אחרי שכתבתי אחרי שבכיתי מתי.(רון אדלר) נבהלתי מהחשיפה ונאלמתי, השלב הבא היה להעלם. חזרתי כי אני רוצה שתמשיכו להיות חברים שלי. ברור לי שאני לא מוכשרת כמוכם, אולי אפילו פחות מעניינת מכם, אבל אני ארשה לכם להציץ מדי פעם. אני לא מתעלמת מכם, אני נכנסת בלילות, רואה אתכם, אנשים קטנים, ירוקים ופועמים. אני רוצה לזעוק לכם שאני כאן ולא מצליחה, דעו לכם, גם אם אני לא מגיבה כי אמרו כבר הכל לפני , אני קוראת כל מילה ומתמוגגת, לפעמים נותנת את הכוכב בשקט ובורחת חזרה |