פרק 32  

סיפורה של שרון

ערבי שבת הם הערבים הכי מלחיצים בחייהם של הנשים . הנשואות , צריכות להספיק לבשל ולנקות לכבוד ערב שבת . לא פעם אימי הייתה צועקת על אורנה ועלי בגלל שאנו לא עוזרות לה מספיק בניקוי הבית . או שהיינו "נזכרות" להתקלח בדיוק כשאבי חוזר מבית הכנסת ורוצה לקדש על החלות והיין לפני ארוחת ליל שבת . לרווקות , המצב עוד יותר חמור . צריך לתכנן את "היציאה" של יום שישי בערב , בכדי לא להישאר תקועה בבית . בדרך כלל, אני יוצאת עם עוד כמה חברות טובות שנמצאות איתי בקשר עוד מבית הספר או מהצבא. אנו קוראות לזה 'אחוות בנות'. לפעמים , אני מגוונת ויוצאת עם איזה ידיד שנתקע בבית . מכיוון שאין לי הרבה ידידים כאלה , ומכיוון שידידים מסוג זה מצפים גם לתמורה , אני מעדיפה לצאת עם חברותי עד שאמצא  בן זוג לחיי . הפעם יש לי מה להציע לחברותי הטובות . נסיעה מאורגנת לפתח תקווה . אני צריכה להראות הערב במיטבי. שזה אומר, איפור קל, טיפ טיפה של בושם צרפתי יקר, שרשרת שקנה לי האקס ושמלת ערב קלילה המקרינה עדינות וספורטיביות כאחד.

"אני מצטער שלא התחלתי אתך קודם". החמיא לי סאני בחביבות אין קץ.

"זה לא היה עוזר לך". השיבה אורנה לסאני במקומי.

יצאנו לאיסוף הבנות מביתן והפלגנו לפתח תקווה.

"וואו, תראי כמה בחורים". צרחה אוסנת כשהגענו לפתח המועדון.

"איפה הייתי כל השנים האלו?!!" המשיכה אוסנת להתפעל.

"באמת איפה?" שאל סאני וכולנו צחקנו כאילו סיפר את בדיחת השבוע.

אורנה הובילה אותנו כאילו הייתה המארגנת הראשית. כבר בכניסה, היא עשתה עיניים לשומר שהכניס אותנו בלי כרטיסים.

"אתה תישאר בצד". הורה השומר לסאני שחשב להיכנס אתנו מבלי לשלם.

"לך, לך תשלם בקופה". ציוותה אורנה על סאני בלגלוג מרושע . סאני הלך לשלם ועד שחזר , אנחנו כבר היינו בפנים, מנסים לאתר את רמי ויוסי. בינתיים סאני הגיע. לאחר שנפרד מ- 60 שקלים על כרטיס שמקנה לו משקה ראשון בלבד.

"נראה לי שהם לא פה". אמרתי באכזבה לאחר שחיפשנו ולא מצאנו.

"אל תדאגי אחותי, אנחנו נמצא אותו. הלילה זה הלילה". ניסתה אורנה להרגיע אותי, כשראתה את אכזבתי הכנה.

"את רוצה לרקוד איתי?" שאל סאני בניסיון להעסיק אותי בכדי שאהנה מהערב .

"זוז, טמבל". ענתה אורנה במקומי וגררה אותי לרחבת הריקודים . רקדנו . סאני, אורנה , הבנות ואני . זמר מזרחי שר שירי אהבה ואכזבה כואבים במקצבים מזרחיים שמחים ועליזים. צפוף. אנשים דבוקים אחד לשני, כמו סרדינים מסריחים מזעה. כל הזמן אני מנסה להרחיק בעזרת המרפקים, בחורים שמנסים להתחיל איתי לאחר שנתקעו בי "במקרה" . את המרפק האחרון הכנסתי לבחור שרקד לאט ובשעמום , עם איזה בלונדינית שנראית מן פרחה כזאת , כאילו הוא לא שייך לקצב החפלה שמתנגן. כנראה שזה ממש , מ-מ-ש  כאב לו ולכן הוא הסתובב עם פרצוף חמוץ מתוק.

"שרון???"

"רמי???".

"מה את עושה כאן?" שאל רמי כמתפלא על 'המציאה' שמצא.

"סתם, הגעתי בטעות. החברות שלי משכו אותי לכאן". שיקרתי במצח נחושה.

רמי נראה כאילו חזר לו הצבע לפנים ורקד איתי עד שלבלונדינית נמאס לחכות ופשוט הלכה . אורנה , סאני והבנות , עזבו אותנו לבד על רחבת הריקודים.

"אתה לבד?" שאלתי בתמימות מזוייפת כאילו אני לא יודעת .

"לא, אני עם יוסי". השיב רמי והצביע לכיוון יוסי שרקד שיכור על רחבת הריקודים עם עוד כמה פריחות שמצא . אחרי כחצי שעה בערך , הציץ רמי בשעונו והתנצל.

"אני חייב לזוז. תצטרפי לחברות שלך, שלא ישתעממו". אמר לי רמי בחיוך מקסים.

"נתראה ביום ראשון?" שאלתי במבוכה שאלה אדיוטית, כאילו זה לא ברור.

"כן, להתראות". ענה רמי לאחר שליווה אותי לשולחן של חברותי הטובות.

"מה? זהו??" שאלה אותי אורנה בתקיפות.

"מה את רוצה שאעשה?" התגוננתי בעצב.

"תעשי לו עיניים, אתן הבנות אלופות בזה". ענה סאני במקומה של אורנה.

"מה עיניים? מה רצית שאאנוס אותו? רקדנו והוא היה צריך ללכת. אני לא יכולה לקשור אותו". 

"אם לא תקשרי אותו, הוא יברח לך עם איזה פרחה. לא חבל?" אמרה אוסנת ברחמנות הורסת. "תעשי טובה ותדאגי לעצמך" ענתה אורנה במקומי והוסיפה:

"אל תדאגי אחותי, הוא עוד יזחל אלייך. הוא ינשק לך את כל האצבעות ברגליים . הוא יעסה לך את הגב לפני השינה , הטיפש הזה . הוא פשוט לא יודע להעריך אישה טובה . אבל תסמכי עלי, תסמכי עלי". אמרה אורנה ודפקה על החזה שלה בידה .

הפעם אורנה החליטה לפעול במהירות.

"תני לי את הסלולרי שלך". ציוותה עלי בקול . נתתי את הסלולרי . אורנה חייגה לביתו של רמי והשאירה הודעה בזו הלשון :

" אתה רוקד יפה . אם אין לך קשר עם הבלונדינית שאיתה רקדת, תתקשר אלי". והשאירה את מספר הטלפון של הקו הנוסף בדירה ששייך לסאני .

בוקר יום ראשון . הגעתי למשרד עם מיני קצר וחולצה צמודה שלא משאירה הרבה מקום לדמיון. רמי הביט בי כאילו נפלתי זה עתה מהירח . אבל לא אמר דבר .  אני מגישה את הקפה של הבוקר לרמי . רמי , אמר תודה ומבטו נתקע לי בחזה . דיווחתי לרמי שיוסי התקשר ומסר שיתקשר אליו בדחיפות . רמי התקשר ליוסי . צעקותיו של יוסי נשמעו עד לאוזני שהיו כבר ביציאה מחדרו של רמי . רמי נראה מודאג.

"אני הולך". אמר לי רמי.

"אני יכולה להצטרף?" שאלתי בתמימות.

אחרי שירדתי לכביש וכמעט נדרסתי. זיהיתי את הג'יפ של רמי יוצא מהחניון והוריתי לנהג לעקוב אחריו.

"זה בעלך?" שאל אותי בעל המונית והוסיף בלי לחכות לתשובה: "את כבר השניה שעוקבת אחרי בעלה היום. מה קרה? הוא בוגד המניאק?".

"כן! אם אני תופשת אותו עכשיו, אני יורה בו". עניתי בלי לחשוב פעמיים.

"לא כדאי לך להסתבך בגלל מניאק בן זונה כזה. תתפסי אותו על חם ותגישי בקשה לגט. הכי פשוט, הכי טוב". יעץ לי הנהג שחשש להיות שותף לפשע.

"אל תדאג, תעקוב אחריו וזהו" ציוותי על הנהג שהאיץ כל פעם שרמי ניסה "להעלם" . רמי עצר את הג'יפ על שטח כורכר, צמוד למבנה שנראה כמו מחסן ענק.

"תעצור שם". הוריתי לנהג להתקדם לקצה האחורי של המחסן הסמוך. הוצאתי את ארנקי בכדי לשלם, אך הנהג הנחמד סרב לקבל את כספו .

"תשמרי אצלך, את תזדקקי לזה לעורך דין טוב" אמר לי הנהג והוסיף לעצמו בלחש:

"שאלוהים ישמור אותנו מגזרות קשות ונוראות. אמן ואמן".

עמדתי מאחורי המחסן . צפיתי על רמי ויוסי שצעק והתרגז . רמי נראה קצת אדיש למה שקורה סביבו . כנראה לא מאמין לחומרת המצב שנקלע אליו ללא אשמתו . הסלולרי של יוסי צלצל . יוסי הצמיד את המכשיר לאוזנו ואחר כך התחיל לצעוק ולקלל וכשסיים לצעוק , ניפץ את הסלולרי שלו על אבן גדולה שעמדה שם איזה אלף שנה . לא הספקתי לעצום ולפתוח את עיני וניידת משטרה הגיחה ועצרה בחריקת בלמים על יד הג'יפ . שני שוטרים מגודלים יצאו מהניידת ואחרי כמה מילים, כבלו את רמי ויוסי באזיקים , הכניסו אותם לניידת וטסו לתחנת המשטרה. אני מתקשרת לאורנה.

"מה את אומרת?  נראה לי שנדלקת על בחור עבריין".

"עבריין או לא, זה לא משנה. עכשיו לקחו אותו. מה אני עושה?" שאלתי בדאגה.

"מה את יכולה לעשות?" החזירה אורנה בשאלה.

"לשחרר אותו!!?" 

"הי, ניסים מה שלומך?" קראה אורנה לעברו של השוטר ועיניה נוצצות בתחמנות.

"מה שלומך?" המשיך ניסים בתקווה שיצא לו משהו. החלטתי 'לעזור' לניסים וקראתי לאורנה בשמה, לשמחתו הרבה של השוטר החרמן.

"אתה לא מזמין אותי לקפה?" שאלה אורנה בסקסיות ערמומית.

"וודאי, וודאי, בואו איתי". אמר השוטר בהתלהבות וקרץ בעינו לפקיד הקבלה .

"אני ממש שמח לפגוש אותך שוב, אורנל'ה". אמר ניסים ומזג מים חמים לתוך כוסות קלקר.

"מה את עושה בימים טרופים אלה?".

"אתה יודע, כרגיל. עובדים, מבלים  ומחפשים אהבה". השיבה אורנה בחיוך מפתה תוך כדי ששילבה את רגליה ונשענה על השולחן .

"את יודעת שאני כאן". אמר החרמן ברמיזה מובנת.

"יש לי בעיה קטנה". אמרה אורנה בלי להתייחס לדבריו של ניסים .

"עד חצי המלכות, נשמה". השיב ניסים ושילב את ידיו מאחורי ראשו כמנהל גדול.

"לפני כשעה עצרתם בחור שקוראים לו רמי כהן. רמי הוא החבר של אחותי ואני בטוחה שהמעצר נעשה  בטעות". אמרה אורנה בצורה עניינית.

"כן, הוא יושב כרגע במעצר לצערי הוא ייחקר רק מחר בבוקר ועד אז אי אפשר לשחרר אותו". השיב ניסים.

"הוא לא עשה כלום, גנבו ממנו סחורה במאות אלפי שקלים ואתם עצרתם דווקא אותו במקום לעצור את הגנבים"  ניסים פקח את עיניו כלא מאמין, ביקש סליחה והלך לברר את העניין. אחרי חמש דקות בערך חזר ניסים עם חיוך על פניו .

"עוד כמה דקות ייקחו  את רמי לחקירה בכדי לאמת את הדברים" אמר ניסים בקול נעים והוסיף: "אני מאמין שתוך שעה ישחררו את החבר שלך".

אמרתי תודה והשבעתי את ניסים שלא יגלה לרמי שהיינו פה.

"לא צריך שידע. אתה יודע, הכבוד" אמרתי כאחת שדואגת לכבודו של החבר האהוב שלה.

"רגע, רגע". עצר רמי את שרון.

"עכשיו אני לא מבין דבר אחד. מי הודיע לי על המיקום של הסחורה הגנובה?"

"מה זה מעניין מי הודיע? בגללך הייתי צריכה לצאת עם ניסים החרמן". אמרתי ברוגז.

"לא נורא אורנל'ה, ניסים בסך הכל עשה לך טובה". אמר סאני בחיוך של שטן.

"עוד מילה אחת, אני אדאג שניסים יעשה גם לך טובה". איימתי בכעס.

"את תמיד רק מבטיחה". השיב סאני כנעלב והוסיף:

"אני צריך ללכת. בטח מיכל מחכה לי".

"מיכל? איזו מיכל?" שאל רמי בסקרנות.

"את זה אני אספר לך מאוחר יותר. קודם אני צריכה לספר לך על המפגש שלא היה, בפאב בכפר אז"ר".

"לא לא לא, קודם תספרי לי מה הקשר בין מיכל להומו הנקניק הזה". לחץ רמי.

"הסיפור עם מיכל מאוד פשוט". אמרה שרון.

"אל תגידי שעקבת אחרי גם לשם".

"לא, לא הייתי צריכה לעקוב. פשוט ידעתי שקבעת איתה ואני ניסיתי להפריע קצת, אז צלצלתי לסלולרי שלך" ענתה שרון בטבעיות והמשיכה בסיפורה :

"כשראיתי שהעניינים ביניכם מתפתחים, החלטתי לעשות לזה סוף ומהר וכרגיל אורנה דאגה לכך ביעילות" .

"בשביל זה קראתי לסאני לעזרה". אמרתי ונכנסתי לדבריה של שרון.

"אתם יצאתם לפאב בתל אביב. וסאני עשה את העבודה המלוכלכת וגנב למיכל את התיק". "אתה???" צעק רמי על סאני הנבוך.

"כן, הוא". עניתי במקום סאני שהתחבא מאחורי כי חשש מכעסו של רמי.

"אחר כך התקשרתי למיכל והזהרתי אותה שלא תצא אתך כי היא עלולה להסתבך. מיכל מצידה התחילה לחשוש ואני, שלחתי את סאני שיתחיל איתה כפיצוי".

"לכן היא התקשרה אלי וטענה שהיא צרודה ולא תגיע לאולפן. ולכן כשהתקשרתי אליה היא פשוט לא ענתה". אמר רמי כאילו נפל לו זה עתה האסימון .

"נכון". אישרה שרון את דבריו של רמי והוסיפה : "אתה מבין שלא יכולתי לתת למיכל לקחת אותך ממני".

"ואתה יוצא עם מיכל?" שאל רמי את סאני המבוהל.

"לא בדיוק יוצאים, אנחנו בקשר טוב". ענה סאני בביישנות.

"עד שתימצא מתרומם אחר". המשיך רמי את תשובתו של סאני .

"אתה ממש גזען". ענה סאני לרמי בקביעה נחרצת .

"אני גזען ? כולנו גזענים" . אמר רמי לסאני המופתע .

"אני לא גזענית" . אמרתי לרמי החוצפן והוספתי בכעס מתון:

"אל תכלול אותי במגרעותיך ובדעותיך המטומטמות".

"אני מטומטם?" שאל רמי ברוגז.

"לא, אתה לא מטומטם. אתה סתם מפגר. בדיוק כמו עם התיאוריה שלך בנושא האהבה וההגיון הלא מפותח שלך". קבעתי נחרצות.

"אני מבין שאיתך שוחחתי על זה בטלפון". אמר רמי שכבר לא היה מופתע מכלום.

"כן , אני זו שהייתה צריכה לשמוע את הבולשיט שלך על חוסר ההגיון שבאהבה . אני בכלל מופתעת ששרון לא ירדה ממך אחרי ששמעה את כל זיבולי השכל שלך".

"היא מאוהבת בי, זה לא ברור ?" אמר רמי כמנצח .

"ואולי ההגיון שלה אמר , שכדאי לה להתחיל עם הבוס ?" הקשתי על רמי .  רמי שתק , הוא פשוט נפל במלכודת שהכין בעצמו.

"אז אל תספח אותנו לדעותיך". אמרתי בתוקפנות ובשם כולם.

"מה אתה מסתכל עלי ככה?" שאל רמי הנבוך את סאני המופתע.

"אתה גזען ולצערי אתה לבד". השיב סאני לרמי 'באומץ'.

"אני עדיין חושב שכולנו גזענים במידה כזאת או אחרת". השיב רמי בשקט .

"תגיד לי במה אני גזענית". התערבה סוף סוף שרון, שלא רצתה להיות בין המתקיפים את אהוב ליבה.

"אני אגיד לך, אם תסכימי לענות על השאלה הזאת". השיב רמי ושאל: "את היית מוכנה להתחתן עם ערבי? את בכלל יכולה להתאהב במישהו שאת יודעת מראש שהוא ערבי?"

השאלה המפתיעה של רמי גרמה לנו לשתוק.

"אתן רואות? אתן לא יודעות מה לענות, למרות שהתשובה ברורה". המשיך רמי בהתלהבות. "תדעו לכם, זה אולי נשמע מוזר, אבל דווקא אנחנו, היהודים, אנו הכי גזענים בעולם. וזה למרות שסבלנו מגזענותם של הנאצים".

"זאת לא דוגמא". אמרה שרון והוסיפה: "אתה לא יכול להשוות אותנו לנאצים".

המשך יבוא....