כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    54: שבוע הספר העברי

    0 תגובות   יום שבת, 13/6/09, 08:52

    כ' בסיון התשס"ט  12.6.2009

     

    יוני, כידוע, בנוסף לשאר מעלותיו (בין היתר - הטמפרטורות הנאות, החמימות...), הינו חודש הספר העברי, מה שפעם קראנו לו "שְבוע", אך בפועל זה אורך יותר וטוב שכך. כמוציאה לאור, אני מוצאת שיפה שעם הספר מיחד זמן לחגיגת המלה הכתובה והכל מסתובבים בין הדוכנים עם שקיות הניילון המסורתיות המלאות בכל טוב.

    כחיילת, עת שירתְתִי בקריה, הייתי נוהגת לצאת עם חברותי למשמרת ולשוח בין דוכני ערימות הספרים בכיכר, שאז עוד נקראה בשם "מלכי ישראל" ובשל נסיבות טרגיות הפכה להיות כיכר רבין. היינו מתענגות על היבול וששות על ההזדמנות לקנות ספרים במחירים מוזלים. לא משנה שחודש לפני הארוע, היו הוצאות הספרים נוהגות להעלות את המחירים כדי שיהיה להן מהיכן להוריד...

     

    כילדה, אני זוכרת את המורים שניסו להרביץ בנו תורה וסִפרות במטרה להעשיר את "המטען" שלנו, קרי - הידע הכללי. אז, עוד היתה משמעות למושג הזה, "מטען אנושי", וגם חשיבות. אף אחד מאיתנו, הילדים, לא רצה להחשב כ"חסר מטען" ושקדנו להתעשר. אחד מהמאפיינים של בני ובנות דורי, "הדור הקורא", זו ההליכה המפורסמת בדרך מן הספריה הביתה, כשבמהלכה היו עינינו נתונות בתוך הספר אותו שאלנו. פעמים לא מעטות היינו מסיימות את הקריאה עד הגיענו הביתה, כך שבדרך כלל היינו שואלות מראש שניים-שלושה ספרים ואף יותר.

     

    מן הסתם, קצרה היריעה מלפרוש את רשימת הספרים אותם קראתי ואהבתי במהלך חיי, אך פטורה בלא כלום הרי אינני יכולה. לכן, אשמח להמליץ בקצרה על "חמשת הגדולים שלי":

    • במקום הראשון, הכי-הכי וללא עוררין, כבר מגיל אחת-עשרה, אלה ארבעת ספריה של איין ראנד שתורגמו לעברית: "מרד הנפילים" הפשוט מדהים, היכול ללמדנו פרק על מה שקורה בימינו בכלכלה העולמית; "כמעין המתגבר", הנפלא, שממנו למדתי על האדריכל הגאון פראנק לויד רייט. אני ממליצה בחום לראות את עבודותיו, שהמפורסמת בהן היא "בית מים נופלים" בפנסילבניה, ארה"ב. עוד אזכיר את "אנו החיים", המתאר את הקומוניזם והמתריע בפניו. ספר רביעי שלה, פחות מפורסם, אך גם התרשמתי ממנו מאוד, הינו "המנון", מעין הזיה בדיונית.

    אני תמיד אומרת, שלמרות אנטי פמיניסטיותה, שאפשר לתלותה בתקופה בה חיתה, הרי יש בספריה ניצוץ, קסם והרבה מאוד חוכמה. הרבה מטען.

    • כל סדרת "המשחק של אנדר". פשוט תענוג לקרוא, אף שהתרגום לעברית כושל, לטעמי ופוגם, אך הספרים מדהימים. מעניין כיצד הפך הסופר אורסון סקוט קארד סיפור קצר לסדרה שלמה. לא לשוא זכה הוא לפרסים.
    • "פו הדב" של הסופר הבריטי אלק אלכסנדר מילן (א. א. מילן), שעד היום אני חוזרת וקוראת בו ונהנית מכל מלה, גם בזכות התרגום המעולה.
    • ספריה של וירג'יניה וולף, שעל אף הקושי בקריאתם - הם מעולים, כשנכנסים לעובי הקורה. לא תמיד יש עלילה ברורה ומי שמתאמץ קצת, קולט מבין שטף המלים בשפה העשירה שלה את החוכמה ואת הפמיניזם שהיא מעלה. מעולה.
    • הספרים של יז'י קושינסקי, שהמפורסם מביניהם הוא "להיות שם", שהפך לסרט מצליח. יש לו גישה מיוחדת לספר סיפור, מעין אגדה-הזיה, שאותי שבתה.

     

    אני מודה שהספרים שהמלצתי עבי כרס בדרך כלל, מצריכים השקעת מחשבה ואינם נקראים בקלות, אך בהחלט שווים את המאמץ.

    כמובן שמטעמים אתיים נמנעתי מלהמליץ על ספרַי, את זה אני משאירה לך, אביב וָלא - אתה יודע - תנושל מצוואתי J

     

    שבת שלום מקציר המשכילה.

     

     

    קישורים:

    1. שבוע הספר העברי

    2. איין ראנד

    3. פראנק לויד רייט

    4. המשחק של אנדר

    5. וירג'יניה וולף

    6. פו הדב

    7. יז'י קושינסקי

    8. אלויס קוסטלו everyday I write a book

     

    שודר ב-רדיו אלקס ברלין 

    פודקסט התוכנית

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      קול ברלין מקציר