כשאתה מתאר אליעז,

את ניפוח הבטן

אני נזכרת בכאבי הלידות,

שגם הצמדת פיה של האהובה

לטבור, מרמזת עליהם,

זהו מעין חבל טבור הפוך וישר

ומבלבל את היוצרות.

לקראת הלידות לימדו אותי

לנפח את הבטן כל אימת שמגיע ציר

ובכך להמעיט את עוצמת הכאב,

באמצעות הרחבת מרחב ההכלה.

תודה על השיר היפה

תמר

החור השחור מושך, אך משיכתו כה חזקה, שהוא קורס לתוך עצמו וכך גם כל חומר המגיע אליו. ולפי כל חוקי הטבע המוכרים לדובר, בשעה זו היה הריק כבר צריך למלאו. אבל לא הפעם. הפעם כבר נמצאה התרופה, בבת הזוג, שלא תניח לריק להיכנס. והתחושה הזו, של המלאות, היא התחושה אותה מבקש הדובר לשמר.