ישראלית ברשת
פוסטים אחרונים
- יומנה של אמא: דרוש- אמון בבית 7/8/11
- שקט, (הורים) מפגינים! * 31/7/11
- ישראל 2010: צעיר מבטיח מחפש משכנתא 25/5/10
- מה הייתם לוקחים אתכם לז'נבה? 16/10/09
- מסעות גולדסטון בארץ הקודש 2/10/09
- טעות במספר 22/8/09
ארכיון
אמא, מתי אני?
אמא אמרה משהו על גרעון תקציבי, על בית המשפט העליון, על משרד האוצר ועל מיסים. על המלה "מסים" היא חזרה כמה פעמים. אני לא מבינה גדולה ב"מיסים", אבל נדמה לי שהמצב הנוכחי לא ממש פשוט. אחותי הגדולה- גם היא עדיין תינוקת- עולה קרוב ל-1,000 ₪ בחודש. צריך לדאוג למזון, לחיתולים ולבגדים בתדירות גבוהה, כי היא גדלה מאוד מהר.
חוץ מהסכום הזה, ישנה שולה, המטפלת החדשה שתגיע אלינו בחודש הבא. שולה תגבה מאיתנו 3,500 ₪ בחודש. כרגע, אחותי נמצאת מדי יום במשפחתון עם תשעה תינוקות נוספים, תמורת 2,500 ₪ בחודש. שמעתי שהמטפלות מאוד נחמדות, אבל אחותי כל הזמן נדבקת מהילדים האחרים במחלות- מה שמאלץ את אמא, או אבא, לקחת כמעט מדי שבוע ימי חופש מהעבודה. אבא אמר שהבוס עצבני עליו ושהוא חושש למקום עבודתו. אמא, שחזרה לעבודה מחופשת הלידה רק לאחרונה, לא יכולה להפסיד ימי עבודה נוספים. לכן הם החליטו להביא את שולה.
למעשה, בקרוב תסתכמנה ההוצאות החודשיות של ההורים שלי, בגין אחותי הגדולה, בכמעט 5,000 ₪ בחודש. אני לא בטוחה כמה כסף זה יוצא בשנה, אבל נדמה לי שזה המון.
אני גאה באמא שלי. היא בעלת תואר ראשון ושני ועובדת קשה. החלום שלה הוא להקים משפחה בת 4 או 5 נפשות, ולהעניק לכולנו ככל שביכולתה. אבל חשוב לה גם להתקדם במקום עבודתה, על מנת להבטיח לנו השכלה טובה ובטחון כלכלי. אתם מבינים, אמא היא אשת קריירה אמיתית, יש לה המון חלומות.
אמא תמיד מתנחמת בכך שהנטל מתחלק בינה לבין אבא. חברה טובה של אמא פוטרה ממקום עבודתה לאחר היעדרויות רבות שנכפו עליה משום שהתינוק שלה נטה להידבק לעיתים קרובות במחלות ילדים בפעוטון (יש תינוקות רגישים יותר מאחרים). אמא אומרת שאלמלא הנסיבות הללו, היתה החברה שלה הופכת בתוך שנה או שנתיים למנהלת גדולה, אבל היא- אתרע מזלה- אם חד הורית, ואין מי שיטפל במקומה בתינוק.
אני מחכה כבר להצטרף למשפחה. הלוואי שההורים לא יתחרטו עד אז. הלוואי שהם יזכו בהקלות מס כמו שהבטיח "האיש החשוב", שאני לא ממש בטוחה מיהו, או למי בדיוק הוא הבטיח, או האם בכוונתו לקיים את הבטחתו. הלוואי גם שהוא לא יימלך בדעתו עד אז, ואני אצטרך להמתין עוד כמה שנים. ובכלל, הלוואי שאמא לא תיאלץ לוותר על החלומות שלה. |
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בן גוריון נהג לומר: למען המולדת עשרה בנים ללדת.
והכוונה היתה דמוגרפית וגם יצור חיילים.
עכשיו נוספה, לדבריכם, סיבה שלא נזכרה אז: למען הכלכלה.
על שני הסעיפים הראשונים יש לומר: אם אתם מביאים ילדים למען המולדת, אל תבקשו גמול. שכר מצווה - מצווה. שכר הקרבה - הקרבה.
ואשר לסיבה הכלכלית: לא נראה לכם שיש כאן סתירה פנימית? אם אתם עושים מעשה למען הכלכלה, אז למה לגרוע מהכלכלה ע"י מתן זיכוי?
דברים על דיוקם ומוסריותם: צריך לתת לילדים את התנאים להתפתח, ממש כמו שצריך לתת פנסיה לקשישים, ואין פרס מיוחד על הורות (בעיקר אם מרבית הסכום בוזבזה על טיפולי פוריות)
לא יודעת מה לומר לך.
אני משתדלת לקרוא את הטקסטים עליהם אני מגיבה.
לעיתים פעמיים, ליתר ביטחון.
שמחה שהעשרת את ידיעותי בכלכלה מודרנית.
עידוד ילודה לשם צמיחה כלכלית.
לא מסובך.
מקווה שהשעור הבא יהיה בתחום חירויות הפרט.
הענין שלא חישבת בטיעון שלך הוא שמדינת ישראל כן עוזרת לך ולאחרים להגשים את חלומות "החיים הטובים" שלהם, לנסיעה לסופ"ש בפריז קוראים נסיעת עבודה, לארוחה באורי בורי קוראים פגישת עסקים, והופ- כל אחד מקבל זיכוי מס על הנאות החיים. הבעיה מתחילה כשבפועל כדי לצאת לעבוד צריך לא רק בגדי מעצבים או ארוחות שחיתות אלא מישהו שיטפל בילדים בזמן שאתה עושה את זה. זה החלק שמדהים אותי, שהמדינה מוכנה לקבל כל קבלה על כוס קפה כתנאי הכרחי לקיום עסקים אבל לא מסכימה שכדי לצאת לעבודה צריך לשלם למישהו לטפל בילדים. למה אחד יותר קריטי מהשני?
ונכון, ילדים הם לא חובה. אני אפילו לא משוכנע שהם זכות, לפחות לא של כל אחד.
אבל כמו בכל תחום, החוקים צריכים לאפשר לחברה להתקדם, להגן על החלש, להשוות את הדורש שיוויון.
אין הגיון או מוסר לתת יתרון בלתי הוגן לאלו שבוחרים לא להביא ילדים. שיוויון יהיה - אלו שלא מביאים ילדים יש להם יותר הכנסה פנויה ויותר זמן פנוי. כדי להשוות את המצב נותנים נקודות זיכוי במס הכנסה לאלו שבוחרים להביא ילדים. כל דבר אחר יהיה עידוד אי-ילודה.
ילד צריך הורה אוהב תומך ותורם. המין של ההורה ממש לא רלוונטי.
פנתסילאה. מה שאת מפגינה פה, מעבר לאטימות רגשית ומחשבתית אותה את מפגינה בדרך כלל, זה חוסר הבנה מוחלט בכלכלה מודרנית. כל מדינה מעודדת ילודה ולא טיולים בעולם משום שזה המפתח לצמיחה כלכלית. או זה, או הגירה. אז גם לחברה שאינה תחת מצור כמו החברה הישראלית (או יותר נכון יהודית) יש אינטרס לעודד ילודה. עידוד הילודה רצוי שלא יבוא על חשבון התפוקה - ולכן נקודות הזכות לעזרה טיפולית בילדים. כדאי להסיר מדי פעם את הבורקה האידיאולוגית שלך כדי להסתכל במציאות נכוחה.
תודה אורה :-)
שמחה לראות שאני לא לבד כאן.
הדברים שלך הדאיגו אותי.
לרגע חששתי שאל שיקולי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, התגנב נימוק פאשיסטי כמו זה שהצגת פה - רחמי נשות ישראל בשירות המדינה.
אז פתחתי את הבג"צ, עשיתי ctrl f, וחיפשתי את המילים "עידוד" ו"ילודה".
http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/08042430-p17.doc
נחש מה, הן באמת מופיעות שם. אבל רק על מנת להסביר את ההבדל בין מטרת החזר המס בגין טיפול בילדים, לבין המטרה שבשמה ניתנות נקודות זיכוי במס, שאכן אמורות לעודד ילודה.
אני יודעת באיזו מדינה אני חיה, ואל תספר לי שהמדינה מעודדת ילודה כדי לפרנס אותי בזקנתי. המדינה ברובה פרנואידית גזענית ודתית, ולפיכך מונעת משיקולים דמוגרפיים והלכתיים. אם לי אתה דואג אז הסר דאגה מלבך, אני עובדת מאוד קשה היום כדי שלא אזדקק למס של ילדיך בעוד 32 שנים. מעדיפה שהמיסים שלי יופנו למקומות חשובים יותר מאשר עידוד ילודה.
ואם כבר נדרשתי לפסק הדין, להנאת הקהל, ויואב לוי בפרט - דברי המשנה לנשיאת בית המשפט העליון - אליעזר ריבלין לגבי ה"כדאיות" הכלכלית שביציאת נשים לעבודה.
להדפיס לגזור ולשמור (או לחקוק על לוח לבכן שזה עדיף בהרבה).
32. השיקול בדבר עידוד כניסת נשים לשוק העבודה אינו השיקול המנחה ואף אין הוא מהווה שיקול משני בתוצאה שאליה הגענו. התוצאה שאליה הגענו, כפי שהובהר, נובעת מעקרונות הבסיס של דיני המס ומהתכלית של מיסוי הכנסתו האמיתית של הנישום. התכלית החברתית חורגת מעקרונות אלה. ההכרה בתרומתן של הנשים לשוק העבודה חוצה את גבולות רמת ההכנסה. היא אינה מצטמצמת ליתרון המסי או הכספי שנוצר להן בשל יתרת ההכנסה על ההוצאה. הימנעות מהכרה בהוצאות הטיפול וההשגחה היא שריד חסר ערך, ובענייננו גם נוגד את החוק, לחלוקה הארכאית של תפקידי בני-הזוג שלפיה טבעם של דברים הוא שבת-הזוג אמונה על הטיפול ועל ההשגחה. שחרורה של בת-הזוג ממטלה זו בדרך של שכירת מטפלת נחשבה, על-פי אותה תפישה, להוצאה פרטית העולה כדי מותרות. כך, בפסק-דין שניתן בארצות-הברית לפני שנות דור (אך לא בוטל מעולם), סבר בית-המשפט למסים כי אין לומר שהוצאות הטיפול בילדים, כמו היבטים אחרים של חיי משפחה וקיום משק בית, שונים מהוצאה פרטית אחרת, והוא מבהיר את עמדתו:
The wife's services as custodian of the home and protector of its children are ordinarily rendered without monetary compensation. There results no taxable income from the performance of this service and the correlative expenditure is personal... Here the wife has chosen to employ others to discharge her domestic function and the services she perform are rendered outside the home
(Smith v. Commissioner of Internal Revenue 40 B.T.A., 1038, 1939 WL83)
החובה "הפרטית" המוטלת על בת-הזוג צובעת את הוצאות הטיפול בצבעים פרטיים. זו גם אלה מתעלמים מן הפמיניזציה של העבודה. תפישה ארכאית זו מובילה גם לשאלת ה"כדאיות" הכלכלית שביציאתה של בת-הזוג לעבודה ולהבחנה המוצעת בין נשים ממעמד כלכלי גבוה ואחרות. הבחנה זו אינה רלבנטית לשאלת ההכרה החברתית בהוצאות ההשגחה שכן הכרה זו היא פועל יוצא של השוויון בין בני-הזוג בכל הנוגע לזכות ולחובה לצאת לעבודה. רמז לתפישה הארכאית ניתן גם למצוא אצלנו בעובדה שנקודות הזיכוי התייחסו רק לאישה. הניכוי, לעומת זאת, על-פי פרשנותנו, יהא דו-מיני. זניחת התפישה הארכאית בענייננו משתלבת, כאמור, עם עקרונות הבסיס של דיני המס ועם התכלית שיש למסות את הכנסתו האמיתית של הנישום ואת הכנסתה האמיתית של הנישומה. עקרונות אלה עמדו ביסוד הפרשנות שהצענו להוראת סעיף 17 לפקודה.
אין אנו באים להחליף את המחוקק או את הרשות המבצעת ביצירת הסדרים שנועדו לעודד נשים להיכנס לשוק העבודה. בסמכותו של המחוקק גם לקבוע כי הוצאה מסויימת המשמשת בייצור הכנסה אינה מותרת בניכוי. אלא שבהיעדר קביעה מפורשת כזו של המחוקק לא ניתן להגיע לתוצאה שאין להתיר בניכוי הוצאה בייצור הכנסה.
יש כאן שתי סוגיות: האחת שיוויון לנשים (ראה פנטסילאה) או בקצרה אילו היו לנו ביבית ושטייניצה בממשלה, כנראה שהמירוץ הנצחי אחר הבייבי סיטר היה יורד מאתנו.
האחרת: לא הכל נבחן בפריזמה הכלכלית (רגע, לא לצעוק אבל מאיפה תקחי את הכסף). אנחנו צריכים מדינה כדי שתספק צרכים מיוחדים. כמו גן ילדים לכל ילד, מעון לכל תינוק, ומוסדות השכלה לכל אדם. מאיפה הכסף? יש לי רשימה ארוכה של סעיפיםעתירי ממון ומיותרים בתקציב, אבל אם אתם רוצים עצה מנשים, קחו אותנו לנהל את האוצר ואת בנק ישראל. לא מגלה בחינם.
כבשה יקרה שלום,
יש מדינות "נאורות" באירופה בה יש שנה חופשת לידה בתשלום ולאחריה עוד שנתיים ללא תשלום כאשר מקום העבודה חייב לשמור את מקום העבודה לאישה עם חזרתה מחופשת הלידה.
במבט ראשון הלוואי עלינו.
במבט שני מה שקורה הוא לחץ חברתי קשוח שהאישה תשאר בבית ולא תחזור בכלל למעגל העבודה.
נחמד?
אז זהו שממש לא.
ברחוב מסתובבות זומביות עם ילד בן שנתיים או פחות שהעולל הקטן מוצץ את לשדן וזמנן וכל רגע פנוי.
האמא רחוק מלהיות מאושרת. האבא אומר לזוגתו "את כל הזמן בבית ולכן את לא צריכה עזרה שלי של ג-ב-ר שעובד ממש קשה (למשל גולש באתר כמו פייסבוק או הארץ).
האישה מתנתקת מהחיים.
לנשים הללו יש אחוז גבוה של דכאונות ובטח שלחשוב על עוד ילד במצב הזה אין מה לדבר.
לטעמי אתה שוביניסט או חמור מזה צדקן.
אישה היא ביולוגית שונה לחלוטין מגבר ובסופו של יום היא גם בן אדם, ייצור חברתי שמגיע לו לראות אור יום ולא להיות כל היום עם הילד בבית.
אמא מאושרת=ילד מאושר
יש הבדל בסיסי בין החלומות שלך לחלומות של חגית - הילדים של חגית הם אלו אשר יהווו בעוד מספר שנים את הבסיס לכלכלה של המדינה ולתשלומי המסים שיכסו את הטיפול הרפואי שיינתן לך בגיל מבוגר, את קצבאות הזקנה שישולמו לך במסגרת ביטוח לאומי ועוד הרבה.
הכלכלה והמשכיות המשק תלויה בילודה אשר תכסה בעתיד את העלויות של הפנסיונרים למדינה (כמובן, כל עוד מדובר בילדים אשר מצטרפים כמבוגרים למעגל העבודה ולא שותים את מסי המדינה בצורת קצבאות). כך שבסופו של דבר ממוצע של 2 ילדים לסוג הורים אמור, תיאורטית, להיות המינימום להמשכיות כלכלית, ומכאן שזה מצדיק הטבת מס מסוימת, בניגוד לנופש או טיול מסביב לעולם שאין בהם תועלת כלכלית עתידית למדינה (גם אם את יכולה לבוא ולטעון שעקב טיול מסביב לעולם פריון העבודה שלך יגדל...).
זה בסדר לצמצם את גודל המשפחה כך שיתאימו למידות הכלכליות והרוחניות של כל משפחה.
זה עוד יותר בסדר עבור מדינה שתסבסד מעונות\ גני ילדים, עבור משפחות בהן שני ההורים עובדים.
בוא נסכם שכדי שאני לא אפרש את צורת ההתבטאות שלך כהתנשאות, את תשתדל להמנע ממשפטים כמו "כשאני הייתי בגילך". כי ספציפית במקרה זה, ניכר כי יתרונך בגיל לא מקנה לך הבנה עמוקה משלי בנושא המדובר.
התחלת עם מהות, אז בוא נדבר על מהות.
מבחינתי שוויון - כמו שאתה אומר - אינו במושגים של "מגיע", אלא במושגים של *חופש בחירה*. גם אם נראה לך שאשתך ואתה הגעתם למסקנה יחד, *מבחירה*, שעדיף לשניכם שהיא תשב בבית, ואתה תצא לעבוד, אל אלמנט הבחירה צמוד סימן שאלה ענק כשאתם חיים בחברה שמתגמלת גברים בצורה משמעותית יותר מנשים בשוק העבודה. יתכן שלו נשים היו מרוויחות משכורות הגבוהות בכ 30% מאלו של הגברים, או לו נשים היו מחזיקות ברוב המוחלט של תפקידי הניהול הבכיר בתעשייה, אז ה"בחירה" שלכם היתה שונה.
אני לא חושבת שאישתך הבלה, אני גם לא חושבת שאתה אהבל, אבל אני די בטוחה ששניכם חיים בתודעה כוזבת. כי אם היית אומר לי "תשמעי, זה המצב, יש אילוצים כספיים, השכר שלי גבוה בהרבה משלה, מצבנו הכלכלי חשוב לשנינו יותר מתחושת ההגשמה העצמית שלה, ולכן חילקנו ביננו את העבודה בצורה המסורתית, הפטריארכלית, המעוותת" - הייתי מבינה ששניכם פועלים מתוך הבנת המציאות, ומתוך השלמה או קבלת הדיכוי של אשתך.
אבל כשאתה מדבר בביטחון כל כך גדול על בחירה חופשית, אין לי אלא להסיק שלא התעמקת יתר על המידה בסיבות לנורמה של נשים בבית וגברים במרחב הציבורי.
פרט לכך, אני חושבת שאתה עדיין מחפש מילים מכובסות לשוביניזם.
ליאן,
גם אני כשהייתי בגילך הייתי אידאליסט ודי נאיבי (אני לא מתנשא, אני מסביר). המהות כאן היא לא מה "מגיע" ומי יותר שעיר וחזק. לא מעניין אותי להרוויח יותר ממישהו או מישהי אחרים, ובוודאי לא לנהל את המדינה (יש שם אנשים שלא הייתי רוצה להיות בקרבתם). בתא המשפחתי שלי הגענו אשתי ואני למסקנה משותפת (ואישתי לא אהבלה, תאמיני לי) שעדיף שכל אחד יתרכז במה שתורם לתא המשפחתי הכי הרבה, ולא ננסה לשנות את העולם כי בדברים יותר חשובים (מלחמות, תאונות דרכים, שנאת זרים ואחים והרשימה אין-סופית) כשלנו כחברה וכמדינה שוב ושוב.
אני חושב שאת מבלבלת ריאליזם עם שוביניזם.
כתוב בצורה מולפאה ומעלה סוגיה קשה!
רבים האנשים שבגלל עלויות מעקבים משפחה או את גידולה
הרבה פעמים אפילו לא שווה שהאישה או הגבר יצאו לעבודה כי העלויות עולות על המשכורת הנוספות. רבים מחליטים כי בשנים הראשונות האישה תשאר בבית- אבל אשת קריירה לא תוכל להיות מי יקח אותה אחרי חופשה של חמש שש שנים.
בעיה מאוד קשה שהמדינה ומקומות העבודה לא מספקים לה תשובה.
מי דיבר על הבדלים?
מתוקף ההבדלים אתה מניח שאין שוויון? איפה אתה חי אדון? בגלל שאתה חזק ממני פיזית לך מגיע שכר גבוה משלי? בגלל שאתה שעיר יותר לך מגיע להגשים את עצמך מחוץ לבית יותר מלי? בגלל שאתה חי פחות שנים לך מגיע לנהל את המדינה יותר מלי? על מה למען השם אתה מדבר?
מי שטוען כי "לא היה מעולם שוויון ואין טעם להילחם עליו" זה רק מי שהעדר השוויון משרת את האינטרסים שלו, אז חביבי, לפחות תודה באמת ואל תנסה לשוות לזה איצטלה אידאולוגית.
מכל הדרכים בהן תגדיר שוביניזם, לא תצליח להוציא החוצה את האינטרס שלך להשאיר נשים בבית בטענה שהילד צריך אמא יותר מאשר אבא. ובטענה החמורה בהרבה "טובת מי אתן מעדיפות, שלכן או של התינוק חסר הישע? " מניפולציה זולה ומגעילה. לך תציב אתה את טובתך אחרי טובת ילדיך ו***טובת אשתך*** ואז נדבר.
על דבר אחד אני מסכימה איתך - כדי שאישה או גבר יהיו מאושרים, עליהם לחפש סיפוק במה שהם עושים טוב. נראה לי שהיום זה זמן מעולה עבורך להתרכז במה שאתה עושה טוב, ולהניח לנשים לבדוק בעצמן, ולמצוא בעצמן את מה שהן עושות טוב.
טוב שהסברת שזה לא שוביניזם, כי לי זה תמיד היה נתפס כאיזו קנוניה מטורפת של הציבור הגברי לשמר לעצמו את ההון והכוח הפוליטי שצבר מאז שחר ההיסטוריה.
תודה על ההבהרה.
תינוק בראשית חייו צריך את אימא וצריך את הבית. המחלות הרבות שנדבקים בהן מספרות רק קצה-קצהו של הסיפור: גדילה תקינה של ילד תתרחש רק אם יבלה את שנותיו הראשות (לדעתי שנתיים) בבית עם אימא. תקפצו ותגידו: "4-5 ילדים כפול שנתיים, איזה מעסיק יאפשר דבר כזה?" זה נכון. אי אפשר לקיים קריירה במצב כזה. שלושה דברים יש לי להגיד על זה: ראשית, טובת מי אתן מעדיפות, שלכן או של התינוק חסר הישע? שנית, על פני תקופת עבודה של ארבעים שנה, מספר שנים שלוקחים בהן פסק זמן אינו משמעותי כפי שהוא נראה. שלישית, פסק זמן ארוך הוא הזדמנות לטעינת מצברים ושינוי נקודת מבט, שעדיפה בעיני על-פני המרוץ לחזור כמה שיותר מקודם, עם ה-"קנסות" בדמות ימי מחלה רבים. תאמינו לי - מעסיקים מעדיפים את הוודאות של אימא לילד בוגר שחזרה לשוק העבודה מאשר אימא לתינוק שכל שני וחמישי גורם לאימא שלו להיעלם.
וזה לא שוביניזם. זו הכרה ביתרונות של אימהות ובהעדפה של גידול בריא של ילדים מאשר גידול חולה של "קריירה" (הגרשיים הכפולים בכוונה).
חגית, כתבת ממש יפה, ואני לגמרי איתך.
הצעת החוק של שטייניץ היא יריקה בפרצוף של הנשים ושל בג"צ
http://test.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3730932,00.html
מכיון שאנחנו חיות בחברה בה הציפיה לגידול הילדים ולניהול משק הבית היא מהאישה, או לפחות בראש ובראשונה מהאישה, ומכיון שכתוצאה מכך נשים הן אלה שמשלמות את המחיר הכבד על הבאת ילדים, אני לא רואה פתרון אחר אלא לתגמל אותן בהחזר מס בגין הוצ' טיפול בילדים.
אבל!
נקודה למחשבה.
ילדים הם לא הכרח.
אני רואה אותם כאפשרות, את בוודאי רואה אותם כזכות.
מכיון שכך, במדינה שאינה מעודדת ילודה (באינטנסיביות מטורפת כמו ישראל), הייתי מצפה שזיכוי מס על טיפול בילדים, ינתן באותה מידה כמו זיכוי מס בגין סופ"ש בפריז, כמו זיכוי מס בגין קורס תסריטאות, כמו זיכוי מס בגין מנוי לבריכה, וכמו זיכוי מס בגין ארוחה משובחת באורי בורי, בעכו.
כל עוד אני חיה במדינה שהשוויון ממנה והלאה, המקום היחיד בו תשמעי אותי אומרת את המילים האלה, זה פה אצלך בפוסט, אבל ביום בו נשים יקבלו שכר שווה בגין עבודה שווה (שכן לא יחשבו יותר למפרנסות משניות), ביום בו נשים יאיישו תפקידי מפתח בשוק העבודה בהתאם למספרן באוכלוסיה, וביום בו יינתן ייצוג הולם לנשים בבית הנבחרות, באותו יום אתחיל לשלוח מיילים על בסיס שעתי בנושא לתיבות המייל של חברות וחברי מרץ כולן.
החלום שלך הוא משפחה ענקית, והחלום שלי הוא טיול סביב העולם. אם המדינה רואה לנכון לסייע לך להגשים חלומות, אין כל סיבה שלא תסייע גם לי.
כל עוד הביבי ראש ממשלה, שום דבר טוב לא יצא מהחלתת בג'צ.
איזה יופי של כתיבה כ"כ נכונה ואמיתית
כול הכבוד