מוּאֶרֶת-יוֹפִי
אני כאן בתוך הצללים, צופה אני אל צעדייך. כשאת קרֵבָה, אני מרחוק מרגיש אותך. מתי תבואי? אני כאן בתוך הצללים, רואה אותך מוּאֶרֶת-יוֹפִי, הילת זהב עוטפת אותך, אולי מחר אני אומר לך:
את ממלאת אותי געגועים, הדופק רץ לי כאן במאה ארבעים, קחי את לבי בידך
ככה, בתוך ידך העדינה עשי לו קן, כמו גוזל קורא אליך. רַפְּדי בְּחוּמֵך את לבבי אשר מעייפות נסדק.
גלי את מה שמתבייש להתגלות כי שתיקתי כאבנים במצולות כי בדידותי כמו עריסה שהיא ריקה ויתומה מחלומות.
אני כאן בתוך הצללים, רואה אותך מוּאֶרֶת-יוֹפִי, הילת זהב, זהב עוטפת אותך, אולי מחר אני אומר לך:
את ממלאת אותי געגועים, הדופק רץ לי כאן במאה ארבעים, קחי את לבי בידך.
ככה, בתוך ידך העדינה עשי לו קן, פעור כגוזל קורא אליך. רפדי בחומך את לבבי אשר מעייפות נסדק.
אני אילם אולי איתך אמצא קולות במבטך אולי אוכל להתגלות אולי תהיי לי נחמה שלא העזתי לבקש בלילותי.
ככה, בתוך ידך העדינה עשי לי קן, כמו גוזל קורא אליך. רפדי בחומך את לבבי אשר מעייפות נסדק.
את ממלאת אותי כל כך געגועים אולי מחר אני אצא מהצללים אולי מחר אני אומר לך "התאהבתי" ויתחילו החיים.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר
|