| מי נגד מי?
פעם אחת מה שאני באמת חושב, ופעם אחת מה שאתם תחשבו, אפשר להתפשר על עמק השווה? פעם אחת על היותי אגואיסט מושבע, הרי כולנו כאלה, לא? רק בלחרוץ את עמדתכם שאתם לא אגואיסטים זה בשביל להתחבב ולהשיג את מבוקשתכם, להיות נאהבים ולהרגיש חלק, לא? ופעם אחת על היותי פילנטרופ, על כן, התחשב בעמדותיכם ללא סייג, הרי תמיד רציתם לשמוע את אמת מחשבותיכם המתהדהד ללא הרף במוחכם כאישרור סופי וכביטחון מהסביבה. ואזור הביניים ימצא? פעם אחד ישא קולי אל על ואומר שאני אוהב את האחר, רק מפני שאוהב אני את אנוכי מכל דבר אחר ועל כן יוכל ועוד אוכל לאהוב את רעיי כחלק מישיותי האגואיסטית הרוצה בנכחותם בחיי בשל ההנאה מחברותם. ופעם אחת ישא קולי כמתהדהד בין גאיות נקיקים וקניונים ואומר שאני אוהב את האחר, רק בשל העובדה שאני צריך באחר כתלות לחיי, כזכר לקיומי ולוודאות נצחית שאיני בגפי, בלבדי בחיים אלו, שיש עזר כנגדי, ורעים לתאוותי השונות שיבואו לסיפוקם על-ידכם ובעזרתכם. האם יוכלו להיות כמקבילים?
והאמת היא אמת סובייקטיבית, מוזרה בעיניכם, מופלאה בעיניי. היא מרחפת מעל ראשינו בין ניסיון כושל להצלחה גמורה להבין את השונה, שמצוי בכולם מלבד ישותכם שלכם. ומה תרצו שאכתוב לספק את תאוותכם לביקורת נצחית בלתי נשלטת, או שמא אספק את תאוותי הביקורתית כביקורת בלתי נשלטת כלפיכם המבקרים. והיכן היא, היכן הפשרה?
קראת לי אגואיסט, אגואיסט בן זונה, שלא עושה מהום מלבד סיפוק רגשותיו העזים לכמיהה של אהבה, אך מהי אהבה אם לא אגואיסטית, אם לא רגש עז לסיפוק עצמי ע"י האחר כתלות. לרצות אותך כחלק מיישיותי ואישיותי ועל כן להיות השליח הנאמן של בקשותייך על מנת שתהיי תלויה בי כפי שרגשותיי תלויים בך, כגוף אחד הנע על שני גלגלים, אך לחוד לא יהיה אלא כלי ריק בלבד. רגשותייך הנחרצים להיות אפלטוניים וכוזבים, מילאו בי חרטה תבוסה ובושה כאחד, לא יכולתי לשאת ברוח הבגידה שלי בעצמי, תלות הרגשות שלי היא לא אלא פיקציה בבחורה שאינו רוצה דבר וחצי דבר בקשירת קשר אגואיסטי כלפי, על כן אינה מקנאה בי, על כן אינה משתגעת בקוקטייל הרגשות, אלא קונקרטית, עניינית ומשוממת ממני. ומה להציע לה, אם לא את בחירתה שלה, בחירת ברירת מחדל והוא נתק מוחלט על אי-מימוש רגשותיי, ועל קונפליקט במערכת היחסים. הייתכן מערכת יחסים סדירה בין מאוהב חסר תקנה לאפטית חסרת רגישות? ועוד היא מעזה לקרוא לי אגואיסט, וחתיכת שפל שקרן, שזורק אותה למזבח "הזונה הנצלנית". אכן אגואיסטית היא, אך אגואיסטית מהסוג השני, אלה שרוצים לרצות את זולתם על כך שיאהבו אותם ויעריכו אותם על רגשות שווא, ועל כן להשיג את אמונתם למקרים דחופים אחרים או סתם בשביל להתחבב על מנת להיות נאהבי סרק, "חברותיים", "אנשים חמודים ונהדרים", "אנשים שאנשים אוהבים", פילנטרופים צבועים. אך הגיע יום ותפסתי אותה על חטא שביצעה הן בשל חוסר רגישות, אולי רמיזה קלה, אולי היתה היא פתאום לסוג האגואיסטי הראשון, ועל כן הייתי ברגשות מעורבים אם להגיד תודה על האמת , או שמא לשנוא אותה על האמת, בכל מקרה הקנאה תפסה כל רגש אחר בתפוסה מלאה עד להחריד. ולמילותיי הקשות ששלחתי בה עקב גילוי אמת זו, נקראתי אגואיסט, הלא כולנו אגואיסטים? לרצות בחברתי בגלל רעיונותיי, או מחשבותיי, או התנהגותי, אך לא לממש את רגשותיי מבחינתה ואף להתעלם מהם, האין זה אגואיסטי? אגואיסטי לא פחות ממני. ויש עמק שווה? יש קווים מקבילים? יש אזור ביניים?
יש ועוד יש, אלו הם פני השקר (תפילה אישית חסרת בסיס, שקר עצמי, שקר סובייקטיבי פרטי), או התקווה המעורפלת. האמונה שתמיד נמצא פתרון, ואכן כן, יש פתרון לכל בעיה, עומק האמונה, רצון עז וצדקת הדרך הם הכלים, אזי כל שקר אט אט נהפך לאמת האולטימטיבית כעיוורת לסביבה של הרבה אמיתות אחרות, ושל מי יהיה יותר חזק? של יהודי? נוצרי? מוסלמי? או אולי בכלל התת מודע ותורת הקוונטים?
אמר פעם ניטשה שהתקווה היא הסבל הכי גדול שקיים, על כל יום של אי מימוש התקווה הוא עוד יום של סבל, אך אני מפציר שללא התקווה לא יהיה דלק לחיינו, ללא הציפיה למחר אחר, למה לנו לקום בבוקר? ללא מהות או מהויות משניות בחיינו למה לנו לשאוף אויר ולנפח ריאותינו? האמת שלי חזקה ממני, התקווה שבי רואה אור וגדלה בכל יום, על כן אגואיסט אני, אגואיסט כמוכם, ופילנטרופ אני, אוהב חברה כמוכם. |