סופסוף הלכתי להופעה של פול יאנג, חברתי התעקשה שכדאי ללכת, כי אם סופסוף מגיע אומן בסדר גודל כזה מחו"ל חייבים לנצל את ההזדמנות.
ת'אמת אני לא ממש מתלהבת לראות זמרי וזמרות עבר, שעושים קאמבק על שירים שפעם היו להיטים. בדר"כ מתאכזבים מהמראה שלהם, מהקול שנחרך עם הזמן ומההופעה העייפה וחסרת האנרגיה כי מה לעשות האומן הזדקן (עברו 25 שנה). גם אנחנו הזדקנו, אבל אנחנו עדיין מצפים שאבירי האייטיז שלנו ישארו צעירים.
פול יאנג היה אחד הזמרים האהובים עלי בשנות השמונים, את השירים שלו טחנתי, בטייפ רקורדר הישן, שוב ושוב ושוב בלי הפסקה בתחילת גיל ההתבגרות. בעיקר אהבתי לחקות את זמרות הליווי שלו עם הכפות הידיים המשולבות יחד לאגרוף, נגיעה בכתף שמאל אח"כ בכתף ימין לקצב השיר Common People.
בראיון שראיתי לפני ההופעה, שאלה אותו המראיינת מה הוא חושב על זה שהוא התפרסם והצליח בעיקר על קאברים שעשה לשירים של אחרים ולא בזכות חומר מקורי. פול ענה באלגנטיות משהו בסגנון, את יודעת זה מוזר, שאנשים זוכרים דוקא את הקאבר שלי ולא את המקור. ת'כלס צודק, אני אפילו לא ידעתי שהשירים האלה קאברים. חוץ מזה, זה לא חדש שקאבר מצליח לפעמים להתעלות על המקור.
האנשים התקהלו ליד הקופות, רובם בגילאי השלושים וארבעים פלוס מינוס. ציפיתי לראות קצת השקעה בתלבושות אייטיז, אבל חוץ מאיזה בחורה בת חמישים שהתלבשה בסגנון הפרוע של דבי הארי, לא היה מה לראות. בעצם גם אני לא ממש השקעתי, אבל הייתי במעבר דירה ולא היה לי ממש זמן להשקיע.
האולם התמלא לאיטו, הייתה אפילו הופעת חימום שלא טרחתי לבדוק. ואז כשהאולם היה מלא עד אפס מקום, עלו הנגנים לתשואות הקהל שידע, הנה אוטוטו הוא מגיע, האליל שלנו, פול. זמרות הליווי שהיו קצת מאכזבות גם מבחינת המראה הלא אחיד ובלבוש השחור והמשעמם, שממש לא הזכיר אייטיז התחילו לשיר את ה: אה, אה אייה אייה של Common People הידוע והמלהיב ואז הוא עלה, גבוה, נאה, בחליפה שחורה ומחמיאה לגזרה. פול הצטרף בשירה המחוספסת שלו והצליח לשחזר את התהילה של השיר. הקהל הריע בהתלהבות, שתי בחורות גדולות גוף נעמדו מולי והתחילו לרקוד למחאות שאר היושבים. גם אני קמתי והתחלתי לרקוד, לא בא לי להפסיד מופע בגלל איזה שתי רולות, מה גם שלא בא לי להתווכח איתן.
אחרי השיר, פול אמר שהוא מאוד נרגש להופיע אצלנו ועוד כל מיני דברים שלא הצלחתי ממש להבין. "וואו איזה מבטא בריטי יש לו", אמרה בחורה אחת לחברתה. טוב, רבאק למה ציפית, הוא אנגלי, לא? זה הזכיר לי איזה מוזר זה יכול להיות לפעמים, לשמוע זמרים/ת מדברים/ת בראיונות. פעם שמעתי את שירלי מנסון סולנית להקת גרבאז' בראיון ל – MTV. היה לה מבטא סקוטי כבד טראשי נוראי, קשה להבין איך היא שרה בקול כל-כך עדין ויפה. אני חושבת שהשירה המציאה לעצמה, מן מבטא אוניברסלי חדש, שאותו רובנו מבינים בסופו של דבר.
פול שר ורקד והוציא המון אנרגיה על הבמה, אך כשהתחיל לשיר את Senza on a Donna, הקול שלו התחיל לחרוק. למרות זאת, הקהל המשיך להריע ובנות הביאו לו זרי פרחים לבמה. אגב, מספיק זר אחד לשיר (קיבלה נשיקה על הלחי), זר שני מקבל פחות תשומת לב (רק נגיעה). הוא ממש פלירטט עם הנשים בקהל (טוב, היינו רוב בהופעה הזאת), התיישב על הבמה כשנשים בגיל העמידה מנסות לגעת בו בכל הזדמנות.
פול תמיד היה ידוע בקול המצטרד שלו, בשנות התשעים הוא נעלם כמו הרבה זמרים ולהקות מצליחות באייטיז. במקרה שלו ההעלמות, נבעה מבעיה קשה בקול שלא איפשרה לו לשיר. הוא אפילו נאלץ לעבור ניתוח במיתרי הקול, שלצערי לפי מה ששמעתי אח"כ בהופעה, לא ממש עזר.
ואז הגיע "Stay for good this time", שפשוט הקפיץ את הקהל בהמוניו לעבר הבמה. פול היה ממש המום מההתלהבות, לא נראה לי שהוא ציפה לכזה קהל וכזאת הענות. אנשים פשוט היו צמאים לעוד ועוד ממנו והוא אכן נתן, רקד קפץ ורץ על הבמה כמו בימים עברו.
מולי עמדה בחורה בת 30 בערך, היא צרחה לעבר חברתה: " אני לא מאמינה, נגעתי בו פעמיים, אלוהים איזה חתיך", תוך כדי שהיא צורחת ומורטת את שערותיה בטירוף. טוב , תרגיעי, באימא שלך.
בשיר "Every time you go away", פול העלה לבמה בחורה נאה בת 40 בערך, ורקד איתה סלואו. היא מצידה צרחה לחברתה: "תצלמי אותי, צלמי, שמעת?". ואז כשהוא רקד איתה היא פשוט נעמדה מולו ראשה מרחף למעלה והיא באושר עילאי. "וואו איזה כיף לה" פלטה מישהי לידי.
פול שר והזיע על הבמה במשך שעה בערך ואז פתאום הוא ירד. הקהל המשיך להריע בתקווה שיעלה שוב, אבל זה לא קרה. הנחתי שהקול הצרוד שלו הכריע אותו והוא החליט פשוט לפרוש, כי אין מצב שהוא לא היה עולה להופיע מול קהל כל-כך משולהב.
אנשים די התאכזבו מכך שהוא עזב כה מוקדם, במיוחד לאור ההבטחה מההפקה, שהוא יופיע לפחות שעתיים. אבל אני הבנתי אותו, סה"כ הוא נתן הופעה עם הרבה אנרגיה כשהוא נשען על להיטי עבר וקול שכבר לא מה שהיה פעם. הקהל אמנם היה מוכן לסלוח לו על הקול שלא סיפק את הסחורה אבל אני וכנראה שגם הוא, לא.
היו אפילו קטעים שאמרתי לעצמי, חבל, וואלה הדיסק נישמע הרבה יותר טוב מזה.
ההופעה הזאת העלתה בי רגשות נוסטלגיים עגומים על האייטיז. האלילים שלנו מאז, הזדקנו וזה ממש לא עושה להם טוב. לדעתי, עדיף להשאיר אותם שם באייטיז כשהם היו צעירים ויפים ולא לנסות להעלות אותם באוב. זה אומנם היה כיף להיזכר, וההתלהבות של האנשים בהופעה הייתה אמיתית לגמרי ומרגשת אבל, זה כבר לא זה. אני יודעת את זה, וגם פול שישב בחדר ההלבשה, מקשיב לתשואות הקהל מהאולם, לוגם מבקבוק המים העשירי שלו תוך כדי שהוא מנסה לשחזר את הקול שאבד, יודע את זה. |