כאילו לא חלפו 28 שנים מאז נאום הצ'חצ'חים, ועם שקיעת טופז הראשון פורח לו טופז חדש שמבהיר לכולנו מה חושבות "האליטות" בישראל על עם ישראל.

"הציבור הזה הוא קהל על טריבונת המדינה, לא אוסף של פרטים. מולו, כל דיבור על תועלת אישית הוא חסר ערך. האליטות עשויות מאנשים שמזיזים את העולם קדימה... לזה הימין פשוט לא בנוי...", כך כותב יונתן שם אור וקצת לפני כן טורח להאיר את עיני כולנו, מהי ביקורת עצמית טבעית וחיונית המסייעת לו להבין את המציאות: "השמאל, מעצם מהותו, מחפש סוג של משטר שיאפשר לכל פרט לפרוח כרצונו". קבלו את המחליף של אלון גל: "משפחה חורגת" אאוט, "עם מעפאן" אין.

מאמרו המקומם של שם אור הוא מאמר שנאה שבכל חברה נורמלית לא היה ראוי לתגובה, אך גסות הרוח והיוהרה שבאים לידי ביטוי במאמר הם רק ביטוי להלך רוח שמאפיין חלקים נרחבים מחוגי השמאל בישראל. אם דודו טופז היה סם האמת של מפא"י, שם אור הוא סם האמת של שופטי העליון. אם ב-81' עוד ביקש טופז לדבר בשם מחצית העם, הרי שכיום מדבר שם אור בשם אחוזים בודדים המנהלים את מדינת תל אביב. אבירי הנאורות המכנים עצמם בתואר "אליטה". לפיכך מחייב המאמר תגובה, לא לתוכנו כמו להלך הרוחות שהוא מייצג.

"אם זה רצון העם, אז צריך להחליף את העם", אמר יצחק בן אהרון לאחר המהפך בבחירות 1977. 4 שנים לאחר מכן, במערכת הבחירות של 81', מצא דודו טופז דרך עממית יותר לומר את מה שחשבו אז בקיבוצים.

הביטוי הטוב ביותר שמצאתי על מנת לתאר את מצבו הסוציולוגי של השמאל הישראלי דהיום מגיע דווקא מהשפה האנגלית: "Mutual admiration society" או בישראלית: "מועדון ההערצה ההדדית". ככל שהתמיכה הציבורית בשמאל יורדת, כך הולך השמאל ורואה עצמו כנאור, פלורליסט ומתקדם יותר. ככל שהציבור זז ימינה יותר, כך מתעבת אותו "האליטה" יותר.
ב-77' וב-81' עוד קיווה השמאל לחזור לשלטון באמצעים דמוקרטיים ובאמצעות שכנוע. מאז הבין השמאל שאת העם הוא כבר לא ישכנע, לפיכך כונן פה משטר שבו לא העם מקבל את ההחלטות אלא "הציבור הנאור". ומיהו אותו ציבור נאור? נכון, מועדון שופטי העליון ומקהלת תומכיו, אותם 20 אנשים שיודעים טוב מכולנו מהו כבוד האדם וחירותו.

העם לעומת זאת מורכב מחבורה של נפשות מעוכות, קנאי דת וסתם מטומטמים. לא אנשים שהציבור הנאור צריך לספור בדרך להגשמת חזונו הנאור. אם יבקש העם להשיב לעצמו מעט מריבונותו ולממש את עיקרון שלטון העם, (אתם יודעים, עיקרון היסוד של הדמוקרטיה), ישלח הציבור הנאור את כלבי התקיפה שלו (אתם יודעים, התקשורת, הסופרים, אנשי הרוח) לסכל את שר המשפטים פרידמן ולהציגו כאויב שלטון החוק.
ומהו החוק תשאלו? האם החוק הוא מה שקובעים נבחרי העם? שטויות במיץ פירות ים. החוק הוא הפרשנות הסבירה של האדם הנאור שתשקף את כוונת המחוקק. המחוקק הוא הרי בור נבער שלא מסוגל לנסח בעצמו את כוונותיו, יואילו כבר הנאורים בטובם לפרש לנו את כוונות נבחרינו.

למרות דברי ההבל, בדבר אחד מצליח שם אור מעל ומעבר למצופה: הוא חושף בלי כחל ושרק את מה שנתפס בעיני השמאל כמופת הנאורות וכדרך הבטוחה אל האושר והשלווה. "אני, שאינני יהודי, וגם לא מתכוון להיות, יכול לגור רק כאן. ישראל היא המקום היחידי בעולם שבו, לפעמים, במקומות מסוימים, אני עדיין יכול לחיות בלי שמחברים אותי לאמונה, מורשת או תרבות שאין לי בה שום חלק. בשביל זה הקימו את המדינה. כדי שסוף סוף נוכל לא להיות יהודים", כתב שם אור לפני שבועות אחדים והודה בפחד האמיתי של האליטה הישראלית: הפחד מהזהות היהודית.

בעיני שם אור, ובעיני לא מעטים בשמאל הישראלי, המכשולים העיקריים העומדים בין הפרט לבין האושר הם הזהות, החברה, הקולקטיב, העבר. זו הסיבה לכך שאותה "אליטה" ששם אור מפאר יצרה לעצמה ספורט לאומי של שחיטת פרות קדושות.
מדן בן אמוץ, יהונתן גפן וחנוך לוין, דרך אסי דיין ויגאל תומרקין ועד דודו טופז, אביב גפן ויונתן שם אור, את עיקר פרסומם רושמים גיבורי התרבות בישראל מביזוי סמלים לאומיים ודתיים. יעדם הוא אחד, יצירת ישראלי חדש המרגיש ניכור לדת היהודית, לארץ ישראל, להמון שסביבו, לגורל היהודי. במילים אחרות, ניכור לכל מה שמפריד בינם ובין קוסמופוליטיות אוניברסלית חלולה ונטולת זהות בה יוכלו להלך בגלריות, בתיאטראות ובפאבים בבירות אירופה כשווים בין שווים. כנמלה בין נמלים.

ולסיום, הסבר קצר מהי אליטה אמיתית. אליטה אמיתית היא אליטה בונה ולא רק הורסת. אליטה שהביקורת שלה מציעה גם אלטרנטיבה חיובית ולא רק שלילה ניהיליסטית. אליטה אמיתית היא אליטה שמשרתת את העם ולא את עצמה. אליטה שרואה את עצמה כעמוד האש לפני המחנה שתפקידו להאיר לחברה כולה. לא קבוצה אוליגרכית וסגורה המפארת את עצמה ומגדפת את העם.

האליטה עליה שם אור מדבר כבר אינה אליטה. היא שכחה את ייעודה, בגדה בתפקידה ויותר משהיא מצליחה לשחוט פרות קדושות היא אוכלת קודם כל את עצמה. ההוכחה לכך היא הריקנות ההרסנית אליה מוליכה שלילת הזהות. תראו כיצד נראים חייהם של גיבורי התרבות שציינתי.

למאמר באתר nrg

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/901/420.html