יש אנשים שמתים על קפה. יש אנשים שנורא אוהבים ים.

ויש כאלה שמכורים לשוקולד. הם אוכלים שוקולד כל יום. בבוקר עם הקפה, אחרי כל ארוחה, אחד קטנטן לפני השינה, ולפעמים מגניבים עוד איזה חתיכה באמצע הלילה כשמתעוררים פתאום.

ואני? אני אוהבת סקס.

כן, אני מודה – אוהבת סקס. אפילו אוהבת מאוד.

אוהבת את המגע, את החיכוך של גוף בגוף, את הצמרמורות הנעימות, וכמובן את החדירה.

זו הרגשה שאף גבר לעולם לא יבין (ולדעתי גם אלה שכן מרגישים חדירה לא מבינים את זה כמו חדירה של אישה). זו הרגשה שממלאת אותי בחום, בהנאה, בעוצמה.

כשהתחלתי את חיי המין (המלאים) שלי בגיל 18 בערך, מאוד לא אהבתי סקס. הרגשתי שאני לא רוצה להיות חלק מזה, שאני רק רוצה שהוא יסיים לעשות את מה שהוא צריך לעשות, ואז זה ייגמר.

כשהייתי בת 23 היה לי חבר ברזילאי, שכמובן סקס היה החיים שלו (כמו שברזילאים יודעים לחיות), והוא החליט ל"תקן את התקלה". הוא לימד אותי את כל מה שאני יודעת היום, לא ויתר לי על שום דבר, השקיע עם המון אהבה והמון סבלנות ולימד אותי להתאהב בסקס. מאז כנראה לא ויתרתי על שום הזדמנות מעניינת לסקס.

כנראה בגלל זה קרה מה שקרה עם יריב. או שזה סתם היה מנגנון ההרס העצמי שלי....

נפגשנו ביום ראשון.

הגעתי אליו אחרי הופעה שהלכתי עם חברים. הייתי קצת שתויה, לבשתי שמלת קיץ קצרצרה, נעלי עקב. הרגשתי טוב עם עצמי וידעתי בדיוק מה אני רוצה.

מהרגע שנכנסתי אליו הביתה היו אנרגיות שליליות באוויר, עד שפתאום הוא התפוצץ עלי על משהו שטותי שאמרתי (שהיה אפילו אמור להיות קצת מצחיק), על בחורה שהוא יצא איתה כשהיינו ילדים. נכנס בו איזה שד פסיכי והוא דיבר אלי מגעיל. לקחתי את הדברים שלי והתכוונתי ללכת, אבל משהו החזיק אותי שם והמשכתי להתווכח איתו. אני לא יודעת למה עשיתי את זה. הייתי צריכה ללכת והמשכתי לעמוד שם ולספוג את הגועל נפש שיצא ממנו.

לאט לאט נרגענו, אבל אני כבר הבנתי שיש לי עסק עם פסיכי אמיתי.

פתאום מצאתי את עצמי איתו במיטה. ועדיין רציתי שזה יקרה.

מצד אחד המחשבות של המצב ההזוי הזה לא עוזבות אותי ולא מפסיקות להגיד לי לקחת את הרגליים שלי וללכת. ומצד שני, אני יודעת שאני רוצה לעשות את זה איתו וזה מה שיקרה.

וזה קרה.

עם כמה שהמפגש הראשון שלנו היה מדהים,  הסקס היה לא משהו. סתמי. הוא לא השקיע בי בכלל, לא העביר בי צמרמורות, לא עינג אותי.

הלכנו לישון יחד מחובקים, כאילו אנחנו מאוהבים, אבל בעצם לשנינו כנראה היה ברור שזו הפעם האחרונה שאנחנו רואים אחד את השניה.

מה שהסתבר כנכון.

מאז לא דיברנו ולא נפגשנו. וזה בסדר. אין לי עניין לשמוע ממנו או להשמיע.

עשיתי את מה שרציתי, למרות שאני עדיין לא מבינה למה, ובזה זה נגמר.

לכל אלה שאוהבים כ"כ שוקולד אף אחד לא אומר להפסיק, שזה לא בסדר,אף אחד לא מעקם את האף כשהם גונבים עוד קובייה קטנה.

אז למה כשזה מגיע לסקס מסתכלים על זה אחרת? שרמוטה? קלה? לא נראה לי...

אני עדיין בוררת אותם אחד אחד, ולא כולם זוכים