| אני התפקיד שלי כאן זה קליעת הצמות של החלות. יש רק שניים כמוני בכל המאפיה שיודעים ככה לקלוע, ומהר.אני עובד פה 10 שנים כבר. התחלתי בתנור, זה מוות שם החום הזה. ועוד לאחד כמוני שבא מנובוסיסיריסק..אז הלכתי למנהל עבודה ואמרתי לו – אולי מחליף לי עבודה בבקשה?. צחק לי בפרצוף ואמר – תשמע רוסקי, אין פה משהו אחר בשבילך.. או תנור או אבטלה.חזרתי לתנור, וכל הזמן הסתכלתי על זה שקולע חלות – מועלם העירקי שעובד שם כבר איזה 30 שנה, ועל האצבעות הזריזות שלו, ועל איך הוא קולע כל כך מהר.בבית התאמנתי על השיער של ילנוצ'קה שלי, אפילו שזה ממש לא אותו דבר, כי בצק זה שמנוני, והשיער של ילנוצ'קה כל כך דק ודליל בגלל צ'רנוביל, אבל היא אהבה את זה, ואני אהבתי אותה ואת הקרירות שלה – אחרי 12 שעות מול תנור.עד שיום אחד מועלם לא בא יותר. חולה. קיבל שיתוק ביד מרוב חלה. המנהל עבודה לא ידע מה לעשות, אז הלכתי אליו ואמרתי לו – אולי אתה רוצה שאני בקליעת חלות? הסתכל עלי ככה עם העין הפוזלת שלו ואמר לי – מה אתה מבין בקליעת צמות? אז לקחתי גוש בצק והתחלתי לקלוע. עצמתי עיניים וחשבתי על ילנוצ'קה, ואיך אני בורח מהאש של התנור. קלעתי וקלעתי וקלעתי..המנהל עבודה אמר – טוב, שיהיה. ומאז אני פה, בקליעה. והבצק קריר, וכיף לי פה. ממש כמו נובוסיביריסק, ואני חושב על ילנוצ'קה, ועל איך היתה פעם צעירה ויפה, ואיך השיער שלה היה כזה מלא וחלק, ומה היא עושה עכשיו, מנקה את השירותים בקניון.ולפעמים יש איזו הזמנה לחתונה, ומבקשים חלה מיוחדת עם קליעה מסובכת, וילונצ'קה ה לא מספיק, אז אני מדמיין נשים אחרות, כמו האהבה הראשונה שלי, לריסה, זו שהיה לה שיער ג'ינג'י מתולתל וארוך, זו שהתחתנה עם רופא, בזמן שאני תיקנתי טרנפורמטורים על עמודי חשמל, שמה ברוסיה מזמן.אז אני שואל אותך, מה יותר טוב, לקלוע צמות במאפיה בבת ים או להיות מהנדס טרנספרמטורים בנובוסיבירסק? |