סיפורים מהאי הפרטי שלי
פוסטים פופולאריים
-
רק הפחד מת
1/10/09 | 982 צפיות
-
אלוהי המונדיאל
14/6/10 | 922 צפיות
-
בדיוק בזמן ש...
24/8/09 | 812 צפיות
-
"הוד מלכותו, יורשה לי לפקפק? "
13/6/09 | 659 צפיות
-
שוּפְרֳא דֵשוּפְרֳא
15/6/09 | 554 צפיות
-
"אף פעם לא היה לי 0.45 "
4/9/09 | 2224 צפיות
פוסטים אחרונים
- תלוי איך מסתכלים 29/6/11
- קעקוע של סיפור 20/7/10
- שלוש מחשבות 13/7/10
- אלוהי המונדיאל 14/6/10
- הרהורים סביב השולחן 26/3/10
- עושה ריסטרט 15/11/09
שוּפְרֳא דֵשוּפְרֳא
נתבונן; באיזו נקודה כל האנשים נופלים? כאשר הם רוצים לשפר את המצב שלהם. ובאמת הם צודקים בכך שהם רוצים לשפר את מצבם, כי באמת זהו תכלית החיים. הבעיה היא, כשהאדם נתפס לחיצוניות של ההשתפרות דהיינו, מחפש תוצאות חיצוניות של עבודתו ואינו מתבונן בנקודה הפנימית האמיתית של ההצלחה. כי עיקר הנקודה הפנימית של כל שיפור היא דווקא שידע האדם יותר את נקודות השפל שלו.
אז מה, אי אפשר לתקן את העולם או אפשר ? הרי, מה שהיה לאורך כל שנות קיום האנושות הוא מה שיהיה. פעם גברים היו הולכים לבית בושת מכובד בעיר להתפרק, היום הזונות נמצאות בכל מקום ויש להן שם מיוחד, הן "מאהבות". כאילו הנשיות ניתנה להן בלבד. אז,הכל מתחיל ונגמר בלקחת דברים בפרופורציות הנכונות: "למה כל זה צריך לנחם אותי?" כי אם כל העולם עומד להיחרב, ואנשים לא מתלוננים, מותר גם לך להתגבר על הבעיה הקטנה שלך. ממש חזון אחרית הימים ואורגיה לאומית- כולם נופלים וקמים ביחד.
זה מזכיר לי את "סיפור הצפרדעים" התבוננות חדשה למצוא קרן-אור ממקום כל כך עמוק ששם מצויה הנקודה הפנימית לנו : שוּפְרֳא דֵשוּפְרֳא = הטוב שבטוב.
שני צפרדעים נפלו לבור עמוק ביער, כאשר שאר הצפרדעים התגודדו סביב הבור וצעקו לאלה שנפלו לבור : " אין לכם סיכוי לצאת משם בחיים". לצפרדעים "ששקעו" עמוק בבור לא היה חשק לוותר על חייהם. הם התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ בכל כוחם. בשעה שחבריהם ממשיכים לצעוק מלמעלה ולסמן להם לוותר, אחד הצפרדעים נכנע על חייו ומת. אילו השני המשיך במאמציו עד שניתר גבוה והצליח. כשהוא יצא מהבור שאלו אותו חבריו :"איך עשית את זה?" בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע שהוא חירש, הוא לא שמע מה שאומרים לו ובטעות פירש את זה כקריאת מילות עידוד...
לכולנו יש רשימת אשמים, כולם מחפשים פיצוי, לכולם יש שפע תירוצים לאומללות ולכעס ומעט צידוקים לאושר. אולי אני טועה, אבל נדמה לי שמכל מיני סיבות , אתה זה שנמצא במרכז תשומת לב של העולם.הסיפור הזה הוא עבור מיליארד טועים כאלה שאת דרכם עוד מחפשים כי הם חשבו שלא ניתן לראות את אור הירח אז זהו- שכן! כולם מסתכלים על כולם נוצרים, מוסלמים ויהודים ומה שהם רואים זו ערמת קורבנות שנלחמים בציפורניים ובשיניים במקום ליהנות מחלב ודבש.
אני נוסעת בשליחות הזמן כדי להסית אנשים בדרכם . להזכיר להם שחובתם האלמנטארית בעולם הזה היא לא אידיאולוגית או לאומית אלא, אישית : להיות שמחים.
|
תגובות אחרונות
-
gil gol
בתגובה על יצירת המופת שלי
-
נקודה ירוקה
בתגובה על ירושלים 11.7.11
-
נקודה ירוקה
בתגובה על תלוי איך מסתכלים
-
DramaQueen
בתגובה על קעקוע של סיפור
-
behind blue eyes
בתגובה על בשמלה אדומה בלי צמות
-
rangil
בתגובה על שלוש מחשבות
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אותי יותר! שאהבת.....
נעים מאוד להכירך
טליה
אותי שימחת :)
תודה יקירה!
אומרים לפעמים שצריכים איזו נפילה (ירידה)
לצורך עליה...
שופרא דשופרא הפוסט שלך...
ברוכה הבאה (-:
פוסט חביב! הראשון בעיניי היה סיפור הצלחה
הרבה התלהבות והשקעה בכתיבה....
תודה על הפידבקים!!!
אה, בקרוב אני אארגן משהו,
ולא רק טחינה , את יודעת :)
אחלה פוסט מותק !
או במקרים מסויימים אנחנו מקשיבים לקול הפנימי אבל מתכחשים אליו
כדי לחתור למטרה.
למעשה, "הרושם שאנחנו מנסים כל הזמן ליצור, זה הרושם שנוצר".... חבל!
הקול הפנימי שלי עכשיו מודיע לי ...מתי נפגשים לערב בירות וטחינה ? ( לא על חשבונך)
העניין הוא שהיצר הקמאי שלנו הוא לכבוש, להפוך את החיים שלנו לטובים יותר, גם על חשבונם של אחרים ( ע"ע ניטשה )
כך שאנחנו שוכחים לשמוח, להיות חברים, ליהנות מהרגעים הקטנים, מהדברים הקטנים,
אנחנו כל כך מרוכזים בעצמנו,
אנחנו נשמע את הכל חוץ מאת הקול הפנימי שלנו.
הדדי!
מסכים עם כל מילה שכתבת(:*
ברגע שאתה חושב שאתה יותר טוב מאחרים אתה מפסיק להיות כזה....(: