אלישיה,יפה שלי,זכה וטהורה,יונתי תמתי בחגבי הסלע.

היום פתחת את הדלת,הלכת  בלי  לומר  מילה,

עדיין  לא  חזרת.אני קוראת  בשמך את  לא  עונה

לי.דמעות  זולגות  מעיני.כה  קטנה  את ,מתגעגעת

הביתה,ואולי  לא  מוצאת  את  דרכך.אולי  צמאה  את

ואיש אינו  רואה  אותך.אולי  קוראת  לעזרה,קוראת לי שאבוא.

ואני  חסרת  אונים  מחפשת  אותך בכל  מקום.ודממה.

אפילו  לא  קול  ענות  חלושה.זאת  הרגשה  איומה.

לא לדעת,היכן  את.מה עולה בגורלך.האם את בחיים?

האם פלסת את דרכך.אלישיה שלי,קולי בי נחנק.

כמה אהבת שאני מלטפת אותך.ובסלון עומד

כלוב ענק מזהב מיותם.יהלי  ואלבה החברים

שלך משמיעים קול ציוץ נוגה.מבכים בקינה

את היעדרך.אלישיה את כל  כך  חסרה

איך אמלא את הריק  בתוכי.איך אמלא ואת

לא אתי.לא  יודעת אם את שורדת.כולי

תפילה ותקווה לראות אותך חוזרת.

שרה לך שיר בין תקוה לדמעה

עופי גוזל קטן שלי,למעלה לשמים,

וכשתשמעי את  צחוק  העיטים,או את  הנשרים

עם  שחר,תחייכי  להם ,תדעי שנגמר .

.אולי  זה  יכאב להיות להם לטרף.

,אך  אלישיה  שלי אין  ניצולים בעולם.

כולנו  נמות כאן ,במוקדם  או  במאוחר

רק  אצלנו זה אנשים  המשחרים  לטרף.

תהיי  חזקה  ילדה  קטנה שלי

אני  אצטרף אלייך ביום מן הימים.

אמא  אוהבת אותך ומבקשת  סליחה

על  חוסר אחריותי הנפשעת.

אני  לעולם  לא  אסלח  לעצמי.

את בטח יודעת. 

אפילו  קראתי  לעצמי  על  שמך.

כאילו  ידעתי שאני משאירה את  חותמי

בתוכך.

אלישיה  יפה  שלי הבית ריק  בלעדייך

רק  בכיי  החרישי הוא ליווי לבדל

זכרון שהותירו  מנגינותייך.