כותרות TheMarker >
    ';

    המרתף

    מוזטל לשבת

    5 תגובות   יום שישי , 12/6/09, 19:14

    לרגל הסרת הבלוג של מוזטל, ולרגל הפיכתי לאוצר כתביו בפועל, החלטתי להביא לכאן מדי שבוע קטע ממבחר כתביו.  עד שיוחזר הבלוג, או עד שיגמרו הפוסטים שגנזתי. לצערי התוכנה שבה השתמשתי לגיבוי מוזטל גיבתה רק את הפוסטים האלמותיים, ללא התגובות. אבל גם את המעט הזה בכוונתי לחלוק.

    בתור אוצרו הבלעדי של מוזטל, הקדשתי מעט מחשבה לגבי סדר הבאת הפוסטים. הבאתם בסדר הכרונולוגי הופכת את תפקידי לטכני ומשעמם. מצד שני, הבאתם בסדר אחר עשויה להוציא אותם מהקשרם באופן שידרוש הסברים (שאין בכוונתי לתת).  בסופו של דבר החלטתי שהשבוע אלך מהקל אל הכבד.  אולי בשבוע הבא אחליט ללכת מהכבד לקל. ככה אני כשנותנים לי את הכח, קפריזי ומעצבן.

     

     

    מוזטל לילדים - הפרח שלא רצה למות

    פרח אחד, אדום וזקוף, פרח בגינה. היה זה פרח יפה ומשובב לב, וניחן היה בכתמים ורודים בולטים ומרהיבים בעלי כותרתו. הוא פרח בדיוק בצד השביל בו היו חולפים ילדים מדי יום בדרכם לגן. הפרח התבונן בהם, והם התבוננו בו, והכל רוו נחת.

    אך לאחרונה חש הפרח בדאגות המחלחלות ונוספות על סדר יומו השליו. דאגות שאינן אופייניות לבני בריאה פעוטים וקלי דעת שכמותו. הרבה פעמים הרגיש שהינו בסכנת קטיפה, אך תמיד ריחמו עליו הילדים ברגע האחרון. הפרח חרד לגורלו. הוא קינא בפרחים האחרים מהזן שלו שהיו רחוקים מהשביל, ולא ריחפה עליהם כל סכנת קטיפה. הפרח הבחין בהרבה פרחים אחרים שגרו לידו על השביל, שכן נקטפו. במקרים כאלה הוא אף לא הספיק להיפרד מהם כפי שצריך. חוויות אלה רק גרמו לפחד שלו להעצים.

    לא היה לו מספיק ידע כדי לדעת מה קורה לפרחים שנקטפים. מאחר ואף אחד מהפרחים שנקטפו לא חזר מעולם לגור ליד השדרה, יכול היה רק לנחש מה עלה בגורלם. שמועות שונות התרוצצו בנושא בין יתר הפרחים. רוב הפרחים טענו שפרח שנקטף אין לו תקנה. במקרה הטוב ישימו אותו במים באיזה כוס או אגרטל, אך באין שורשיו עמו, רק יגסוס שם כמה שעות לכל היותר עד שיבול.

    היו סכנות נוספות שאיימו על הפרח חוץ מקטיפה. כלבים וילדים לא זהירים עלולים היו לסטות מהשביל ולמעוך אותו. בינתיים נהגו ילדים רצים, ומבוגרים ממהרים לשים לב אליו ולדלג מעליו בדרכם. אך חיות, כלבים וחתולים לא התעניינו במיוחד בהגנה על הטבע, ואם לא דרכו ומעכו אותו עד כה, יש לזקוף זאת רק לזכות מזלו הטוב. לא לכל הפרחים האיר המזל פניו כך, והיו רבים מן הפרחים שכן נמעכו.

    עם הזמן התרגלו רוב הפרחים לסכנות. הם הבינו שאי אפשר לחיות חיים מהנים כאשר המצב הנורמלי הוא מצב של חרדה. אך הפרח שלנו לא יכול היה להסתגל כמוהם לחיים לצד האיום המתמיד. על שום שהיה כה יוצא דופן נואשו ממנו שאר הפרחים. הם לא אהבו את אווירת הדכאון והחרדה שהשרה סביבו, ושהדביקה פעמים לא מעטות גם אותם. הם החלו מתעלמים ממנו, והפרח הפך אט אט להיות מנודה חברתית. הפרחים אהבו לשיר זה לזה, לשמוח ולחזר אחר הפרחים והדבורים כדי שיבואו להתארח ולשתות מצופם. עליזות האביב שלהם הייתה בשיאה, והם לא רצו לקלקל אותה שוב ושוב בגלל החרדות של החבר החריג שלהם.

    הואיל ולפרח לא היה עם מי לדבר, קרה והתיידד עם עץ האורן הגדול, שדומה ושכן באותה גינה דורות הרבה לפני כולם. עץ האורן מיעט לדבר, ואם פצה פה היה זה בדרך כלל רק לעומת עצים עתיקים כמוהו, שכמוהם היו בסביבה רק עוד שניים. איתרע מזלו והשניים האחרים היו מרוחקים ממנו למדי, והאורן נצרך לדבר אליהם בהרמת קול. מכיוון שאותם השניים היו קרובים זה לזה ומיודדים למדי, הסתפקו בכך, ולא אבו להתאמץ ולצעוק חזרה לעומת אורננו. נוסף לזאת כבר היה האורן בא בימים ולא חיבב כלל קולות שאון, כך שאת רוב זמנו העביר בשתיקה.

    ההתיידדות בין האורן המיושב בדעתו לפרח, זה מקרוב נולד, הייתה מוזרה, אבל ענתה היטב על בעיית הבדידות של שניהם. כעת לא היו בודדים. האורן נתגלה כפסימיסט לא קטן, ולפיכך התאים מאד לאופיו של הפרח הדאגן. במקום להרגיע אותו כפי שעשו שאר הפרחים, בזמן שעוד הייתה להם סבלנות אליו, היה האורן רק מוסיף ומערים לעומתו פרטים נוספים מעוררי חרדה.

    הפרח למד מן האורן כי הסכנות האורבות לו הקטן, רבות ומרובות הן משחשב. חוץ מסכנת הקטיפה או הרמיסה הידועות לו כבר, עלול הינו להתייבש באם יחדל הגשם מלרדת במשך שבוע או יותר. יתר על כן, כאשר יגיע הקיץ, (והאורן ציין בנאמנות שלא זכורה לו שנה בה לא הגיע הקיץ) יזקינו כל פרחי הבר, ויקיץ עליהם הקץ. קיץ פירושו קץ, אמר האורן בידענות. הפרח ביקש לדעת אם גם הוא פרח בר, והאורן השיב לו שחושש הוא שכן.

    הפרח שתק לעצמו בעגמומיות. כעת הבין שבכל מקרה אינו עתיד להאריך ימים. הוא שאל את האורן מה באשר אליו, ומה עתיד לעלות בגורלו הוא, והכיצד זה מסכין הוא ושורד מדי שנה את אותו קיץ הנורא. האורן השיב כי העצים מסוגו נהנים מחוסן העוזר להם להחזיק מעמד בכל עונת הקיץ. נכון הוא, שאם יפסח הסתיו על שנה מסוימת, עתידים גם הם לגווע ולמות מיובש, אבל דבר מעין זה אינו זכור לו, ואין הדעת סובלת שיקרה אי פעם.

    אני מקנא בך, אמר הפרח. הייתי רוצה להיות כמוך, משולל איומים וסכנות. אזי הייתי מגשים וחווה את כליל האושר.

    אתה צודק, ענה האורן לפרח. הסכנות המאיימות עלייך הן באמת רבות ומוגזמות, אך דע לך שגם עלי מרחפים לא מעט איומים. כך למשל עלול אני להיות נכרת. זה בהחלט אירוע הקורה מדי פעם לעצים, במיוחד באם ישנה שנה קרה מהרגיל, ואי אז נחוצים לבני האדם שעור רב של קורות עץ להסקה. או שחפצים הם לבנות בתים לעצמם וזקוקים בכך לגזעי וענפיי החזקים. הרואה אתה? האורן הצביע על שורת עצים גדומים שעמדו בקרבתם, ושהפרח עד כה לא שת לבו אליהם כלל ועיקר.

    ונוסף על כך, המשיך האורן, עלולות להתרחש שריפות שיכולות בקלות להובילני לאבדון יחד עם כל שאר בני היער. וחוץ מזה, הוסיף האורן, אף אם לא יקרני דבר מכל הפרעות שמניתי, לא אחיה לנצח. גם אורנים מזדקנים ומתים מתישהו. נכון שעשוי הדבר לארוך עשרות שנים, לעתים יותר, אך אם יספרו לך אי מתי על אורן שחי לנצח, דע לך כי זוהי שמועה חסרת פשר שאין אמת מאחוריה.

    אף על זאת, מאן הפרח להתנחם מכך שאינו יחיד בהיותו בן חלוף, ושבעצם צפוי לכל מערכת החי גורל דומה. הוא חשב רק על מר גורלו הפרטי, והדבר המשיך להעסיקו רבות.

    האורן הבחין בכך שהפרח עודנו שרוי בדיכאונו, והוסיף ואמר לו, רואה אני שאינך מתאושש מעצבונך. בדעתי לפיכך להכיר לך מכר ותיק שלי. יתכן והשיחה עמו תעזור לך. האורן הצביע לכיוונו של סלע גדול ולבן שהיה מונח כחוצץ בינהם.

    למרות שאיננו חי, בהחלט ניתן לומר כי קיים הוא לנצח, אמר עליו האורן כיודע דבר. האם הסלע הזה מדבר? שאל נרגש הפרח המופתע. לא, ענה האורן. אך ניתן בהחלט לדבר אליו. אודה ואתוודה כי ניסיתי לא מעט לדובבו, ומבלי הצלחה יתירה, אך עדיין לא הוכח כי אינו עונה על כל שאלה. אין מניעה כי תנסה גם אתה את כוחך.

    הפרח התבונן בסלע, ולא עמד לו עוזו לפתוח ראשון בשיחה. הסלע החזיר לו מבט קר, או שאולי לא היה זה מבט כלל ולפרח רק נדמה היה שהביטו בו חזרה.

    מה שלומך סלע? שאל הפרח לבסוף, והסלע לא ענה. דומם נשאר הוא על מקומו.

    היית רוצה להתחלף אתו? התערב האורן ופנה לפרח. דומני שעליו לא מאיימת כל סכנה מהסוג שאתה חושש לה.

    אממ... התלבט הפרח בקול רם. סבור אני שכן. נכון שמדובר בשינוי קיצוני מדי לגביי, אך סביר בהחלט שחיי הקצרים יתארכו עד בלי די בשל כך. הסלע המשיך לדמום. לא מגלה אף לא ברמז קל כי נוגע לו שעליו נסובה השיחה.

    אותיר אתכם לשוחח בגפכם, אמר האורן שהרגיש כי ייתכן ונוכחותו מפריעה להתקדמות הדיאלוג. מכיוון שלא יכול היה לזוז ממקומו, הסתפק בנטישת השיחה, ועשה עצמו שוקד על עניינים אחרים.

    הפרח חש עצמו תם מאי פעם. הוא לא ידע עד כמה יוכל הסלע לעזור לו. למרות שהיה זערורי במידותיו ורך בימים, היה עם זאת פיקח דיו לתפוס שגם אם ירצה, ובמידה המרובה ביותר, לא יעלה בידו לשנות את טבעו ולהפך לסלע. הוא גם החל לפקפק ברצון האמיתי שלו להיות לסלע. אם לסלע אין עיניים ואין פה, ואינו מסוגל להרגיש ולחוות, מה תועלת לו בחיי הנצח? חשב הפרח.

    באותו הרגע עבר ילד קטן בשביל. עיניו נפגשו אך לרגע בעלי הכותרת של הפרח היפהפה, וכבר חמד אותו בלבו, והופ, קטף אותו.

    הפרח הבין שבא סופו. עם זאת לא נכנס למרה שחורה. השיחות האחרונות עם העץ ועם הסלע הבהירו לו היטב שכך או כך רשומה מיתה בגורלו, וחיי נצח נוסח הסלע אינם בדיוק הדבר אליו פילל.

    הילד הגיע לביתו והעניק את הפרח כשי לאמו. האם שמחה עד מאד ונשקה לו על שני לחייו באומרה שזהו פרח מקסים. היא הניחה אותו בכוס זכוכית מלאה במים. הפרח ינק בצמאון רב ממקור החיות, וחש כי כוחותיו הולכים ושבים אליו, אם כי לא באותה החיוניות שהייתה שמורה לו בהיותו מושרש באדמה.

    כל בני הבית עברו ליד הפרח בזמנים שונים של היום, ובהיותם מכבירים מחמאות רבות על יופיו, רווה הוא מכך הרבה נחת וגאווה.

    האם אף הגדילה לעשות ושאפה את ריחו של הפרח עמוק לנחירייה. משעשתה כך, דבקו  אבקנים רבים משלו באפה. היא זוררה והתעטשה בקולניות, מפריחה את כל אותם האבקנים לעבר החלון הפתוח, שמאחוריו השתרעה הגינה ואחריה מרחבי השדות הירוקים.

    שעה ארוכה עוד התעופפו האבקנים לכל עבר ברוח האביב. בערוב היום כשהתחיל הפרח ליבול, קיבל הוא זאת בגבורה וברוח טובה. כל אותם האבקנים שפיזרה האם, כך ידע, יקלטו באדמה, יפרחו ויהיו לפרחים חדשים כמותו, שגם להם יהיו אבקנים. ואם יש חיי נצח לפרחים, הרי אלה הם וזו משמעותם, וחסד גדול הינו הדבר.

    בעודו הוגה מחשבה מרנינה זו צנח לו הפרח על מקומו, קמל וגווע.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/6/09 18:59:

      עצובבוכה
        19/6/09 16:47:

      נאה הטקסט, נאה ביותר ואף רהוט (לעיתים שלא לצורך).
        13/6/09 09:14:

      צטט: פטוטרת קטומה 2009-06-13 00:47:51

       

      ל"ת

      ריגשת אותי.

        13/6/09 00:47:

       

      ל"ת

        12/6/09 19:34:


      מי זה מוזטל?

      יופי של נחמה:)

      המון זמן לא קראתי את המילה זוררה:)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      זייפאק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין