פרק י' – בעיה ופתרון כל יום שבו הדגיגונים מהגן בשעה שלוש ועשר דקות בדיוק. והנההשעה כבר שלוש ורבע והדגיגונים עדיין לא הגיעו הביתה. הם מאחרים בחמש דקות. אמא עור-פז החלה לדאוג. לא מתאים לדגיגונים לאחר. בוודאי יש לכך סיבה, חשבה. אולי אמרו לי שיאחרו ואיני זוכרת? אולי החזרה לקראת ההצגה בגן גינוני המלכות מתארכת? חיכתה עוד דקות אחדות ואז החלה לדאוג ממש. האיחור לא מצא חן בעיניה. מוטב תצא לקראתם. אך גם בדרך הקבועה אל הגן לא פגשה את הדגיגונים. שחתה אל גן גינוני המלכות אך הגן היה סגור. המשיכה לגן הרגיל – גם שם לא פגשה אף אחד. לבסוף שחתה לגן של כסיף וזהבית, הגן למקצועות הלוחמה. גם גן זה היה ריק מדגיגונים. זה מוזר מאוד, חשבה. עצם המחשבה שדגיגוני הלכו לאיבוד מפחידה אותי מאוד. החליטה לחזור הביתה. אך בדיוק באותו רגע הבחינה בפתק תלוי בכניסה לגן: אנו נמצאים אצל מפקד משטרת הימים והאוקיאנוסים. אוי ואבוי, עברה מחשבה מפחידה בראשה של אמא עור-פז. משהו באמת קרה. אבל מה? אמא עור-פז מיהרה למשטרת הימים והאוקיאנוסים ומצאה שם את כל ילדי הגנים ואת הגננות. מה קרה? שאלה את אחד הדגיגונים. מדוע כולכם כאן? דגיגון אחד חסר, ענה הדגיגון הנשאל. מי? אתה יודע מי? לא, כל שאני יודע הוא שעוד מעט נצא גם אנחנו לחפש אותו. לכן אנו מחכים כאן, כולנו. אמא עור-פז פילסה את דרכה בין הדגיגונים והגיעה למשרד המפקד. מה קרה? שאלה. מי נעלם? מתי נעלם? מי? זה ריבועוני, גבירתי. הוא לא הגיע היום לגן. שלוש משלחות חיפושים כבר יצאו לחפש אותו ושבו בידיים ריקות. ומי את גבירתי? אני אמא של ריבועוני. שמי עור-פז. אני מציע לך, גבירתי, לחזור הביתה, אמר מפקד המשטרה. נודיע לך כשיהיה משהו חדש. מאיזו שעה הוא נעדר? שאלה אמא עור-פז אכולת דאגה. הוא לא הגיע היום בכלל לגן! מה? הוא לא הגיע הבוקר לגן? אמא עור-פז מיהרה לאתר את חמשת הדגיגונים שלה, אך בינתיים כולם כבר התפזרו, בהוראת מפקד המשטרה. אמא עור-פז שחתה מהר הביתה, ופגשה שם חמישה דגיגונים מודאגים, ואת אבא עמפ"י מודאג לא פחות. בואו, כינס אבא עמפ"י את כל בני משפחתו, בואו ננסה להבין מה קרה. אם נבין מה קרה זה עשוי לעזור למצוא את ריבועוני. שאלה ראשונה: האם יצאתם הבוקר כולכם יחד לגן, כרגיל? לא, ענתה זוהר. ריבועוני היה צריך להגיע היום מוקדם יותר לגן כי היום הוא היה תורן חצר. אנחנו יצאנו בשעה הרגילה, ברבע לשמונה, וחשבנו שהוא כבר בגן. אחר כך משולשי רצה לשאול את ריבועוני משהו ולכן יצא לחצר בית-הספר אבל לא מצא אותו. הוא החל לחפש אותו ומשלא מצא אותו הוא שאל את הגננת אם היא יודעת היכן ריבועוני. הגננת אמרה שהוא לא הגיע לתורנות והיא חשבה שהוא פשוט שכח שיש לו תורנות. באותו רגע הבינו הגננת ומשולשי שיש כנראה בעיה והם הזעיקו את משטרת הימים והאוקיאנוסים. הם ניסו להזעיק גם אתכם אך לא הצליחו ליצור אתכם קשר. אוי, זה נורא! מה נעשה? שאלה זהבית. זה נורא ואיום, אמרה פסית. מה יהיה? מי ימצא את ריבועוני? בעוד כל בני המשפחה ישבו וטכסו עיצה כיצד למצוא את ריבועוני, נשמעו רחשי גלים שהלכו וגברו. אמא עור-פז נצמדה לאבא עמפ"י ונאחזה בו, ושניהם חיבקו את חמשת הדגיגונים. היא חששה שהשוחה הוא שליח ובפיו חדשות רעות בענין ריבועוני. זהבית כיסתה את עיניה, כדי שלא תראה את השליח, וכסיף סכר בחוזקה את אזניו כדי לא לשמוע חדשות רעות. רחשי הגלים גברו עוד ועוד ועיני כל בני המשפחה הופנו אל פתח הכניסה לשונית, אך לא כולם יכלו לראות את הפתח. ראשון הבחין בו משולשי והתחיל לגמגם. ואז קראה זוהר: למה עשית את זה? שאר בני המשפחה עדיין לא ראו מי זה שהגיע. ואז שחה ריבועוני אל מרכז המעגל שיצרו בני המשפחה, והתיישב ביניהם. ריבועוני, אתה בסדר? לאן נעלמת הבוקר? שאלה אמא עור-פז. מה קרה לך? שאל אבא עמפ"י. תסביר לנו. ריבועוני ישב ושתק. כן, כן, קראו כל אחיו במקהלה, אתה חייב להסביר לנו. אנחנו חייבים לדעת! ריבועוני שתק ושתק ואז לחש בבכי: אני לא רוצה ללכת עוד לגן. אני רוצה ללכת לבית-ספר. זו הסיבה שנעלמת? מדוע לא אמרת לנו זאת? שאלה אמא. מדוע לא שיתפת אותנו בבעיה. אנחנו המשפחה שלך. אם יש לך בעיה אנחנו צריכים לדעת. אם לא נדע איך נוכל לעזור? דברנו על כך פעמים רבות: בעיה של אחד מבני המשפחה היא בעיה של כולנו. יכולת לדבר אתנו. אתה יודע איך הפחדת אותנו? אמרה אמא. ואיך הפחדת את חבריך? ואיזו טרחה גרמת למשטרת הימים? שלוש משלחות של דגיגונים יצאו לחפש אחריך ועימם מפקד משטרת הימים והאוקיאנוסים. עלינו למהר אל מפקד המשטרה ולדווח לו שהגעת בשלום הביתה. ועליך, ריבועוני, לבקש סליחה מהמפקד, מכל הגננות ומכל הדגיגונים שהדאגת בהעדרותך. אני מצטער אמא, אני מצטער אבא, אני מבקש את סליחת כולכם, ייבב ריבועוני. לא הייתי צריך להתחבא כל הבוקר ולהדאיג את כולם. לא חשבתי על תוצאות מעשי. טעיתי. סליחה. הוחלט שריבועוני יעזוב את הגן ויעבור ללמוד בבית ספר. אך אף בית ספר לא הסכים לקבל את ריבועוני באמצע שנת הלימודים. יהיה עליו לחכות לתחילת שנת הלימודים הבאה, אמר כל אחד ממנהלי בתי הספר. אבל מה אעשה עד שתתחיל שנת הלימודים הבאה? אשתעמם מאוד, אמר ריבועוני. כסיף העלה רעיון. בעצם, הצעה: הדגיגון של השכן נפצע ואינו יכול לעשות שום פעולה בכוחות עצמו. ריבועוני יטפל בדגיגון עד תחילת שנת הלימודים. ריבועוני אהב את הרעיון. עזרה לזולת היתה ערך חשוב מאוד בעיניו. נמצא, איפוא, פתרון לבעיה של ריבועוני. החיים בשונית חזרו למסלולם. פסית, זוהר וזהבית, כסיף ומשולשי שחו בוקר בוקר לגן, ר |