בנושא של פוליטיקה הדעות תמיד תהיינה חלוקות. כולם תמיד צודקים וכל השאר טועים. ככה זה בפוליטיקה.

אני, כחובבת היסטוריה אך רחוקה מן הפוליטיקה נוטה להסתכל על הדברים מהצד הקרוב אלי.

אם נסתכל על "2 מדינות ל- 2 עמים" מנקודת מבט היסטורית, נראה שהמצב הנ"ל אינו חדש. הוא כבר היה קיים. הלא עם הכרזת המדינה קמו כאן 2 מדינות ל- 2 עמים. לא כל המדינה הקרויה כרגע "ישראל" הייתה שלנו. היה לנו הרבה פחות, וכל השאר היה "שלהם".

נכון או לא נכון? לא. אל תקפצו למשהו אחר. שאלתי - נכון או לא נכון? נכון!

מה קרה? הם (ובמילה "הם" אני מתכוונת לערבים/ פלשתינאים what ever) לא היו מוכנים להשלים עם ה"נגיסה" בשטחים שלהם. (ובואו נעזוב בצד את הנושא שזה לא היה ממש שלהם כי זו הייתה קולוניה של בריטניה, ואנחנו אלה שהעפנו מכאן את הבריטים, וגם על זה אני לא אדבר כי גם כאן לא בטוח שנעשה צעד נבון במיוחד. תארו לכם שהיינו משתמשים עכשיו ביורו במקום בשקל ויכולים לנסוע ללמוד חופשי בlondon.....)

או קיי. הבה נמשיך הלאה, מה קרה ב- 67, אחרי שהם אילצו אותנו להילחם ולכבוש שטחים מפאת הגנה עצמית? נכון. צדקתם תלמידים יקרים שלי. גם הפעם קרה אותו הדבר. שוב נאלצנו לכבוש שטחים להגנה עצמית, כי הם לא היו מסוגלים להשלים עם הנוכחות שלנו.

ועכשיו לשאלה הטובה באמת: מה השתנה מאז ועד היום?

תשובה: כלום!

מסקנה: 2 מדינות לשתי עמים תביאנה לחזרה טרגית של ההיסטוריה, כי הבעיה היא לא בנו והאמת היא שגם לא ממש בהם.

הבעיה היא מיעוטים פאנאטים אצלינו ואצלם והמיעוט הזה הורס לכולנו. בואו נסכים שלא כבשנו את השטחים שלנו מסיבות קולוניאליות, אין לנו שום רצון להתפשט ולהפוך לאימפריה, למרות שאנחנו חושבים את עצמינו "אור לגויים".

כל עוד קיים המיעוט הזה (בעיקר אצלם, כי אי אפשר להשוות קצת מכות של כמה מתנחלים לפיצוצי אוטובוס המוניים), אין לנו סיכוי. פשוט ככה!

אם לא היו את המיעוטים האלה (הם שונאים אותנו, אנחנו שונאים אותם בלה בלה בלה) היינו יכולים להיות גם מדינה רב לאומית. לא היו בעיות (חוץ מאשר שהיה מרגיז אותי שאחמד זורק על הריצפה את שאריות הפיצוחים בזמן שהוא רואה עם בעלי כדורגל, או בעיה רצינית יותר במקרה הזה שבעלי לא רואה כדורגל....)