
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - אַבָּא שֶׁל דְּבוֹרִים אֲנִי זוֹכֵר רַק אַבָּא שֶׁל דְּבוֹרִים וְאֶת עַצְמִי דּוֹהֲרִים בְּדַרְכֵי עָפָר שֶׁל אָז כִּנְחִילִים חֲרִישִׁיִּים וַאֲנִי יוֹנֵק קָטָן שֶׁל דְּבַשׁ מלקט נֶקְטָר מִפִּרְחֵי הַבָּר. אַחַר כָּךְ זוֹכֵר אֲנִי אֶת אַבָּא בַּחֲלִיפָה מְחֻיֶּטֶת הַדְּבַשׁ עוֹדֶנּוּ זָב עַל עֲנִיבָתוֹ מִן הַכַּוֶּרֶת. |
לך לל
בתגובה על חרובים (שיר מהספר)
ניפי
בתגובה על כריכה אחורית
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה.
אליעז -
אזלו *
אשוב מחר עם צאתם לאוויר העולם
אליעז -
כותרת יפה לשירך -
עד מאה ועשרים!
זכרון ילדות
אבא של דבורים ואתה...דוהרים
כנחילים חרישיים
אתה - יונק קטן של דבש
ואחכ אבא בחליפה מחוייטת
ודבש זב
כל התגובה ממילות שירך
שיפה בעיניי -
שבת טובה ומחבקת לך
זו לא סתירה לוגית אבל לכאורה זה לא מתיישב
הנחילים החרישיים לא כל כך מתחברים לי לדהירה בדרכי העפר. איך דהירה היא חרישית?
יש בשיר אבא של דבורים עם בנו, דוהרים ומתפרעים ואז אבא של עניבות, אבל גם אז, הדבש זב על העניבה - מרכך את דמות האב גם כשאינו "אבא של דבורים".
ואני נזכרתי בטיול שעשיתי לפני שנים עם חברים באזור חוף הכרמל, בין מטעי בננות וכוורות דבורים. כאמור, מתוק (: