אח, איזה יום נפלא! - הסיפור הרומנטי לשבת

לצפייה במסך מלא

אח, איזה יום נפלא! - הסיפור הרומנטי לשבת

‎53

יחסים

97 תגובות יום שבת, 13/6/09, 15:10

לפתע, בלי אזהרה, נתלשה הידית שלו ממקומה. נפלא מבינתי מדוע החליט התיק, שהוא כבר לא עומד בכובד של ספר של אגאתה כריסטי למקרה שאתקע בפגישה מאחרת, בקבוק מים מזכוכית עבה, כי קראתי מאמר חשוב איך בקבוק פלסטי גורם לסרטן השד, נרתיק איפור , משקפי שמש, משקפת תיאטרון לשעת הצורך, כשאראה מישהו מעניין מרחוק , ועוד פריטים נבחרים שאישה שמכבדת את עצמה פשוט לא יכולה לזוז בלעדיהם. מה הבעיה, תיק? קשה לך העומס? אתה זה שבחרת להיות תיק, זוכר? אז תתמודד!

שום דבר באותו יום שישי אתמול לא הלך לי. הייתי בדרכי לקנות מטבע זר , אבל הדואר היה סגור, ובמשרד ההמרה הקרוב הודיעו לי שאבוא מחר, כי נגמרו להם גם הדולרים וגם האירו. דייט שתליתי בו תקוות רבות הבריז לפתע, הברז לא נסגר טוב, וכל שעה עגולה הכבלים התנתקו להנאתם, מתעלמים מכל תכנותי הוידיאו שלי לתוכניות שאין להן שידור חוזר.

חרשתי את הקניון במשך שעות לנסות למצוא זוג מכנסי כותנה קלילים להליכה ברחובות זרים, אך כל מה שהיה בחנויות היה מידות: 36 ו-48, ושאבחר בין צבע אפור-עכבר או ירקרק-חום שמזכיר משהו שעדיף לא לנקוב בשמו. רמז: זה מתחרז יפה עם המילה "חקי". לא, שום דבר לא הלך לי ביום הזה. אני מסרבת להגיד שזה היה יום שמאלי, כי זכרתי בבירור ,שקמתי בהקפדה דווקא בצד ימין של המיטה. אני גם לא מוכנה לקרוא לזה "יום בלי מזל", כי מניסיוני, אם היום שומע את זה, הוא מנסה להוכיח לי עוד יותר כמה שאני צודקת.

עד כמה לא הלך לי ראיתי בסביבות הצהריים, כשעשיתי את הסיבוב השישים במספר מסביב לחנות מתקן התיקים, ועדיין לא מצאתי חנייה. בסוף חניתי בפראות בקצה תחנת אוטובוס. בחנות עצמה הזעיף אלי המתקן את פניו המכוערים גם ככה, וטען שכדי לחבר מחדש את הידיות שנקרעו, הוא חייב לפרק את הרוכסן, לפרום את הבטנה, לפרק את תחתית התיק, לתפור מחדש את כל התפרים, לשים ברגים חדשים, וזה ייקח לו בערך שבועיים...הלו! לא נסחפת קצת? כולה ידית!!!!

אך פרצופו של הפרסי הישיש לא התרכך ולו לרגע, כשהסביר לי שרק בשבילי הוא עושה מחיר זול במיוחד עבור עבודת הפרך הזו. 100 שקל, בסדר, ממי? לא!!! לא בסדר!!! שאגתי. זה בדיוק המחיר ששילמתי על התיק הזה כשקניתי אותו! אבל איש המקצוע אפילו לא עפעף, כשהציע לי פשוט לקנות תיק חדש, והצביע באצבעו השחורה מרוב עשיית הון על טיפשות כמוני שקונות תיק אצלו -על מבחר עצום של תיקים בחנותו. כולם היו בצבע אפור-עכבר או ירקרק-חום. "אבל אני רוצה תיק אדום כמו שהיה לי!", ייבבתי. הפרסי ליטף את זרועי באהדה. "תבואי אחרי החגים", אמר בעידוד, כששמש יוני לוהטת בחוץ.

יצאתי בזעם אין אונים, עוצמת את עיניי מלראות את הדוח הוורוד שקישט את השמשה שלי בשמחה לאיד. "לא איכפת לי!" צרחתי על הדוח. "אני לא מתכוונת לשלם אותך, מה יעשו לי? יעקלו לי את התיק קרוע הידיות?" טלפון תמים מאחותי שימח אותי מאוד. אני משוכנעת שהיא התחרטה על שאלתה התמימה "איך הולך לך היום?" בו ברגע, כאשר נאלצה לשמוע בפרטי פרטים כמה הולך לי היום, באיזו מידה, באילו תחומים, ומה עוד בטח מחכה לי, שהרי היום עדיין בעיצומו. "יש לי מתקן תיקים נהדר", כך אחותי, המורגלת לא להקשיב לי לעולם, ובכך לשמור על בריאותה. "פני ברחוב הבא שמאלה, ותחני בחנייה כפולה. קפצי לחנות ותיראי שהוא יסדר לך את הידית כהרף עין!".

כן, שמעתי, תודה. ההצעות של אחותי תמיד נשמעות כל כך אקזוטיות,כל כך מושכות, כל כך קלות לביצוע. ככה מצאתי את עצמי קונה דירת נופש ברומניה למטרות השקעה, מה שהתברר כשקיעה מוצלחת של הוני במצולות הים. ככה היה כשפיתתה אותי להיכנס כשותפה בבית דירות מפואר בבאר שבע, כשמצפה לי, לדבריה, הכנסה נאה של מיליוני שקלים בשנה. כמובן שמה שקרה באמת ,זה שחברת הבנייה פשטה את הרגל, והשאירה אותי עם חובות של מיליוני שקלים."לא ולא!!!", צווחתי. "אני כבר יודעת מה קורה עם ההצעות שלך. החנות הזאת בטח כבר לא קיימת. או שבעל הבית התחלף. או שזו כבר לא חנות תיקים אלא מקדונלד'ס...!"

בזמן שניסיתי אחר כך לפנות שמאלה לרחוב שהיא אמרה לי,בסדר, אז אין לי עמוד שדרה ואין לי מילה, לא איכפת לי, בדיוק הייתה שם תאונת דרכים, עם משטרה, מהבהבים והפקק המשתרך. כן, היום המשיך בשלו. ברור, צריך לחזור הביתה מיד. אבל מיד! כל דקה שאני נשארת בחוץ תעלה לי עוד ועוד! חתכתי ימינה דווקא, הביתה.

שוטר גברתן חסם אותי בגופו. "שמאלה, גברת, שמאלה! את לא רואה שיש כאן חפץ חשוד?". חזרתי בצייתנות לפקק המשתרך והדלקתי את המזגן שלא קירר כלל, כי בטעות שכחתי להעביר ל"קור", אבל לקח לי זמן לראות את זה. ואז, ראיתי אותה. את החנות. באותו קצב צב של הפקק אי אפשר היה לפספס אותה. "מיסטר תיק" ולידה , כמו פטה מורגנה, מקום חנייה שלם – פנוי!

לא היה לי ספק שפשוט נרדמתי, וזה חלום. בכל אופן, כדי לא להרוס את החלום הנפלא, חניתי, ונכנסתי עם התיק קרוע הידית. השאר עבר כמו חלום אמיתי. בעל החנות, גבוה, נאה, ובגיל מתאים, נטל את התיק. "אין שום בעיה", אמר. אם תחכי כמה דקות, אסדר לך את הידית. "כמה זה יעלה?", שאלתי בחשש, כשאני מציצה בחשאי באצבעו הריקה מטבעת נישואין. "כלום!", הייתה התשובה. "אני נהנה מאתגר יצירתי, והתיק הזה הוא באמת אתגר, ככה שבעצם את עושה לי טובה שאת נותנת לי לתקן אותו".

בהמשך קיבלתי ספל קפה מהמכונה האיטלקית המעולה שבפינת החנות. התיק שלי הבהיק כחדש, וגיליתי, שגם רוני, כן, הוא אמר לי לקרוא לו רוני, הוא חובב נלהב של אופרות, ולמעשה, אם רק אסכים לבוא אתו ל"כרמן" מחר, הוא יהיה אסיר תודה, כי לא קל למצוא מישהי שמוכנה לחלוק אתו את אהבתו לאופרה."האמת, שגם אצלי אותה בעיה בדיוק", התוודיתי. "כולם מלגלגים עלי כשאני מדברת על אופרה".

רוני צחק. עיניו הנפלאות בצבע ירקרק-חום מרהיב לא משו ממני. "פשוט עשית לי את היום!", חזר ואמר לי, כשהוא מלווה אותי למכונית. "מזמן לא היה לי יום כזה נפלא!", הצהיר. "כן, זה באמת יום נפלא!", עניתי בעליצות. כי זה בדיוק מה שהיה היום הזה!