שדרות רוטשילד

 שדרות רוטשילד שלי הם תמונות וריחות שחלפו עברו להם כמו ילדותי אך צרובים להם בזיכרון החמים . ראשית שנות השישים אני ילד תל אביב שגדל ברח' בלפור הסמוך. ובשדרות שהיו יפות ורבות עצים וצל עוד לפני השיפוצים ביליתי לא מעט.

 בבניין שהיום מאכלס את בנק מס"ד בנק המורים , שכן בחצר מוצלת בניין קולנוע שדרות. בקיץ היו פותחים את הגג וזה היה השריד האחרון מבתי הקולנוע  מחוסרי הגג של ראשית תל אביב . בית קולנוע שכונתי משהו ,שחיבר אותנו לקסם  העיקרי שהיינו יכולים  להרשות לנו באותם ימים צנועים. 

בחצר הקולנוע נמוך הצללית הייתה חנות פרחים קסומה לא פחות ,בעצם לא  הייתה זו חנות של ממש אלא חדרון מאולתר קטנטן ובחצר  מתחת לפיקוס עצום מימדים ועלווה ניצב לו שולחן עץ גדול ,דליים המכילים מים ופרחים צבעוניים לסוגיהם ומזמרות והריח המשגע הזה של פרחים שגבעוליהם מקוצצים במיומנות  ביחד עם ירק לקישוט הזרים.

ילד קטן הייתי ובחופשים  הייתה  זו העבודה הראשונה שלי. עשיתי משלוחים לדירות בסביבה ,אפילו אופניים עוד לא היו לי ,כי אופניים אמיתיים קיבלו רק בבר מצווה ייחד עם שעון יד. ימים תמימים ומאושרים . 

ברחוב רוטשילד בצד הקולנוע בין מאז"ה לבלפור בקומת הקרקע של בית מגורים מהודר שידע ימים יותר טובים כבר אז, שכנה לה ספריה פרטית, מוסד שנראה לי שפס לו מהעולם זה מכבר. אני הייתי ילד די בודד כי כמעט ולא היו ילדים בגילי בשכונה. ולכן עולמות ילדותי קשורים קשר בל יינתק  בספרים אליהם  ברחתי  להפיג את הבדידות. 

אני זוכר שהספריה הייתה נפתחת בצהריים ואני הייתי מחכה בחוץ חצי שעה לפני להיות הראשון ולשאול את מקסימום הספרים שה"תקנון" התיר לי. ואז צולל לי לספרים עוד בספסלים של השדרה. אפילו  ריחם הטחוב משהו של הספרים זכור לי בערגה . הכריכות היו אפורות ומשמימות מחוזקות לעמוד בדפדוף הקוראים הרבים ,שום דבר שמזכיר את העיצובים המרהיבים של כריכות הספרים היום. ואף על פי כן. 

הספריה הייתה לא גדולה ומשגמרתי לקרוא את כל !! הספרים שלדעת הספרנית היו הולמים לגילי עברתי לספריה אחרת ,יותר גדולה והרבה פחות אינטימית. אבל הזיכרון הראשון שמחבר אותי לקריאה יהא לעולם קשור לספריה ברוטשילד.