מהי חוכמה? ובאופן ספציפי יותר - מהי חוכמה מהזוית הפסיכולוגית?
לא פעם כשניסיתי להסביר לאנשים על המחקר הפסיכולוגי אודות החוכמה זכיתי לתגובה מהירה - "אהה אתה מתכוון לאינטליגנציה...", ואכן בעברית המושג חוכמה מעט מבלבל מפני שבשפת היומיום הוא זוכה לשימושים רבים. ואז הייתי אומר לא בדיוק. לאחר מכן לרוב זכיתי לתגובה "אתה מתכוון לאינטליגנציה רגשית?" – אז זהו שגם לא בדיוק.
באנגלית ההבחנה בין intelligence ובין wisdom נשמעת מעט ברורה יותר, אך מה בכל זאת הבדלים?
ננסה ראשית להבחין בין שלושה מושגים: אינטליגנציה, יצירתיות, אינטליגנציה רגשית:
אינטליגנציה - מעבר להגדרות הרבות למושג זה, האדם האינטליגנטי הוא זה שמסוגל להסתגל בצורה טובה לסביבתו. האינטליגנטים במיוחד מסוגלים להסתגל לסביבות רבות.
יצירתיות - היא היכולת ליצור תוצרים חדשניים בעלי איכות גבוהה. ההנחה היא שנדרשת מידה מסוימת של אינטליגנציה על מנת להיות יצירתי (המרכיב של התוצר בעל האיכות הגבוהה).
אינטליגנציה רגשית – היא יכולתו של האדם לנטר את רגשותיו ורגשות האחרים, להבחין בין רגשות שונים ולעשות שימוש במידע זה להכוונת חשיבתו ופעולותיו
ומהי חוכמה? לרוב מוגדרת החוכמה כרמה גבוהה במיוחד של ידע, הבנה ויכולת שיפוט בנוגע לניהולם של חייו של האדם וכן, מבחינה אישיותית, כרמת התפתחות ובשלות גבוהות במיוחד של החשיבה, הרגש וההתנהגות.
פסיכולוג ידוע בשם סטרנברג מנסה לחדד את ההבדלים בין אינטליגנציה, יצירתיות וחוכמה ועושה זאת ע"י שימוש במספר אופני התבוננות:
הזוית הפילוסופית: אם להתבונן על הדברים מפרספקטיבה פילוסופית דיאלקטית, הרי שהאינטליגנציה היא תזה, האמת הקיימת. היצירתיות לעומתה היא אנטי תזה, היא מורדת בקיים. אומנם קיימת יצירתיות שמרנית יותר שבה נוצרים תוצרים חדשים על בסיס ההנחות המקובלות בשדה פעילות מסוים, אולם קיימת גם יצירתיות רדיקאלית יותר שיוצרת שדה פעילות חדש או משנה בצורה חדה את הדרך המקובלת לפעול ולחשוב בשדה מסוים (נסו לחשוב על איינשטיין כדוגמה). כמו כן, החוויה הפסיכולוגית של האדם בעל היצירתיות הרדיקאלית היא לא פעם של דחייה ואי קבלה מצד הסביבה. החוכמה לעומת זאת היא הסינתזה בין הקיים ובין החדשני. ואם להתבונן על כך באופן התפתחותי, הרי שהחוכמה של היום תהיה האינטליגנציה של מחר (ולעומתה צפויות להתפתח היצירתיות של מחר והחוכמה של מחרתיים)
המטאפורה המדינית/שלטונית: אם להתבונן על אינטליגנציה, יצירתיות וחוכמה כרשויות שונות, אזי האינטליגנציה היא הרשות המבצעת (הממשלה) - היא דואגת לפעולה אפקטיבית במסגרת הקיים. היצירתיות לעומתה היא הרשות המחוקקת (הכנסת) - לה היכולת לחוקק חוקים חדשים שישנו את הסדר הקיים. החוכמה לעומתן היא הרשות השופטת - היא עסוקה בהבנה מעמיקה של מהות החוק וחשיבה על מה שקיים ועל האופנים בהם הוא מתנהל.
הפרספקטיבה המוטיבציונית: אם להתבונן מפרספקטיבה של סוגי מוטיבציות שונים אזי האינטליגנציה היא כוח ששואף להסרת העמימות, הוא מנסה להתגבר על מכשולים בתוך מסגרת נתונה. לעומת זאת, המוטיבציה היצירתית מכוונת לא להתגברות על מכשולים בתוך מסגרת נתונה של בעיה, אלא להגדרה מחודשת ושונה של הבעיה עצמה. כמו כן, ביצירתיות מושם דגש מועט יותר על הסרת עמימות וקיימת נכונות גבוהה יותר לסבול אותה, גם אם היא מטרידה. בחוכמה, המוטיבציה היא להבנה מעמיקה של המכשולים ושל העמימות כחלק מהתהליך. כאן גם עולה נכונות לקבל את העמימות והמכשולים כחלק אינהרנטי מההדרך.
אם כן, החוכמה היא סינתזה בין יצירתיות ובין אינטליגנציה. היא יותר "מחוקקת" או חתרנית וחדשנית מהאינטליגנציה ולעומת זאת, יותר שמרנית ומותאמת מהיצירתיות. היא מאזנת בין הצורך ביציבות ושימור הקיים ובין הצורך בשינוי. |