| בסיפור אחר באותו יום שבת, היה זה חצות. הצית סיגריה, וישב ערום על הכיסא. ככה אורי, אחרי שהוא גומר. הוא אוהב לשבת על הכיסא ולהתבונן במיכל ערומה שוכבת פרקדן על המיטה, מנסה עוד להתאושש מחוויית האורגזמה שזה הרגע פקדה אותה. והוא מתבונן בה כחייל שחזר מהמשימה בגבורה. מסתכל עליה ורואה את זאת שיושבת לו בראש, שם מאחור ליד העורף, תוהה איך היא נראית אחרי שהיא גומרת. ומשום מה נדמה לו שהיא תמשיך לגעת בעצמה, כי לדעתו, היא קצת מאוהבת בעצמה. ואם הייתה זכר, כל האמצעים היו כשרים כדי לשכב עם עצמה. "נהנת?" מסנן בין שפתיו. "אני רוצה עוד אחד" היא עונה וחצי חיוך עולה על שפתיה. "אני עייף מותק" וחותם את הלילה עם סוף הסגריה. עוטה עליו את הג'ינס הבלוי ואת הטי-שירט שהספיקה להסריח היום מקופסא שלמה של סיגריות. והולך לכיוון האוטו. רדיו-הד מנגנים עכשיו ברדיו, וזה קצת מרגיז, כי רדיו-הד אלופים בשירים עמוקים עם מסר כואב, וזה לא לעניין עכשיו. כי לא מספיק שהחיים מתסכלים אותו, משמיעים לו משהו שיעלה את התסכולים למודע והוא יצטרך להתמודד איתם שוב, בדיוק כמו אתמול. והוא תוהה אם אתמול כבר לא נגמר, והיום אמור להיות אחרת? סעמאאק אבל הרגע גמרתי איך אני יכול לחשוב עלייך, איך?
מיכל לובשת חולצה ותחתונים, ושוב ממררת את עצמה לבכי, תוהה מה שוב לא עשתה בסדר. למה הוא לא נשאר לישון פה? למה הוא בא רק שהוא צריך לגמור. אני כבר לא יודעת איפה לשים את עצמי, זונה זה מה שאני, זונה של אורי. זונה? אני אפילו לא זונה, לפחות היה משלם בקצת חיבה, אפילו את זה הוא לא יודע לעשות, אבל הבן זונה יודע לזיין! אם רק היה ישן את הלילה, ובבוקר הייתי מכינה לו ארוחת בוקר מפנקת, ואז בצהריים הינו הולכים לים, כי אמרו שיהיה חמסין מחר. וחמסין תמיד מזמין את הים, והיינו לוקחים בקבוק יין ושלושה ג'וינטים, כן. מעשנים ,שותים ומזדיינים למוות על החוף. איך הוא לא רואה את זה? אני סך הכל זונה! הוא היה יושב פה ומספר לי על המלחמה האחרונה, ואני הייתי רק מקשיבה ומנחמת לא יותר. אפילו לא הייתי מדברת על עצמי, ואני אעשה מה שהוא יבקש, רק שישאר לישון, לא צריך הבטחות לכלום, רק לישון.
אורי כבר בהילוך החמישי עם רגל על הגז, מחר צריך לקום לבוקר של לימודים משעממים וקשים. איך שוב חזרת אלי? הוא שואל אותה. אבל היא לא עונה. לא ראית שאני עם מיכל מטומטמת, לא נעים לי ממנה, ואת בשלך! מגיעה כל פעם שאת לא קרויה, מי הזמין אותך, מי? תצאי מהאוטו! תלכי ממני, תעזבי אותי! טוב, טוב אני מתקשר אלייך. אז מה אם השעה כבר שתיים בלילה, מה ישנה? את ישנה בשעות כאלו? עם מי את ישנה עכשיו? מי מחבק אותך? קר לך? "הלו?" "אורי... השעה שתיים מאמי, קרה משהו?" "לא, כלום מותק. אני בדרך הביתה, צצת לי בראש אז החלטתי להתקשר". "מאמי דבר איתי מחר, אני עייפה". "טוב, סליחה, מותק, לילה טוב". "לילה טוב". אורי מחנה את האוטו ועולה לדירתו, שהניקיון היחיד שחוותה בחייה בטח היו אצל הקודמים שגרו אצלה, כי אורי וניקיון חיו בעולמות שונים. 'אפילו הגו'קים מפחדים להיות כאן' תוהה לעוררות הגועל שהדירה שלו מעוררת בו. מעיף את הבגדים המסריחים מהמיטה ונשכב תחת השמיכה, מתאמץ להירדם.
"מה אורי רוצה ממך?" שאל אלון את קרן. וקרן מחייכת קלות, ישר קמה והולכת להסתכל במראה, והיא מרוצה ממה שהיא רואה. נפעמת מעצמה, ומסננת בין שפתיה 'אם הייתי בחור, מה הייתי עושה לַך'. מביאה כוס מים מהמטבח, וחוזרת למיטה עם אלון. "מה שכל גבר רוצה בעולם". אלון, לא כ"כ מבין את המשמעות, אז הקינאה והכעס קצת עולים לו לראש, מסחררים אותו קלות, והדיקציה של הקול החמוד והמזמין, כזה שמדברים עם בחורות בשביל חיבה הדדית התחלף בקול תוקפני מעט, מלא בהבהרות של רכושנות ובאסרטיביות לא מתפשרת. מעלה את ראשו מעל הכרית, מסתכל בעיניה של קרן, בעיני נץ שזה עתה ראה עכבר על הקרקע, וכל גופו, מחשבתו, והאינסטינקטים כולם נקראים למשימה שהיא מאד ברורה, לתפוס את העכבר, על כן האישונים מורחבים, והשרירים מקובצים. "מה הוא רוצה לזיין אותך, אה, ואת משחקת איתו את המשחק, מה העניינים איתך, את לא יכולה לספר לו שאת תפוסה?" קרן נרתעת טיפה, מסובבת את הראש, ולאחר מכן את כל גופה ומקבצת את עצמה לתוך אלון. "מותק זה לא עובד עלי העצבים שלך, תחבק אותי". קרן תמיד ידעה לשחק עם אלון, והוא כמו נתין לויאלי למלכו, באמונה שלמה, אמונה עיוורת, מציית לפקודתה ועוטף אותה, וליבו החל חוזר למסלולו הרגיל, לפעום כמה שיותר לאט על מנת לתת לגוף לנוח. וכך נרדמו שניהם. אורי לא הצליח להירדם, רתם את עצמו אל מול מסך ריק במחשב, אחרי שחפר שעות מול הפייסבוק, מסתכל שוב ושוב על התמונות של קרן, שוב ושוב מעביר איתה שיחות בראש. פעם הם רבים. ופעם הם צוחקים, לעיתים יש להם שיחות עמוקות על החיים. אבל הם מדברים המון בראשו של אורי. ושוב פתח אורי את מכתב אהבה שרצה לשלוח לה... קורטוב של אהבה מהולה בשנאה היה המכתב וכך נכתב... "מי נגד מי? דעה פעם אחת יאמר אני את דעתי האמיתית לאוזניכם. ופעם אחרת יאמר אני את מה שתרצו לשמוע. האם ניתן למצוא איזון בין האמת שלי האגואיסטית והרציונאלית בעיני, לבין האמת שאתם רוצים ללקט ממני (האמת שהייתם רוצים לשמוע מכפי שזה מתהדהד לכם במחשבתכם)?
פעם אחת יאמר אני את דעותיי כפי שהם אחד לאחד, בעקבות היותי אגואיסט מושבע. ודעותיי הן שאינכם רוצים להצטייר כאגואיסטים, רק בשל העובדה שאתם רוצים להתחבב ע"י הזולת, בשביל לקבל ממנו סיפוק רגשי מסוים. סיפוק אישי ופרטי אשר נועד לצרכיכם האישי בלבד – על כן אתם אגואיסטים כמוני. להיות נאהב בכל סוג ע"י הזולת מספק יצר אגואיסטי.
פעם אחת יאמר אני את דעותיי כפי שאתם הייתם רוצים לשמוע, בעקבות היותי פילנטרופ או אלטרואיסט (אוהב חברה, עוזר לחברה, עושה דברים למען החברה ללא תמורה חזרה). ודעותיי הן שהתחשב בעמדותיכם, בדעותיכם ללא סייג וללא דין אישי ופרטי שלי. ללא דעה שלי או התערבות סובייקטיבית שלי כלל וכלל. הרי מבוקשו של כל אדם, לא אחר מאשר לשמוע את אמת מחשבתו המתהדהד ללא הרף במוחו. הרי כל אדם רוצה אישרור סופי מהסביבה , זה נותן לו ביטחון ומפיח בו חיים. זהו מקום אשר נותן לו להתבטא, להרגיש נערץ, להיות צודק, חכם, ובעל אישיות כריזמטית. ותוהה אני האם אפשר לפשר בין האגואיסט לפילנטרופ? האם קיים אזור ביניים? פעם אחת ישא קולי אל על, לעבר השמיים, בצעקה, אומנם חרישית היא תהיי. חרישית ופרטית. לא ארצה שאף אחד ישמע אותה. אך היא תהיי צעקה שתתבטא בהתנהגותי כמטאפורה. ובצעקה אצעק שאני אוהב את הזולת רק מפני שאוהב אני את אנוכי מכל דבר אחר. ועל כן יכול אני לאהוב את רעיי, את עמיתי, את משפחתי - כחלק ממני, כחלק מישותי, כחלק מהאישיות שלי. אותה אישיות אגואיסטית הרוצה בנכחותם בחיי בשל ההנאה שאני מפיג ממנה, והאושר שאני מקבל מהם. הם מספקים אצלי יצרים רבים אשר הדדים ואמיתיים. ואותם יצרים ורגשות שהם מעלים בי, הם נכונים לשני הכיוונים, משמע לשני הצדדים. מפני שאני אגואיסט על כך אני אוהב. אהבה מספקת לי יצרים ורגשות טובים (אושר, שמחה, וכו'…). ופעם אחת ישא קולי כמתהדהד בין גאיות, נקיקים ואף קניונים. במקומות נמוכים מתחת לשמיים, כי קול זה יהיה קול שיקרי (ואת השקר לא רוצים להשמיע אותו כצעקה, רוצים לשמור עליו בשקט). האירוניה היא שקול זה יהיה כקבל עם ועדה, בריש גלי (שכולם ידעו). ובקול רדוד זה יאמר אני, שאוהב אנוכי את הזולת. "יאהב" אנוכי את הזולת רק מפני שאני צריך אותו כתלות לחיי. צריך אני את הזולת כזכר לקיומי שלי, לוודאות נצחית (או עד אשר יחדל אנוכי מלהתקיים) שאיני בגפי (לבד). שיש עזר כנגדי. שיש רעים לתאוותי השונות וליצרים השונים. ותאוות ויצרים אלה יבואו על סיפוקם על-ידכם ובעזרתכם. אך איני יאהב אתכם באמת, אתם רק תהיו הכלי לשימוש צרכיי, בין אם הן יהיו צרכים פיזיים, רוחניים או רגשיים. על כן יהיה אלטרואיסט, פילנטרופ. ע"י סיפוק מחשבותיכם (אשר הזכרנו לפני כן) יוכל אני להשיג את מבוקשי. אחרים יקראו לזה מניפולציה (בין אם היא השגה רגשית או פיזית, זה לא משנה. ד"א מניפולציה זה שמו האחר לאזכורים שעשינו). ושוב תוהה אני. תוהה אני אם יש הבדל בין אגואיסט לאלטרואיסט? או המושגים האלה מקבילים בשמות אחרים. האחת גישה ישרה ואמיתית והשניה מניפולטיבית.
האמת האמת למען האמת, היא סובייקטיבית. אין אמת אחת אלא אמיתות רבות ושונות. ואין דרך לבחון אותן או לאשש אותן (גם המדע המודרני,שכביכול זה האמת הכי מאוששת, בפרט מתמטיקה, משנה את פניו רבות. על כן נאמר שעובדות הן בגדר עובדות רק לזמן הווה). מה שיכול להיות מוזר בעיניכם, יכול להיות מאד טרוויאלי (מובן מאליו) בעיניי. האמת מרחפת ללא סוף מעלינו כמתנצחת בעובדות. עובדות שנראות לנו כאקסיומות, כדבר שלא ניתן להפריח. על כן לפעמים אין אנו יכולים להבין את השונה. על כן אנו מקובעים. גם אי קיבעון – היא סוג של קיבעון.
ומה תרצו שאכתוב כאן כדי לספק את תאוותכם לביקורת. (הרי כשם שאנו נושמים כך מבקרים אנחנו כל דבר, זהו עצם הלמידה. לבקר משמע לנתח, לבדוק, להעריך ולתת דעה או עובדה. ביקורת זהו דבר בלתי נשלט, גם אם שומרים זאת אנו לעצמנו). או שמא אספק את תאוותי לביקורת, כשאבקר אתכם המבקרים. ושוב אני תוהה איזו אמת לבחור? האמת האגואיסטית שבי ובכך אבקר אתכם. או האמת האלטרואיסטית שבי ובכך אתן לכם לבקר אותי.
ואיך כל זה מתקשר אלייך קרן?
קראת לי אגואיסט, אגואיסט בן זונה. שלא עושה מהומה מלבד סיפוק רגשותיו העזים לכמיהה של אהבה. אך מהי אהבה אם לא אגואיסטית? האם היא לא רגש עז לסיפוק עצמי ע"י האחר כתלות (אהבה היא רגש אגואיסטי שיכול להתבטא רק בעזרת תלותיות בזולת). לרצות בך כחלק מישותי (ממני) ואישיותי, ועל כן להיות השליח הנאמן של בקשותייך – על מנת שתהיי תלויה בי רגשית, כפי שרגשותיי ( הרגשות הטובים הרוצים להתבטא בעזרתך) תלויים בך.כמו גוף אחד הנע על שני גלגלים, אך לחוד לא יהיה אלא ככלי ריק (הרגשות לא ימצאו ביטוי בדבר אחר). אך לדאבוני רגשותייך הנחרצים להיות אפלטוניים וכוזבים, מילאו בי חרטה, תבוסה ובושה כאחד. לא יכולתי לשאת ברוח הבגידה שלי בעצמי (האהבה שאמורה למלא בי רגשות שמחים, מילאה בי רגשות רעים כגון, אכזבה, דיכאון, אפילו שנאה). תלות הרגשות שלי הן פיקציה. הן פיקציה, כי הן היו תלויות בבחורה (את קרן) שאינה רוצה דבר ואף חצי דבר אשר קשור לקשירת קשר אגואיסטי כלפי. על כן את אינך מקנא בי, או משתגעת בקוקטייל הרגשות. התנהגותך קונקרטית ועניינית כלפי ואף משוממת ממני. ומה יכול כבר אני להציע לך, אם לא את בחירתך שלך. בחירת ברירת מחדל. והבחירה היא נתק מוחלט (עקב אי מימוש רגשותיי. ורגשות משוממים שלה). נתק הנובע מקונפליקט במערכת יחסים. הייתכן מערכת יחסים סדירה בין מאוהב חסר תקנה לאפטית חסרת רגישות?
ונזעק על תעוזתך לקרוא לי אגואיסט, חתיכת שפל שקרן ,שזורק אותך למזבח "הזונה הנצלנית". אכן אגואיסטית את. אך אגואיסטית מהסוג האלטרואיסטי, הפילנטרופי. את מאותם סוג אנשים שמרצים את זולתם בשביל להרגיש נאהבים ומוערכים. אך הם עושים זאת בעזרת רגשות שווא (גם הם אגואיסטים, אך אגואיסטים מניפולטיבים. אלטרואיסטים רק לכאורה נראים כאנשים שמימיים. בסופו של דבר הם מספקים את יצרם, כמו האגואיסטים). בעזרת רגשות שווא אלה אפשר להשיג את אמונת האנשים, להיעזר בהם למקרים דחופים. בעזרת רגשות שווא אפשר להתחבב ע"י אנשים על מנת להיות נאהבי סרק (בשל חוסר ביטחון, הוא בשל עוצמה, או סתם בשל יכולתם הם עושים זאת). גם את מכירה את האנשים האלה. לרבות יקראו להם "חברותיים", "אנשים חמודים ונהדרים", "אנשים שאנשים אוהבים". אפשר לקרוא להם צבועים.
נקראתי על-ידך אגואיסט כי ביקרתי אותך על חוסר רגישותך. הלא כולנו אגואיסטים? לרצות בחברתי בגלל רעיונותיי, מחשבתי, התנהגותי, ולא לממש את רגשותיי מצידה. להתעלם מרגשותיי מצידה. האין זה אגואיסטי? אגואיסטי לא פחות ממני. ושוב אני תוהה היש הבדל בכלל בין אלטרואיזם לבין אגואיזם? או שמא הן קווים מקבילים הנקראים בשמות נפרדים? לאמת רבותיי, פנים רבות. בודדים המקרים בהן אמיתה מתלכדת באחרת.
השקר ומהם פני השקר? שקר הוא תפילה אישית חסרת בסיס. הוא סובייקטיבי כמו האמת, אך לא מבוסס על עובדות אלא רק על תפילה חרישית שאולי ישנה עוד תקווה. והתקווה רבותיי, התקווה כה מעורפלת. משאירה אותנו חסרי ודאות בכל יום. האמונה שנמצא פתרון. ואכן לבעיות יש פתרון בעומק האמונה. רצון עז, תעוזה, צדקת הדרך, וכח גדול מאיתנו שלא מובן (אלוהים), הוא שיעזור לנו. הם אלה הכלים. ואז כל שקר נהיה אט אט אמת איתנה וחזקה שאנו נתפסים עליה. אובססיה שאיבדה את הקשר למציאות. ואז גדולים וחכמים מאיתנו יגידו "התת מודע שולח אותות חיוביים למודע, ושם הפתרון ימצא. החיוביות תמשוך אלינו את מבוקשנו". אמת זאת נהיית האמת האולטימטיבית, וזה קיים עוד משחר הימים. כולנו מכירים אותם. את היהודי המאמין באלוהים. את הנוצרי המאמין בישו. את המוסלמי המאמין במוחמד. את אלה המאמינים בבודהה. את אלה המאמינים בכוכבים. אלה הקוראים בקפה או בקלפים. אלה המאמינים בתת מודע. אלה אשר התפלספו על תורת הקוונטים. הניו אייג'. ורבות עוד האמונות המבוססות. המבוססות על מה?
לסיום. נסיים במשפט של ניטשה. כה אמר "התקווה היא הסבל הכי גדול שקיים. על כל יום של אי מימוש התקווה הוא עוד יום של סבל". אך אני מפציר בכם כשקרן הכי גדול, שהתקווה היא הדלק לחיינו. ללא הציפיה למחר יותר טוב לשם מה לקום בבוקר. ללא מהות או מהיות משניות בחיינו, למה לנו לשאוף אוויר לריאותינו? האמת שלי, או שמא השקרים שאני מאמין בהם חזקים ממני. הם עיצבו את האישיות שלי, על כן אני המאמין הכי גדול. זו התקווה שבי. אגואיסט אני. אגואיסט כמוכם. ופילנטרופ אני, פילנטרופ כמוכם. על כן אשקר לעצמי כל יום, שיום אחד תהיי שלי. יום אחד". תחושותיו של אורי התחזקו, כמו שבמאמץ השרירים מייצרים חומצת חלב, כך רגשותיו ייצרו אנטגוניזם לקרן ולמושג הזה אהבה. ושוב מתוסכל נרדם על המיטה. |