כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    "אליזבת" ממציאה את עצמה, ונעלמת

    21 תגובות   יום ראשון, 14/6/09, 00:02


     בימים הקרובים אעלה בבלוג קישור לכתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון במוסף "הארץ". קובי בן שמחון כתב עלי, על חיי (הדרמטיים) ועל "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים" שיצאו לאור בימים אלו.

    את הרשימה הזו כתבתי לפני חצי שנה. ואני חושבת שכעת, לפני פרסום הכתבה, הגיעה זמנה. 

    "אליזבת" ממציאה את עצמה, ונעלמת

     

    כשנה לאחר שבעלי נפטר "בעטתי" את בני הצעיר מהבית אל מרכז תל-אביב. חשבתי שהוא צריך להחזיר לעצמו את חייו העצמאיים, שלא יכללו את אימו, נהדרת ככל שתהיה, צמודה אליו.

    אחיו הבכור עושה מוסיקה יפהפיה בניו -יורק.

    נותרנו אני ובובתי לבד בביתנו הענק בסיינט לוצ'יה, אחת מערי השינה במרכז הארץ. ידעתי שאני חייבת לצאת משם. לשלוף את עצמי מחיי הקודמים ומהחיבוק של בעלי שעדיין לפת אותי במלוא עוצמתו.  החלטתי להשכיר את הבית ולשכור גם אני דירה שפויה בתל-אביב, שהייתה מושא כיסופי זה שנים.

    באותה תקופה, ונכון למועד כתיבת שורות אלי, רדפו אחרי "הרעים." חששתי שפרסום מודעה בעיתון, בשמי המלא, תזעיק אותם עלי, ותשבש את תכניותי.

    ואז עלה במוחי רעיון.

    אני אעניק לעצמי שם בדוי, וכך לא יזהו אותי. מין תחבולה מחוכמת שכזאת. ומיד צף ועלה לו שם נפלא ואחר -  "אליזבת."

    אליזבת זו הגיעה עם חיים משלה, שונים לגמרי משלי. בעוד אני ברונטית, שחורת עין בנויה לתלפיות. היא הייתה בלונדינית בהירה, תכולת עין ודקיקה, עטויה שלמה ארוכה, כובע קש רחב שולים הגן על עור פניה העדין, בשעה שקטפה, במזמרה המיועדת לכך, פרחים מגינתה, והניחה אותם בסלסילת קש. כל זה התרחש באחוזה הנעימה בה גרה. באנגליה כמובן.

    למותר לציין שלא היו כל בעיות בחייה.

    פרסמתי את המודעה בעיתון בשמה.

    לאחר כחודש הגיע הטלפון הראשון (והאחרון). "אליזבת?" שאל המטלפן.

    "לא" עניתי.

    כל העניין היה גחמה של רגע, שפרחה מראשי מזמן.

    "זאת לא אליזבת?" התפלא.

    "לא" עניתי.

    "זה מספר טלפון זה וזה?" שאל.

    "כן" עניתי.

    "ומי את?"

    "נעמי".

    היה שקט.

    "ואת  לא פרסמת מודעה בעיתון שאת משכירה בית."

    נזכרתי.

    "אה, כן כן. זאת אני."

    "את פרסמת?"

    "אני פרסמתי."

    "אז את כן אליזבת?"

    "כן, כן, אני אליזבת."

    "ומי זאת נעמי?"

    "גם אני."

    טוב, למרות השיחה המוזרה הוא התלהב מאד מהבית, אבל לא שכר אותו בסופו של דבר.

    אני מצידי אימצתי את האנגלייה הרומנטית אל חיקי, ואת הטורים האלה תכננתי לפרסם כ"אליזבת".

    חשבתי שפתרתי את בעיותי.

    שבועות מספר לאחר מכן ביקשה ממני יעל שכנאי, חברתנו לקפה דה-מרקר, בעלת ההוצאה לאור - "רימונים" שהוציאה לאור את ספרי, לשלוח לה את קורות חיי שיופיעו על גב "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים" שנכנסו להילוך גבוה לקראת פרסומם.

    עדכנתי אותה בשם העט החדש שלי, "אליזבת".

    "השתגעת לגמרי?" השתאתה, "אני מתכננת יחסי ציבור - ראיונות בעיתונות ובטלוויזיה. "

    "שום ראיונות" התעקשתי. "אני אשכב במיטה עם השמיכה מעל הראש והספר יעשה את דרכו בעולם."

    "זה לא עובד ככה" ענתה.

    "מה את יודעת עלי?" שאלתי אותה.
    "מה אני יודעת? שאת מקסימה ואת כותבת נפלא. זה מה שאני יודעת."

    "עשית עלי גוגל?"

    "לא. לא עשיתי. תמיד אני עושה. עליך באמת לא עשיתי."

    "אז תעשי. אני אתקשר עוד חמש דקות."

    חשבתי שמן הראוי שתדע שהיא מחזיקה ביד פצצה מתקתקת  לפני שהיא יוצאת במסע יחסי ציבור.

    "לא, לא" אמרה, "אל תסגרי, הנה הגוגל כבר עולה."

    מאז מותו של בעלי, לפני ואחרי מפגשים עם אנשים שלא הכרתי, תמיד תהיתי האם בדקו את שמי בגוגל. האם הם יודעים או לא. ענן נסתר אך מבאיש ליווה אותי באשר אלך.

    "מה זה?" התפלצה המול"ית אל מול מסך המחשב. "זו את?"

     "זו אני" אמרתי. "הדברים אינם נכונים, אבל זו אני."

    תעוקה נוראית מעכה את חזי. אם לא הייתי מיודדת איתה זה מזמן (עם התעוקה), הייתי חוששת שאני בעיצומו של התקף לב.

    עד כה ניסיתי לשמור לפחות את הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים נקיים מהבלגן של חיי. אבל הגיע רגע האמת, ובו התערבב הכל.

    המו"לית נדהמה אבל לא נבהלה, ולא שינתה את דעתה.

    סיימנו את השיחה. הבטחתי לחזור עם תשובה. נכנסתי למיטה. קפואה וכואבת שכבתי את השעה שלי, שהייתה המכסה המכסימלית שהרשיתי לעצמי. ואז נזכרתי כי כשפרצה המלחמה בינינו לבין "הרעים", נשבעתי שלא אפנה את גבי ולא אברח משום איום. הבנתי שאם אתחיל לברוח לא אוכל להפסיק. להיפך, החלטתי, אם משהו יפחיד אותי – אביט לו ישר בעיניים, שיקפל הוא את הזנב ויברח.

    והנה עמדתי לפרסם ספר שלא בשמי האמיתי בגלל דברים איומים ושקריים שהם פרסמו עלי ועל בעלי, ומיד הוציאו צו האוסר על פירסום שמם שלהם, כך שאני נשארתי עומדת ככלי ריק בלי יכולת להזים את השקרים, אלא בבית המשפט. תהליך שיארך שנים רבות.

    אם כך, אליזבת היא ניצחונם של "הרעים." אי אפשר שתהיה חתומה על "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים."

    אליזבת, אצילת הנפש, הבינה. וודאי שהבינה. בהילוך איטי נסוגה אל בין הערוגות הפורחות ורוד ענוג וסגלגל לילכי במחוז השקט והיופי באנגליה הרחוקה.

     נעמי רובינשטיין עזר סיננה קללה עסיסית, שמקומה לא יכירנה על הכתב, נשאה ראשה בגאווה, הסיטה את המסך, ופסעה צעד אחד קדימה, לחזית. 

     © נעמי ר. עזר 

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/09 23:32:

      צטט: עדית... 2009-06-16 22:24:43

      צטט: ד-ארט 2009-06-16 16:50:03

      צטט: נומיקן 2009-06-16 16:39:37

      צטט: עדית... 2009-06-15 19:35:01


      נעמי -

      כן, וידוי - הלכתי לגוגל.

      ו - כל הכבוד לך. שככה את, בגלוי, בלי להסתתר יותר.

      כמות האנרגיות שאנחנו משקיעים בהתחפשויות, ובתחפושות היא מדהימה.

      ועכשיו, שאני מבינה שהוא התאבד - איפה הכעס, מותר לשאול? כי העדינות, והכוח וההומור והאופטימיות - זה כבר גלוי.

      תודה!

       

       

      נו, מה את חושבת מניע אותי? אני אכתוב פוסט - הכעס ככוח מניע. הההמון כוח קיבלתי מהזעם הזה, כנגד הרעים.

      נראה לי שעדית התכוונה לכעס על בעלך שהתאבד.

       

       

      בהחלט -

      תודה ענת.

       

      אה, זה ביני לבינו, מותתתתתתק. עד שאמצא את הצורה הנכונה להוציא את זה החוצה.

       

        16/6/09 23:30:

      צטט: bonbonyetta 2009-06-16 22:19:23


      איפה הכתבה במוסף של הארץ? היא און ליין? לא ראיתי...את מוכנה להביא אותה כבר...? קריצה

      אני רוצה לקרוא.

      אוהבת את איך שאת כותבת.

      בהצלחה

       

       

      אני מנסה, אני לא כל כךיוצלחית בדברים האלו. אבל אסדר את זה, אולי מחר.
        16/6/09 22:24:

      צטט: ד-ארט 2009-06-16 16:50:03

      צטט: נומיקן 2009-06-16 16:39:37

      צטט: עדית... 2009-06-15 19:35:01


      נעמי -

      כן, וידוי - הלכתי לגוגל.

      ו - כל הכבוד לך. שככה את, בגלוי, בלי להסתתר יותר.

      כמות האנרגיות שאנחנו משקיעים בהתחפשויות, ובתחפושות היא מדהימה.

      ועכשיו, שאני מבינה שהוא התאבד - איפה הכעס, מותר לשאול? כי העדינות, והכוח וההומור והאופטימיות - זה כבר גלוי.

      תודה!

       

       

      נו, מה את חושבת מניע אותי? אני אכתוב פוסט - הכעס ככוח מניע. הההמון כוח קיבלתי מהזעם הזה, כנגד הרעים.

      נראה לי שעדית התכוונה לכעס על בעלך שהתאבד.

       

       

      בהחלט -

      תודה ענת.

        16/6/09 22:19:

      איפה הכתבה במוסף של הארץ? היא און ליין? לא ראיתי...את מוכנה להביא אותה כבר...? קריצה

      אני רוצה לקרוא.

      אוהבת את איך שאת כותבת.

      בהצלחה

        16/6/09 16:50:

      צטט: נומיקן 2009-06-16 16:39:37

      צטט: עדית... 2009-06-15 19:35:01


      נעמי -

      כן, וידוי - הלכתי לגוגל.

      ו - כל הכבוד לך. שככה את, בגלוי, בלי להסתתר יותר.

      כמות האנרגיות שאנחנו משקיעים בהתחפשויות, ובתחפושות היא מדהימה.

      ועכשיו, שאני מבינה שהוא התאבד - איפה הכעס, מותר לשאול? כי העדינות, והכוח וההומור והאופטימיות - זה כבר גלוי.

      תודה!

       

       

      נו, מה את חושבת מניע אותי? אני אכתוב פוסט - הכעס ככוח מניע. הההמון כוח קיבלתי מהזעם הזה, כנגד הרעים.

      נראה לי שעדית התכוונה לכעס על בעלך שהתאבד.

       

        16/6/09 16:40:

      צטט: נעמה ארז 2009-06-16 00:15:22


      ככה את שולחת אותי לגוגל?

      לא יעזור לך.

      *

      נעמה

       

      תודה מאד.

        16/6/09 16:39:

      צטט: עדית... 2009-06-15 19:35:01


      נעמי -

      כן, וידוי - הלכתי לגוגל.

      ו - כל הכבוד לך. שככה את, בגלוי, בלי להסתתר יותר.

      כמות האנרגיות שאנחנו משקיעים בהתחפשויות, ובתחפושות היא מדהימה.

      ועכשיו, שאני מבינה שהוא התאבד - איפה הכעס, מותר לשאול? כי העדינות, והכוח וההומור והאופטימיות - זה כבר גלוי.

      תודה!

       

       

      נו, מה את חושבת מניע אותי? אני אכתוב פוסט - הכעס ככוח מניע. הההמון כוח קיבלתי מהזעם הזה, כנגד הרעים.
        16/6/09 00:15:


      ככה את שולחת אותי לגוגל?

      לא יעזור לך.

      *

      נעמה

        15/6/09 19:35:


      נעמי -

      כן, וידוי - הלכתי לגוגל.

      ו - כל הכבוד לך. שככה את, בגלוי, בלי להסתתר יותר.

      כמות האנרגיות שאנחנו משקיעים בהתחפשויות, ובתחפושות היא מדהימה.

      ועכשיו, שאני מבינה שהוא התאבד - איפה הכעס, מותר לשאול? כי העדינות, והכוח וההומור והאופטימיות - זה כבר גלוי.

      תודה!

        14/6/09 19:21:

      צטט: cassiopea_s 2009-06-14 16:36:45


      נומיקן יפתי,

      כמה שאת כותבת יפה. לופתת את הלב והנשמה.

       

      חיבוק ענקי וים של הצלחות. זו השנה שלך, אין לי ספק.

       

      }{

       

       אני עם יעל

       

        14/6/09 16:36:


      נומיקן יפתי,

      כמה שאת כותבת יפה. לופתת את הלב והנשמה.

       

      חיבוק ענקי וים של הצלחות. זו השנה שלך, אין לי ספק.

       

      }{

       

        14/6/09 14:11:
        14/6/09 12:43:

      קראתי אתמול את הראיון, יצאת יוצא מן הכלל

      בהצלחה שוב, לא נלאה מלאחל

        14/6/09 10:41:

      צטט: ניומן 2009-06-14 10:03:58

      *

      אז שנינו בעולם המשפט,

      נגד ה"רעים".

      כאלו היו

      חברים

      פעם

      ..

      את "אליזבת"

      אני ניומן

      ?

      ..

      איכותית

       

      תודה. לזכותך יצוין שמיד עם הפוסט הראשון הפתעת אותי כשזיהית מידאת הלוחמת שבי.

        14/6/09 10:37:

      צטט: קאיה 2009-06-14 10:07:47


       נעמי רובינשטיין עזר סיננה קללה עסיסית, שמקומה לא יכירנה על הכתב, נשאה ראשה בגאווה, הסיטה את המסך, ופסעה צעד אחד קדימה, לחזית. 

       

      השבח לאל. את עדיין לא יודעת, מפאת גילך הרך, שהורדת הראש משפיעה באופן ישיר על מספר הסנטרים שאת מצמחת

      וטוב שיש לך חברה ישישה שיכולה לספר לך על כך קריצה.

       

       

      תודה ישישתי המאששת אותי. חיוך
        14/6/09 10:07:


       נעמי רובינשטיין עזר סיננה קללה עסיסית, שמקומה לא יכירנה על הכתב, נשאה ראשה בגאווה, הסיטה את המסך, ופסעה צעד אחד קדימה, לחזית. 

       

      השבח לאל. את עדיין לא יודעת, מפאת גילך הרך, שהורדת הראש משפיעה באופן ישיר על מספר הסנטרים שאת מצמחת

      וטוב שיש לך חברה ישישה שיכולה לספר לך על כך קריצה.

        14/6/09 10:03:

      *

      אז שנינו בעולם המשפט,

      נגד ה"רעים".

      כאלו היו

      חברים

      פעם

      ..

      את "אליזבת"

      אני ניומן

      ?

      ..

      איכותית

        14/6/09 08:13:

      צטט: ד-ארט 2009-06-14 07:50:20

      למרות חיבתי הלא מוסברת לאנגליות שחפניות עם כובעי קש ושמלות רחבות, אני מעדיפה אותך ככה (אפילו שאני לא מכירה אותך ואפילו שבעקבות הפוסט הזה הצצתי בקורותיך בגוגל).

       

      האמת, גם אני מעדיפה אותי ככה. ענין של הרגל. מה שאי אפשר לומר על קורות חיי בגוגל. לזה עוד לא התרגלתי. אבל גם זה - ענין של זמן.

        14/6/09 07:50:
      למרות חיבתי הלא מוסברת לאנגליות שחפניות עם כובעי קש ושמלות רחבות, אני מעדיפה אותך ככה (אפילו שאני לא מכירה אותך ואפילו שבעקבות הפוסט הזה הצצתי בקורותיך בגוגל).
        14/6/09 07:45:

      צטט: צאלהלה 2009-06-14 07:21:21

      "והילד הזה הוא אני"

      וכך הכי טוב בשבילי

      ב  ה  צ  ל  ח  ה  .

       

      נכון מאד, והרבה תודה

        14/6/09 07:21:

      "והילד הזה הוא אני"

      וכך הכי טוב בשבילי

      ב  ה  צ  ל  ח  ה  .