זה כל כך נכון בעיני.

השאלה היא איך לגרום למישהו לאהוב את עצמו.

שאלת תם,

שואלת גם את עצמי מול עצמי את אותו הדבר,

לא רוצה שתגיע לגיל 36 ועדיין תשאל זאת. מתוך הרחב שבי רוצה להנחות ולשתול ניצנים של האהבה והערכה עצמית עכשיו.

אין צורך לעבור מסכת ייסורים רגשיים בכדי להבין את זה כעת, כמוני.

סותר את המקום האומר שיש לתת לילד את מרחב ההתנסויות והלמידה העצמית, בעצמו,

אבל, אני רואה עצמי כמדריכה שלה, כצועדת איתה כעת, ונראה לי שתפקידי הוא לא רק אהבה ותשומת לב כפי שאני רואה אותה, אלא גם הדרכה, הכוונה...

אני לא אמא.

אני אבא.

לארבעה.

שני בנים שתי בנות.

מגיל 30 ועד 10. ככה יצא.

זה קורה/קרה גם אצלם.

נחמץ ליבי כשזה קורה, כואב לי ושק הרגשות השמור למקרים כאלה נפתח

ואז אני נזכר

אני לא הם...

אל לי לחסוך מהם את ההתנסויות שלהם...

אלה ההתנסויות שלהם והם ימצאו את תשובותיהם מעצמם.

תשובתי לי היא אהוב את עצמך תחילה.

גם במקרה כזה.

אהוב את עצמך על חייך בפשטות.

הנח לאחרים, לכל האחרים, כולל ילדיך

לאהוב את עצמם בדרכם שלהם, בזמנם שלהם...

כשאני אוהב את עצמי ילדי מרוויחים אבא שאוהב את עצמו,

אני עושה את זה בשבילי

ובעקיפין זה משמש אותם.

כן הנטיה הטבעית וההרגל היא להרעיף אהבה והבנה לילדה שכה קשה לה

במיוחד במצב כזה

אבל/אך/ברם/אולם

הבחירה שלי היא להשאיר את המקום הזה פנוי ממני

עבורה

שהיא תבחר

שהיא תאהב את עצמה

ואז זה לתמיד.   

זוהר יקרה

גם אם תהיי האמא הכי נהדרת בעולם

זה לא אומר שביתך לא תצא בקריאות שונות.

ילדינו עוברים חוויות שונות

תפקידנו כהורים זה ללוות אותם בחום ואהבה

ולתת להם להבין שאנו פה איתם.

ובטוחני שאת האמא הכי נהדרת בעולם.

בהצלחה בהתמודדויות שיבואו.

הילד בוחר לעשות את שלו

בדרכו ובמהירות אליה הוא נולד

ההורים כמחנכים צריכים לאחוז בתחושה

שהם עושים באהבה

 וממקום של הכוונה...

אם מחר הוא יחזור הביתה עם הסיפור הכי לא מסתדר לנו כהורים

אולי נרגיש זו אשמתנו

הרי הוא רק ילד שטעה

והכישלון פה הוא שלנו...

אז לא נכון הוא הדבר והוא אפילו טעות מיסודו

גם אנחנו כהורים לאותם ילדים

טעינו כבוגרים ובמיוחד כקטנים

אבל כשיגיע הילד הביתה ויספר בכל זאת מה קרה

או איך טעה(וכשהיא תבוא עוד כמה שנים, עם צרות גדולןת יותר אבל גם עם מעגל חברים גדול יותר)

דעי שהיית האמא הכי טובה שאיפשרו לך להיות

הילד שלך בסופו של דבר סומך רק עליך

הוא יודע שפה הוא יכול להוציא הכל

לא ישפטו אותו ותמיד יאהבו

אז אם בתך תבקש עזרה(לא היום שהיא בת 9 אלא כשתהיה גם בת 20)

תמיד תיזכירי שהיא יכלה לבקש עזרה מהרבה אנשים אחרים

ובחרה בך

הצלחת

כל כך מבין אותך,ואותה, ואתכם....

"מה בסך הכל צריך הבן אדם "...

כמיטב יכולתי לעשות...

בנתיים יכולה רק לחבק

וזה כנראה להיות אימא - ( אני אישית לא אימא ,

רק חושבת על מה רציתי והייתי זקוקה כשהרגשתי כמו הילדה . )

- להכיל את הכאב , גם כשלא ברור מה כדאי לעשות .

פשוט להיות שם , נוכחת , מקשיבה .

אולי זה סוג של תהליך פנימי שהיא עוברת .

שקשור לבנית הדימוי העצמי ,

ביחס לשאר הילדים שבסביבתה .

בסופו של דבר , זהו תהליך ההתבגרות ,

ולכל השאלות שלה היא תמצא גם את התשובות שלה .

לא נוכל להיות ולחיות במקום מישהו ( את הכאב ואת השמחה שלו וכו )

וכן נוכל להיות ולחיות איתו בכל החוויות .

וזה כל כך נוגע , מה שכתבת , במקומות וזכרונות משלי .

שבוע טוב

דיאנה