אתה מפיל עוד קוביה / נפתחת דלת חדשה / כמה חיכיתי / כמה בכיתי / שיסתדר לי כמו אז.

אתה עולה על אוניה / ונעלם אל תוך הים / מה מצפה שם / למה נדמה לי / שזאת הפעם אהבה.

ארקדי דוכין ומאיר בנאי כתבו כל כך יפה.

      

הבחירות הן בידיים שלנו. אם נקפוץ אל תוך המים הקרים, אם נרוץ מהר ונדלג מעל הצוק, כשאנחנו מחליטים החלטה ומטילים קוביה, אנחנו מזעזעים את העמודים שמחזיקים את המציאות שלנו. אנחנו מקבלים אחר כך גלים של תגובות שאנחנו לא בהכרח ציפינו להן. וזה הסיכון שבדבר, אנחנו יכולים לפגוע באנשים בדרך, גם כשלא ממש התכוונו לכך, אנחנו יכולים לסגור דלתות אחרינו שלא בטוח שעדיף שייסגרו.. אבל... אלו הבחירות שלנו ובסופו של דבר, כל עוד היה זה הרצון שלנו לעשות אותן, כל עוד הרגשנו שזה הכי נכון לנו לעשותן הן יובילו אך ורק לדברים טובים. כי הסינים הטיבו לומר שאין דבר טוב בלי רע ואין רע בלי טוב.

כשחלון נסגר, נפתחת דלת, אלו חוקי היקום שלנו. כתבתי פעם שאנחנו אחראים בחיים שלנו בעיקר לדברים שעושים אותנו מאושרים כי החיים שלנו רצופים בחוויות שלא תלויות בנו אז מה נותר לנו, אלא לעשות בחירות שיעשו אותנו מאושרים?

אל תתקע במקום, אל תישאר במקום שלא טוב לך בו, אל תבחר לעשות את מה שאחרים מצפים ממך לעשות רק כי הם נורא אוהבים אותך אבל אתה מרגיש דחוק לקיר, אל תלך נגד האני הפנימי שלך שאומר לך לעשות ההיפך רק בשביל לעשות אנשים אחרים מרוצים, כי בוא אני אגלה לך סוד.. כשאתה לא מאושר.. הסביבה הקרובה לך ביותר לא מאושרת..

אז מה הטעם??