשוכר ההוא עם הריח ההוא..

 

עד ש.... לקראת הפרקים האחרונים

הכתיבה, העלילה, הכל,

קבלו תפנית כזו חדה

והסתבר לי שבסה"כ מדובר ברומן מתח...

 

אבל הכותרת, הכותרת הזו והריח שהיא הביאה איתה, תלווה אותי תמיד.

 

המזל שמיד אחריו.. קראתי את הספר "יונה ונער"

שהחזיר אותי לרחל, לאבא, לאמא, לריחו המשכר של ספר .

 

--------------

 

(שחזור)
דרג את התוכן: