יום ללא תקווה 

יום ללא שירה.

מילים רצות במחשבות,

אך נשכחות לפני הקלדתן.

שיר שנשכח עדיין קיים?

נדישות מחשבתית אוכלת מבפנים.

אותי זו מילה לשירים?

שירים זו מילה לאותי?

עוד פעם,

נדישות מחשבתית אוכלת מבפנים.

אותי?

אני שהנפתי דגל, שרפתי אותו כמו חזיה בחוצות העיר?

נדישות מחשבתית?

ריקנות יצירתית?

צריך בריקדה כדי לחשב מילים לשירים?

אני עולה, אני יורד, אני מטפס ומיד גולש.

בריקדות בשביל שירים הן ברקודות בשביל שיניים.

שורות שורות של שיניים יש לברקודות.

שורות שורות של שירים יש לבריקדות.

יום ללא תקווה.

יום בו לא מצאתי את המדרגה הראשונה לבריקדה השנייה.

והנה צלחתי עוד שורה.

נדישות מחשבתית מתעכלת בפנים.