כמה אנשים יש פה, אמאלה. כן. גם אני מרגיש ככה ... את האימלה הסה בדיוק. ולכולם יש רגשות ולכולם כואב כשצובטים ... מפחיד .. פתאום אתה קולט שצריך להיות אלוהים כדי להיות אלוהים.   זה פרוייקט מגלומני כל האנושות הזאתי.

לאורן

זו גם הסיבה שקשה למצוא חבר/ה, כלומר בן או בת זוג בין כל המלא אנשים האלא באינטרנט.

איזה מזל שמצאתי לפני שהמציאו את האינטרנט..

ג'וני

אין סיכוי שישכחו את שלום. חוץ מזה תמיד יהיה את כוכב נולד שיזכיר.. (-:

יש דוקא כמה יוצרים טובים בגילאי 30 פלוס מינוס, כך שיש תיקווה, אבל יש איזשהו חור בינם לבין המבוגרים יותר. אין הרבה בדור הביניים, לדעתי.

אולי אנחנו לא יכולים לזכור שם של משורר כי יש פה כל כך הרבה אנשים...

כי יש כל כך הרבה אנשים בכל מקום.

וכולם כותבים, ומשוררים, ודעתנים, וחכמים ויודעים את התורה.

וכולם כל כך מוכשרים.

חוץ מאלה שלא.

יש לנו כל כך הרבה מה לקרוא, שאין לנו זמן להתעמק.

אבל לא חשוב, נרפרף, נשים כוכב, ניתן מחמאה, מחר יבואו אצלינו, ישימו כוכב, יתנו מחמאה...

מאיר אריאל (הנה שם של משורר, אבל בטח לא לזה התכוונת) כתב "אין לי לב לכל החומר שהמרקע מגיש".

ואז עוד היה רק מרקע אחד, עם איזה שלושה ערוצים.

יש לנו לב מוגבל. הוא יכול להכיל נפח מסויים של חומר, אבל יש כל כך הרבה חומר מסביב, מה הסיכוי שהלב שלי ושלך יתמלאו באותו חומר דווקא?

והכל כל כך חזק, ומהיר, ועכשיו ומייד...

שום דבר לא נשאר לחלחל.

סוכרים פשוטים של מילים. fast food של תכנים.

שיר אמיתי, חזק וטוב ומאיר עיניים, צריך לחלחל לאט. אבל תיכף מתחיל פרק של "אח גדול נולד למיליון" ושם יעבירו אותך שבע מניפולציות רגשיות בדקה.

לכי תכתבי שירה שמתמודדת עם זה.

בהצלחה בסדנא.

בכמה שנים האחרונות נפטרו יוצרים גדולים בזה אחר זה - נעמי שמר, אריק לביא, יוסי בנאי ועוד...

בדיוק על זה דיברנו המפגש חברים.

היתה כתבה על שלום חנוך, אחד הגדולים...

הוא שאל, "ואם ישכחו אותי...?"

לא ישכחו אותך כל כך מהר, כי אין הרבה טובים, אפשר לספור על כף רגל אחת

וזה עצוב