כותרות TheMarker >
    ';

    שש גרטשן, שש

    אחרי הכל את פוסט.

    33 תגובות   יום שבת, 13/6/09, 02:03

    את אריה הכרתי כשהייתי בכיתה ז'.

    בודהה חייכן וחביב שכזה, שכרסו התפוחה תמיד התריעה על כניסתו לחדר, רגעים ארוכים לפני שנכנסו גם ידיו ורגליו.

    אריה היה אבא של חברה טובה שלי, ובעקבות החברות הקרובה שצמחה בינינו, גם הורינו הכירו ונהיו חברים טובים.

    בתור סנ"צ לשעבר במשטרה, היה נוטה לדאוג יתר על המידה לבתו ולחברותיה, וכך זכור לי מקרה בו בסוף כיתה ט', כשאני ובתו יצאנו למועדון ברחוב המסגר (מישהו זוכר את ה"וירוס"?), ואריה ניסה לשכנע את אבי להתגנב למקום בחשאי, ולהשגיח עלינו.

    לשמחתי, אבי סירב להצעה ההזויה הזו.


    היו בו, באריה, טוב לב ושמחת חיים בלתי נדלית.

    הוא טרף את החיים, טרף את ההנאות שלהם, ולא קימץ בהנאותיו. כשמשפחתו הביעה דאגתה בעניין משקלו הלא מבוטל, נכנס לתוכנית גמילה של אכלנים כפייתיים, הוציא את המתוקים, המלוחים והמשמינים מביתו, והיה אוכל בהיחבא במכוניתו נקניקיות בשרשרת, כמו היה החבר הנוסף של שמשון ויובב.

     

    כשעזב את המשטרה ופתח סוכנות נסיעות, הוא קיבץ סביבו את כל החברים ואת כל החברים של החברים, שהיו תמיד מגיעים להזמין כרטיסים ולעשות תוכניות לטיול, ומוצאים את עצמם יושבים איתו שעות על גבי שעות.

     

    בשבעה שלו, שנערכה לפני שנה, הגיעו גם לקוחות של סוכנות הנסיעות. הם באו לספר ולחלוק כבוד, מתארים כיצד הפך מסוכן - לחבר.

     

    הסוף היה לא צפוי. בגיל 59, בעוד מוצ"ש אחד שהיה אמור להגמר כאחד מיני רבים, עמדו אריה ואשתו לצאת לראות את ההצגה "מותו של סוכן". רגע לפני היציאה קרס אריה על הכסא, אמר שהוא לא מרגיש טוב, ועצם את עיניו.

    התקף לב, שגרם לדום לב, היתה סיבת המוות.

    אריה נלחם קצת, ככל שעמד לו כוחו.

    בבית החולים בקפלן שכבה מיטתו של האיש מלא החיים, ושניהם היו דוממים.

    חמישה ימים שכב כך, לפני שנגמר.

     

    אחרי הביקור הראשון אצל אריה, כשעוד קיווינו כולנו שהוא יתעורר, נכנסתי לפייסבוק.

    ברובריקת ההצעות לחברים שפייסבוק מספק, ראיתי את פניו.

    החלטתי להציע לו חברות בפייסבוק. "כשהוא יתעורר הוא יאשר אותי", כך אמרתי לעצמי וכתבתי לאחיה של חברתי.

    אקט של אמון ותקווה לשינוי.

     

    ההלוויה נערכה ביום שישי בבוקר. בשבע התייצבתי אצל חברתי, תליתי עם בעלה מודעות אבל בשכונה, עשיתי טלפונים, דאגתי לאוכל עבור המשפחה, לכשתחזור מהלוויה.

    בערב חזרתי לביתי.

    כהרגלי, נכנסתי לפייסבוק.

    את ההודעה על חבר חדש ברשימת החברים שלי קיבלתי בתדהמה.

    אבל פייסבוק לא טועה. פייסבוק אמר לי שהיום, יום הלוויה, בשעה 13:40, עת עשינו דרכנו חזרה הביתה, אריה אישר את חברותי בפייסבוק.

    לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, אז עשיתי את שניהם.

     

    התקשרתי לביתו. "תגידי", שאלתי את חברתי, "במקרה, את או מישהו ממשפחתך נכנס לפייסבוק של אריה היום"?, "לא", עונה לי חברתי, לא ממש מבינה את פשר שאלתי התמוהה.

     

    סגרתי את הטלפון.

    רשתות חברתיות הן עניין מאד איני בימינו, אבל לא ידעתי שגם העולם הבא מחווט.

     

    כשחזרתי לבית של חברתי, עמדתי עם בעלה,  בחדר המחשב, וסיפרתי לו את הסיפור. הוא שועשע מהעניין. "אוקי, בואי נבדוק את העניין", הוא אומר לי, "אריה, אם אתה כאן, אז שהתמונה הבאה שתופיע בשומר המסך, תהיה שלך".

    בעניין הבטנו שנינו אל שומר המסך במחשב,

    התמונה שהופיעה היתה של אריה.

    לא צירוף מקרים נדיר במיוחד, ובכל זאת.

    "אוקי", הוא העז להתגרות עוד, "אם אתה כאן, אז שהתמונה הבאה תהיה של אריה רוכב על אופניים".

    התמונה הבאה - לא רק שהיתה של אריה רוכב על אופניים, אלא שהיא צולמה בבית קברות, ליד מצבה עליה מתנוסס שם משפחתו, באותיות של קידוש לבנה.

    אני והוא הבטנו זה בזה, ויצאנו מן החדר.

    מתאים לאריה, לחמוד כך לצון, גם אחרי ש.

     

    בלב, הבטחתי לאריה דבר אחד.

    להיות שם בשביל המשפחה שלו.

    כך פירשתי את עניין החברות בפייסבוק, כבקשה אחרונה מהחברה הטובה של בתו.

     

     

    ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

    אתמול הייתי אצל מיכל, אספתי ממנה דברים שנשארו אצלה בבית, ארגזים.

    כשהיא ובעלה היו בטיול לחודש לפרו, הם ביקשו כי אשמור על הכלבה שלהם, אני בדיוק הייתי במעבר דירה, והסידור מאד התאים לארבעתנו.

     

    לפני כמה שבועות הייתי באירוע של חברה משותפת ביחד עם מיכל וארז.

    הערות עוקצניות של ארז כלפיי, בצירוף של אלוהים-יודע-מה-קרה-לי, הכניסו אותי למקום מאד רגיש, ומאד שחור שיש לפעמים בתוכי.

    בדרך כלל אני יכולה להתמודד

    בדרך כלל אני מצליחה לשמור על סטרייט פייס ולהתמודד עם הסביבה

    באותו יום לא יכולתי.

    הרגליים שלי רעדו

    הדמעות התחילו לפרוץ.

    לא יכולתי לדבר.

    "אני הולכת", מלמלתי למיכל וארז, ומצאתי מקום מפלט בביתו של ידיד.

    מהחברה בעלת השמחה לא נפרדתי לשלום לפני שיצאתי. לא רציתי ששום דבר יעיב על היום השמח שלה.

    התנצלתי והסברתי אחר כך, היא קיבלה את ההתנצלות והבינה.

     

    מיכל לא דיברה איתי אחר כך.

    המילים האחרונות שלה אליי היו משהו בסגנון - "אני לא רוצה אנשים מהסוג שלך בחיים שלי".

    כואב.

     

    בלי אפשרות להסביר, בלי אפשרות לדבר, היא ניתקה באבחה אחת יחסים קרובים של שנים.

    היא יודעת הכל עליי, גם את הסוד אפל ההוא, שאני שומרת תמיד לעצמי.

     

    בפייסבוק שלי, הפנים שלה הביטו בי מרשימת החברים.

    נכנסתי לכרטיס שלה, רציתי למחוק אותה, למחוק את שמה.

    ה"חברים המשותפים" שלנו, 22 במספר, הביטו בי מן הצד.

    אריה, רכוב על האופניים, היה אחד מהם.

     

    לא יכולתי למחוק.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/09 18:29:

      צטט: דקס דקסטר 2009-06-14 03:03:51

      את? מוחקת חברים בפייסבוק? זה כל כך לא נשמע לי כמוך...

      הימנעי. החפזון מהשטן וכו'.

       

       

      השטן הזה, גם כן.
        14/6/09 03:03:

      את? מוחקת חברים בפייסבוק? זה כל כך לא נשמע לי כמוך...

      הימנעי. החפזון מהשטן וכו'.

        14/6/09 00:04:

      צטט: שומרת מסך 2009-06-13 23:22:57

      אם יורשה לי , דווקא אהבתי את הכותרת הקודמת והייתי משדרגת אותה ל" מותו של סוכן (נסיעות)"... חוצמזה כרגיל כתוב מקסים, עצוב ,אבל כתוב מקסים.

       

       

      תודה שומרת יקרה.

      הכותרת החדשה נכונה לי קצת יותר.

      את הפוסט כתבתי ברצף אחד בלי זמן אפילו לעשות הגהה מינימלית או קריאה נוספת של הדברים, עקב העובדה שאין לי כרגע אינטרנט בדירה.

      ברגע של שקט הרגשתי צורך להחליף את הכותרת.

        13/6/09 23:48:

      צטט: tom s 2009-06-13 23:02:50


      אל תמהרי למחוק,

       

      לעיתים לוקח לנו זמן עד שאנחנו נרגעים מהנטייה הראשונית הרגשית שלנו,

      המחיקה הזו, בעולם הוירטואלי, יש לה איזושהי אמירה,

      כמו שלמילים הכתובות יש כוח, עצום,

       

      חכי קצת,

      אולי זו תקופה מחורבנת שהיא עוברת,

      כשהיא תביט בפנים שלך שם, בתמונה, שוב,

      אני מניח שמשהו ישתנה, הזכרונות הטובים יצופו,

      אני מקווה, עבורה ,

      (אלא אם כן את תרצי לוותר עליה)

       

       

      בלתי אפשרי לוותר עלייך בכזו קלות,

      פשוט בלתי אפשרי.

       

      אתה ממש מתוק, תום סוויטי :)

       

      אני חושבת שאתה צודק - יש אמירה מאד חזקה במחיקה הזו, ואת הנעשה קשה להשיב אחר כך.

      ולגבי כל השאר, אני מקווה שאתה צודק.

      מקווה, אבל לא יודעת.

       

        13/6/09 23:22:

      אם יורשה לי , דווקא אהבתי את הכותרת הקודמת והייתי משדרגת אותה ל" מותו של סוכן (נסיעות)"... חוצמזה כרגיל כתוב מקסים, עצוב ,אבל כתוב מקסים.

        13/6/09 23:02:


      אל תמהרי למחוק,

       

      לעיתים לוקח לנו זמן עד שאנחנו נרגעים מהנטייה הראשונית הרגשית שלנו,

      המחיקה הזו, בעולם הוירטואלי, יש לה איזושהי אמירה,

      כמו שלמילים הכתובות יש כוח, עצום,

       

      חכי קצת,

      אולי זו תקופה מחורבנת שהיא עוברת,

      כשהיא תביט בפנים שלך שם, בתמונה, שוב,

      אני מניח שמשהו ישתנה, הזכרונות הטובים יצופו,

      אני מקווה, עבורה ,

      (אלא אם כן את תרצי לוותר עליה)

       

       

      בלתי אפשרי לוותר עלייך בכזו קלות,

      פשוט בלתי אפשרי.

       

        13/6/09 22:36:

      צטט: phoebe 2009-06-13 17:26:15


      אני לגמרי רוצה להגיב יותר באריכות וברצינות למה שכתבת, כי הפוסט שווה הרבה יותר מסתם תגובה משורבטת, אבל אני מפחדת שהרשת הסוררת המקרטעת תמחק לי הכל ותתנתק.

      אז תדעי שהייתי. קראתי.

      והבנתי כל כך.


      -סליחה-

      מבינה לליבך עם הרשת המקרטעת

      עברתי דירה ואין לי עדיין אינטרנט, כך שאני מחזרת על הפתחים בבתי חברים וגונבת רגעים יקרים בקפה.

       

      תודה פיבי.

       

        13/6/09 22:34:

      צטט: עד ראייה 2009-06-13 14:09:26

      מה שאגו יכול לעשות לאנשים. ומה באמת הייתה הסיבה למיכלארז לפזר עלייך אפר בטרם עת.

      בד"כ לריבים בין חברים יש סיבות של קינאה, תחרות או כבוד. ו

      על אריה אללה ירחמו.

      אריה בטח משעשע את אללה עכשיו בוולהאלה, במשתה מפואר :)

       

      הסיבה כנראה תיוותר עלומה בשלב זה, כי התירוץ למעשה, אינו מסביר לי דבר.

       

        13/6/09 22:33:

      צטט: שרון אבני 2009-06-13 14:04:00

      אין לי עצות חכמות, הבטן שלך תדע בסוף.

      פוסט שני רצוף שלך עם פול רגש. משהו עובר.

       

      איך אמר רנגיל, בסיפור הזאבים שלו?

      נקבות תמיד היו חכמות יותר.

      בעיקר הבטן שלהן, חכמה להפליא

      :-)

       

      תודה רבה שרון, כיף לשמוע.

        13/6/09 22:31:

      צטט: bronte 2009-06-13 14:02:46


      פשוט תענוג לראות את הסגנון שלך הולך ותופס כיוון ברור וייחודי כל כך.

      כתוב מקסים.

      (יכול להיות שזה מסוג המחמאות שנשמעות מתנשאות איכשהו.

      את מכירה אותי.

      היא לא)

      יקירונת,

      כשהמחמאה הזו באה ממך, אני יודעת שרק טוב יש בה

      ובכלל, מכזו כותבת מוכשרת, אני מסמיקה...

      :-)

       

      אגב, אני לא יודעת אם התכוונת לכך או לא, אבל קלעת בול.

      אני הולכת ותופסת כיוון ייחודי משלי,

      מקום שלי בעולם.

       

      ויש מי שאולי לא יכול לתת מקום לזה בעולם שלו.

        13/6/09 22:29:

      צטט: אוסטרליה 2009-06-13 13:42:22


      את אדם מיוחד סו סו

      ריגשת אותי

      אחזור

      טייקס וואן טו קנואו וואן, אוסטרליה מותק :)

       

        13/6/09 22:29:

      צטט: לא הספקתי כלום (-: 2009-06-13 13:29:26

      מהיותר יפים שלך

       

       


      תודה רבה :-)
        13/6/09 22:28:

      צטט: behind blue eyes 2009-06-13 12:16:28

      עשית לי עצוב קצת...

      יש אנשים שנכנסים לנו לחיים לתקופה מסויימת

      ויש כאלו שנשארים שם לתמיד. אני חושבת שהמחיקה מהפייסבוק

      זה כאילו שהם ייצאו לנו לגמרי מהחיים ואולי אנחנו לא תמיד רוצים את זה.

      בכל מקרה אני חושבת שזה די ילדותי המחיקות האלו...

      יכול להיות שזה היה משהו טיפשי והחברות מעל לכל וזה יעבור, מקווה בשבילך...


       

      המחיקות האלה פשוט באות מצורך מסוים אצלי לסגור מעגל, לא מתוך לעשות דווקא או משהו מעין זה.

      אני מאד מאמינה בחברות מעל לכל, אבל אני גם חושבת שצריך לשים לב, שאת לא שמה את החברות מעל עצמך,

      התחושה שלי כרגע שמשהו בה לא נותן לי לצמוח, משהו מאיים על יציבות החיים המושלמים שלה.

      הניחוש שלי, הוא שניתוק הקשר קשור בכך.

       

        13/6/09 22:27:

      צטט: נוכלת 2009-06-13 22:23:27

      צטט: guy7373 2009-06-13 10:25:16

      לפני שלושה שבועות אבא שלי עבר ניתוח מעקפים

      הפוסט הזה בפחד הזה שהיה ועדיין יש מלאבד אותו

      :/

       

      לא בטוח, אבל נראה לי שחברות כזאת לא יכולה להגמר ככה סתם

      אני מכירה את הפחד.

      אבי קיבל התקף לב בעת נסיעת עסקים להונג קונג

      הטיסה לשם, בלי יכולת לדעת מה קורה, היתה רגע מאד מאד קשה.

       

      אני מקווה שאביך יחלים במהרה.

       

      אני גם מרגישה שהחברות הזו לא יכולה להגמר ככה סתם

      ומצד שני

      זה כל כך פוגע

      וכל כך מיותר וחסר סיבה.

       

      צודקת, פוגע

      פסק זמן זה בריא

       

      אבא שלי מחלים היטב, תודה :)

       

        13/6/09 22:25:

      צטט: פאנג'ב 2009-06-13 11:24:56

      ראג' אומר שאריות לא יכולים ליסוע על אופניים

      ולכן זה לא סתם צירוף מקרים

      גם אריות מתים לא יכולים?

       

        13/6/09 22:25:

      צטט: פסיכית על 2009-06-13 11:19:23


      אני חושבת קצת שונה מהחברימ למעלה.

       

      לפי הבנתי, מידת הפגיעה מדבריה של מיכל הייתה גבוהה

      ואני לא חושבת שהחברות הזו יכולה לחזור שוב למה שהייתה פעמ.

      משהו תמיד ירחפ שמ למעלה.

      אולי אני טועה ואולי רק אני זוכרת תמיד.

      לא למחוק, בינתיימ. אבל אמ זה לא ישתנה, למחוק.

      לסגור מעגל ולא להשאר תקועימ.

       

       

      הפגיעה מהדברים שלה מאד גדולה

      וכך גם מהעובדה שהיא לא הסכימה להבין, לא הסכימה לדבר איתי, אלא פשוט קבעה כך חד וחלק, משהו שהוא כל כך לא נכון לגביי, והיא אמורה לדעת, אחרי שנות הכרות כה רבות, כמה שהדברים לא נכונים לגביי.

      הפוסט של האנשים המושלמים נכתב עליה.

      התחושה הזו, שמישהו מצפה ממך לשלמות ביי דה-בוק

      ומוכן לבעוט בך החוצה כשאת נכשלת על פי ראייתו,

      היא רעה.

        13/6/09 22:23:

      צטט: guy7373 2009-06-13 10:25:16

      לפני שלושה שבועות אבא שלי עבר ניתוח מעקפים

      הפוסט הזה בפחד הזה שהיה ועדיין יש מלאבד אותו

      :/

       

      לא בטוח, אבל נראה לי שחברות כזאת לא יכולה להגמר ככה סתם

      אני מכירה את הפחד.

      אבי קיבל התקף לב בעת נסיעת עסקים להונג קונג

      הטיסה לשם, בלי יכולת לדעת מה קורה, היתה רגע מאד מאד קשה.

       

      אני מקווה שאביך יחלים במהרה.

       

      אני גם מרגישה שהחברות הזו לא יכולה להגמר ככה סתם

      ומצד שני

      זה כל כך פוגע

      וכל כך מיותר וחסר סיבה.

       

        13/6/09 22:22:

      צטט: rangil 2009-06-13 10:07:13

      גם משם הוא מצליח לשמור על משהו מהחברות שלך עם מיכל:) אל תמחקי, החברות הקיימת שלכן בפייסבוק היא רק סימן קטן לכך שמתישהו אתן תדברו שוב. אני בטוח.

      נו, זה אריה. רנגיל, אולי תכתוב סיפור על מישהו שנכנס לפייסבוק מהעולם הבא?

      דווקא יכול להיות מעניין :)

        13/6/09 17:26:


      אני לגמרי רוצה להגיב יותר באריכות וברצינות למה שכתבת, כי הפוסט שווה הרבה יותר מסתם תגובה משורבטת, אבל אני מפחדת שהרשת הסוררת המקרטעת תמחק לי הכל ותתנתק.

      אז תדעי שהייתי. קראתי.

      והבנתי כל כך.


      -סליחה-

        13/6/09 14:09:

      מה שאגו יכול לעשות לאנשים. ומה באמת הייתה הסיבה למיכלארז לפזר עלייך אפר בטרם עת.

      בד"כ לריבים בין חברים יש סיבות של קינאה, תחרות או כבוד. ו

      על אריה אללה ירחמו.
        13/6/09 14:04:

      אין לי עצות חכמות, הבטן שלך תדע בסוף.

      פוסט שני רצוף שלך עם פול רגש. משהו עובר.

        13/6/09 14:02:


      פשוט תענוג לראות את הסגנון שלך הולך ותופס כיוון ברור וייחודי כל כך.

      כתוב מקסים.

      (יכול להיות שזה מסוג המחמאות שנשמעות מתנשאות איכשהו.

      את מכירה אותי.

      היא לא)

        13/6/09 13:51:

      צטט: הלכתי 2009-06-13 09:12:41


      סיבת הריב לא ברורה כל כך וכנראה גם לא משנה.

       

      למדתי במשך השנים לדלג על מעשים לא נכונים של חברים.

       

      כולם טועים.

       

      הכי נכון לדלג על זה לפעמים.

       

      אני לא הייתי מוחק אותה , עוד יהיו ימים אחרים.

       

      נראה לי שגם אריה היה אומר לך את זה.

      סיבת הריב לא היתה ברורה גם לי, למרות שניסיתי להבין את המניעים שעומדים מאחוריה, כי היגיון אין כאן.

       

      אני גם חושבת שאריה היה אומר לי את זה,

      תודה על התגובה.

       

       

       

        13/6/09 13:42:


      את אדם מיוחד סו סו

      ריגשת אותי

      אחזור

      מהיותר יפים שלך
        13/6/09 13:24:

      צטט: מיה שני 2009-06-13 06:42:09


      לא יודעת מה לומר לך,

       

      ("אז אל תגיבי",אני יודעת,אבל בכל זאת,שתדעי, שכאב לי לקרוא)

       

      הרבה אובדנים בשביל פוסט אחד.

       

      אל תמחקי אותה...

       

       

      תודה, מיה.

      בינתיים אני לא מסוגלת למחוק

      אפילו שקצת כואב לי להשאיר אותה

      וזה מרגיש לי לא סגור, כאילו השארתי קצוות פתוחים.

      ואני אדם שזקוק לסוף.

        13/6/09 12:16:

      עשית לי עצוב קצת...

      יש אנשים שנכנסים לנו לחיים לתקופה מסויימת

      ויש כאלו שנשארים שם לתמיד. אני חושבת שהמחיקה מהפייסבוק

      זה כאילו שהם ייצאו לנו לגמרי מהחיים ואולי אנחנו לא תמיד רוצים את זה.

      בכל מקרה אני חושבת שזה די ילדותי המחיקות האלו...

      יכול להיות שזה היה משהו טיפשי והחברות מעל לכל וזה יעבור, מקווה בשבילך...


       

        13/6/09 11:24:

      ראג' אומר שאריות לא יכולים ליסוע על אופניים

      ולכן זה לא סתם צירוף מקרים

        13/6/09 11:19:


      אני חושבת קצת שונה מהחברימ למעלה.

       

      לפי הבנתי, מידת הפגיעה מדבריה של מיכל הייתה גבוהה

      ואני לא חושבת שהחברות הזו יכולה לחזור שוב למה שהייתה פעמ.

      משהו תמיד ירחפ שמ למעלה.

      אולי אני טועה ואולי רק אני זוכרת תמיד.

      לא למחוק, בינתיימ. אבל אמ זה לא ישתנה, למחוק.

      לסגור מעגל ולא להשאר תקועימ.

       

        13/6/09 10:25:

      לפני שלושה שבועות אבא שלי עבר ניתוח מעקפים

      הפוסט הזה בפחד הזה שהיה ועדיין יש מלאבד אותו

      :/

       

      לא בטוח, אבל נראה לי שחברות כזאת לא יכולה להגמר ככה סתם

        13/6/09 10:07:
      גם משם הוא מצליח לשמור על משהו מהחברות שלך עם מיכל:) אל תמחקי, החברות הקיימת שלכן בפייסבוק היא רק סימן קטן לכך שמתישהו אתן תדברו שוב. אני בטוח.
        13/6/09 09:12:


      סיבת הריב לא ברורה כל כך וכנראה גם לא משנה.

       

      למדתי במשך השנים לדלג על מעשים לא נכונים של חברים.

       

      כולם טועים.

       

      הכי נכון לדלג על זה לפעמים.

       

      אני לא הייתי מוחק אותה , עוד יהיו ימים אחרים.

       

      נראה לי שגם אריה היה אומר לך את זה.

        13/6/09 06:42:


      לא יודעת מה לומר לך,

       

      ("אז אל תגיבי",אני יודעת,אבל בכל זאת,שתדעי, שכאב לי לקרוא)

       

      הרבה אובדנים בשביל פוסט אחד.

       

      אל תמחקי אותה...

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נוכלת ושמה סו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין