שבוע שעבר השתתפתי בכנס "ישראל 15" של מכון ראות ודה מרקר שעוסק ביצירת חזון ורתימת האליטות למימושו.

בפאנל שהתקיים בכנס ועסק בהקמת שולחן עגול שמשותף לגורמים המשפיעים במשק ובו יגיעו להסכמות, השתתפו מנכ"ל משרד האוצר, נשיא התאחדות התעשיינים ועופר עיני יו"ר ההסתדרות.

כהרגלו, סחף עופר עיני את הקהל בהציגו עד כמה הוא מוכן להתפשר וללכת לקראת הממשלה והמעסיקים. הוא אף התרברב בכך שהוא הגיע להסכמה עם התאחדות התעשיינים ומי שתוקע את ההגעה להסכם במשק הם פקידי האוצר. אחד ממשפטיו נחקקו בזכרוני: "נתתי בחינם סעיף בהסכם שקובע שיש להקים ועדה שתבחן את מבנה ההעסקה במגזר הציבורי".

שימו לב לטרמינולוגיה: "נתתי בחינם". קצת התבלבלת מר עופר עיני. כדי להקים ועדת בדיקה צריך אישור מההסתדרות? הרי לא מדובר בשינוי כלשהו אלא רק בבדיקה.

זו דוגמא מובהקת לאיך עובד המשק הישראלי המונחה ותלוי במגזר הציבורי. היוצרות התבלבלו. במקום שההסתדרות והועדים יממשו את הפרוגרטיבה שלהם שהיא הגנה על העובדים היא מהווה גורם מאשר לקביעת מדיניות ומימוש תוכניות ובכלל זה רפורמות.

הנוהל הנכון הוא שההנהלה קובעת את המדיניות ואת תוכניות העבודה והועד יכול וצריך לבחון האם העובדים נפגעים כתוצאה מכך. על תנאי ההעסקה צריך להתקיים המו"מ ובמקום זה דנים על התוכניות עצמן: האם זה משרת את הציבור? האם התוכנית אכן מהווה התייעלות? ועוד כל מיני שאלות שלא מעניינה של ההסתדרות. בשביל זה נבחרת ממשלה ובשביל זה ממונים מנהלים לגופים הציבוריים.

מר עיני מסמא את עיני הציבור ומצטייר כאביר המגן על החלשים.

אני קורא לעופר עיני לנהוג ביושר ציבורי ולחשוף את כל הסכמי השכר ותנאי ההעסקה החורגים מהחוק ושהועדים הכפופים לו השיגו עם השנים על מנת לאפשר מימוש תוכניות להנהלה.

אני קורא לעופר עיני לחשוף את סכסוכי העבודה המונחים כחרב על ראש המנהלים עוד בטרם נפתח מו"מ כלשהו.

וכמה שאלות אישיות:

האם בזבוז כספי משלם המיסים על גופים לא יעילים שלא נותנים שירות טוב לציבור הוא מעניינך? (למשל רשות השידור)

האם מניעת רפורמות מצד ועדי העובדים על מנת להגן על מקום עבודתם היא מעניינך? (למשל בנמלים)

האם העסקת קרובי משפחה על חשבון אנשים ראויים יותר לתפקיד היא מעניינך? (למשל רשות שדות התעופה)

האם חריגות השכר בבנק ישראל שנובעות מהסכמים פנימיים בין הועד להנהלה המנוגדים לחוק ונמשכו שנים הן מעניינך?

חוכמה קטנה היא לתת לועדים להשתולל (ברשות ובסמכות ההסתדרות) ואז להופיע כמושיע הגדול שפותר את הסכסוך.

יש גבול לחוצפה וליכולת של הציבור להכיל את הישראבלוף השיטתי הזה.

מי שליבו ופיו שווים ובכוונתו להביא לשינוי מהותי, ראוי שיעשה קודם כל סדר בביתו ויקפיד לפעול על פי המנדט שניתן לגוף שהוא עומד בראשו-הגנה על העובדים.

עופר עיני-הפסק למנוע מהציבור הרחב את שיפור איכות השירות המגיע לו מהמגזר הציבורי ותן להנהלות לבצע את עבודתן.