אליאב1כשאליאב היה בן שנה ערכה אמו חגיגה הזמינה סבתא ושתי דודות חברה חדשה עם שתי ילדות וגם את אחת השכנות. קנתה כיבודים, תלתה קישוטים וציפתה לבוא האורחים. וכל פעם שנכנס אורח אמרה: אליאב, תראה מי בא! ואליאב רק מלמל בא-בא אבא בא, כי זה, פחות א ויותר, מה שידע.2כשמלאו לאליאב שנתיים שוב ערכה לו אמו חגיגה. הזמינה שכנים, שניים, וגם חברה עם ילדה. וכל פעם שנכנס אורח אמרה: אליאב, תראה מי בא! ואליאב על כל גבר הצביע. זה אבא, אמר, אבא בא.3כאשר היה כמעט בן שלוש שאל את אמו אליאב: אולי את יודעת, אמא, איפה אבא שלי עכשיו? מאז שאל את אמו אותה שאלה שוב ושוב ואמו תמיד ענתה: לכאן לעולם לא ישוב! ומידי פעם בכה אליאב: גם אני רוצה אב כמו ליובל, ודניאל כמו ליהלי וסתו! ואמו חזרה אמרה: אבא? בשביל מה? ממני אתה מקבל המון אהבה, כל מה שנחוץ אני לך מעניקה. אך אליאב בשלו: אני רוצה את אבא שלי! לא שום דבר אחר. אבא זה הרבה יותר! ואמו, להסיח דעתו, שאלה: ומה אקנה לך מתנה? יום ההולדת שלך מתקרב. בשבת הבאה החגיגה. ואליאב ענה: חגיגה – רק אם אבא בא! אני רוצה את אבא. זאת תהיה המתנה. אמו חגיגה בכל זאת הכינה ואת אורחיה הזמינה. אך אליאב לאורחים לא התפנה; הוא התכרבל, והתחבא בפינה! היכן אתה, אליאב? שאל כל נכנס, אך אליאב לא ענה. אליאב מאד כעס.4לקראת יום הולדתו ה - 4 אמרה אמו: השנה נערוך מסיבה שונה. נזמין את הילדים מהגן ומהשכונה ובנוסף לכיבוד, נכין הצגה. אמר לאמו אליאב : כל עמלך לשווא. אל תזמיני אף אחד. אני רוצה להיות לבד! וכך, את הילדים אמו לא הזמינה. הגיעו רק שני דודים וסבתא פנינה. אך אליאב בשום מקום לא נראה. הוא התחבא בין הכרים והשמיכה. אליאב סרב לצאת, אפילו לא פתח את המתנות, יש לי מספיק משחקים, אמר, בעיני, אלו סתם שטויות. בגן, שאל את דפנה הגננת אם היא יודעת היכן אביו גר ודפנה הצטמררה משאלת הילד, ממש נהיה לה קר! וכשאבא של ילד בא לגן לקחת הביתה את בנו, שאל אותו אליאב אם במקרה ראה את אבא שלו.5ביום הולדת חמש, מהבית ברח. האורחים שאלו: איפה הרך? ואמו ענתה: אין סיבה לדאגה. הוא יחזור. הוא סתם הלך.6כשאליאב היה כמעט בן שש, ואמו הזכירה יום ההולדת. ידע אליאב, איך יפגוש את אביו כבר רקם תכנית מיוחדת; אי שם בעיר, יש בית משפט שמתילדה, הסייעת, הכירה. לשם נסעה עם אליאב, לאחר עמל רב ואת משאלתו לשופט הסבירה. השופט לאליאב אמר, המקרה שלך לי מוכר. אביך פנה אלי שוב ושוב. וכבר לפני שנים הוא בקש כי ביום שימלאו לך שש אאפשר לך בביתו לגור. הוא ספר לי בכאב כי לו חסרת שכל-כך אליך הוא מתגעגע והביע חשש, שגם אתה התייסרת והדבר אותו משגע. ולפיכך, בעוד ימים עשרה יתבקשו הוריך בפני להופיע, לכל אחד אאפשר לדבר ואת דבריו ורצונו להשמיע . ואז אשקול ואחליט עם מי הכי טוב שתגדל ותגור. ואיך זה עליך ישפיע. אליאב הגיע עם אמו אל הכרך, הדיון בפני השופט אכן נערך וכל אחד את מצוקותיו ואת מבוקשו בפני השופט שטח. השופט הקשיב רוב קשב ולסיכום אמר לליאב: את השיחה עמך לא אשכח ואת הבטחתי לך אקיים - בזאת מיד תיווכח. לעולם לא תצטרך לקנא עוד ביובל, בדניאל, או בסתו. תוכל לבחור לחיות עם אביך. ולומר לכולם לי אב. מוקדש לכל ילד והורה שנמנע מהם לחיות יחדיו. |