~ ~ ~

הבוקר ב-מינימרקט בן חיים- החל ברגל שמאל. ספי הרים את ארגז הלחם וכשהחל לצעוד לכיוון המכולת, נשמט הארגז מידיו ישר על רגלו של אריה, שבדיוק התכופף להרים נייר של ארטיק מהרצפה.

אריה תפס את אצבעות רגליו, שהיו נתונות בסנדלים, זה כאב ושרף והוא התרגז "מה עובר עלייך? קצת זהירות!" ופנה משם בצליעה קלה לענות לטלפון שצלצל. נייר ארטיק הלימון נותר במקומו וספי הרים אותו ואת הארגז ונכנס. "שלושה אחוז או אחוז אחד?" אריה שאל בטלפון, תוך רישום ההזמנה.

המכולת החלה להתמלא בקשישי האזור הקבועים שפתחו וסגרו את המקרר, נוגעים בידיהם המנומרות בכתמי זמן ושמש בלחמים הטריים "זה מהיום?" שאל אדם מבוגר מאוד, מלווה במטפל פיליפיני. "אלא מה, משלשום?" ענה ספי בחצי כעס, פורס בתנועות מהירות נקניק סלאמי. "בוודאי שזה מהיום, הכול כאן טרי-טרי , מהבוקר" ניסה אריה לתקן, מביט בספי, עדיין מרגיש משהו מוזר בציפורן הרגל והמטפל הפיליפיני חזר על עיקרי הדברים לתוך אוזנו של הקשיש "היום, היום".

אחר כך פרץ ויכוח בין שתי תלמידות והגברת יצחקוב. באותה שעה גאורגי הגיע ואריה הראה לו את הארגזים שממתינים למשלוח, חלק מהמוצרים היו במקרר והוא הדגיש בפניו לא לשכוח דבר ולהיזהר במיוחד עם תבניות הביצים "יש הרבה תלונות, חבר" ספי צעק.

למכולת נכנסו שתי התלמידות, אחת מהן דיברה בטלפון הסלולארי שלה ועישנה, היא צעקה למכשיר "ברחנו משם, מה זה השטויות האלה? הצגה! מה לנו ולהצגה?" והיא שאפה מהסיגריה שלה ונשפה לחלל המכולת סילון של עשן. התלמידה השנייה, מחוברת לאזניות, צליל בס חזק ומונוטוני בוקע דרכן, מנפחת את המסטיק שבפיה לבלונים ורודים, חצאית מיני ג'ינס שבשוליה תחרה פשוטה וחולצת בית ספר תכלת שהמחשוף שלה נגזר והוגדל, ביד לא מיומנת. גברת יצחקוב עמדה ובהתה בהן, ראשה נע בחוסר שליטה בתנועות קטנות קדימה ואחורה והלסת התחתונה שלה, לעומת זאת, נעה בתנועה עצבית לצדדים. לחם אחיד בידה ושקית קטנה עם נקניק פרוס בשנייה. "למה לעשן כאן ילדה?" היא שאלה בקול רם, אך לא זכתה לתגובה, התלמידה האחת עדיין צעקה לסלולארי "מה? לא שומעת!" והניחה כף יד על אוזנה הפנויה "לא חוזרות, מה פתאום!" ואז פרצה בצחוק פרוע שואפת עוד שאיפה ארוכה מהסיגריה ומשחררת את העשן לכיוונה של גברת יצחקוב שפרצה בשיעול מאולץ. "מה זה? מה זה כזאת חוצפה?! בלי סיגריות כאן! ילדה!" והיא טלטלה את המעשנת בידה עד שהטלפון נפל על הרצפה, התלמידה השנייה עדיין הניעה את כתפיה וראשה לפי המקצב הקבוע שבאוזניות, מנותקת."סבתא תירגעי! מה עובר עלייך, חטפת התקף?" אמרה המעשנת והתקרבה לגברת יצחקוב, ממשיכה לעשן, ציפורניה הארוכות והמכופפות, כשל עורב, צבועות בלק שחור.

גברת יצחקוב העיפה מידה בתנועה הפגנתית את הלחם והנקניק לכיוון הקופה וצעקה בטון צרחני ומפתיע בעוצמתו "אני לא מסכימה! מטומטמות!" סמוקה מכעס הביטה בבנות, מחפשת את המילים, לחייה רועדות קלות. התלמידה השנייה הורידה את האוזניות ורק אמרה "היא חולת רוח! בואי נעוף מכאן" והקונים שנכחו במקום פסקו מקניותיהם בהשתהות.

ברקע נשמע קול קריין הטלוויזיה, התלויה מעל מקרר הגבינות, "עוד רגע אחד, המתח גובר, כן! כן! ככככן! וזה היה גול מפתיע... האוהדים קופצים על השערים! תראו את האוהדים!!" הקריין צעק  בהתרגשות וספי קפץ את שני אגרופיו בשמחה ושאג "יש!!!!!!".

ברגע הזה גברת יצחקוב יצאה מהמכולת ואריה קם מכיסאו שליד הקופה וכיבה את הטלוויזיה בשלט. "מי מחכה לחשבון?" הוא שאל, אוסף את שקית הסלאמי והלחם מהרצפה.