שער הרחמים הוא סיפור אהבה מורכב בין נחמן, רחל אשתו והודא, העוזרת הערביה שלה, המתגוררים בשכונת שערים שברחובות בשנת 1936. הסיפור מסופר מפיו של אברם בן השמונה, בנם של נחמן ורחל, ידידו-אויבו של עאטף. עאטף, בנה של הודא, מבוגר מעט מאברם ומשמש מושא לקנאתו. הפרטים שאברם בוחר לספר לעתים צובטים בלב, לעתים משעשעים ומצחיקים. סיפור היחסים בין שני הנערים מציע מבט רענן על שורשי הסכסוך בארץ.
שער הרחמים דורית זילברמן
יצחק אבינו לא מדבר הרבה בתנ"ך אולי שני פסוקים. חכמים מפרשים משום הטראומה שעבר בפרשת העקידה. אבל אם נלך אחורה לילדות שלפני העקידה, שלפני הטראומה, עוד לפני שהיה אבינו אך כבר היה ילדנו, ונדמיין לעצמנו מה היה אומר הילד יצחק בשעה שגירשו את אחיו הגדול, האהוב, שהרבה לשחק איתו, את ישמעאל, זה יכול להישמע בערך ככה: הקטע שלפניכם הוא הפתיחה של ספרי "שער הרחמים" וברובו הוא מסופר מזווית ראייה של ילד, שאמנם בסיפור הזה קוראים לו אברם, אבל ישנם חוטים מקבילים השזורים בסיפורו ובסיפור של יצחק ילדנו. סיפורים לילדים נכתבים רובם ככולם בידי מבוגרים. מדוע לא לכתוב אל הילדים שבתוכנו? האם הילדים שבתוכנו לא הוזנחו במקצת? כדי להגיע לילד שבתוכי כתבתי את הספר הזה ביד ההופכית, כדרך לעקוף את האני ההורי, המצנזר, ולהגיע אל האני הילדי השוכן באונה היצירתית של המוח, לעתים חופשי ומאושר ולעתים עצוב מדוכא ומחכה.
פרולוג מתוך "שער הרחמים">> |