לֹא שַׁרְתִּי לָךְ, אַרְצִי, וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה, בִּשְׁלַל קְרָבוֹת; רַק עֵץ – יָדַי נָטְעוּ חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים. רַק שְׁבִיל – כָּבְשׁוּ רַגְלַי עַל פְּנֵי שָׂדוֹת.
אָכֵן דַּלָּה מְאֹד – יָדַעְתִּי זֹאת, הָאֵם, אָכֵן דַּלָּה מְאֹד מִנְחַת בִּתֵּךְ; רַק קוֹל תְּרוּעַת הַגִּיל בְּיוֹם יִגַּהּ הָאוֹר, רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים עֲלֵי עָנְיֵךְ. |