הפרש הבודד, הוא מיתוס רומנטי,שדי קל להתחבר אליו,

למרות שמקורותיו ממש לא ישראליים, והוא לקוח מהמערב הפרוע.

ברכיבה על סוסים יש משהו שנחשב אצילי, רומנטי,

שמיד מתחבר לנו באסוציאציות עם רכיבה אל האופק, אל השקיעה,

אל הגיבור שבא להציל את אהובתו ואל הרפתאות מופלאות.

מדוע אנו כה אוהבים את מה שמייצג הפרש  הבודד?

הוא הגיבור החופשי, הכל יכול, שחי בעולם נטול חוק,

הוא מציל או שודד, ונעלם אל האופק.

אנחנו לא יודעים מנין הוא בא, ולא לאן הוא הולך.

הוא מייצג את החופש המוחלט,

את אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

את התמונה שצירפתי צילמתי בארץ, בחבל עדולם.

למרות שמדובר בשני פרשים ולא בפרש בודד,

ברגע שראיתי אותם הם הוארו בהילה הירואית,

והפכו לגיבורים בעיניי.

כשאני מנסה להיזכר, אז גם כשהייתי קטנה

ועדיין לא היכרתי את סרטי המערב הפרוע,

אהבתי סוסים ובכל הזדמנות שיכולתי רכבתי.

אולי עוד יש לי סיכוי בגלגול אחר להיות בוקרת...

בינתיים אני רק מצלמת בוקרים, או ילדים שרוצים להיות ...