| ציפור השחר פרק א' ציפור השחר מתעוררת, שרה שיר וקצת רוקדת. זאת ועוד ועוד עושה, מבלי לצאת מהמיטה.אחר כך היא מתיישבת. מתגרדת ונזכרת. שהבטיחה היא אתמול לחרגול אחד גדול להסביר כמה דברים ולשיר כמה שירים. אז ניקתה את הגרון, צחצחה את הלשון חיש סידרה את הנוצות. ויצאה להרפתקאות. אך לפני שמתחילים להסביר כמה דברים, ולשיר כמה שירים את הבטן למלא זה מין צורך שכזה. גם ללגום איזה משקה זה נדרש ומצופה.אצה רצה למטבח הגדול והמרווח אל המקרר ניגשה ואותו מיד פתחה. כד חלב ושתי ביצים נמצאו וגם הוצאו מן המקרר הקר שמיד מיד נסגר. בזהירות וברצינות בלי בדיחות וחרוזים חביתה מיד הכינה כוס חלב מיד מזגה וישבה לאכול ת'ארוחה. מה נעים לה מה טעים לה איזה כיף לה וחביב לה בוקר טוב אמרה בקול והלכה אל החרגול. |
לך לל
בתגובה על מטען של אבנים
לך לל
בתגובה על 20 מטריצות על זוגיות מטריצה 9
לך לל
בתגובה על חידוש
לך לל
בתגובה על 20 מטריצות על זוגיות מטריצה 6
לך לל
בתגובה על 20 מטריצות על זוגיות מטריצה 8
לך לל
בתגובה על 20 מטריצות על זוגיות מטריצה 4
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
החולה לא היתה חולה היא היתה כמו כבד בריא המסננת של הכנרת.
פיטר מרום איש יקר עם ספר גדול.
אדם כמו החוּלה. החוּלה היתה חולה. חשבו שזאת ליחה. התחילו לייבש. התחילה לגווע להם בין הידיים. אמרו לה: "הוא לא טוב בשבילך! תזרקי אותו! את צריכה מישהו שייתן לך מים בשפע!" מצאה את אגממנון. עשה לה אגמון. עשתה לו: "הצלת את חיי!" ובאו ציפורים.
תודה.
כמו האגם גם האדם כשמייבשים אותו הוא לאט לאט גווע.
האדם האחד האני והאדם כמין חי.
תחושה כזאת שהאדם גווע ובמקומו בא יצור אחר אחר שהוא מאוד דומה לאדם אבל לא אדם.
תחושה שנחילים של מכונות חזקות חורצות את תרבות האדם ומייבשות כל בדל של חיות.
אני ברור או שפיספסתי?
זה יפה לטעמי.
רק למה האדם הגווע?