היי חברים, הפעם ללא שיר מחמת ניצול יתר של העלאות לקפה, אבל תמונות וסיפור, יש ויש. עוזיקל היה הראשון שחבר ללהקה. הוא הפסנתרן, וגם אני, כך שהעמדה הזו חשובה לי במיוחד ואני רגיש כלפיה. בניגוד לטריו בו אני שר ומנגן, עם כל הלהקה אני מפקיד את הפסנתר לעוזיקל ומתמסר כולי לשירה ולקהל. את עוזיקל חקוקיאן פגשתי לראשונה באחד משיטוטי ההזויים במרחבים השוממים של מדבר גובי ובמרחבים המאוכלסים במיני יצורים בתודעתי המסוכסכת והמושפעת כראוי. מצאתי את עצמי ממש מתחת לירח המלא שהיה מרחק נגיעה מקרחתי, מוקף מכל עבר בדיונות חול זהות. מכל עבר יכולתי להבחין במין זחילה. מעגל עצום של לטאות הלך וסגר עלי. כבר שמעתי על בעלי חיים הצדים בקבוצות, אבל דבר כזה לא ראיתי אפילו בסיוטי הקשים. הם הלכו והתקרבו, לטאות עצומות ממדים בגוון חולי עם קשקשים מרושלים סביב הצוואר ועל הגב. התחלתי כבר להריח את זיעת בתי השכי שלהן ואת הבל פיהן המבאיש. המעגל הראשון של הלטאות כבר החל לטפטף ריר על אצבעות רגלי ועקבי. נדמה היה שהסיכוי היחיד שלי להחלץ הוא במעוף רק שברגעי פחד אני מאבד את כושר המעוף שלי. ואז, פערה האדמה את פיה ומתוכה הגיח עוזיקל חקוקיאן. הוא לחש משהו בלטאית, דיגדג קשקש כאן ושם ואף חרץ לשון ללטאה מתחכמת אחת. תוך שניות הלטאות התפזרו והתקבצו מחדש בקבוצות של שבע לטאות. ספרתי מאה מעגלים של שבע לטאות. עוזיקל מיהר להבעיר להן מדורות וחילק להן מרשמלו לצלות על הגחלים. אז הוא התפנה אלי והודה לי מעומק הלב על זה ששימשתי כפיתיון ללטאותיו האהובות. תבין, הוא הסביר, רק כשהן מוכנות לציד, הן מפרישות מקצה זנבן את הבסיס לבושם האולטימטיבי שהוא שוקד על יצורו ואין אישה היכולה לעמוד בפני גבר שמשך עצמו בבושם. והמרשמלו מרדים אותן, רק ככה אפשר לחלוב. מסביבנו הלטאות נחרו בקולי קולות. עוזיקל תפס לטאה בכל יד וחבט אותן בכוח ברצפה. לתדהמתי הן המשיכו לישון כאילו כלום. אחרי חמש חבטות החל הנוזל העינברי לטפטף ועוזיקל ואני אספנו אותו לתוך שבעה בקבוקי ליטר פלוס. זה יספיק לשבע שנים, הבטיח העוזיקל. זה מוזר, כל השבע הזה, אמרתי והוא סיפר לי שבילדותו, לא הצליחו הוריו להחליט אם הם פרסים או ארמנים, ולא ידעו על פי איזו מסורת לחנוך את הילד. לבסוף הוחלט לסגור אותו במרתף עד שתיפול החלטה. אבל היא לא נפלה. רק אחרי שבע שנים, שבעה חודשים, שבוע ושבע שעות החליטו ההורים שהילד יגדל על פי רצונו. הם מיהרו למרתף ופתחו אותו. עוזיקל הנער יצא בשמחה והודה מכל הלב להוריו על תקופת החניכה המדהימה שהם סידרו לו. הוא דיבר כבר בכל שפות החרקים ואף בכמה דיאלקטים של לטאית, שהיא שפה הרבה יותר מעניינת ועמוקה. הוא ציקצק בלשונו ומיד הופיעו שבע שממיות ורקדו סביבו לצהלת ההורים. הקושי העיקרי של עוזיקל היה לנגן קצב שאינו שבע שמיניות. פתרנו זאת בדרך מקורית. בכל תיבה הוא סופר רק ארבע משבע השמיניות ומיד מתחיל מהתחלה. הגישה המיוחדת הזו נותנת לנגינתו קפיציות יחודית. כמובן, ואפילו לא צריך לאמר, עוזיקל אחראי לתרגום לעברית של השיר הספרדי היפה: "הלטאה היא הלטאה היא מין חיה כזאת טנה, היא ויש לה בית בעץ הזית שצומח בגינה" ברור שהעוזיקל ואני נזליף על עצמנו מה 'לטאתיום'. בנות, שלא תגידו שלא אמרתי מראש...
תחת השפעה ראשון ה- -21.6 מיוזיק-רום דניאל פריש 1 פתיחת דלתות ב - 21:30
אהבה רון |